מנחות עד ע"א

מנחת חוטא של כהנים שיהא דינה כמנחת חוטא של ישראל, מה מנחת חוטא של ישראל נקמצת, אף מנחת חוטא של כהנים נקמצת.

ויש לשאול: אי [או] שמא תלמד באופן זה: מה מנחת חוטא של ישראל — נקמצת ושיריה נאכלין על ידי הכהנים, אף מנחת חוטא של כהנים — נקמצת ושיריה נאכלין?

תלמוד לומר (מלמדנו האמור) "לכהן כמנחה" (ויקרא ה, יג), כי רק לענין עבודת הכהן הושוותה מנחת חוטא של כהן כמנחה של ישראל, ולא לענין האשים (ההקרבה על אש המזבח) כמנחה. אלא שיירי מנחת חוטא כהן קרבים על אש המזבח. הא [הרי] מעתה יש לשאול: כיצד הוא דינה של מנחת חוטא כהן — הקומץ של מנחת חוטא כהן קרב בעצמו (ובכך דומה דין מנחת חוטא כהן לדין מנחת חוטא ישראל) ואילו השירים של מנחת חוטא כהן קריבין בעצמן על אש המזבח (ובכך אין דינם דומה לדין מנחת חוטא ישראל).

א בברייתא ששנינו למעלה, הובאו דברי חכמים שהכתוב "והיתה לכהן כמנחה" מלמדנו שרשאי הכהן לעבוד בעבודות מנחת חוטא שלו עצמו. ושואלים על כך: וכי הא [הלכה זו] שתהא עבודתה כשרה בו, מהכא [מכאן] מפסוק זה נפקא [יוצאת, נלמדת]?

והרי מהתם [משם] ממקום אחר נפקא [יוצאת, נלמדת], וכמו ששנינו בברייתא: מנין לדינו של כהן שהוא בא ומקריב (רשאי לבוא ולהקריב) את קרבנותיו שלו בכל עת ובכל שעה שירצה, גם אם באותה עת עובדים במקדש בני משמרת כהונה שאין הוא נמנה עליה? תלמוד לומר בדינם של העובדים במקדש: "ובא בכל אות נפשו אל המקום אשר יבחר ה'. ושרת בשם ה' אלהיו ככל אחיו הלוים העומדים שם לפני ה' " (דברים יח, ו—ז)!

ומשיבים: אי [אם] נלמד דין זה רק מהתם [משם], מהכתוב "ובא בכל אות נפשו" הוה אמינא [הייתי אומר] כי הני מילי [דברים אלה אמורים] רק בדבר (קרבן) שאין בא על חטא שחטא בו הכהן, אבל בדבר שבא על חטא — אימא [אמור] שלא יעבוד הכהן בקרבנו, ולכך בא הכתוב "והיתה לכהן כמנחה", ללמד שאף בקרבן הבא על חטא רשאי הכהן לעבוד.

ושואלים על כך: וכי הא נמי [הלכה זו גם כן] שהכהן רשאי לעבוד אף בקרבנו הבא על חטא, מהכא [מכאן], מהפסוק "והיתה לכהן כמנחה" נפקא [יוצאת, נלמדת]? והלא מהתם [משם], ממקום אחר היא נפקא [יוצאת, נלמדת]: שכן נאמר "וכפר הכהן על הנפש השגגת בחטאה בשגגה לפני ה' לכפר עליו ונסלח לו" (במדבר טו, כח), שהכתוב "על הנפש השוגגת" — אף על נפשו שלו השוגגת מדבר, הרי כתוב זה מלמד שהכהן מתכפר אף בקרבן הבא על חטא על ידי עבודתו בהם בעצמו!

ומשיבים: אי [אם] נלמד את דינו של הכהן העובד בקרבנותיו הבאים על חטא רק מהכתוב ההוא "על הנפש השוגגת", הוה אמינא [הייתי אומר] כי הני מילי [דברים אלה אמורים] רק בקרבן הבא על חטא שנעשה בשוגג, אבל בקרבנו הבא על חטא שנעשה במזיד — לא עובד הכהן, לכך קא משמע לן [הוא, הכתוב "והיתה לכהן כמנחה" משמיע לנו] שאף בקרבנו הבא על חטא במזיד עובד הכהן.

ושואלים: קרבן הבא על חטא במזיד, היכי משכחת לה [היכן אתה מוצא אותה]? ומשיבים: במנחת חוטא הבאה על שבועת העדות (שנשבע העד לשקר שאינו יודע עדות לענין הנוגע לחבירו), שבאה אף בזדון שבועה, ואף בקרבן כזה הכהן עובד בקרבנו.

ב ועוד בדעת ר' שמעון שמנחת חוטא של כהנים נקמצת ושייריה קרבים על המזבח לעצמם, ובדעות נוספות תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת], ר' שמעון אומר: מנחת חוטא של כהנים נקמצת, והקומץ קרב בפני עצמו, והשירים קריבין בפני עצמן, ר' אלעזר בר' שמעון, בנו, אומר: הקומץ ממנחת החוטא של כהנים קרב בפני עצמו, ואולם השירים מתפזרין על פני בית הדשן.

ובעקבות הלכה זו של ר' אלעזר בנו של ר' שמעון, אמר ר' חייא בר אבא כי הוי [היה מתקשה] בה, בפירושה, ר' יוחנן כך: בית הדשן הנזכר בדברי ר' אלעזר בנו של ר' שמעון דהיכא [של היכן] הוא, באיזה מבתי הדשן שבמקדש כוונתו. אי [אם] הכוונה לבית הדשן שלמעלה (שעל המזבח), שניתנים השירים על האפר הצבור שם — היינו אבוה [זהו שיטת אביו, ר' שמעון], שהרי אחר שקרבים השיריים (כדעת ר' שמעון) גורפים אותם ל"תפוח" שעל המזבח, ונמצא שתוך כדי כך הם מתפזרים על בית הדשן! ואי [אם] הכוונה היא לבית הדשן שלמטה (מתחת למזבח) — האם יש לך דבר שקרב במקום שהוא למטה מהמזבח?

אמר ליה [לו] ר' אבא לר' חייא בר אבא: דלמא [שמא] כוונת ר' אלעזר בנו של ר' שמעון שמפזרים את השיריים בבית הדשן כדי להוליכם בכך לאיבוד. ומסופר כי כשאמר ר' אבא דברים אלה בבית המדרש, אחיכו [צחקו] החכמים היושבים שם עליה [עליו], אמרו: וכי יש לך בקדשים דבר שנעבדה בו עבודה קרב לאיבוד?

ומתרצים: אכן יש מן הקדשים שהולך לאיבוד, שכן הוא הדין במנחת חוטא של כהנים, שכך תני אבוה [שנה אביו] של ר' אבין: נאמר במנחת חוטא "ו כל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל" (ויקרא ו, טז). ולשון הכתוב תמוהה, שאחר שכבר השמיענו הכתוב כי "כליל תהיה" מה לימדנו הנאמר בו "לא תאכל"? אלא לומר: דווקא לאכילה הקשתיה את מנחת חוטא של כהנים למנחת חביתין, וללמדנו שאף מנחת חוטא של כהנים אינה נאכלת, ולא הקשתיה למנחת חביתין לדבר אחר, שתוקטר כולה כדרך שמוקטרת מנחת חביתין.

ושואלים על דרשה זו: מאי קא אמר [מה הוא אומר], מה כוונתו, שהרי אין לומר שמנחת כהנים אינה מוקטרת כולה, שהרי בה נאמר "כליל תהיה"! אמר אביי: הכי קא אמר [כך הוא אומר, כך כוונתו], שכך לדעתו יש לקרוא את הכתוב, בסירוס, ובשינוי מקום חלקי הנאמר בו: "ו כל מנחת כהן... לא תאכל" — בקרבן חובתו של כהן, כגון מנחת חוטא, שאינה נאכלת, אך גם אינה מוקטרת כולה, אלא הולכת לבית הדשן (וכשיטת ר' אלעזר בנו של ר' שמעון). "וכל מנחת כהן כליל תהיה" — בקרבן נדבתו של כהן, שאינה נאכלת ומוקטרת כולה, כמנחת חביתין. אמר ליה [לו] רבא לאביי: איך אתה יכול לומר כך, הרי זו כמו סכינא חריפא מפסקא קראי [סכין חדה שפוסקת, קוטעת את הפסוקים]!

אלא אמר רבא הסבר אחר, שכך לדעתו יש לקרוא את הכתוב: "ו כל מנחת כהן כליל תהיה" — זו מנחת נדבתו של כהן, שמוקטרת כולה. "לא תאכל" — זו מנחת חובתו של כהן, כמנחת חוטא, שאינה נאכלת אבל אינה מוקטרת כולה.

ושואלים: ומנין לך לדרוש כך את הכתוב, שמא איפוך אנא [אהפוך אני] את דרך הדרשה, ואומר כי הכתוב "כליל תהיה" מתייחס למנחת חובתו של כהן, וזו מוקטרת כולה, ואילו הכתוב "לא תאכל" מתייחס למנחת נדבתו, שאינה נאכלת, אך אינה מוקטרת כולה! ומשיבים: מסתברא [מסתבר] יותר לומר שאת מנחת נדבתו של כהן הוה ליה [היה לו] לרבויי [לרבות] שמוקטרת כולה, ולא את מנחת חובתו של כהן. שכן דומה היא מנחת נדבתו של כהן למנחת חביתין, ובדברים הבאים: הריהי תדירה (באה תמיד, בכל זמן שרוצה הכהן להביא מנחה), ובדומה למנחת חביתין הבאה בכל יום; וכמו כן הריהי באה על ידי כהן שלא חטי [לא חטא] וכמנחת חביתין: וכמו כן הריהי בסים ריחיה [ריחו מבושם, מתובל ומרוקח] כמנחת חביתין, שכן זו וזו בלולות בשמן וניתנת עליהם לבונה. וכל אלה אינם במנחת חוטא.

ודוחים: אדרבה [להיפך], דווקא את מנחת חובתו של כהן הוה ליה לרבויי [היה לו לרבות], שכן דומות הן בצדדים הבאים: שמנחת חובתו באה מעשרון אחד בלבד, וכמנחת חביתין (בעוד שלמנחת נדבה אין שיעור קבוע. ועוד, ששתיהן באות כחובה (מה שאין כן במנחת נדבה)! ומשיבים: מאחר שהנך [אלה] צדדי הדמיון בין מנחת נדבה למנחת חביתין נפישן [מרובים] יותר, ודאי הקיש הכתוב למנחת החביתין דווקא את מנחת הנדבה.

ג עד כה התבארו שיטותיהם של ר' שמעון (שמנחת חוטא של כהנים נקמצת והקומץ קרב לעצמו והשיריים קרבים לעצמם), ושל ר' אלעזר בנו של ר' שמעון (שבמנחת חוטא של כהנים הקומץ קרב לעצמו והשיריים מתפזרים על בית הדשן). ומבררים: רבנן [חכמים], שלדעתם כל מנחות הכהנים אינן נקמצות ומוקטרות כליל, האי [זה] הפסוק "כל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל" מאי עבדי ליה [מה עושים בו, כיצד הם דורשים אותו]?

ומשיבים: מיבעי להו לכדתניא [צריכים הם אותו לדרשה כמו שהיא שנויה בברייתא]: נאמר "כליל" הן במנחת חביתין ("כליל תקטר"), והן במנחת כהן ("כליל תהיה לא תאכל"), ללמד שיש להקישן. אכן מן הכתוב עצמו אין לי אלא שדין המנחה העליונה (הנזכרת קודם, מנחת חביתין) ב"כליל תקטר" (שהיא מוקטרת כולה), ושדין המנחה התחתונה (הנזכרת אחריה, מנחת כהנים) שהיא ב"כליל תהיה לא תאכל" (שאסורה כולה באכילה).

ומנין שיש ליתן את האמור של זה בזה, שאף מנחת כהנים תוקטר כולה כמנחת חביתין, ואת האמור של זה בזה, שיהא דין איסור אכילה נוהג אף מנחת חביתין תהא אסורה באכילה כמנחת כהנים? תלמוד לומר הכתוב בשתי המנחות הללו "כליל" "כליל" לגזירה שוה: נאמר כאן (במנחת כהנים) "כליל", ונאמר להלן (במנחת חביתין) "כליל",

מה להלן (במנחת חביתין) — ב"כליל תקטר", אף כאן (במנחת חביתין) — ב"כליל תקטר". ומה כאן (במנחת כהנים) — בא הכתוב ליתן איסור לא תעשה על אכילתו, אף להלן (במנחת חביתין) — בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו.

ד ועוד בענין איסור אכילה הנלמד מ"כליל תהיה לא תאכל", בעי [שאל] רבינא: כהן שאכל מן האימורין (חלקי הקרבן הקרבים על המזבח) מה הוא דינו? ומסביר רבינא את שאלתו: לענין לעבור באכילתו זו על לאו של זרות ("וכל זר לא יאכל קודש".

the meal offering of a sinner brought by one of the priests as equivalent to the status of a meal offering of a sinner brought by an Israelite. Just as with regard to the meal offering of a sinner brought by an Israelite, a handful is removed, so too, with regard to the meal offering of a sinner brought by one of the priests, a handful is removed.

The baraita challenges this: If so, then say as follows: Just as with regard to the meal offering of a sinner brought by an Israelite, a handful is removed and its remainder is eaten, so too, with regard to the meal offering of a sinner brought by one of the priests, a handful should be removed and its remainder eaten.

Therefore, the verse states: “And the remainder shall be the priest’s, as the meal offering,” which is interpreted to mean that with regard to the rite performed by the priest, his meal offering is like the meal offering of the Israelite, but it is not like the meal offering of the Israelite with regard to consumption by the fires of the altar. How is this possible? In what ways does the meal offering of a priest resemble that of an Israelite in some respects and not in others? The priest’s handful is sacrificed by itself, like that of the Israelite, and the remainder is sacrificed by itself, unlike those of the Israelite, which are eaten.

§ According to the opinion of the first tanna in the baraita cited earlier, a priest may perform the rites of a meal offering of a sinner that he brings for himself based on the verse “And the remainder shall be the priest’s, as the meal offering.” The Gemara now asks: With regard to this halakha that its rite is valid when performed by him, is it derived from here?

It is derived from there, another verse cited in a baraita, which states: From where is it derived with regard to a priest that he may come and sacrifice his offerings at any time and at any hour that he desires, even when it is not during the period of his priestly watch? The verse states: “And if a Levite comes from any of your gates from all of Israel, where he lives, and comes with all the desire of his soul to the place which the Lord shall choose, then he shall serve in the name of the Lord his God, as all his brothers the Levites do, who stand there before the Lord” (Deuteronomy 18:6–7).

The Gemara answers: If the halakha were derived from there, the verse in Deuteronomy, I would say: This statement, that a priest may perform his rites whenever he chooses, applies only to a matter that does not come to atone for a sin, as the verse is referring to an offering that he desires to bring. But with regard to a matter that comes to atone for a sin, I would say that he may not perform the rite himself. Therefore, the halakha of the meal offering of a sinner must be derived from the verse in Leviticus: “And the remainder shall be the priest’s, as the meal offering.”

The Gemara asks: And is this halakha that a priest may perform the rite of his own sin offering also derived from here, i.e., the verse: “And the remainder shall be the priest’s, as the meal offering”? It is derived from there: “And the priest shall effect atonement for the soul that sins unwittingly, when he sins unwittingly” (Numbers 15:28). The term “for the soul that sins unwittingly” teaches that the priest may effect atonement even through himself, when he performs the rite.

The Gemara answers: If the halakha were derived from that latter verse, I would say: This statement, permitting him to effect his own atonement, applies when the offering is brought for a sin committed unwittingly. But with regard to an offering brought for a sin committed intentionally, the priest may not effect his own atonement. Therefore, the verse that states: “And the remainder shall be the priest’s, as the meal offering,” teaches us that the priest may perform the rite even for an offering that he brings for an intentional sin.

The Gemara clarifies: With regard to an offering brought for a sin committed intentionally, how can you find these circumstances? The Gemara answers: You can find them in the instance of a meal offering brought as atonement for intentionally taking a false oath of testimony that he was not aware of a certain incident involving another individual. The priest may perform the rites for a meal offering that he brings to atone for such a sin.

§ With regard to the opinion of Rabbi Shimon that a handful of the meal offering of a sinner brought by a priest is separated and offered upon the altar, it is taught in another baraita that Rabbi Shimon says: With regard to the meal offering of a sinner brought by one of the priests, a handful is removed; and the handful is sacrificed by itself, and the remainder is sacrificed by itself. Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: The handful is sacrificed by itself, and the remainder is scattered upon the place of the ashes.

With regard to the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan discusses it and asks: To which place of the ashes in the Temple is he referring? If he is referring to the one that is above, upon the altar, his opinion is identical to that of his father, Rabbi Shimon, who stated that the remainder is offered and burned upon the altar, after which the ashes are swept onto the ash heap upon the altar. If so, according to both opinions, the remainder is taken to the same place. And if Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, is referring to the ash heap that is below the altar, that is difficult: Do you have any item that is sacrificed below the altar?

Rabbi Abba said to Rabbi Ḥiyya bar Abba: Perhaps Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, means that the remainder is scattered there to be wasted. When the Sages heard this, they laughed at him, saying: But do you have any item that is sacrificed as part of the Temple service in order to be wasted?

The Gemara answers that there are consecrated items that are intentionally wasted. With regard to such items, the father of Rabbi Avin teaches: “And every meal offering of the priest shall be offered in its entirety; it shall not be eaten” (Leviticus 6:16). Why must this verse, which follows those discussing the High Priest’s daily griddle-cake offering, state that it shall not be eaten, after it already states that it is entirely offered? The verse teaches: I have likened the meal offering of a sinner brought by a priest to the daily griddle-cake offering brought by the High Priest with regard to eating, insofar as it is not eaten, but I have not likened it with regard to another matter, i.e., that the meal offering of a sinner is not burned in the manner of the griddle-cake offering.

The Gemara asks: What is he saying, as the verse states explicitly that it must be entirely offered? Abaye said that this is what he is saying: This is how the verse is to be read: “Every meal offering of the priest…shall not be eaten,” when the offering is sacrificed to fulfill his obligation, such as the meal offering of a sinner. It is neither eaten nor completely burned, but rather placed on the ash heap. When the verse states: “Shall be offered in its entirety,” this is referring to his gift offering, which is completely burned in the manner of a griddle-cake offering. Rava said to him: This reading is like a sharp knife cutting the verses to pieces, as it interprets the beginning and end of the verse together, ignoring the middle.

Rather, Rava says: When the verse states: “Every meal offering of the priest shall be offered in its entirety,” this is referring to his gift offering, which is entirely offered. When the verse states that it “shall not be eaten,” this is referring to his obligatory meal offering, which is neither eaten nor entirely offered.

The Gemara asks: But why should the verse be read that way? I can reverse the interpretation and say that the priest’s obligatory meal offering is entirely offered, and his gift offering shall be neither eaten nor entirely offered. The Gemara answers: It stands to reason that his gift offering should be included in the phrase “shall be offered in its entirety,” as it resembles the griddle-cake offering and differs from the meal offering of a sinner in several respects, namely, that it is frequent, that the priest bringing it did not sin, and that its scent is fragrant, as it is mixed with oil, and frankincense is added to it.

The Gemara asks: On the contrary, the verse should be interpreted to include his obligatory meal offering, as the obligatory meal offering is similar to the griddle-cake offering in that, unlike the gift offering, it comprises a tenth of an ephah and bringing it is an obligation. The Gemara responds: Because these similarities between the gift offering and the griddle-cake offering are more numerous than those between the obligatory offering and the griddle-cake offering, it is logical that the verse is comparing the gift offering to the griddle-cake offering.

§ After discussing the opinions of Rabbi Shimon and Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, the Gemara asks: And as for the opinion of the Rabbis that no handful is removed from any of the meal offerings of the priests, with regard to this verse: “And every meal offering of the priest shall be offered in its entirety; it shall not be eaten,” what do they do with it? How do they interpret the superfluous phrase: “It shall not be eaten”?

The Gemara answers: They require it for that which is taught in a baraita: Concerning the griddle-cake offering, the verse states: “It shall be entirely smoked for the Lord” (Leviticus 6:15). From this verse and the verse that follows it, which states: “And every meal offering of the priest shall be offered in its entirety; it shall not be eaten,” I have derived only that the griddle-cake offering mentioned above, in the first verse, is subject to: “It shall be entirely smoked,” and that other meal offerings of priests mentioned below, in the second verse, are subject to: “It shall not be eaten.”

From where is it derived to apply the prohibition that was said about this case to that case, and the prohibition that was said about that case to this case, to teach that the priests’ meal offerings shall be entirely smoked and the griddle-cake offering shall not be eaten? The verse states: “Entirely,” in the first verse, and: “Entirely,” in the second, to be utilized as a verbal analogy: It is stated here, with regard to the priests’ meal offerings: “Entirely,” and it is stated there, with regard to the griddle-cake offering: “Entirely.”

Just as there, the offering is subject to the prohibition of: “It shall be entirely smoked,” so too here, the offerings are subject to the prohibition of: “It shall be entirely smoked.” And just as here, with regard to the meal offering of the priest, the verse serves to impose a prohibition upon eating it, so too there, with regard to the griddle-cake offering, the verse serves to impose a prohibition upon eating it.

§ With regard to the prohibition against eating from certain offerings derived from the verse that states: “Shall be offered in its entirety; it shall not be eaten,” Ravina asks: In the case of a priest who ate from the sacrificial portions, what is the halakha? As to whether this priest violates the prohibition of a non-priest eating certain types of sacrificial meat, expressed in the verse: “No non-priest shall eat of the sacrificial meat” (Leviticus 22:10),