דלג לתוכן

מנחות פו ע"א - פירוש שטיינזלץ

ואם הביא למקדש משמן אנפקטן — הריהו פסול למנחות, והתניא [והרי שנויה ברייתא] ואם הביא — כשר, מפני שאין הוא שמנו של הפרי, אלא השרף היוצא ממנו. הרי שאין הוא נחשב לשמן!

אמר רב יוסף בתירוץ הסתירה שבין משנתנו לברייתא: לא קשיא [אין זה קשה], שכן שתי שיטות תנאים הן בהגדרת שמן אנפקטן, הא [זו], משנתנו הסבורה ששמן הוא — הריהי כשיטת ר' חייא, ואילו הא [זו] הברייתא הסבורה שהוא שרף בלבד — הריהי כשיטת ר' שמעון בר [בן] רבי יהודה הנשיא. שכך היו שני אלה נוהגים בשמן האנפקטן: ר' חייא זריק ליה [היה זורק אותו], ולא היה משתמש בו כלל, שלדעתו אינו שמן. ואילו ר' שמעון בר רבי לא היה משליך אותו, אלא היה מטבל ביה [בו] את מאכלו, כדרך שנוהגים בשמן מאכל. וסימניך לזכור איך נהג כל אחד מן החכמים הללו הוא: דווקא העשירים, כר' שמעון בנו של ר' יהודה הנשיא, העשיר, הם המקמצין (החוסכים), שהוא זה שלא השליך את שמן האנפקטן, והיה משתמש בו.

א ומתוך שעוסקים בענייני השמן השונים, מביאים עוד: נאמר בתמרוקי הנשים "...כי כן ימלאו ימי מרוקיהן ששה חדשים בשמן המור וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים" (אסתר ב, יב). ומסבירים: מאי [מה הוא] "שמן המור"? רב הונא בר חייא אמר: הוא הנקרא עתה סטכתא. ר' ירמיה בר אבא אמר: "שמן המור" הריהו שמן הבא מן הזית שלא הביא (הבשיל) שליש גידולו.

ב ובעקבות דברי ר' ירמיה בר אבא ש"שמן המור" הוא שמן הבא מזית שלא הביא שליש, מביאים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא האומרת גם כן כך] ששמן הבא מזית שלא הביא שליש הריהו שמן תמרוקים, ר' יהודה אומר: מהו שמן אנפקנון? — שמן זית שלא הביא שליש. למה סכין אותו על הגוף? מפני שהוא משיר את השיער ומעדן את הבשר.

ג שנינו במשנתנו שאין מביאין שמן למנחות מן הגרגרין שנשרו במים ולא מן הגרגרים הכבושים ולא מן השלוקים, ואם הביא מהם — פסול. ובענין זה תנו רבנן [שנו חכמים]: שמן הבא מן הזית שהיה כבוש במלח ובחומץ, או שהיה שלוק (מבושל), או שהיה שרוי במים, וכן שמן זה של שמרים, וכן שמן של ריח רע — לא יביא מהם למנחות, ואם עבר והביא אחד מאלה — פסול.

בעי [שאל] רבה: עבר והקדישו לאחד מהשמנים הללו למנחות, מהו דינו שילקה עליו כעובר על איסור תורה, ומשום שהקדיש דבר שהוא בעל מום (הפסול בגופו) להקרבה? וצדדי השאלה: האם כיון שפסול שמן זה להקרבה כבעל מום דמי [נחשב], וילקה כשאר מקדיש בעל מום. או דלמא [שמא] יש לומר כי אין בעל מום אלא בבהמה הפסולה להקרבה, ולא בשאר דברים הפסולים להקרבה, לכן אינו לוקה על כך. ומעירים: שאלה זו לא נפתרה, ולכך תיקו [תעמוד, תישאר] במקומה.

ד משנה שלשה זמנים בשנה בהם מוסקים את הזיתים הן, ובהן, בכל אחד מן הזמנים הללו מפיקים שלשה שלשה סוגי שמנים, ונמצא כי בסך הכל מופקים תשעה סוגי שמן בשנה אחת.

ומפרטים: מסיק הזית הראשון כיצד הוא נעשה? בעל הזית מגרגרו (קוטף זיתים בודדים) בראש הזית, שזיתים אלה ממהרים להבשיל, משום שהם חשופים לקרני השמש. וכותש אותם במכתשת ולאחר מכן נותן אותם לתוך הסל העשוי נצרים דקים וביניהם חללים, וכך השמן ניגר מבעד לחללים לכלי שהסל נתון בתוכו. ר' יהודה אומר: כי אין שמים את הזיתים שנכתשו בתוך הסל עצמו, אלא על סביבות (דפנותיו, הסובבות) הסל, שכן באופן זה השמן מזוקק ונקי יותר. זה הוא השמן הראשון המופק מהמסיק הראשון, והוא המובחר מכל השמנים.

לאחר שתם השמן לצאת מהזיתים הכתושים שבסל, בעל הזיתים חזר וטוען על הזיתים בקורה הניתנת עליהם, ומתוך הלחץ שהיא לוחצת אותם ניגר שמן נוסף אל הכלי שמתחת לסל. ואף בזאת חולק ר' יהודה האומר כי אין מעמיסים על הזיתים הכבושים קורה (שלחצה רב, וגורם להוצאת שמן שאינו נקי), אלא היו מעמיסים על הזיתים באבנים — וזה השמן היוצא מהם הוא השמן השני מזיתי המסיק הראשון.

ולאחר מכן חזר ולקח את הזיתים שנכבשו במכתשת ונלחצו, וטחן אותם בריחיים, לפורר את הזיתים ולאפשר לשארית השמן שבתוכם לצאת החוצה, וטען על הזיתים הללו קורה — וזה השמן היוצא מאלה הריהו השמן השלישי מזיתי המסיק הראשון.

מבין שלושת השמנים הללו, השמן הראשון — כשר להדלקת המנורה שבמקדש, שנאמר בו "שמן זית זך" (ויקרא כד, ב), והשאר (שני השמנים האחרים) — כשרים למנחות.

כיצד נעשה המסיק השני? מגרגרו מהזיתים הנמצאים בזית שבקירבת ראש הגג של ביתו. שזיתים אלה מתבשלים מאוחר יותר מזיתי המסיק הראשון, וכותש אותם במכתשת, ונותן אותם לתוך הסל. ואילו ר' יהודה אומר: אין נותנים את הזיתים בתוך הסל, אלא בסביבות (דפנות) הסל — וזה השמן היוצא מהזיתים הריהו השמן הראשון של זיתי המסיק השני.

ולאחר מכן טוען את הזיתים הכתושים בקורה, ואילו ר' יהודה אומר שאין מעמיסים על הזיתים אלא באבנים — ושמן זה הוא השמן השני מזיתי המסיק השני.

ולאחר מכן חזר וטחן בריחיים את הזיתים שכבר יצא מהם שמן בקורה, ושב וטען אותם בקורה — ושמן זה הוא השמן השלישי של זיתי המסיק השני.

ואף דינם של שלושת שמנים אלה, כדין שמני המסיק הראשון: השמן הראשון — כשר למנורה, והשאר — כשרים למנחות.

והשמן מהמסיק השלישי: לאחר שנאספו הזיתים מן העץ, בעל הזית עוטנו (מניח את יבול הזיתים במעטן — הכלי בו מתרככים הזיתים לקראת כתישתם) בבית הבד, ושוהה שם יבול הזיתים הזה עד שילקה (יתרכך), ולאחר מכן הריהו מעלהו מתוך המעטן ומנגבו (מייבשו) מן המוהל שעליו. ומשום שיש ריח רע בזיתים הללו ששהו במעטן, נעשית פעולה זו לא בתוך הבית אלא בראש הגג. ולאחר מכן הריהו כותש את הזיתים הללו במכתשת, ונותן אותם לתוך הסל, שיצא השמן מנקבי הסל, אל הכלי הנמצא תחתיו. ואילו ר' יהודה אומר שאין נותנים את הזיתים בתוך הסל, אלא בסביבות (דפנות) הסל — וזה השמן היוצא מזיתים אלה הריהו השמן הראשון במסיק השלישי.

ולאחר מכן הריהו נוטל את הזיתים הללו, וטוען אותם בקורה, זו דעת חכמים, ואילו ר' יהודה אומר שלא היה טוען אותם בקורה אלא באבנים — וזה השמן היוצא מהם הוא השמן השני של זיתי המסיק השלישי.

ולאחר מכן חזר ונטל את הזיתים הללו וטחן אותם בריחיים, ושב וטען אותם בקורה — ושמן זה היוצא מזיתים אלה הוא השמן השלישי מזיתי המסיק השלישי.

ואף בדינם של שמנים אלה נקבע כי השמן הראשון — כשר למנורה, והשאר — כשרים למנחות.

ה גמרא איבעיא להו [נשאלה להם, ללומדים] מהי הגירסה המדוייקת במשנה, האם "מגרגרו" תנן [שנינו] ומשמע הדברים: שקוטף זיתים בודדים, אותם שכבר הבשילו ביותר. או "מגלגלו" תנן [שנינו], ומשמע הדברים: שמניח את הפירות שבראש האילן כדי שיתבשלו יפה? ומציעים:

תא שמע [בוא ושמע] פתרון לבעיה זו ממה דתניא [ששנויה ברייתא]? מה שנאמר בשמן המובא למנורה במקדש "שמן זית זך" (שמות כז, כ) בא להורות, שיהא שמן זה מזיתו (מזיתים בשלים כל כך, שהשמן יוצא מהם מעצמו בלא לחץ. מכאן (מן הנאמר בכתוב זה) אמרו חכמים בתיאור דרך העשיה הנכונה של השמן: יבול הזית הראשון — מגלגלו בראש הזית, ולאחר מכן הריהו כונסו (מכניסו) לבית הבד, וטוחנו לזיתים בריחים (כדי לאפשר לשמן שבתוכם לזוב החוצה) ונותנו בסלין והשמן זב מהם לכלי שהם נתונים בתוכו — השמן היוצא ממנו, זה היה השמן הראשון הבא מהיבול הראשון.

ולאחר מכן טען אותם בקורה — השמן היוצא ממנו, זה היה השמן השני של היבול הראשון. ולאחר מכן חזר ופרק את הזיתים הללו מתוך הסלים, וטחן אותם שוב בריחיים, וחזר וטען אותם בקורה או באבנים — זה היה השמן השלישי של היבול הראשון. השמן הראשון — כשר למנורה, והשאר — למנחות בלבד. וכן הוא עושה ביבול הזית השני. ואילו ביבול ה

זית השלישי כיצד הוא עושה? עוטנו (מכניסו אל המעטן) הנמצא בבית הבד, ומניחו שם עד שילקה (שיתעפש ויתרכך), ולאחר מכן הריהו מעלה אותו לראש הגג, ועושה אותו שם כמין תמרה (ערימה), והוא מונח שם עד שיזובו מימיו (הנוזלים שבו). ואחר כך הריהו שב וכונסו (מכניסו) לבית הבד, ובבית הבד הריהו טוחנו בריחים, ונותנו בסלין — והשמן היוצא ממנו, זה היה השמן הראשון של היבול השלישי.

אחר כך הוא טען את הזיתים הללו בקורה — השמן היוצא ממנו, זה היה השמן השני של היבול השלישי. ולאחר מכן פרק את הזיתים מתוך הסל והקורה, וחזר וטחן אותם בריחיים, ושב וטען אותם בקורה, כדי להוציא מהם את שארית השמן שבתוכם — וזה היה השמן השלישי מן היבול השלישי. השמן הראשון מהם — כשר למנורה, ואילו השאר — למנחות בלבד.

שלא כדברי חכמים שאמרו כי בכל שלושת היבולים, היו טוחנים בתחילה את הזיתים כדי להוציא מהזיתים את השמן הראשון, ר' יהודה אומר כי לצורך הוצאת השמן הראשון שבכל שלושת היבולים לא היה טוחנו בריחים, אלא היה כותשו במכתשת. ועוד חולק ר' יהודה על חכמים ואומר כי לא היה טוען את הזיתים בקורה אלא באבנים. ועוד חולק ר' יהודה על חכמים ואומר כי לא היה נותנו בתוך הסלין עצמם, אלא לתוך סביבות הסל. ומכאן פתרון לשאלה בנוסח המדויק של משנתנו, שהוא "מגלגלו".

ולאחר שהובאו דברי ברייתא זו, נפנים להקשות על דברי משנתנו: הא גופא קשיא [היא עצמה קשה], שכן זה ששנינו בדברי התנא הראשון שבמשנתנו שלצורך הוצאת השמן הראשון בשלושת היבולים היה כותש ונותן לתוך הסל — כשיטת מני [מי היא]? כשיטת ר' יהודה היא, ולא כשיטת חכמים שבברייתא (האומרים שהיה טוחנם בריחיים). ואולם אחר כך שונים אנו בדברי התנא הראשון שבמשנתנו שמניחים את הזיתים בתוך הסל, ולא בדפנותיו, ואם כן אתאן [באנו] איפוא לשיטתם של רבנן [חכמים] שבברייתא, ולא כר' יהודה!

ומשיבים: האי [זה] התנא של משנתנו סבר לה כותיה בחדא ופליג עליה בחדא [סבור הוא כמותו, כר' יהודה, בדבר אחד, וחולק עליו בדבר אחד].

ו משנה ולאחר שתוארו במשנה הקודמת תשעת השמנים, מגדירים את סדר חשיבותם: השמן הראשון שבמסיק הראשון — אין למעלה באיכותו הימנו (ממנו). השמן השני שבמסיק הראשון, והשמן הראשון שבמסיק השני — שוין בחשיבותם, והריהם איפוא מדרגה שניה של שמנים. השמן השלישי שבמסיק הראשון והשמן השני שבמסיק השני וכן השמן הראשון שבמסיק השלישי — שוין זה לזה בחשיבותם, והריהם איפוא מדרגה שלישית של השמנים. השמן השלישי שבמסיק השני והשמן השני שבמסיק השלישי — שוין זה לזה, והריהם איפוא מדרגה רביעית של השמנים. ואילו השמן השלישי שבמסיק השלישי — הוא בדרגה חמישית מכל השמנים הללו ואין שמן שהוא למטה באיכותו הימנו.

ומעירים: למדנו כי למנחות מביאים מכל השמנים הללו, ואילו למנורה אין מביאים אלא מהשמן הראשון שבכל מסיק, ואולם אף כל המנחות היו בדין (ראויות להילמד בקל וחומר) שיטענו (שיחוייבו) בשמן זית זך, וכשמן המנורה, ומקל וחומר: ומה המנורה הקלה שהשמן בה אינה מיועדת לאכילה של המזבח — טעונה (חייבת) בשמן זית זך, מנחות החמורות שהן מיועדות לאכילה של המזבח — אינו דין שיטענו שמן זית זך! אולם לכך תלמוד לומר (מלמדנו הנאמר) "...שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד" (שמות כז, ב) — לומר: כתית נדרש רק למאור, לנרות המנורה, ואין זך כתית נדרש למנחות.

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף פו - א

ואם הביא פסול, מפני שהוא שרף [מוהל בעלמא הוא ואינו שמן]; ואילו במשנתנו שנינו לאנפקינין בין השמנים הפסולים, ומשמע שעל כל פנים שמן הוא!? [1]

אמר תירץ רב יוסף: לא קשיא:

הא - משנתנו - רבי חייא היא, שאינו מחשיבו לשמן אלא למוהל בעלמא.

הא - הברייתא - רבי שמעון בר רבי היא, שהוא מחשיבו לשמן.

דרבי חייא זריק ליה, רבי חייא היה נוהג לזרוק את האנפקינין, ואילו רבי שמעון בר רבי מטבל ביה [מטביל היה בו את הפת] כבשמן.

וסימניך, סימן בידך כדי לידע מי הוא זה שהיה מטביל בו:

עשירים מקמצין, רבי שמעון בר רבי, שבן נשיא היה ועשיר היה, והיה מקמץ שלא לזורקו אלא מטביל בו את הפת.

כתיב גבי הנערות שהוכנו לבוא אל המלך אחשורוש [אסתר ב יב]: "ובהגיע תור נערה ונערה לבוא אל המלך אחשורוש מקץ היות לה כדת הנשים שנים עשר חודש כי כן ימלאו ימי מרוקיהן, ששה חדשים בשמן המור וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים":

ומפרשינן: מאי "שמן המור"?

רב הונא בר חייא אמר: "שמן המור" היינו סטכתא [שמן אפרסמון]. [2]

רבי ירמיה בר אבא אמר: "שמן המור" היינו שמן מזית שלא הביא שליש בישולו.

תניא: רבי יהודה אומר: "אנפקנון" הנשנה במשנתנו, היינו: שמן זית שלא הביא שליש.

ולמה סכין אותו, מפני שמשיר את השיער ומעדן את הבשר.

שנינו במשנה: אין מביאין מן הגרגרין שנשרו במים, ולא מן הכבשים ולא מן השלוקים, ואם הביא פסול:

תנו רבנן: שמן של זית כבוש בחומץ ומלח, או של זית שלוק, או של זית שרוי - ושמן של שמרים [שמן שיצא מן השמרים, כמו שמוציאים יין משמרי היין], ושל ריח רע, כלומר, שמן שריחו רע -

מכל אלו לא יביא, ואם הביא - פסול.

בעי נסתפק רבה: הקדישו לאחד מהשמנים הפסולים האלו מהו שילקה עליו משום מקדיש בעל מום למזבח? וצדדי הספק הם:

כיון דפסול השמן כבעל מום דמי, ולוקה אם הקדישו. [3]

או דלמא: אין בעל מום אלא בבהמה?

ומסקינן: תיקו.

מתניתין:

שלשה זיתים הן, ובהן שלשה שלשה שמנים, כלומר, מעץ הזית מוסקים זיתים שלשה פעמים בשנה, כי אין הם מתבשלים כאחת, ומכל מסיקה ומסיקה עושים שלשה סוגי שמנים.

ומפרשת המשנה: הזית הראשון, כלומר כך היה עושה שלשה שמנים מהיבול הראשון של העץ:

מגרגרו בראש הזית, כלומר, מלקט מן העץ את הזיתים שבראש הזית שהם המתבשלים ראשונה, מפני שהחמה מקדרת עליהם, וכותש אותם במכתשת ולא יטחנם בריחיים, ונותן אותם לאחר כתישתם לתוך הסל שהיה מנוקב ותחתיו כלי לקבל את השמן הזב מהם.

רבי יהודה אומר: סביבות הסל מבחוץ היה נותנם לאחר כתישתם, והשמן זב דרך הדפנות לתוך הסל, ושוב מסתנן ממנו ויוצא לכלי. [4]

זה היה השמן הראשון של היבול הראשון.

חזר וטוען את הזיתים בקורה, מניח עליהם קורה לסוחטם -

רבי יהודה אומר: באבנים היה טוענם ולא בקורה, כי הקורה כבידה ומוציאה גם שמרים.

זה היה השמן השני של היבול הראשון.

חזר וטחן את הזיתים שהיו תחת הקורה ושוב טען עליהם את הקורה. [5]

זה היה השמן השלישי מהיבול הראשון.

השמן הראשון מיועד למנורה שנאמר בה [שמות כז כ] "שמן זית זך [נקי] ", והשאר - השני והשלישי - למנחות שלא נאמר בהם כן.

הזית השני [כך היה מוסק בשנית, ועושה מן המסיקה שלשה שמנים]:

מגרגרו בראש הגג, מלקט את הזיתים הסמוכים לגג שהם המתבשלים בשניה, וכותש ונותן לתוך הסל, רבי יהודה אומר סביבות הסל - זה היה השמן הראשון מהיבול השני.

טוען את אותם הזיתים בקורה, ורבי יהודה אומר: באבנים -

זה היה השמן השני מהיבול השני.

חזר וטחן את הזיתים שהטעינם בקורה או באבנים וטען אותם שוב בקורה או באבנים:

זה היה השמן השלישי מהיבול השני.

הראשון למנורה, והשאר למנחות.

הזית השלישי כיצד היה עושה:

עוטנו בבית הבד עד שילקה, כלומר, אוסף את שאר הזיתים שלעולם לא יתבשלו לגמרי, למעטן [מקום איסוף הזיתים] של הזיתים אשר בבית הבד, עד שתתרכך קליפתם וישתנו מראיהם. [6]

ומעלהו מן המעטן ומנגבו - מן המוהל הזב מהם על ידי שנדחקו הזיתים במעטן - בראש הגג -

כותש אותם ונותן לתוך הסל, רבי יהודה אומר: סביבות הסל -

זה היה השמן הראשון מהיבול השלישי.

טוען בקורה, רבי יהודה אומר: באבנים היה טוענם - זה היה השמן השני מהיבול השלישי.

חזר וטחן אותם בריחיים ושוב טען עליהם קורה -

זה היה השמן השלישי מהיבול השלישי.

הראשון למנורה, והשאר למנחות.

גמרא:

איבעיא להו נסתפקו בני הישיבה בלשון המשנה ששנינו: מגרגרו בראש הזית:

האם "מגרגרו" תנן, דהיינו: לוקט גרגיר מכאן וגרגיר מכאן, או שמא "מגלגלו" [לשון ביצה מגולגלת] תנן, והיינו: מניחם להתבשל בראש הזית כל צרכן?

תא שמע ד"מגלגלו" תנן, מהא דתניא:

שמן זית - מזיתו, כלומר: המקבל על עצמו שמן זית, [7] צריך שיהיה השמן מזיתים מבושלים כל צרכם, כך שיצא השמן מהם בלי טעינה; והוא נלמד ממאמר הכתוב "שמן זית זך", כלומר, מבושל שיצא ממנו בלי טעינה. [8] מכאן אמרו חכמים: הזית הראשון: מגלגלו [מניחו להתבשל] בראש הזית שם מקדרת עליהם החמה ומבשלם, וכונסו לבית הבד, כלומר, למקום שעושים בו שמן אך אינו משתמש בקורות בית הבד עד שיצא שמן הראשון בסלים, וטוחנו בריחים [9] ונותנו בסלין.

שמן היוצא ממנו בסלים, זה היה שמן ראשון.

טען בקורה, שמן היוצא ממנו על ידי הטעינה זה היה שמן שני.

ופרק את הזיתים מבית הבד וטחן [10] בריחיים וחזר וטען את הקורה בבית הבד, שמן היוצא ממנו זה היה שלישי.

הראשון למנורה, והשאר למנחות.

וכן זית שני, כלומר, וכן היה עושה ביבול השני מן האילנות הסמוכות לראש הגג.

זית שלישי מאלו שאינם מתבשלים כל צרכם לעולם: עוטנו בבית הבד עד שילקה, ומעלה לראש הגג ועושה אותו שם כמין תמרה [כרי רחב מלמטה וקצר מלמעלה] עד שיזובו מימיו, וכונסו לבית הבד וטוחנו בריחים ונותנו בסלין - ושמן היוצא ממנו, זה היה ראשון.

טען בקורה, שמן היוצא ממנו זה היה שני.

פרק חזר וטחן וטען, שמן היוצא ממנו זה היה שלישי.

הראשון למנורה, והשאר למנחות.

רבי יהודה אומר: לא היה טוחנו בריחים לשמן הראשון שבכל שלשת היבולים, אלא כותשו במכתשת. [11]

ולא היה טוען בקורה, אלא באבנים.

ולא היה נותנו בסלין, אלא לתוך סביבות הסל.

ומקשינן על משנתנו:

"כותש" ששנינו במשנתנו ["וכותש ונותן לתוך הסל"] מני רבי יהודה היא, וכמבואר בברייתא -

ואילו מה ששנינו במשנתנו "תוך הסל" אתאן לרבנן, כי לדעת רבי יהודה אינו נותן בתוכו אלא סביבותיו!?

ומשנינן: האי תנא דמשנתנו, סבר לה כוותיה דרבי יהודה בחדא, שהיה כותש, ופליג עליה בחדא, שנותן בתוך הסל ולא סביבותיו.

מתניתין:

משנתנו מפרטת את סדר חשיבותם של כל השמנים שנזכרו במשנה הקודמת: השמן הראשון שביבול הראשון, הוא המובחר ביותר ואין למעלה הימנו.

השמן השני שביבול הראשון, והשמן הראשוןשביבול השני - שוין הם במעלתם.

השמן השלישי שביבול הראשון, והשמן השני שביבול השני, והשמן הראשון שביבול השלישי - שוין.

השמן השלישי שביבול השני, והשמן השני שביבול השלישי - שוין.

השמן השלישי שביבול השלישי אין למטה הימנו.

עוד מבארת המשנה:

אף המנחות היו בדין שיטענו שמן זית זך, ולא יוכשר למנחות אלא השמן הראשון שבכל היבולים, שהרי קל וחומר הוא:

מה מנורה שאינה לאכילה, הרי היא טעונה שמן זית זך -

מנחות שהן לאכילה של מזבח, אינו דין שיטענו שמן זית זך -

אלא תלמוד לומר [שמות כז כ]: "ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור", למעט: ואין "זך כתית" למנחות.


הערות

[1] כך פירשו רש"י מכתב יד ורבינו גרשום; ובתוספות הביאו עוד בשם רבינו תם, שהיה גורס במשנה - וכאשר היא בספרים שלפנינו - "ואם הביא כשר", ואם כן קושיית הגמרא היא כפשוטה.

[2] על פי רבינו גרשום.

[3] ראה כעין ספק זה לעיל פה ב, וראה בתוספות שם בד"ה בעי רבא.

[4] ונמצא שמן מזוקק, שהפסולת והפקעים נדבקים בדופני הסל, אבל לא יתנם בשולי הסל, לפי שמתערב שמן ושמרים ויוצאים, ונמצא השמן עכור; רש"י מכתב יד.

[5] מסתבר, שלדעת רבי יהודה, אבנים היה מטעינם.

[6] נתבאר על פי הפירוש המיוחס לרש"י.

[7] כן פירש רש"י מכתב יד, וצריך ביאור למה מתחייב המקבל עליו שמן סתם להביא "שמן זית זך"; אבל בפירוש המיוחס לו פירש כפשוטו, שהנידון הוא על "שמן זית זך" שאמר הכתוב במנורה, ולענין זה אמרו שיהא מזיתו, וניחא בפשיטות המשך הברייתא.

[8] נתבאר על פי רש"י מכתב יד; [ויש לעיין: אם "שמן זית זך" משמע בלי טעינה, אם כן למה כשר למנורה השמן הראשון שבשני ושלישי, שהם באים על ידי טעינה].

[9] בפרט זה חלוק תנא קמא של הברייתא על התנא קמא שבמשנתנו, שבמשנתנו שנינו: כותש ונותן לתוך הסל, ולא טחינה בריחיים; ויתבאר בגמרא לקמן.

[10] כן נראית הגירסא, וב"שיטה מקובצת" משובש.

[11] בפרט זה תנא קמא דמשנתנו כשיטת רבי יהודה.

ואם הביא למקדש משמן אנפקטן — הריהו פסול למנחות, והתניא [והרי שנויה ברייתא] ואם הביא — כשר, מפני שאין הוא שמנו של הפרי, אלא השרף היוצא ממנו. הרי שאין הוא נחשב לשמן!

אמר רב יוסף בתירוץ הסתירה שבין משנתנו לברייתא: לא קשיא [אין זה קשה], שכן שתי שיטות תנאים הן בהגדרת שמן אנפקטן, הא [זו], משנתנו הסבורה ששמן הוא — הריהי כשיטת ר' חייא, ואילו הא [זו] הברייתא הסבורה שהוא שרף בלבד — הריהי כשיטת ר' שמעון בר [בן] רבי יהודה הנשיא. שכך היו שני אלה נוהגים בשמן האנפקטן: ר' חייא זריק ליה [היה זורק אותו], ולא היה משתמש בו כלל, שלדעתו אינו שמן. ואילו ר' שמעון בר רבי לא היה משליך אותו, אלא היה מטבל ביה [בו] את מאכלו, כדרך שנוהגים בשמן מאכל. וסימניך לזכור איך נהג כל אחד מן החכמים הללו הוא: דווקא העשירים, כר' שמעון בנו של ר' יהודה הנשיא, העשיר, הם המקמצין (החוסכים), שהוא זה שלא השליך את שמן האנפקטן, והיה משתמש בו.

א ומתוך שעוסקים בענייני השמן השונים, מביאים עוד: נאמר בתמרוקי הנשים "...כי כן ימלאו ימי מרוקיהן ששה חדשים בשמן המור וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים" (אסתר ב, יב). ומסבירים: מאי [מה הוא] "שמן המור"? רב הונא בר חייא אמר: הוא הנקרא עתה סטכתא. ר' ירמיה בר אבא אמר: "שמן המור" הריהו שמן הבא מן הזית שלא הביא (הבשיל) שליש גידולו.

ב ובעקבות דברי ר' ירמיה בר אבא ש"שמן המור" הוא שמן הבא מזית שלא הביא שליש, מביאים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא האומרת גם כן כך] ששמן הבא מזית שלא הביא שליש הריהו שמן תמרוקים, ר' יהודה אומר: מהו שמן אנפקנון? — שמן זית שלא הביא שליש. למה סכין אותו על הגוף? מפני שהוא משיר את השיער ומעדן את הבשר.

ג שנינו במשנתנו שאין מביאין שמן למנחות מן הגרגרין שנשרו במים ולא מן הגרגרים הכבושים ולא מן השלוקים, ואם הביא מהם — פסול. ובענין זה תנו רבנן [שנו חכמים]: שמן הבא מן הזית שהיה כבוש במלח ובחומץ, או שהיה שלוק (מבושל), או שהיה שרוי במים, וכן שמן זה של שמרים, וכן שמן של ריח רע — לא יביא מהם למנחות, ואם עבר והביא אחד מאלה — פסול.

בעי [שאל] רבה: עבר והקדישו לאחד מהשמנים הללו למנחות, מהו דינו שילקה עליו כעובר על איסור תורה, ומשום שהקדיש דבר שהוא בעל מום (הפסול בגופו) להקרבה? וצדדי השאלה: האם כיון שפסול שמן זה להקרבה כבעל מום דמי [נחשב], וילקה כשאר מקדיש בעל מום. או דלמא [שמא] יש לומר כי אין בעל מום אלא בבהמה הפסולה להקרבה, ולא בשאר דברים הפסולים להקרבה, לכן אינו לוקה על כך. ומעירים: שאלה זו לא נפתרה, ולכך תיקו [תעמוד, תישאר] במקומה.

ד משנה שלשה זמנים בשנה בהם מוסקים את הזיתים הן, ובהן, בכל אחד מן הזמנים הללו מפיקים שלשה שלשה סוגי שמנים, ונמצא כי בסך הכל מופקים תשעה סוגי שמן בשנה אחת.

ומפרטים: מסיק הזית הראשון כיצד הוא נעשה? בעל הזית מגרגרו (קוטף זיתים בודדים) בראש הזית, שזיתים אלה ממהרים להבשיל, משום שהם חשופים לקרני השמש. וכותש אותם במכתשת ולאחר מכן נותן אותם לתוך הסל העשוי נצרים דקים וביניהם חללים, וכך השמן ניגר מבעד לחללים לכלי שהסל נתון בתוכו. ר' יהודה אומר: כי אין שמים את הזיתים שנכתשו בתוך הסל עצמו, אלא על סביבות (דפנותיו, הסובבות) הסל, שכן באופן זה השמן מזוקק ונקי יותר. זה הוא השמן הראשון המופק מהמסיק הראשון, והוא המובחר מכל השמנים.

לאחר שתם השמן לצאת מהזיתים הכתושים שבסל, בעל הזיתים חזר וטוען על הזיתים בקורה הניתנת עליהם, ומתוך הלחץ שהיא לוחצת אותם ניגר שמן נוסף אל הכלי שמתחת לסל. ואף בזאת חולק ר' יהודה האומר כי אין מעמיסים על הזיתים הכבושים קורה (שלחצה רב, וגורם להוצאת שמן שאינו נקי), אלא היו מעמיסים על הזיתים באבנים — וזה השמן היוצא מהם הוא השמן השני מזיתי המסיק הראשון.

ולאחר מכן חזר ולקח את הזיתים שנכבשו במכתשת ונלחצו, וטחן אותם בריחיים, לפורר את הזיתים ולאפשר לשארית השמן שבתוכם לצאת החוצה, וטען על הזיתים הללו קורה — וזה השמן היוצא מאלה הריהו השמן השלישי מזיתי המסיק הראשון.

מבין שלושת השמנים הללו, השמן הראשון — כשר להדלקת המנורה שבמקדש, שנאמר בו "שמן זית זך" (ויקרא כד, ב), והשאר (שני השמנים האחרים) — כשרים למנחות.

כיצד נעשה המסיק השני? מגרגרו מהזיתים הנמצאים בזית שבקירבת ראש הגג של ביתו. שזיתים אלה מתבשלים מאוחר יותר מזיתי המסיק הראשון, וכותש אותם במכתשת, ונותן אותם לתוך הסל. ואילו ר' יהודה אומר: אין נותנים את הזיתים בתוך הסל, אלא בסביבות (דפנות) הסל — וזה השמן היוצא מהזיתים הריהו השמן הראשון של זיתי המסיק השני.

ולאחר מכן טוען את הזיתים הכתושים בקורה, ואילו ר' יהודה אומר שאין מעמיסים על הזיתים אלא באבנים — ושמן זה הוא השמן השני מזיתי המסיק השני.

ולאחר מכן חזר וטחן בריחיים את הזיתים שכבר יצא מהם שמן בקורה, ושב וטען אותם בקורה — ושמן זה הוא השמן השלישי של זיתי המסיק השני.

ואף דינם של שלושת שמנים אלה, כדין שמני המסיק הראשון: השמן הראשון — כשר למנורה, והשאר — כשרים למנחות.

והשמן מהמסיק השלישי: לאחר שנאספו הזיתים מן העץ, בעל הזית עוטנו (מניח את יבול הזיתים במעטן — הכלי בו מתרככים הזיתים לקראת כתישתם) בבית הבד, ושוהה שם יבול הזיתים הזה עד שילקה (יתרכך), ולאחר מכן הריהו מעלהו מתוך המעטן ומנגבו (מייבשו) מן המוהל שעליו. ומשום שיש ריח רע בזיתים הללו ששהו במעטן, נעשית פעולה זו לא בתוך הבית אלא בראש הגג. ולאחר מכן הריהו כותש את הזיתים הללו במכתשת, ונותן אותם לתוך הסל, שיצא השמן מנקבי הסל, אל הכלי הנמצא תחתיו. ואילו ר' יהודה אומר שאין נותנים את הזיתים בתוך הסל, אלא בסביבות (דפנות) הסל — וזה השמן היוצא מזיתים אלה הריהו השמן הראשון במסיק השלישי.

ולאחר מכן הריהו נוטל את הזיתים הללו, וטוען אותם בקורה, זו דעת חכמים, ואילו ר' יהודה אומר שלא היה טוען אותם בקורה אלא באבנים — וזה השמן היוצא מהם הוא השמן השני של זיתי המסיק השלישי.

ולאחר מכן חזר ונטל את הזיתים הללו וטחן אותם בריחיים, ושב וטען אותם בקורה — ושמן זה היוצא מזיתים אלה הוא השמן השלישי מזיתי המסיק השלישי.

ואף בדינם של שמנים אלה נקבע כי השמן הראשון — כשר למנורה, והשאר — כשרים למנחות.

ה גמרא איבעיא להו [נשאלה להם, ללומדים] מהי הגירסה המדוייקת במשנה, האם "מגרגרו" תנן [שנינו] ומשמע הדברים: שקוטף זיתים בודדים, אותם שכבר הבשילו ביותר. או "מגלגלו" תנן [שנינו], ומשמע הדברים: שמניח את הפירות שבראש האילן כדי שיתבשלו יפה? ומציעים:

תא שמע [בוא ושמע] פתרון לבעיה זו ממה דתניא [ששנויה ברייתא]? מה שנאמר בשמן המובא למנורה במקדש "שמן זית זך" (שמות כז, כ) בא להורות, שיהא שמן זה מזיתו (מזיתים בשלים כל כך, שהשמן יוצא מהם מעצמו בלא לחץ. מכאן (מן הנאמר בכתוב זה) אמרו חכמים בתיאור דרך העשיה הנכונה של השמן: יבול הזית הראשון — מגלגלו בראש הזית, ולאחר מכן הריהו כונסו (מכניסו) לבית הבד, וטוחנו לזיתים בריחים (כדי לאפשר לשמן שבתוכם לזוב החוצה) ונותנו בסלין והשמן זב מהם לכלי שהם נתונים בתוכו — השמן היוצא ממנו, זה היה השמן הראשון הבא מהיבול הראשון.

ולאחר מכן טען אותם בקורה — השמן היוצא ממנו, זה היה השמן השני של היבול הראשון. ולאחר מכן חזר ופרק את הזיתים הללו מתוך הסלים, וטחן אותם שוב בריחיים, וחזר וטען אותם בקורה או באבנים — זה היה השמן השלישי של היבול הראשון. השמן הראשון — כשר למנורה, והשאר — למנחות בלבד. וכן הוא עושה ביבול הזית השני. ואילו ביבול ה

זית השלישי כיצד הוא עושה? עוטנו (מכניסו אל המעטן) הנמצא בבית הבד, ומניחו שם עד שילקה (שיתעפש ויתרכך), ולאחר מכן הריהו מעלה אותו לראש הגג, ועושה אותו שם כמין תמרה (ערימה), והוא מונח שם עד שיזובו מימיו (הנוזלים שבו). ואחר כך הריהו שב וכונסו (מכניסו) לבית הבד, ובבית הבד הריהו טוחנו בריחים, ונותנו בסלין — והשמן היוצא ממנו, זה היה השמן הראשון של היבול השלישי.

אחר כך הוא טען את הזיתים הללו בקורה — השמן היוצא ממנו, זה היה השמן השני של היבול השלישי. ולאחר מכן פרק את הזיתים מתוך הסל והקורה, וחזר וטחן אותם בריחיים, ושב וטען אותם בקורה, כדי להוציא מהם את שארית השמן שבתוכם — וזה היה השמן השלישי מן היבול השלישי. השמן הראשון מהם — כשר למנורה, ואילו השאר — למנחות בלבד.

שלא כדברי חכמים שאמרו כי בכל שלושת היבולים, היו טוחנים בתחילה את הזיתים כדי להוציא מהזיתים את השמן הראשון, ר' יהודה אומר כי לצורך הוצאת השמן הראשון שבכל שלושת היבולים לא היה טוחנו בריחים, אלא היה כותשו במכתשת. ועוד חולק ר' יהודה על חכמים ואומר כי לא היה טוען את הזיתים בקורה אלא באבנים. ועוד חולק ר' יהודה על חכמים ואומר כי לא היה נותנו בתוך הסלין עצמם, אלא לתוך סביבות הסל. ומכאן פתרון לשאלה בנוסח המדויק של משנתנו, שהוא "מגלגלו".

ולאחר שהובאו דברי ברייתא זו, נפנים להקשות על דברי משנתנו: הא גופא קשיא [היא עצמה קשה], שכן זה ששנינו בדברי התנא הראשון שבמשנתנו שלצורך הוצאת השמן הראשון בשלושת היבולים היה כותש ונותן לתוך הסל — כשיטת מני [מי היא]? כשיטת ר' יהודה היא, ולא כשיטת חכמים שבברייתא (האומרים שהיה טוחנם בריחיים). ואולם אחר כך שונים אנו בדברי התנא הראשון שבמשנתנו שמניחים את הזיתים בתוך הסל, ולא בדפנותיו, ואם כן אתאן [באנו] איפוא לשיטתם של רבנן [חכמים] שבברייתא, ולא כר' יהודה!

ומשיבים: האי [זה] התנא של משנתנו סבר לה כותיה בחדא ופליג עליה בחדא [סבור הוא כמותו, כר' יהודה, בדבר אחד, וחולק עליו בדבר אחד].

ו משנה ולאחר שתוארו במשנה הקודמת תשעת השמנים, מגדירים את סדר חשיבותם: השמן הראשון שבמסיק הראשון — אין למעלה באיכותו הימנו (ממנו). השמן השני שבמסיק הראשון, והשמן הראשון שבמסיק השני — שוין בחשיבותם, והריהם איפוא מדרגה שניה של שמנים. השמן השלישי שבמסיק הראשון והשמן השני שבמסיק השני וכן השמן הראשון שבמסיק השלישי — שוין זה לזה בחשיבותם, והריהם איפוא מדרגה שלישית של השמנים. השמן השלישי שבמסיק השני והשמן השני שבמסיק השלישי — שוין זה לזה, והריהם איפוא מדרגה רביעית של השמנים. ואילו השמן השלישי שבמסיק השלישי — הוא בדרגה חמישית מכל השמנים הללו ואין שמן שהוא למטה באיכותו הימנו.

ומעירים: למדנו כי למנחות מביאים מכל השמנים הללו, ואילו למנורה אין מביאים אלא מהשמן הראשון שבכל מסיק, ואולם אף כל המנחות היו בדין (ראויות להילמד בקל וחומר) שיטענו (שיחוייבו) בשמן זית זך, וכשמן המנורה, ומקל וחומר: ומה המנורה הקלה שהשמן בה אינה מיועדת לאכילה של המזבח — טעונה (חייבת) בשמן זית זך, מנחות החמורות שהן מיועדות לאכילה של המזבח — אינו דין שיטענו שמן זית זך! אולם לכך תלמוד לומר (מלמדנו הנאמר) "...שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד" (שמות כז, ב) — לומר: כתית נדרש רק למאור, לנרות המנורה, ואין זך כתית נדרש למנחות.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

but if one did bring a meal offering made of such oil, it is not valid. But isn’t it taught in a baraita that if one did bring it, it is valid, because it is regarded merely as sap and not as oil? This contradicts this mishna, which assumes that it is regarded as oil.

Rav Yosef said: It is not difficult to resolve this contradiction. This baraita expresses the opinion of Rabbi Ḥiyya, and that mishna expresses the opinion of Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi. As Rabbi Ḥiyya would toss such oil away, as he did not consider it to be oil, and Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, would dip his food into it, as he considered it to be oil. The Gemara concludes: And your mnemonic by which to remember their respective opinions is: The wealthy are parsimonious, i.e., Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, was wealthy, and he did not toss the oil away.

§ The Gemara digresses to discuss oil of myrrh: In describing the treatments provided to the women in preparation for their meeting with King Ahasuerus, the verse states: “For so were the days of their anointing accomplished: Six months with oil of myrrh, and six months with sweet odors and with other ointments of the women” (Esther 2:12). The Gemara asks: What is “oil of myrrh”? Rav Huna bar Ḥiyya says: It is the aromatic oil called setakhta. Rav Yirmeya bar Abba says: It is an oil derived from olives that have not yet reached one-third of their growth; the acidic oil is effective as a depilatory.

The Gemara notes: This explanation of Rav Yirmeya bar Abba is also taught in a baraita: Rabbi Yehuda says: The term anpikanon is referring to olive oil produced from olives that have not yet reached one-third of their growth. And why do women spread it on their bodies? They do so because it removes the hair and pampers the skin.

§ The mishna teaches: One may not bring meal offerings containing oil from olives that were soaked in water, nor from pickled olives, nor from boiled olives, and even if one did bring it, it is not valid. The Sages taught in a baraita: Olive oil produced from pickled olives, boiled olives, or olives soaked in water, and oil made from olive sediment, and oil with a foul odor may not be brought as part of a meal offering, and even if one did bring it, it is not valid.

Rava asks: If one consecrated one of these unfit oils for use in meal offerings, what is the halakha with regard to whether he should be flogged for consecrating it due to the prohibition against consecrating a flawed item as an offering? Does one say that since it is unfit, it is comparable to a blemished animal? Or perhaps the prohibition against consecrating a flawed item applies only to an animal. The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.

MISHNA: There are three harvests of olives each year, and in each of them, three different grades of oils are produced.

How is the first olive harvest processed? One picks the ripe olives at the top of the olive tree, as those are the first to ripen, and crushes them in a mortar and places them inside the bottom of a wicker basket that has many small holes in it. The oil will then drip from the olives through those holes into a vessel placed underneath the basket. Rabbi Yehuda says: One positions the olives on the walls, surrounding the basket. This produces more refined oil, as the dregs stick to the walls of the basket. This is the first grade of oil produced from the first harvest.

After the oil ceases to seep from the crushed olives, one then presses down with a wooden beam upon them, causing additional oil to flow from the basket into the vessel. Rabbi Yehuda says: The excessive pressure produced by pressing down with a beam would cause some of the flesh of the olives to get mixed in with the oil, compromising its quality. Rather, one applies pressure by placing stones upon the olives. This is the second grade of oil.

One then ground the olives with a millstone and pressed down with a beam on those olives to extract any remaining oil; this is the third grade of oil.

The first grade is fit for kindling the Candelabrum, which requires: “Refined olive oil” (Leviticus 24:2), and the rest are fit for use in meal offerings.

How is the second olive harvest processed? One picks the crop of olives that is accessible while one is standing on the rooftop. This was the second lot of olives to ripen. And one crushes it in a mortar and places those olives into a wicker basket, allowing the oil to drip through the holes into a vessel underneath. Rabbi Yehuda says: One positions the olives on the walls, surrounding the basket. This is the first grade of oil from the second harvest.

One then presses down upon those olives with a wooden beam, thereby producing more oil. And Rabbi Yehuda says: One applies pressure only by placing stones upon them. This is the second grade of oil.

One then ground the olives with a millstone and pressed down upon them with a beam, thereby extracting any remaining oil; this is the third grade of oil.

The first grade is fit for kindling the Candelabrum, and the rest are fit for use in meal offerings.

How is the third olive harvest processed? This harvest consists of all the olives that still remain on trees. One packs it into a vat [oteno] in the building that houses the olive press [beit habbad] where it remains until it softens, and then one raises it up to the roof and dries it on the rooftop to remove the foul-smelling liquid secreted from the olives while in the vat. Then, one crushes the olives in a mortar and places them into a wicker basket, allowing the oil to drip through the holes into a vessel underneath. Rabbi Yehuda says: One positions them on the walls, surrounding the basket. This is the first grade of oil.

One then presses down on those olives with a wooden beam, thereby producing more oil. And Rabbi Yehuda says: One applies pressure only by placing stones upon them. This is the second grade of oil.

One would then grind the olives with a millstone and press down upon them with a beam, thereby extracting any remaining oil; this is the third grade of oil.

The first grade is fit for kindling the Candelabrum, and the rest are fit for use in meal offerings.

GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: What is the correct text of the mishna? Do we learn that one picks the olives at the top [megargero], i.e., one selects those that are ripe, or do we learn that one allows all the olives to ripen [megalgelo], and then picks them all?

The Gemara answers: Come and hear the resolution to this dilemma from that which is taught in a baraita. The verse states that the olive oil used for the kindling of the Candelabrum is to be: “Refined oil of an olive” (Exodus 27:20), which is interpreted to mean that the olives should be so ripe that the oil drips from them while they are still hanging on their olive tree, without them needing to be pressed. From here the Sages said that for the first olive harvest, one allows all the olives to ripen [megalgelo], picks the entire crop and brings it into the olive press, and he grinds it with a millstone and places it in wicker baskets, and this oil that would flow from it would be the first grade of oil.

The baraita continues: Then one presses down upon the olives with a wooden beam. As for the oil that flows from it, this would be the second grade of oil. And then one would remove the crushed olives from the baskets and grind them, and press down upon them with a beam or stones, thereby extracting any remaining oil; this would be the third grade of oil. The first grade is fit for kindling the Candelabrum, and the rest are fit for use in meal offerings. And the same process was similarly used for the second olive harvest.

The baraita continues: And for the third olive harvest, the entire crop is packed into a vat in the building that houses the olive press, where it remains until it softens, and then one raises it up to the roof and makes it into a sort of heap, wide at the bottom and narrow at the top, and leaves it there until the fluid it produced while in the vat flows away. And then one brings it to the olive press and grinds it with a millstone and places it into wicker baskets. As for the oil that would then flow from it, this would be the first grade of oil.

Then one presses down upon it with a wooden beam. As for the oil that would then flow from it, this would be the second grade of oil. And then one would remove the crushed olives from the baskets and grind them, and press down upon them with a beam or stones, thereby extracting any remaining oil; this would be the third grade of oil. The first grade is fit for kindling the Candelabrum, and the rest are fit for use in meal offerings.

The baraita concludes: Rabbi Yehuda disagrees with the Rabbis and says: One does not grind the crop of olives with a millstone; rather, one crushes it in a mortar. And one does not press down upon the olives with a wooden beam; rather, one presses on them with stones. And one does not place the olives into the bottom of the wicker baskets; rather, one positions them on the inner walls of the basket, all around the basket. In this baraita, the term: One allows all the olives to ripen [megalgelo], is used.

Having resolved the dilemma based on the baraita, the Gemara now clarifies the ruling of the mishna in light of it. The Gemara asks: This mishna itself is difficult, as the first tanna teaches that the olives should be crushed. From the baraita it is evident that whose opinion is it that the olives are crushed? It is the opinion of Rabbi Yehuda. Yet, when the first tanna states that the olives are placed inside the bottom of the basket, and not on its walls, we arrive at the opinion of the Rabbis who disagree with Rabbi Yehuda in the baraita.

The Gemara explains: This tanna of the mishna holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to one issue, i.e., the need to crush the olives, but disagrees with him with regard to another issue, i.e., he holds that the olives should be placed inside the basket, not on its walls.

MISHNA: Having enumerated the nine grades of oils in the previous mishna, this mishna proceeds to rank them by their quality: As for the first grade of oil that is produced from the first harvest, there is none superior to it. The second grade of oil that is produced from the first harvest and the first grade of oil that is produced from the second harvest are of equal quality; there is no reason to choose one over the other. The third grade of oil that is produced from the first harvest and the second grade of oil that is produced from the second harvest and the first grade of oil that is produced from the third harvest are of equal quality. The third grade of oil that is produced from the second harvest and the second grade of oil that is produced from the third harvest are of equal quality. As for the third grade of oil that is produced from the third harvest, there is none inferior to it.

Also, with regard to all the meal offerings, it was logical that they should require the highest quality of refined olive oil, just like the Candelabrum. Because if the Candelabrum, whose oil is not to be consumed on the altar, requires refined olive oil, then meal offerings, which are to be consumed on the altar, is it not logical that they should require refined olive oil? To dispel this notion, the verse states: “Refined pounded olive oil for illumination” (Leviticus 24:2), which indicates that the high-quality, refined, pounded oil is required for the Candelabrum, but there is no need for refined pounded olive oil for meal offerings.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

ואם הביא פסול מפני שהוא שרף זיעה בעלמא ובמתניתין משמע דשמן קא חשיב ליה אלא שאינו מן המובחר:

לא קשיא לר' שמעון ב"ר דמטביל ביה שמן הוא:

סטכת אפרסמון תניא רבי יהודה [אומר] שמןא)נראה דצ"ל תניא ר"י אומר שמן המור הוא אנפיקינן והוא שמן זית וכו'. המור אונפקינון כבוש. במלח:

ג' זיתים. כלומר ג' לקיטות יש בזית ובכל לקיטה יש בה ג' מיני שמנים ומשום כך יש ג' לקיטות שאין זה הזית מתבשל כולו בפעם אחת הזית הראשון הלקיטה הראשונה מגרגרו בראש הזית שהזיתים בראשן קודמין לבשל מפני שהחמה זורחת עליהן תדיר:

וכותש אותן הגרגרים ונותן לתוך הסל כדי שיזוב השמן מן הסל בכלי אחר:

ר' יהודה אומר סביבות אגני הסל למעלה היה נותנן ולא לתוכו כדי שיקלטו דפני הסל השמרים והפסולת והצלול יזוב ממנו זה שמן ראשון לקיטה ראשונה:

חוזר ולוקח מה שכתש. וטוען בקורה. מוציא שמנו:

ר' יהודה אומר לא טוען בקורה עדיין אלא באבנים והיוצא משם זה שמן שני וחוזר וטוחן הגרגרים וטוען זה שלישי [השני] מגרגרו בראש הגג כלומר לוקט הזיתים שבאמצע האילן כלומר אותן שעומד בראש גגו ויכול ליטלן. לסימנא קאמר בראש הגג וזית השלישי לוקט אותן שמתחת הזית לפי שאין השמש זורח עליהן הרבה ואינן מתבשלין יפה משום הכי עוטנו בבית [הבד] כלו' משימן בבית הבד בכלי במעטן עד שילקה עד שירכך קליפתן וישתנה מראיהן:

ומעלן ומנגבן בראש הגג לפי כשהיו ביחד בכלי אגב הדוחק יצא מהן (מוח) [מוהל] ונשרו וכותש ונותן וכו':

מגרגרו תנן שלוקטו או מגלגלו תנן שמניחו בראש הזית עד שמתבשל יפה יפה:

שמן זית מזיתו שיתבשל על האילן יפה יפה ועושה אותו כמין תמרה שמניחו ליבש כדרך שמיבשין התמרים כשרוצין לעשותן גרוגרות:

כותש דקתני מתניתין מני ר' יהודה היא תוך הסל דקתני במתניתין אתאן לרבנן דברייתא:

מאי שמן המור כו'. מבואר במסכת מגילה פ"ק:

רש"י ד"ה לר"ש. ואם הביא פסול. כ"ה גי' הרש"ק ונכון הוא כפי פירושו שהביאו התוס' בשמו. ור"ל דמתניתין אתיא כוותיה. וכן מצאתי ברש"י מגילה (יג) דגריס במתניתין פסול. ודברי הצ"ק וגירסתו תמוהים:

רש"י ד"ה רי"א לא היה טוחנן. לשמן ראשון. כ"נ דצ"ל:

[תד"ה שלשה. וכ"ד שאין לקיטתו כאחד כו' כדאיתא בריש פ' כ"ג. גם זה מתניתין בפאה שם. ועמש"כ בתמורה (יט ב)] :

רש"י ד"ה שלשה "שלש" לקיטות כצ"ל:

תוד"ה שלשה וכו' ובערוך פירש כפירוש הקונטרס. נ"ב וצ"ל דוקא תאנה מקרי אין לקיטתו כאחת. לפי שאין זמן ללקיטתו כלל. היום מתבשל אחת ולמחר אחת וכן כל האילן אחת אחת נגמר פריו. משא"כ בזית שנגמרים הרבה כאחת. אלא שאין כולן נגמרים בפ"א מ"מ יש זמן ללקיטתו ואינם יותר משלש זמנים:

בא"ד זיתים "קלוסקא" צ"ל גלוסקאות:

תוד"ה מחוץ וכו' דשמעתין משמע דאשכינה קאי. נ"ב ודאי שכינה מוליכה את עמוד האש והוא עצמו גלוי שכינה שכך כתיב ומראה כבוד ה' כאש אוכלת וגו'. ובתחלה נגלה למשה בלבת אש. ולק"מ מ"ש התוס'. כי פשיטא המכוון על אור היום. שאינו מספיק להאיר במקומות האפלים:

ד"ה ממנה וכו'. נ"ב עיין נר תמיד שלי בלח"ש דתמיד:

מפני שהוא מוהל שרף. בעלמא ואינו שומן: לרבי שמעון דמטביל בי'. הוי שמן ואם הביא פסול: סטכתא. שקורין בלשמ''א: תניא רבי יהודה [אומר] אנפיקינון. דתני במתני' היינו שמן זית וכו': שמשיר את השיער. לפי שהוא בוסר ויש בו כח: של ריח רע. שמן שריחו רע: מתני' שלשה. לקיטות יש בזית שלוקטין אותו בשלש פעמים ובכל לקיטה יש בו שלשה שמנים: הזית הראשון. זיתים שלקטן בראשונה: מגרגרו בראש זית. מניחו להתבשל דנעשה גרגרין בראש הזית באילן. ענין אחר מלקטן בראש הזית בגובה שבאילן במקום שהזיתים קודמין להתבשל תחילה מפני שהחמה זורחת שם תדיר מ''ר ז''ל: וכותש. אותן הגרגרים: ונותנן בתוך הסל. כדי שיזוב הצלול שבשמן מעצמו בלא דוחק חוץ לסל והפסולת והשמרים שבשמן נשארין בסל: זה היה שמן ראשון. שבליקוט ראשון: חוזר ולוקח. מה שכתש הגרגרים שנשארו בסל טוענו בקורת בית הבד ומוציא שמנו מה שהוא יוצא עכשיו זהו שמן שני: רבי יהודה אומר. לא היה טוענו בקורה לפי שהיה נטען ביתר והיו השמרים יוצאין ומתערבין בשמן אלא באבנים טוענו ומה שיוצא עכשיו זה היה שמן שני: חזר וטחן. הגרגרים וטענן בקורה ומה שיוצא זה שמן שלישי: מגרגרו בראש הגג. אותם זיתים אין מתבשלין כל צורכן באילן אלא שוטחן בראש הגג בחמה כדי לרככן כך שמעתי. ענין אחר מרבותינו ז''ל מגרגרו בראש הגג כלומר מלקט זיתים שבאמצע האילן שאינן בראש הזית כלומר אותן שיכול לעמוד בראש גגו ונוטלן שאותן אין מתבשלין במהרה כמו אותן שבראש הזית והאי דאמר בראש הגג לסימנא קאמר: הזית השלישי. לוקט זיתים התחתונות לפי שאין החמה זורחת עליהן תדיר אין מתבשלין יפה ומאחר בלקיטתן ומשום הכי עוטנן בבית הבד מניחם במעטן עד שילקו שיתרכך קליפתן וישתנו מראיהן ומנגבן בראש הגג שכשיהיו ביחד במעטן בדוחק יצא מהן מוהל ונושרו: גמ' מגרגרו תנן. שמניח הזית עד שנתבשלו הגרגרים כל צורכן: או מגלגלו תנן. דהיינו נמי שמניחו באילן עד שנתבשלו יפה כגון ביצה מגולגלת (עוקצין פ''ב מ''ו): שמן זית. דכתיב בקרא שמן זית זך כתית (שמות כז): מזיתו. שיהיו הזיתים באילן עד שיהיה בהן שמן: תמרה. כשעושין אותו גרוגרות: רבי יהודה אומר לא היה טוחנו. לזית ראשון אלא כותשו: כותש. דקתני במתני' מני ר' יהודה היא תוך הסל דקתני במתני' אתאן לרבנן דברייתא ת''ק דר' יהודה: האי תנא. דמתני' סבר לה כר' יהודה בחדא בכותש ופליג עליה בחדא בתוך הסל: מתני' השני שבזית ראשון הראשון שבזית שני שוין. ואע''ג דשני שבראשון וראשון שבשני שוין למנחות אפ''ה לא אתי בשני שבראשון למנורה דהא אמרינן בגמ' דלמנורה בעינן כתית ולא היה כתית אלא ראשון שבכל זית (דמתני' דכותש ר''י היא):

רש"י מכ''י רבינו בצלאל אשכנזי ז''ל מפני שהוא שרף. מוהל בעלמא [והיכי] חשיב ליה מתניתין בהדי שמנים פסולים [דמכל] מקום שמן קרי ליה: דר' חייא זריק ליה. לאנפקינין דלא [חשיב] ליה שמן כלל: עשירים מקמצין. רבי שמעון שהרי בן נשיא ועשיר היה קומצו ואוכלו. קמצן עצרן: תניא יהודה אומר. שמן המור הוא אנפקינין והוא שמן זית שלא הביא שליש: כבוש. שכבש את הזיתים בחומץ ומלח: ושל שמרים. שמן שיצא מן השמרים כמו שמוציאין יין משמרי היין שקורין רי''פ: מתני' שלשה זיתים. שלש פעמים בשנה מלקטין את הזיתים מפני שאין מתבשלין בבת אחת: ובהן שלשה שלשה שמנים. בכל פעם [מוציא] בו שלשה מיני שמנים: הזית הראשון. כלומר פעם ראשונה שמלקט: מגרגרו בראש הזית. נוטל ומלקט גרגרין שבראש הזית שהן מבושלין תחלה לפי שהחמה מקדרת עליהן ומבשלן: לתוך הסל. ומסתנן ויוצא והכלי תחת הסל שהשמן נופל בו: רבי יהודה אומר סביבות. דופני הסל נותנו מתוכו והשמן זב דרך הדפנות ונופל לשולי הסל ומשם מסתנן ויוצא ונמצא שמן מזוקק שהפסולת והפקטים נדבקים בדופני הסל אבל לא יתנם בשולי הסל לפי שמתערב שמן ושמרים ויוצאים ונמצא השמן עכור: זה. השמן הזב מאיליו מן הסל בלא שום טעינה נקרא שמן ראשון של פעם זו: טוען בקורה. זיתים שבסל: ר''י אומר באבנים. ולא בקורה שהקורה כבדה ומוציאה את השמרים: חזר וטחן. בריחים את הזיתים שתחת הקורה וטען אח''כ בקורה: הראשון למגורה. דבעינן שמן זית זך: והשני כשר למנחות. דלא כתיב בהו זך: הזית השני. כשמלקט בפעם שניה את הנמצאים עתה מבושלין: מגרגרו בראש הגג. מלקט את הגרגרים הסמוכים לגג דזיתיהם היו אצל גגותיהם ואותן מתבשלין בשניה: הראשון. שיצא קודם טעינה כשר למנורה: הזית השלישי. מה שמלקט בפעם השלישית אין מתבשלין לעולם כל צרכן שהם הענפים שתחת הגג שאין החמה נוגה בהן: עוטנו על שם מעטן שמאסף בו את הזיתים: עד שילקה. בלצי''ר בלעז: ומנגבו בראש הגג. דמתוך שמאספו בכלי אחד ארבעה וחמשה ימים זב מאליו מהן מוהל שאינו יפה לפיכך צריך לנגבו: גמ' מגרגרו תנן. שלוקט גרגיר כאן וגרגיר כאן לפי שעדיין אינו מבושל: או מגלגלו תנן. שמניחו בראש הזית נגד שהוא מבושל מאליו: ת''ש שמן זית מזיתו. כלומר האומר הרי עלי שמן זית יהיה השמן שיתבשל ויתמלא שמנו בעודו בזית דקרא קא דריש משמן זית זך כלומר מבושל שיצא ממנו בלא טעינא: ומכאן אמרו הזית הראשון מגלגלו כו' וכונסו לבית הבד. אבל לא לבית הבד ממש עד שיצא שמן הראשון על ידי סלים: פרק. פרקו מבית הבד וטוחנו בריחים וטוענו בבית הבד: זית שלישי. לא היה מבושל באילן מפני שהוא תחת הגג ואין החמה פוגעת בה: כמין תמרה. שעושה [אותו] כרי רחב מלמטה וקצר מלמעלה: מימיו. מוחל ושרף שיוצא ממנו כשדחקו זה את זה במעטן: לא היה טוחנו בריחים. שמוציא את שמריו ועכרו: כותש. דקתני ת''ק במתניתין: ר' יהודה היא. דקתני נמי בברייתא כותשן במכתשת: תוך הסל. דקתני ת''ק במתניתין אתיא לרבנן: האי. תנא קמא דמתניתין: מתני' שוין. מפרש בגמ': מנחות שהן לאכילה. לאכילת המזבח:

ואם הביא פסול מפני שהוא שרף. מוהל בעלמא ולא שמן והיכי חשיב ליה מתני' בהדי שמנים פסולין דמכל מקום שמן קרי ליה כך פירש בקונטרס ור''ת גריס במתני' ואם הביא כשר: זריק ליה. כלומר לא היה אוכלו אבל לא זורק ממש דסכין אותו שמשיר את השיער ומעדן את הבשר: שלשה זיתים. פירש בקונט' ג' פעמים בשנה מלקטין את הזיתים לפי שאין מתבשלין בבת אחת וקשיא דבמס' פאה (פ''א מ''ה) משמע דחייבין בפאה וכל דבר שאין לקיטתו כאחד לא מחייבא בפאה כדאי' בריש כלל גדול (שבת דף סח.) וממעט תאינה דלא נלקטין כולן כאחת אלא שזה מתבשל יותר מזה כדמפרש ואזיל ובערוך פירש כפירוש הקונטרס דבשלשה זמנים לוקט את הזיתים לפי שאין מתבשלין כולן ביחד ובגמ' דבעי מגרגר תנן או מגלגל תנן פירש בערוך מגרגר תנן כלומר לוקט אחד אחד אותן המבושלין או מגלגל תנן שעושה להם סימן שלא יתערבו עם אחרים ומניחם עד שיתבשלו יפה ויתרככו כביצה מגולגלת ובמס' עדיות (פ''ד מ''ו) ומייתי לה בפ' קמא דיבמות (דף טו:) חבית של זיתים המגולגלין ובפ' אין מעמידין (ע''ז לט:) זיתי קלוסקא המגולגלין פי' זיתים הנמתקים לאכילה נקראין מגולגלין:

פרשנים

שיעורים זמינים
טוען שיעורים…

בחירת עמוד

חיפוש בעמוד