מנחות עג ע"א

לכך תלמוד לומר (מלמדנו האמור) בתורה "וכל המנחה אשר תאפה וכל נעשה במרחשת ועל מחבת לכהן המקריב אותה לו תהיה. וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה בתנור לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו" (ויקרא ז, ט— י), ובא הכתוב ללמדנו שכל בני אהרן מחלקים בשווה את המנחה, ומודגש שדווקא את המנחה חולקים הכהנים, ואולם אין הם חולקים את המנחה כנגד הזבחים.

וממשיכים לדון: יכול שלא יחלקו ביניהם הכהנים מנחות כנגד זבחים, וסברה היא: שהרי המנחות לא קמו (אינן מובאות) תחתיהן (במקומם) של הזבחים בדלות, שגם הדל, שאינו יכול להביא בהמה לקרבן (כגון בקרבן חטאת עולה ויורד) — אינו מביא מנחה במקום הזבח, אבל שמא תאמר שיחלקו הכהנים ביניהם מנחות כנגד עופות, שהרי קמו תחתיהן בדלות, שאם היה המקריב עני מאד ("דלי דלות"), ואין הוא יכול להביא קרבן עוף בקרבנו, הריהו מביא מנחה — לכך תלמוד לומר עוד בכתוב זה "וכל נעשה במרחשת... לכל בני אהרן תהיה...", והרי זה מקרא יתר הבא להורות שדווקא באותה מנחה חולקים הכהנים, ואין הם חולקים במנחות אף כנגד עופות.

ועדיין יכול אתה לומר כי לא יחלקו מנחות כנגד עופות, שהרי הללו העופות הם מיני דמים (שיש בהם נתינת דם על המזבח), ואילו הללו (המנחות) הינן מיני קמחים, ואולם שמא יחלקו ביניהם עופות כנגד זבחים, שכן הללו והללו מיני דמים? — לכך תלמוד לומר עוד בכתוב זה "ועל מחבת... לכל בני אהרן תהיה...", ואף מקרא זה יתר, ובא ללמד שדווקא באלה הכהנים חולקים, ואין הם חולקים בדבר אחר. ומאחר שכבר למדנו שאינם חולקים מנחות כנגד עופות, בא פסוק זה להורות שאף אינם חולקים בעופות כנגד זבחים.

ועדיין יכול שלא יחלקו דווקא בעופות כנגד זבחים, שכן יש ביניהם הבדל, שהללו (העופות) עשייתן (שחיטתן) נעשית ביד (במליקה בצפורן), ואילו הללו (הזבחים) עשייתן (שחיטתם) נעשית בכלי (בסכין), אבל שמא יחלקו מנחות מסוג אחד כנגד מנחות מסוג אחר, שהרי דומות הן, שכן אלו ואלו עשייתן (קמיצתן) ביד? — לכך תלמוד לומר עוד בכתוב זה "וכל מנחה בלולה בשמן... לכל בני אהרן תהיה...", ואף מקרא זה יתר, ובא ללמד שאין חולקים מנחות כנגד מנחות.

ועדיין יכול שלא יחלקו מנחת מחבת כנגד מנחת מרחשת ומנחת מרחשת כנגד מנחת מחבת, משום שהן שונות זו מזו, שהרי זו (המחבת) מעשיה (הדברים הנעשים בה, בשל היותה רחבה ואינה עמוקה) קשין, ואילו זו (המרחשת) מעשיה (הדברים הנעשים בה, בשל היותה עמוקה) רכין, אבל שמא יחלקו מנחת מחבת שהביא אדם זה, כנגד מנחת מחבת שהביא אדם אחר. וכן מנחת מרחשת שהביא אדם זה כנגד מנחת מרחשת שהביא אדם אחר? — לכך תלמוד לומר עוד בכתוב זה "וחרבה לכל בני אהרן תהיה...", ואף זה מקרא יתר, ללמד שגם אופן זה של חלוקת מנחה כנגד אותה מנחה אסורה.

ועדיין שואלים: יכול שלא יחלקו בקדשי קדשים, כמו מנחות, אבל יחלקו בקדשים קלים? — לכך תלמוד לומר עוד בסוף הכתוב הזה "איש כאחיו", ובסמוך לו נאמר דין הקדשים הקלים: "וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב לה'. אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה..." (שם י— יא) — לומר: כשם שאין חולקין בקדשי קדשים, כך אין חולקים בקדשים קלים כגון תודה.

ועוד נדרש מהכתוב "איש כאחיו": "איש" — ללמד כי דווקא כהן שהוא איש (בוגר) הוא שחולק (נוטל חלק בקרבנות המשמר), ואפילו הוא בעל מום, ואין הכהן הקטן חולק (נוטל חלק בקרבנות המשמר, שאינו אוכל אלא מחלק אביו), ואפילו הוא תם (שאין בו מום). הרי שנדרשו הכתובים "וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה" ללמדנו לענין איסור חלוקה בין הכהנים, וכיצד איפוא דרש חזקיה מייתור הכתובים הללו לענין אכילת שיירי מנחת עומר ומנחת הסוטה!

ומשיבים: הלימוד ההוא המובא בברייתא מהכתובים הללו לענין איסור החלוקה אינו מכל הכתוב "וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה", אלא רק ממה שנאמר "כל" ("וכל מנחה") נפקא [יוצא, נלמד], ואילו חזקיה למד לענין אכילת שתי המנחות הללו מגוף הכתוב. ושואלים על כך: והא אפיקתיה [והרי כבר הוצאת אותו, למדת ממנו, מהמלה "כל"] דרשה אחרת, לכמו מה שאמר ר' יוסי בר' יהודה (לעיל מנחות דף סג,ב) שאין הנודב מנחת מאפה תנור מביא שני מיני מנחות, אלא עשר חלות או עשרה רקיקים! ומשיבים: אלא הלימוד ההוא לענין חלוקה הריהו מתוספת האות ו' במלה "וכל" ("וכל מנחה") הבאה לרבות.

א רבינא אמר: המקור (לשיטת ר' שמעון) שאף מנחת העומר ומנחת הקנאות נאכלות אתיא [באה, נלמדת] הלכה זו מדתני [מאותה ברייתא ששנה] החכם לוי, דתני [שכן שנה] לוי ברייתא: נאמר בתחילת פרשת מתנות הכהונה: "זה יהיה לך מקודש הקדשים מן האש כל קרבנם לכל מנחתם ולכל חטאתם ולכל אשמם אשר ישיבו לי קודש קדשים לך הוא ולבניך" (במדבר יח, ט), ותוספת "כל" בכל אחד מן הפרטים שבפסוק זה באה לרבות:

"כל קרבנם" — לרבות לוג שמן של מצורע, שניתן לכהנים למאכל. ויש צורך בריבוי מיוחד, שכן סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר], כי כיון ש"מן האש" (שם) כתב רחמנא [כתבה התורה] בפסוק זה, ולוג שמן של מצורע, אינו עולה על המזבח, לכך קא משמע לן [הוא, הכתוב משמיע לנו] שגם זה בכלל הניתנים לכהנים.

וממשיכה הברייתא: "לכל מנחתם" — בא לרבות שאף מנחת העומר ומנחת קנאות ניתנות לכהנים לאכילה. ונצרך לכך ריבוי, שכן סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] כי כיון שבענין אכילת הכהנים מן הקדשים "ואכלו אתם אשר כפר בהם" (שמות כט, לג) אמר רחמנא [אמרה התורה], והיה מקום לומר כי רק דבר הבא לכפר ניתן לכהנים, והאי [וזו] מנחת העומר — להתיר את אכילת התבואה החדשה קא אתיא [היא באה] ולא לכפרה, ואידך נמי [והאחרת, מנחת קנאות, גם כן] אינה באה לכפרת האשה הסוטה, אלא לברר אם חטאה האשה בניאוף קא אתיא [היא באה], והיה מקום לומר שלא תינתנה אלה לכהנים לאכילה, לכך קא משמע לן [הוא, הכתוב משמיע לנו], שאף אלה ניתנות לכהנים.

וממשיכה עוד הברייתא: ומה שנאמר "לכל חטאתם" — הרי הוא לרבות חטאת העוף, שניתנת לכהנים. ונצרך לכך ריבוי מיוחד, שכן סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] שאינה ניתנת לכהנים לאכילה לפי שנבילה היא, שהרי היא נמלקת מן העורף (ויקרא ה, ח), ואסורה באכילה, על כן קא משמע לן [הוא, הכתוב משמיע לנו] שהיא ניתנת לכהנים לאכילתם.

ומה שנאמר בכתוב זה "לכל אשמם" — בא לרבות אף את אשם נזיר שנטמא, ואשם מצורע שניתנים לכהנים. ותוהים: מה צורך בדרשה מיוחדת ללמד על אשם מצורע, שניתן לכהנים לאכילה, והרי בהדיא כתיב ביה [במפורש נאמר בו] שהוא נאכל על ידי הכהנים, שכן נאמר "כי כחטאת האשם הוא לכהן" (שם יד, יג)!

אלא כוונת הדברים היא, שבא כתוב זה לרבות אשם נזיר שנטמא, לומר שיהא דינו כאשם מצורע, שאף הוא נאכל. שכן סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] שאשם נזיר אינו בא לכפר, אלא רק להכשיר (לאפשר לו) להתחיל מחדש את נזירותו קא אתי [הוא בא], ואילו אשם מצורע מכשירו לאכול מן הקדשים, והרי אכילת הכהנים נאמרה ביחס לקדשים המכפרים ("ואכלו אותם אשר כופר בהם"), לכך קא משמע לן [הוא הכתוב משמיע לנו] שגם אלה ניתנים לכהנים לאכילה.

ומה שנאמר בכתוב זה "אשר ישיבו" — זה הוא גזל הגר, שהגוזל מן הגר שאין לו יורשים, צריך לתת לכהנים את הגזילה בתוספת חומש מערכה. ומה שנאמר עוד בכתוב "לך היא ולבניך" — לומר כי שלך היא, לכל דבר, והינך נוהג בה כקניינך הממוני, שאתה מורישה לבניך ואפילו יכול אתה לקדש בו את האשה, שאין זה דבר השייך למקדש.

ב ועוד בדין אכילת כהנים מן הקדשים, אמר רב הונא:

The verse states: “And every meal offering that is baked in the oven…shall all the sons of Aaron have, each man like the other” (Leviticus 7:9–10). This verse emphasizes that the sons of Aaron must divide the meal offering equally among themselves, without exchanging it for a portion of any other offering.

The baraita continues: One might have thought that they may not receive a share of meal offerings in exchange for portions of animal offerings since they do not substitute for them in the case of poverty. One who is too poor to afford to bring an animal offering, e.g., in the case of a sin offering determined on a sliding scale, does not bring a meal offering in its stead. Since meal offerings are not brought in place of animal offerings, there is clearly no connection between them. But perhaps they may receive a share of meal offerings in exchange for portions of bird offerings, since they do substitute for them in the case of poverty. If one is so destitute that he cannot afford to bring a bird offering he brings a meal offering. Therefore, the same verse states: “And all that is prepared in the deep pan…shall all the sons of Aaron have,” again emphasizing that all must have an equal share in that meal offering.

The baraita continues: One might have thought that they may not receive a share of meal offerings in exchange for portions of bird offerings since these, i.e., bird offerings, are types of offerings that involve blood sprinkled on the altar, and those, i.e., meal offerings, are types of offerings made of flour. But perhaps they may receive a share of portions of bird offerings in exchange for portions of animal offerings, since both categories are types of offerings that involve blood sprinkled on the altar. Therefore, the same verse states: “And on a pan…shall all the sons of Aaron have,” a seemingly superfluous phrase, which teaches that one may not receive a share even of bird offerings in exchange for portions of animal offerings.

The baraita continues: One might have thought that they may not receive a share of bird offerings in exchange for portions of animal offerings because with regard to these, i.e., the birds, their processing, i.e., killing, is executed by hand, by pinching the nape of the neck, and with regard to those, i.e., the animals, their processing, i.e., killing, is executed with a utensil, by slaughtering with a knife. But perhaps they may receive a share of meal offerings in exchange for portions of other meal offerings, since the processing of both these and those are carried out by hand. Therefore, the next verse states: “And every meal offering mixed with oil…shall all the sons of Aaron have” (Leviticus 7:10).

The baraita continues: One might have thought that they may not receive a share of a meal offering prepared on a pan in exchange for portions of a meal offering prepared in a deep pan, or portions of a meal offering prepared in a deep pan in exchange for portions of a meal offering prepared on a pan, since the actions with this pan result in a hard product, and the actions with that deep pan result in a soft product. But perhaps they may receive a share of a meal offering prepared on a pan in exchange for the portions of a different meal offering prepared on a pan, or a share of a meal offering prepared in a deep pan in exchange for portions of a different meal offering prepared in a deep pan. Therefore, the same verse states: “Or dry, shall all the sons of Aaron have” (Leviticus 7:10).

The baraita continues: One might have thought that they may not receive a share of offerings of the most sacred order, e.g., meal offerings, in exchange for a portion of another similar offering, but they may receive a share of offerings of lesser sanctity in exchange for a portion of another similar offering. Therefore, the same verse states with regard to meal offerings: “Shall all the sons of Aaron have, one as well as another” (Leviticus 7:10), and near it appears the verse: “If he offers it for a thanks offering” (Leviticus 7:12), from which is derived: Just as one may not receive a share of one offering in exchange for a portion of another similar offering in the case of offerings of the most sacred order, so too, one may not receive a share of one offering in exchange for a portion of another similar offering in the case of offerings of lesser sanctity, e.g., a thanks offering.

The baraita further expounds this verse: It states: “One as well as another [ish ke’aḥiv],” which teaches that with regard to priests, a man [ish] who is an adult receives a share even if he is blemished, but a priest who is a minor may not receive a share even if he is unblemished. This baraita evidently interprets the verse: “And every meal offering, mixed with oil, or dry, shall all the sons of Aaron have, one as well as another” (Leviticus 7:10), as referring to the prohibition against priests exchanging shares of offerings. If so, how does Ḥizkiyya state that this verse is referring to the priests’ eating of the remainder of the omer offering and the meal offering of a sota?

The Gemara answers: With regard to the prohibition against exchanging priestly shares, that is derived from the term: “Every meal offering.” By contrast, Ḥizkiyya derives his principle with regard to these two meal offerings from the rest of the verse. The Gemara asks: But haven’t you already derived from the word “every” that which Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, states, that when one vows to offer a meal offering baked in an oven, all the baked items must be of a uniform type, either loaves or wafers (see 63b)? The Gemara answers: Rather, that halakha concerning the exchange of shares of offerings is derived from the addition of the word “and,” in the term: “And every [vekhol] meal offering.”

§ Ravina said: According to the opinion of Rabbi Shimon, the source for the halakha that the omer offering and the meal offering of a sota are eaten comes from the baraita that Levi teaches, as Levi teaches: The verse states with regard to the priestly gifts: “This shall be yours of the most sacred items, reserved from the fire: Every offering of theirs, and every meal offering of theirs, and every sin offering of theirs, and every guilt offering of theirs, which they may restore to Me, shall be most holy for you and for your sons” (Numbers 18:9). The word “every” in each clause includes a number of additional offerings that are eaten by the priests.

The Torah states: “Every offering of theirs,” to include the log of oil that accompanies the guilt offering of a recovered leper, teaching that it is also eaten by the priests. As, it might enter your mind to say that since the Merciful One writes in this verse: “From the fire,” this would exclude this oil, which is not brought onto the altar. Therefore, the verse teaches us: “Every offering,” to include the leper’s oil.

The baraita continues expounding the verse: “And every meal offering of theirs,” serving to include the omer meal offering, and the meal offering of jealousy brought by a sota, teaching that they are also eaten by the priests. As, it might enter your mind to say that since the Merciful One states: “And they shall eat those wherewith atonement was made” (Exodus 29:33), the verse thereby indicates that the priests may eat only those offerings that help the owner achieve atonement. And this omer comes to permit eating from the new grain (see Leviticus 23:9–14), not to achieve atonement; and concerning the other offering, i.e., the meal offering of a sota, as well, it comes to clarify whether or not the accused woman is guilty of adultery, but not to achieve atonement. Therefore, the verse teaches us: “Every meal offering,” to teach that these two meal offerings are included.

The baraita continues to expound the verse. The verse states: “And every sin offering of theirs,” to include a bird sin offering, teaching that it is also eaten by the priests. As, it might enter your mind to say: The priests may not eat it because it is an unslaughtered animal carcass, as it is killed by pinching the nape of the neck (see Leviticus 5:8), not by conventional slaughter. Therefore, the verse teaches us: “Every sin offering,” teaching that bird sin offerings are included.

The baraita continues to expound the verse. The Torah states: “And every guilt offering of theirs,” to include the guilt offering of the nazirite who has become ritually impure (see Numbers 6:12) and the guilt offering of the leper, teaching that they are also eaten by the priests. The Gemara objects: With regard to the guilt offering of the leper, it is explicitly written with regard to it: “For as the sin offering is the priest’s, so is the guilt offering” (Leviticus 14:13), which already teaches that it is eaten by the priests.

The Gemara answers: Rather, the verse serves to include the guilt offering of the nazirite, stating that its status is like the guilt offering of the leper. As, it might enter your mind to say: The guilt offering of the nazirite is not sacrificed for atonement, but rather it comes to prepare the nazirite to begin his period of naziriteship anew, and therefore its meat would not be eaten by the priests. Therefore, the verse teaches us: “Every guilt offering,” teaching that the guilt offering of the nazirite is included.

The baraita concludes: “This shall be yours of the most sacred items…which they may restore”; this is referring to an item stolen from a convert who has no heirs and subsequently dies. In this case, the stolen item is given to the priests together with an additional one-fifth of its worth. The phrase “for you and for your sons” means that it is yours and your sons’ personal property, and it may be used even to betroth a woman with it, and it does not belong to the Temple treasury.

§ Rav Huna said: