מנחות ס ע"ב

שיש להביאה, והריהי איפוא מנחת חובה, ונאמר הכא [כאן] במנחת מרחשת, שהיא מנחת נדבה.

ומעתה נאמר: מה מנחת נדבה כמנחת המרחשת — טעונה הגשה, אף מנחת חובה כמנחת החוטא — טעונה הגשה! ואולם השווואה זו ניתנת לפירכה: מה למנחת נדבה החייבת בהגשה, שכן יש בה צד מעלה, שטעונה נתינת שמן ולבונה עליה, מה שאין כן מנחת חוטא! ומשיבים: מנחת סוטה תוכיח, שאף בה אין נתינת שמן ולבונה, וחייבת בהגשה!

ודוחים: אין ללמוד מנחת חוטא ממנחת סוטה לענין הגשה, שהרי יש צד מעלה במנחת סוטה, שכן מה למנחת סוטה, החייבת בהגשה, שכן טעונה תנופה, מה שאין כן מנחת חוטא! ומשיבים: מנחת נדבה תוכיח, שאף שאין בה דין תנופה, נוהג בה דין הגשה. ונאמר כן שמנחת חוטא תנהג בה הגשה, אף שאין בה תנופה.

ומסכמים: וחזר הדין, כלומר, חוזרת ההוכחה למקומה, שהרי לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, כל אחת מן ההוכחות אינה דומה לחברתה, שיש בה צד חמור יותר, אבל צד דמיון שווה לכולם, והצד השוה שבהן, במנחת נדבה ובמנחת סוטה — ששתיהן שוו בדינן לענין חובת הקמיצה בהן, וכן שוו בדינן לחובת הגשה, אף אני אביא (ארבה) את מנחת חוטא ששוה להן לחובת הקמיצה, שתשוה להן אף להגשה!

ודוחים: אינך יכול לומר כן, שהרי מה להצד השוה שבהן, בין מנחת נדבה ומנחת סוטה, שכן שתיהן הוכשרו (ראויות) לבא בעשיר כבעני, תאמר במנחת חוטא שלא הוכשרה לבא בעשיר כבעני, שהרי אין מנחה זו אלא של העני בלבד, תלמוד לומר (מלמדנו האמור), הכתוב היתר במנחת המרחשת "את המנחה" (ויקרא ב, ח) — לרבות את מנחת חוטא לדין ההגשה.

ומוסיף ר' שמעון על דברי חכמים בדין הגשה במנחות, ואומר, נאמר במנחת המרחשת: "והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח. והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה והקטיר המזבחה אשה ריח ניחוח לה' " (שם ח— ט). ומן הכתוב "והבאת" יש לרבות אף את מנחת העומר לחובת הגשה למזבח. שכן במנחת העומר הוא אומר לשון "הבאה": "והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן" (שם כג, י). והאמור במנחת המרחשת "והקריבה" בא לרבות אף את מנחת סוטה לחובת הגשה למזבח. שכן במנחת סוטה הוא אומר לשון "הקרבה": "ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות והניף את המנחה לפני ה' והקריב אתה אל המזבח" (במדבר ה, כה).

ודנים בהלכה זו: והלא דבר הנלמד מן הדין (קל וחומר) הוא זה. ובאופן זה: ומה מנחת חוטא שיש בה צד קל, שכן אינה טעונה תנופה — הריהי טעונה הגשה. מנחת סוטה, שיש בה צד חמור, שכן היא טעונה תנופה — אינו דין שתהא טעונה הגשה! ודוחים: יש לפרוך קל וחומר זה, שכן יש צד חמור במנחת חוטא ממנחת סוטה, מה למנחת חוטא שכן היא באה מן החיטין שהן משובחות, מה שאין כן במנחת סוטה הבאה מן השעורים, הפחותות!

ודוחים: מנחת העומר תוכיח, שאף שהיא באה מן השעורים, בכל זאת היא חייבת בהגשה ויהא כן אף דין מנחת סוטה! ומשיבים: אין להביא ראיה ממנחת העומר למנחת סוטה, שכן מנחת העומר דינה חמור משל מנחת סוטה, שהרי מה למנחת העומר שנוהג בה דין הגשה, שכן חמורה היא שהרי טעונה שמן ולבונה, בעוד שמנחת סוטה אין ניתנים בה שמן ולבונה. ודוחים: מנחת חוטא תוכיח שאין בה שמן ולבונה, ובכל זאת חייבת בהגשה.

ומסכמים: וחזר הדין, כלומר, חוזרת ההוכחה למקומה, שהרי לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, כל אחת מן ההוכחות אינה דומה לחברתה, שיש בה צד חמור יותר, אבל הצד השוה שבהן, בשתי המנחות הללו, מנחת העומר ומנחת חוטא, ששוו שתיהן לחובת הקמיצה ושוו לחובת ההגשה. אף אני אביא את מנחת סוטה כיון ששוותה להן לקמיצה — תשוה להן גם להגשה!

ודוחים: אינך יכול לומר כן, שהרי מה להצד השוה שבהן במנחת העומר ומנחת חוטא — שיש בהן צד חמור, שכן שתיהן לא הוכשרו (ראויות) לבא קמח אלא סולת (הקמח המנופה היטב) בלבד, תאמר שיהא כן הדין במנחת סוטה הקלה מהן בדינה, שהוכשרה לבא קמח? לכך תלמוד לומר הכתוב היתר בפרשת מנחת המרחשת "והקריבה" לרבות את מנחת הסוטה להגשה. מקודם נאמר כי ר' שמעון לומד מלשון "הבאה" האמורה בכתוב ("והבאת") שבפרשת מנחת מרחשת את דינה של מנחת העומר להגשה, שכן אף בה נאמרה לשון "הבאה".

ואילו ר' יהודה אומר כי האמור "והבאת" בא לרבות את מנחת סוטה להגשה, שכן במנחת הסוטה הוא אומר לשון "הבאה": "והביא האיש את אשתו אל הכהן והביא את קרבנה עליה עשירית האיפה קמח שעורים... כי מנחת קנאות היא מנחת זכרון מזכרת עון" (שם ה, טו).

אבל מנחת העומר לא צריכא קרא [לא צריכה פסוק] ללמדנו שחייבת היא בהגשה, מאי טעמא [מה טעם]? שכן הלכה זו, מדינא קא אתיא [מן הדין, מקל וחומר היא באה, נלמדת], ובאופן זה: ומה מנחת חוטא שיש בה צד קל, שכן היא אינה טעונה תנופה — הריהי טעונה בכל זאת הגשה. מנחת העומר שיש בה צד חמור, שכן טעונה תנופה — אינו דין שטעונה הגשה!

ודוחים: קל וחומר זה ניתן לפירכה: מה למנחת חוטא שכן יש בה צד חמור, שבאה חיטין, ואילו מנחת העומר קלה שבאה מן השעורים! ומשיבים: מנחת סוטה תוכיח, שאף שבאה מן השעורים חייבת בהגשה. ודוחים: אין להוכיח ממנחת סוטה, שכן מה למנחת סוטה שיש בה דין מיוחד, שכן היא באה לברר עו‍ן (אם זנתה האשה), שכן "מזכרת עו‍ן" היא נקראת בכתוב! ואומרים: אם כן מנחת חוטא תוכיח שאינה באה לברר עוון, וחייבת בהגשה.

וחזר הדין, כלומר, חוזרת ההוכחה למקומה, לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, שיש אמנם בכל הלכה שהובאה כהוכחה צד חמור שאין בהלכה הנלמדת, ואולם הצד השוה שבהן, בשתי ההלכות שהובאו כהוכחה — שכן שתיהן שוו בדין לענין הקמיצה בהן, וכמו כן הן שוו בדינן לענין ההגשה. אף אני אביא ללמוד מכאן את מנחת העומר ששוותה להן לענין הקמיצה, שתשוה להן גם לענין ההגשה.

ונמצא שלמדנו דין הגשה במנחת העומר ממנחת סוטה וממנחת חוטא, ומאי פרכת [ובמה אתה פורך, דוחה, אותו]?! אין לכך פירכה, ומדוע היה צריך ר' שמעון ללמוד את דין הגשה במנחת העומר מהכתוב "והבאת"? ומשיבים: ר' שמעון פריך הכי [פורך לימוד זה כך]: מה להצד השוה שבהן, במנחת סוטה ובמנחת חוטא, שכן בשתיהן יש צד חמור שאין במנחת העומר, שהן מהדברים המצויין תמיד, שיכולות לבוא פעמים רבות במהלך ימות השנה, תאמר במנחת העומר שאינה אלא פעם אחת בשנה!

ושואלים: ור' יהודה, שלמד ממנחת סוטה וממנחת חוטא, מה הוא משיב על פירכה זו? — לדעתו אין זו פירכה, שכן אדרבה [להיפך] הוא, שהרי הא [זו, מנחת העומר] היא מצוייה טפי [יותר] מאשר מנחת סוטה ומנחת חוטא, שכן מנחת העומר בוודאי באה פעם אחת בשנה, ואילו הנך [הללו], מנחת חוטא ומנחת סוטה, זימנין דלא משכחת לה [פעמים שאין מוצא אתה אותם] כלל, אם אין חוטאים, ואין נשים נחשדות. ושבים אל המשך דברי הברייתא.

או אפשר לומר שאינו אומר הכתוב "והבאת" לרבות חיוב הגשה, אלא לענין אחר: שהיחיד (אדם מישראל) מתנדב ומביא אף מנחה אחרת הבאה מן השעורים (כמנחת העומר), חוץ מאלה חמש המנחות שהזכירן הכתוב בענין (באותה פרשה, ויקרא ב, א— יג: מנחת סולת, מנחת מחבת, מנחת מרחשת, חלות שבמנחת מאפה תנור, ורקיקין שבמנחת מאפה תנור), שכולן באות מחיטים.

ולכאורה הרי דבר זה בדין (היקש) הוא נלמד, ובזה האופן: כשם שציבור מביא מנחה מן החיטין כחובה שתי הלחם, והריהו מביא מנחה מן השעורין כחובה (מנחת העומר). אף יחיד שמביא ככלל מנחה מן החיטין כנדבה, יכול שיביא מנחה מן השעורין גם כן בנדבה! לכך תלמוד לומר "אלה" ("והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה") — אין לי בנדבת מנחה של היחיד אלא את חמש המנחות האלה בלבד.

ומקשים: או אינו אומר "אלה" אלא למעט דבר אחר, לנודר מנחה ואומר "הרי עלי מנחה", בלא שאמר במפורש איזו מנחה נדר — שמביא את חמישתן? לכך תלמוד לומר "מאלה" — רצה הנודר, מנחה אחת הוא מביא, רצה הנודר, את חמישתן הוא מביא. ועוד בדברי הברייתא.

ר' שמעון אומר: מה שנאמר בכתוב שבמנחת המרחשת "את המנחה" בא לרבות אף את שאר המנחות, כגון מנחת גוים, ומנחת נשים לחיוב הגשה. ויש לשאול: יכול שאני מרבה מכתוב זה לענין הגשה אף את שתי הלחם ואת לחם הפנים? לכך תלמוד לומר לשון הכתוב "מאלה" למעט, שאין כל המנחות בכלל הגשה.

ושואלים: אחר שבכתוב זה יש לשון ריבוי ("את המנחה") ולשון מיעוט ("מאלה"), מה ראית להעדיף לרבות את שאר המנחות להגשה, ולהוציא (למעט) את שתי הלחם ולחם הפנים מהגשה, והרי אפשר היה לומר להיפך, לרבות את שתי אלה להגשה ולמעט את שאר המנחות?! ומשיבים: מרבה אני את שאר המנחות להגשה, שכן יש מהן חלק שניתן לאישים (הקרב על אש המזבח), ומוציא (ממעט) אני את שתי הלחם ולחם הפנים מהגשה, כיון שאין מהן דבר הניתן לאישים, אלא נאכלים כולם לכהנים.

ושואלים: והלא מנחת נסכים שכולה ניתנת לאישים, יכול יהא דינה, לפי סברה זו, שתהא טעונה הגשה? לכך תלמוד לומר בהמשך אותו כתוב "אשר יעשה מאלה לה' והקריבה", והרי זה בא להורות שאין דין ההגשה ("והקריבה") אלא במנחות האמורות באותה פרשה, ולא במנחת נסכים שאינה נזכרת בה.

ושואלים: והא אפיקתיה [והרי כבר הוצאת, דרשת] מלה זו "והקריבה" לענין שאף מנחת סוטה בכלל הגשה? ומשיבים: היה יכול הכתוב לומר "והקריב" ונאמר "והקריבה" ובאה האות ה"א היתרה ללמדנו מיעוט זה של מנחת נסכים מהגשה. ושואלים: אחר שבכתוב זה יש לשון ריבוי ("את המנחות") ויש לשון מיעוט ("והקריבה"), מה ראית להעדיף לרבות את שאר המנחות לדין הגשה, ולהוציא (למעט) את מנחת נסכים מהגשה, והרי אפשר היה לומר להיפך, לרבות את מנחת הנסכים ולמעט את אלה?!

which is an obligatory meal offering; and it is stated there, with regard to the deep-pan meal offering, which is a voluntary meal offering. Just as a voluntary meal offering requires bringing near, so too an obligatory meal offering, such as the meal offering of a sinner, requires bringing near.

The baraita rejects this inference: What is notable about a voluntary meal offering? It is notable in that it requires oil and frankincense upon it, rendering its halakha more stringent than that of the meal offering of a sinner, which does not include oil and frankincense. Therefore, it would be logical to suggest that a voluntary meal offering requires bringing near but the meal offering of a sinner does not. The baraita responds: The meal offering brought by a sota, i.e., the meal offering of jealousy, can prove that this factor is not decisive, as it does not include oil and frankincense either, and yet it requires bringing near.

The baraita rejects this claim: One cannot derive the halakha of the meal offering of a sinner from the meal offering brought by a sota, as there is another requirement that applies to the meal offering brought by a sota but not to the meal offering of a sinner: What is notable about the meal offering brought by a sota? It is notable in that it requires waving, whereas the meal offering of a sinner does not. The baraita responds: The voluntary meal offering can prove that waving is not the decisive factor, as a voluntary meal offering does not require waving and yet it requires bringing near.

Therefore, the inference has reverted to its starting point, as the aspect of this case is not like the aspect of that case and the aspect of that case is not like the aspect of this case; their common element is that the voluntary meal offering and the meal offering brought by a sota are equal with regard to the requirement of the removal of a handful, and similarly they are equal with regard to the requirement of bringing near. I will also bring the additional case of the meal offering of a sinner, which is equal to them with regard to the requirement of the removal of a handful, and conclude that it should likewise be equal to them with regard to the requirement of bringing near.

The baraita rejects this suggestion: What is notable about the common element of the voluntary meal offering and the meal offering brought by a sota? It is notable in that they are suited to come as the meal offering of a wealthy person just as they are suited to come as the meal offering of a poor person. Shall you say the same with regard to the meal offering of a sinner, which is not suitable to come either as the meal offering of a wealthy person or as the meal offering of a poor person, since a sinner who is not poor does not bring a meal offering but a different offering (see Leviticus 5:6–11)? Therefore, the verse states: “The meal offering” (Leviticus 2:8), with the addition of the definite article, to include the meal offering of a sinner in the requirement of bringing near.

Rabbi Shimon adds to the logical inference and says that other cases are included in the derivation from the verse, as the term “and you shall bring” serves to include the omer meal offering in the requirement of bringing near to the altar; and so the verse states with regard to the omer meal offering: “Then you shall bring the omer, the first of your harvest to the priest” (Leviticus 23:10). Furthermore, “and it shall be drawn near” serves to include the meal offering brought by a sota in the requirement of bringing near; and so the verse states with regard to the meal offering brought by a sota: “And draw it near to the altar” (Numbers 5:25).

The baraita challenges: But this halakha is capable of being derived a fortiori by logical inference: And if the meal offering of a sinner, which includes a lenient aspect, as it does not require waving, nevertheless requires bringing near, then with regard to the meal offering brought by a sota, which does require waving, is it not logical to conclude that it should require bringing near? The baraita rejects this logical inference, as there is a stringency that applies to the meal offering of a sinner which does not apply to the meal offering brought by a sota: What is notable about the meal offering of a sinner? It is notable in that it comes from wheat, whereas the meal offering brought by a sota comes from barley, an inferior product.

The baraita responds: The omer meal offering can prove that this factor is not decisive, as it also comes from barley, and yet it requires bringing near. Therefore, the same should apply to the meal offering brought by a sota. The baraita rejects this claim: What is notable about the omer meal offering? It is notable in that it requires oil and frankincense, whereas the meal offering brought by a sota does not. The baraita answers: The meal offering of a sinner can prove that the requirement of oil and frankincense is not a decisive factor, as the meal offering of a sinner does not require oil and frankincense and yet it requires bringing near.

Consequently, the inference has reverted to its starting point, as the aspect of this case is not like the aspect of that case and the aspect of that case is not like the aspect of this case; their common element is that both the omer meal offering and the meal offering of a sinner are equal with regard to the requirement of the removal of a handful, and they are equal with regard to the requirement of bringing near. I will also bring the additional case of the meal offering brought by a sota, which is equal to them with regard to the requirement of the removal of a handful, and conclude that it should likewise be equal to them with regard to the requirement of bringing near.

The baraita rejects this suggestion: What is notable about the common element of the omer meal offering and the meal offering of a sinner? It is notable in that they are both not suited to come as coarse flour, but only as fine flour. Shall you say the same with regard to the meal offering brought by a sota, which is suited to come as coarse flour? Therefore, the verse states: “And draw it near,” which serves to include the meal offering brought by a sota in the requirement of bringing near.

It was stated that Rabbi Shimon derives from the term “and you shall bring” (Leviticus 2:8), written in the context of the deep-pan meal offering, that the omer meal offering is included in the requirement of bringing near. Conversely, Rabbi Yehuda says: The term “and you shall bring” serves to include the meal offering brought by a sota in the requirement of bringing near; and so the verse states with regard to the meal offering brought by a sota: “Then the man shall bring his wife to the priest, and shall bring her offering for her, a tenth of an ephah of barley flour; he shall pour no oil upon it, nor give frankincense upon it, for it is a meal offering of jealousy, a meal offering of memorial, bringing iniquity to remembrance” (Numbers 5:15).

But with regard to the omer meal offering, a verse is not needed to teach that it requires bringing near. The baraita asks: What is the reason that no verse is needed for the omer meal offering? It is because this halakha is derived a fortiori by logical inference: And if the meal offering of a sinner, which includes a lenient aspect, as it does not require waving, nevertheless requires bringing near, then with regard to the omer meal offering, which includes a stringent aspect, as it does require waving, is it not logical to conclude that it should require bringing near?

The baraita rejects this inference: What is notable about the meal offering of a sinner? It is notable in that it comes from wheat, whereas the omer meal offering comes from barley. The baraita responds: The meal offering brought by a sota can prove that this factor is not decisive, as it comes from barley and yet it requires bringing near. The same should apply to the omer meal offering. The baraita rejects this claim: What is notable about the meal offering brought by a sota? It is notable in that it comes to clarify whether or not the wife committed the transgression of adultery, as it is described with the phrase: “Bringing iniquity to remembrance,” whereas the omer meal offering does not come to clarify whether or not one transgressed. The baraita answers: The meal offering of a sinner can prove otherwise, as it does not come to clarify transgression and yet it requires bringing near.

Therefore, the inference has reverted to its starting point, as the aspect of this case is not like the aspect of that case and the aspect of that case is not like the aspect of this case; their common element is that both the meal offering brought by a sota and the meal offering of a sinner are equal with regard to the requirement of the removal of a handful, and they are equal with regard to the requirement of bringing near. I will also bring the additional case of the omer meal offering, which is equal to them with regard to the requirement of the removal of a handful, and conclude that it should likewise be equal to them with regard to the requirement of bringing near. In this manner the requirement of bringing the omer meal offering near to the altar is derived jointly from the meal offering brought by a sota and the meal offering of a sinner.

The Gemara asks: And how would you refute this logical inference? In other words, there is no refutation of this claim, and it is therefore unclear why it was necessary for Rabbi Shimon to derive the requirement of bringing near concerning the omer meal offering from the term: “And you shall bring.” The Gemara answers: Rabbi Shimon refutes the claim in this manner: What is notable about the common element of the meal offering brought by a sota and the meal offering of a sinner? It is notable in that they are common offerings, i.e., they can be brought many times over the course of a year, whereas the omer offering is sacrificed only once a year.

The Gemara asks: And how does Rabbi Yehuda respond to this claim? He maintains that this is not a valid refutation, as on the contrary, this omer meal offering is more common than the meal offering brought by a sota and the meal offering of a sinner. The omer meal offering is definitely brought once a year, whereas in the case of these offerings, there may be times when you do not find it at all, if no poor sinners come forward and no women are accused of adultery by their husbands.

The Gemara cites a baraita: Or perhaps when the verse states: “And you shall bring,” this does not serve to teach about the requirement of bringing near but rather is written for a different reason: To indicate that an individual Jew may donate and bring a different kind of meal offering, one made from barley, apart from these five meal offerings, all made from wheat, which the verse mentions with regard to this matter (see Leviticus 2:1–13). The five offerings are the fine-flour meal offering, the meal offering prepared in the pan, the meal offering prepared in the deep pan, and the meal offering baked in the oven, either in the form of loaves or in the form of wafers.

And this halakha is necessary because the opposite conclusion could otherwise have been derived by logical inference based on juxtaposition: The community brings an obligatory meal offering from wheat, i.e., the two loaves brought on the festival of Shavuot, and the community also brings an obligatory meal offering from barley, the omer meal offering. So too an individual, who brings a meal offering from wheat as a voluntary gift offering, can likewise bring a meal offering from barley as a voluntary gift offering. Therefore, to prevent this inference, the verse states: “And you shall bring the meal offering that is made of these to the Lord” (Leviticus 2:8), which teaches: I have nothing other than these five meal offerings as individual meal offerings.

The baraita raises a difficulty: Or perhaps the verse states “these” not in order to exclude other individual meal offerings but rather to teach a halakha with regard to one who takes a vow to bring a meal offering and says: It is incumbent upon me to bring a meal offering, without specifying a particular type of meal offering, and it teaches that he must bring all five of them. The baraita explains: The verse states: “Of these,” which indicates that if the one who took a vow wants, he brings one meal offering, and if he wants, he brings all five of them.

The baraita continues: Rabbi Shimon says: When the verse states: “The meal offering” (Leviticus 2:8), this serves to include the other meal offerings, for example the meal offering of gentiles and a meal offering brought by women, with regard to the requirement of bringing near. One might have thought that I should include from this verse even the two loaves and the shewbread. Therefore, the verse states: “Of these,” which indicates that not all meal offerings are included in the requirement of bringing near.

The baraita asks: And what did you see that led you to include the other meal offerings in the requirement of bringing near, and to exclude the two loaves and the shewbread from this halakha? One could suggest the opposite conclusion, to include these two offerings while excluding the others. The baraita answers: I include the other meal offerings, as there is a portion of them burned in the fire on the altar, and I exclude the two loaves and the shewbread from the requirement of bringing near, as there is no portion of them burned in the fire on the altar. Rather, they are eaten by the priests in their entirety.

The baraita asks: But with regard to the meal offering brought with libations, which is entirely burned in the fire, by this logic one might have thought that it should require bringing near. The baraita answers: The verse states: “And you shall bring the meal offering that is made of these to the Lord, and it shall be drawn near to the priest, and he shall bring it near to the altar” (Leviticus 2:8). This indicates that the requirement of bringing near applies only to those meal offerings listed in this chapter, not to the meal offering brought with libations, which is not mentioned.

The baraita asks: But didn’t you already derive from the term: “And it shall be drawn near,” that the meal offering brought by a sota is included in the requirement of bringing near? The baraita answers: As the verse could have stated: And shall be drawn near, and instead it states: “And it shall be drawn near,” this addition serves to exclude the meal offering brought with libations from the requirement of bringing near. The baraita asks: And what did you see that led you to include the other meal offerings in the requirement of bringing near and to exclude the meal offering brought with libations from this requirement?