מנחות פו ע"א

ואם הביא למקדש משמן אנפקטן — הריהו פסול למנחות, והתניא [והרי שנויה ברייתא] ואם הביא — כשר, מפני שאין הוא שמנו של הפרי, אלא השרף היוצא ממנו. הרי שאין הוא נחשב לשמן!

אמר רב יוסף בתירוץ הסתירה שבין משנתנו לברייתא: לא קשיא [אין זה קשה], שכן שתי שיטות תנאים הן בהגדרת שמן אנפקטן, הא [זו], משנתנו הסבורה ששמן הוא — הריהי כשיטת ר' חייא, ואילו הא [זו] הברייתא הסבורה שהוא שרף בלבד — הריהי כשיטת ר' שמעון בר [בן] רבי יהודה הנשיא. שכך היו שני אלה נוהגים בשמן האנפקטן: ר' חייא זריק ליה [היה זורק אותו], ולא היה משתמש בו כלל, שלדעתו אינו שמן. ואילו ר' שמעון בר רבי לא היה משליך אותו, אלא היה מטבל ביה [בו] את מאכלו, כדרך שנוהגים בשמן מאכל. וסימניך לזכור איך נהג כל אחד מן החכמים הללו הוא: דווקא העשירים, כר' שמעון בנו של ר' יהודה הנשיא, העשיר, הם המקמצין (החוסכים), שהוא זה שלא השליך את שמן האנפקטן, והיה משתמש בו.

א ומתוך שעוסקים בענייני השמן השונים, מביאים עוד: נאמר בתמרוקי הנשים "...כי כן ימלאו ימי מרוקיהן ששה חדשים בשמן המור וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים" (אסתר ב, יב). ומסבירים: מאי [מה הוא] "שמן המור"? רב הונא בר חייא אמר: הוא הנקרא עתה סטכתא. ר' ירמיה בר אבא אמר: "שמן המור" הריהו שמן הבא מן הזית שלא הביא (הבשיל) שליש גידולו.

ב ובעקבות דברי ר' ירמיה בר אבא ש"שמן המור" הוא שמן הבא מזית שלא הביא שליש, מביאים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא האומרת גם כן כך] ששמן הבא מזית שלא הביא שליש הריהו שמן תמרוקים, ר' יהודה אומר: מהו שמן אנפקנון? — שמן זית שלא הביא שליש. למה סכין אותו על הגוף? מפני שהוא משיר את השיער ומעדן את הבשר.

ג שנינו במשנתנו שאין מביאין שמן למנחות מן הגרגרין שנשרו במים ולא מן הגרגרים הכבושים ולא מן השלוקים, ואם הביא מהם — פסול. ובענין זה תנו רבנן [שנו חכמים]: שמן הבא מן הזית שהיה כבוש במלח ובחומץ, או שהיה שלוק (מבושל), או שהיה שרוי במים, וכן שמן זה של שמרים, וכן שמן של ריח רע — לא יביא מהם למנחות, ואם עבר והביא אחד מאלה — פסול.

בעי [שאל] רבה: עבר והקדישו לאחד מהשמנים הללו למנחות, מהו דינו שילקה עליו כעובר על איסור תורה, ומשום שהקדיש דבר שהוא בעל מום (הפסול בגופו) להקרבה? וצדדי השאלה: האם כיון שפסול שמן זה להקרבה כבעל מום דמי [נחשב], וילקה כשאר מקדיש בעל מום. או דלמא [שמא] יש לומר כי אין בעל מום אלא בבהמה הפסולה להקרבה, ולא בשאר דברים הפסולים להקרבה, לכן אינו לוקה על כך. ומעירים: שאלה זו לא נפתרה, ולכך תיקו [תעמוד, תישאר] במקומה.

ד משנה שלשה זמנים בשנה בהם מוסקים את הזיתים הן, ובהן, בכל אחד מן הזמנים הללו מפיקים שלשה שלשה סוגי שמנים, ונמצא כי בסך הכל מופקים תשעה סוגי שמן בשנה אחת.

ומפרטים: מסיק הזית הראשון כיצד הוא נעשה? בעל הזית מגרגרו (קוטף זיתים בודדים) בראש הזית, שזיתים אלה ממהרים להבשיל, משום שהם חשופים לקרני השמש. וכותש אותם במכתשת ולאחר מכן נותן אותם לתוך הסל העשוי נצרים דקים וביניהם חללים, וכך השמן ניגר מבעד לחללים לכלי שהסל נתון בתוכו. ר' יהודה אומר: כי אין שמים את הזיתים שנכתשו בתוך הסל עצמו, אלא על סביבות (דפנותיו, הסובבות) הסל, שכן באופן זה השמן מזוקק ונקי יותר. זה הוא השמן הראשון המופק מהמסיק הראשון, והוא המובחר מכל השמנים.

לאחר שתם השמן לצאת מהזיתים הכתושים שבסל, בעל הזיתים חזר וטוען על הזיתים בקורה הניתנת עליהם, ומתוך הלחץ שהיא לוחצת אותם ניגר שמן נוסף אל הכלי שמתחת לסל. ואף בזאת חולק ר' יהודה האומר כי אין מעמיסים על הזיתים הכבושים קורה (שלחצה רב, וגורם להוצאת שמן שאינו נקי), אלא היו מעמיסים על הזיתים באבנים — וזה השמן היוצא מהם הוא השמן השני מזיתי המסיק הראשון.

ולאחר מכן חזר ולקח את הזיתים שנכבשו במכתשת ונלחצו, וטחן אותם בריחיים, לפורר את הזיתים ולאפשר לשארית השמן שבתוכם לצאת החוצה, וטען על הזיתים הללו קורה — וזה השמן היוצא מאלה הריהו השמן השלישי מזיתי המסיק הראשון.

מבין שלושת השמנים הללו, השמן הראשון — כשר להדלקת המנורה שבמקדש, שנאמר בו "שמן זית זך" (ויקרא כד, ב), והשאר (שני השמנים האחרים) — כשרים למנחות.

כיצד נעשה המסיק השני? מגרגרו מהזיתים הנמצאים בזית שבקירבת ראש הגג של ביתו. שזיתים אלה מתבשלים מאוחר יותר מזיתי המסיק הראשון, וכותש אותם במכתשת, ונותן אותם לתוך הסל. ואילו ר' יהודה אומר: אין נותנים את הזיתים בתוך הסל, אלא בסביבות (דפנות) הסל — וזה השמן היוצא מהזיתים הריהו השמן הראשון של זיתי המסיק השני.

ולאחר מכן טוען את הזיתים הכתושים בקורה, ואילו ר' יהודה אומר שאין מעמיסים על הזיתים אלא באבנים — ושמן זה הוא השמן השני מזיתי המסיק השני.

ולאחר מכן חזר וטחן בריחיים את הזיתים שכבר יצא מהם שמן בקורה, ושב וטען אותם בקורה — ושמן זה הוא השמן השלישי של זיתי המסיק השני.

ואף דינם של שלושת שמנים אלה, כדין שמני המסיק הראשון: השמן הראשון — כשר למנורה, והשאר — כשרים למנחות.

והשמן מהמסיק השלישי: לאחר שנאספו הזיתים מן העץ, בעל הזית עוטנו (מניח את יבול הזיתים במעטן — הכלי בו מתרככים הזיתים לקראת כתישתם) בבית הבד, ושוהה שם יבול הזיתים הזה עד שילקה (יתרכך), ולאחר מכן הריהו מעלהו מתוך המעטן ומנגבו (מייבשו) מן המוהל שעליו. ומשום שיש ריח רע בזיתים הללו ששהו במעטן, נעשית פעולה זו לא בתוך הבית אלא בראש הגג. ולאחר מכן הריהו כותש את הזיתים הללו במכתשת, ונותן אותם לתוך הסל, שיצא השמן מנקבי הסל, אל הכלי הנמצא תחתיו. ואילו ר' יהודה אומר שאין נותנים את הזיתים בתוך הסל, אלא בסביבות (דפנות) הסל — וזה השמן היוצא מזיתים אלה הריהו השמן הראשון במסיק השלישי.

ולאחר מכן הריהו נוטל את הזיתים הללו, וטוען אותם בקורה, זו דעת חכמים, ואילו ר' יהודה אומר שלא היה טוען אותם בקורה אלא באבנים — וזה השמן היוצא מהם הוא השמן השני של זיתי המסיק השלישי.

ולאחר מכן חזר ונטל את הזיתים הללו וטחן אותם בריחיים, ושב וטען אותם בקורה — ושמן זה היוצא מזיתים אלה הוא השמן השלישי מזיתי המסיק השלישי.

ואף בדינם של שמנים אלה נקבע כי השמן הראשון — כשר למנורה, והשאר — כשרים למנחות.

ה גמרא איבעיא להו [נשאלה להם, ללומדים] מהי הגירסה המדוייקת במשנה, האם "מגרגרו" תנן [שנינו] ומשמע הדברים: שקוטף זיתים בודדים, אותם שכבר הבשילו ביותר. או "מגלגלו" תנן [שנינו], ומשמע הדברים: שמניח את הפירות שבראש האילן כדי שיתבשלו יפה? ומציעים:

תא שמע [בוא ושמע] פתרון לבעיה זו ממה דתניא [ששנויה ברייתא]? מה שנאמר בשמן המובא למנורה במקדש "שמן זית זך" (שמות כז, כ) בא להורות, שיהא שמן זה מזיתו (מזיתים בשלים כל כך, שהשמן יוצא מהם מעצמו בלא לחץ. מכאן (מן הנאמר בכתוב זה) אמרו חכמים בתיאור דרך העשיה הנכונה של השמן: יבול הזית הראשון — מגלגלו בראש הזית, ולאחר מכן הריהו כונסו (מכניסו) לבית הבד, וטוחנו לזיתים בריחים (כדי לאפשר לשמן שבתוכם לזוב החוצה) ונותנו בסלין והשמן זב מהם לכלי שהם נתונים בתוכו — השמן היוצא ממנו, זה היה השמן הראשון הבא מהיבול הראשון.

ולאחר מכן טען אותם בקורה — השמן היוצא ממנו, זה היה השמן השני של היבול הראשון. ולאחר מכן חזר ופרק את הזיתים הללו מתוך הסלים, וטחן אותם שוב בריחיים, וחזר וטען אותם בקורה או באבנים — זה היה השמן השלישי של היבול הראשון. השמן הראשון — כשר למנורה, והשאר — למנחות בלבד. וכן הוא עושה ביבול הזית השני. ואילו ביבול ה

זית השלישי כיצד הוא עושה? עוטנו (מכניסו אל המעטן) הנמצא בבית הבד, ומניחו שם עד שילקה (שיתעפש ויתרכך), ולאחר מכן הריהו מעלה אותו לראש הגג, ועושה אותו שם כמין תמרה (ערימה), והוא מונח שם עד שיזובו מימיו (הנוזלים שבו). ואחר כך הריהו שב וכונסו (מכניסו) לבית הבד, ובבית הבד הריהו טוחנו בריחים, ונותנו בסלין — והשמן היוצא ממנו, זה היה השמן הראשון של היבול השלישי.

אחר כך הוא טען את הזיתים הללו בקורה — השמן היוצא ממנו, זה היה השמן השני של היבול השלישי. ולאחר מכן פרק את הזיתים מתוך הסל והקורה, וחזר וטחן אותם בריחיים, ושב וטען אותם בקורה, כדי להוציא מהם את שארית השמן שבתוכם — וזה היה השמן השלישי מן היבול השלישי. השמן הראשון מהם — כשר למנורה, ואילו השאר — למנחות בלבד.

שלא כדברי חכמים שאמרו כי בכל שלושת היבולים, היו טוחנים בתחילה את הזיתים כדי להוציא מהזיתים את השמן הראשון, ר' יהודה אומר כי לצורך הוצאת השמן הראשון שבכל שלושת היבולים לא היה טוחנו בריחים, אלא היה כותשו במכתשת. ועוד חולק ר' יהודה על חכמים ואומר כי לא היה טוען את הזיתים בקורה אלא באבנים. ועוד חולק ר' יהודה על חכמים ואומר כי לא היה נותנו בתוך הסלין עצמם, אלא לתוך סביבות הסל. ומכאן פתרון לשאלה בנוסח המדויק של משנתנו, שהוא "מגלגלו".

ולאחר שהובאו דברי ברייתא זו, נפנים להקשות על דברי משנתנו: הא גופא קשיא [היא עצמה קשה], שכן זה ששנינו בדברי התנא הראשון שבמשנתנו שלצורך הוצאת השמן הראשון בשלושת היבולים היה כותש ונותן לתוך הסל — כשיטת מני [מי היא]? כשיטת ר' יהודה היא, ולא כשיטת חכמים שבברייתא (האומרים שהיה טוחנם בריחיים). ואולם אחר כך שונים אנו בדברי התנא הראשון שבמשנתנו שמניחים את הזיתים בתוך הסל, ולא בדפנותיו, ואם כן אתאן [באנו] איפוא לשיטתם של רבנן [חכמים] שבברייתא, ולא כר' יהודה!

ומשיבים: האי [זה] התנא של משנתנו סבר לה כותיה בחדא ופליג עליה בחדא [סבור הוא כמותו, כר' יהודה, בדבר אחד, וחולק עליו בדבר אחד].

ו משנה ולאחר שתוארו במשנה הקודמת תשעת השמנים, מגדירים את סדר חשיבותם: השמן הראשון שבמסיק הראשון — אין למעלה באיכותו הימנו (ממנו). השמן השני שבמסיק הראשון, והשמן הראשון שבמסיק השני — שוין בחשיבותם, והריהם איפוא מדרגה שניה של שמנים. השמן השלישי שבמסיק הראשון והשמן השני שבמסיק השני וכן השמן הראשון שבמסיק השלישי — שוין זה לזה בחשיבותם, והריהם איפוא מדרגה שלישית של השמנים. השמן השלישי שבמסיק השני והשמן השני שבמסיק השלישי — שוין זה לזה, והריהם איפוא מדרגה רביעית של השמנים. ואילו השמן השלישי שבמסיק השלישי — הוא בדרגה חמישית מכל השמנים הללו ואין שמן שהוא למטה באיכותו הימנו.

ומעירים: למדנו כי למנחות מביאים מכל השמנים הללו, ואילו למנורה אין מביאים אלא מהשמן הראשון שבכל מסיק, ואולם אף כל המנחות היו בדין (ראויות להילמד בקל וחומר) שיטענו (שיחוייבו) בשמן זית זך, וכשמן המנורה, ומקל וחומר: ומה המנורה הקלה שהשמן בה אינה מיועדת לאכילה של המזבח — טעונה (חייבת) בשמן זית זך, מנחות החמורות שהן מיועדות לאכילה של המזבח — אינו דין שיטענו שמן זית זך! אולם לכך תלמוד לומר (מלמדנו הנאמר) "...שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד" (שמות כז, ב) — לומר: כתית נדרש רק למאור, לנרות המנורה, ואין זך כתית נדרש למנחות.

but if one did bring a meal offering made of such oil, it is not valid. But isn’t it taught in a baraita that if one did bring it, it is valid, because it is regarded merely as sap and not as oil? This contradicts this mishna, which assumes that it is regarded as oil.

Rav Yosef said: It is not difficult to resolve this contradiction. This baraita expresses the opinion of Rabbi Ḥiyya, and that mishna expresses the opinion of Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi. As Rabbi Ḥiyya would toss such oil away, as he did not consider it to be oil, and Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, would dip his food into it, as he considered it to be oil. The Gemara concludes: And your mnemonic by which to remember their respective opinions is: The wealthy are parsimonious, i.e., Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, was wealthy, and he did not toss the oil away.

§ The Gemara digresses to discuss oil of myrrh: In describing the treatments provided to the women in preparation for their meeting with King Ahasuerus, the verse states: “For so were the days of their anointing accomplished: Six months with oil of myrrh, and six months with sweet odors and with other ointments of the women” (Esther 2:12). The Gemara asks: What is “oil of myrrh”? Rav Huna bar Ḥiyya says: It is the aromatic oil called setakhta. Rav Yirmeya bar Abba says: It is an oil derived from olives that have not yet reached one-third of their growth; the acidic oil is effective as a depilatory.

The Gemara notes: This explanation of Rav Yirmeya bar Abba is also taught in a baraita: Rabbi Yehuda says: The term anpikanon is referring to olive oil produced from olives that have not yet reached one-third of their growth. And why do women spread it on their bodies? They do so because it removes the hair and pampers the skin.

§ The mishna teaches: One may not bring meal offerings containing oil from olives that were soaked in water, nor from pickled olives, nor from boiled olives, and even if one did bring it, it is not valid. The Sages taught in a baraita: Olive oil produced from pickled olives, boiled olives, or olives soaked in water, and oil made from olive sediment, and oil with a foul odor may not be brought as part of a meal offering, and even if one did bring it, it is not valid.

Rava asks: If one consecrated one of these unfit oils for use in meal offerings, what is the halakha with regard to whether he should be flogged for consecrating it due to the prohibition against consecrating a flawed item as an offering? Does one say that since it is unfit, it is comparable to a blemished animal? Or perhaps the prohibition against consecrating a flawed item applies only to an animal. The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.

MISHNA: There are three harvests of olives each year, and in each of them, three different grades of oils are produced.

How is the first olive harvest processed? One picks the ripe olives at the top of the olive tree, as those are the first to ripen, and crushes them in a mortar and places them inside the bottom of a wicker basket that has many small holes in it. The oil will then drip from the olives through those holes into a vessel placed underneath the basket. Rabbi Yehuda says: One positions the olives on the walls, surrounding the basket. This produces more refined oil, as the dregs stick to the walls of the basket. This is the first grade of oil produced from the first harvest.

After the oil ceases to seep from the crushed olives, one then presses down with a wooden beam upon them, causing additional oil to flow from the basket into the vessel. Rabbi Yehuda says: The excessive pressure produced by pressing down with a beam would cause some of the flesh of the olives to get mixed in with the oil, compromising its quality. Rather, one applies pressure by placing stones upon the olives. This is the second grade of oil.

One then ground the olives with a millstone and pressed down with a beam on those olives to extract any remaining oil; this is the third grade of oil.

The first grade is fit for kindling the Candelabrum, which requires: “Refined olive oil” (Leviticus 24:2), and the rest are fit for use in meal offerings.

How is the second olive harvest processed? One picks the crop of olives that is accessible while one is standing on the rooftop. This was the second lot of olives to ripen. And one crushes it in a mortar and places those olives into a wicker basket, allowing the oil to drip through the holes into a vessel underneath. Rabbi Yehuda says: One positions the olives on the walls, surrounding the basket. This is the first grade of oil from the second harvest.

One then presses down upon those olives with a wooden beam, thereby producing more oil. And Rabbi Yehuda says: One applies pressure only by placing stones upon them. This is the second grade of oil.

One then ground the olives with a millstone and pressed down upon them with a beam, thereby extracting any remaining oil; this is the third grade of oil.

The first grade is fit for kindling the Candelabrum, and the rest are fit for use in meal offerings.

How is the third olive harvest processed? This harvest consists of all the olives that still remain on trees. One packs it into a vat [oteno] in the building that houses the olive press [beit habbad] where it remains until it softens, and then one raises it up to the roof and dries it on the rooftop to remove the foul-smelling liquid secreted from the olives while in the vat. Then, one crushes the olives in a mortar and places them into a wicker basket, allowing the oil to drip through the holes into a vessel underneath. Rabbi Yehuda says: One positions them on the walls, surrounding the basket. This is the first grade of oil.

One then presses down on those olives with a wooden beam, thereby producing more oil. And Rabbi Yehuda says: One applies pressure only by placing stones upon them. This is the second grade of oil.

One would then grind the olives with a millstone and press down upon them with a beam, thereby extracting any remaining oil; this is the third grade of oil.

The first grade is fit for kindling the Candelabrum, and the rest are fit for use in meal offerings.

GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: What is the correct text of the mishna? Do we learn that one picks the olives at the top [megargero], i.e., one selects those that are ripe, or do we learn that one allows all the olives to ripen [megalgelo], and then picks them all?

The Gemara answers: Come and hear the resolution to this dilemma from that which is taught in a baraita. The verse states that the olive oil used for the kindling of the Candelabrum is to be: “Refined oil of an olive” (Exodus 27:20), which is interpreted to mean that the olives should be so ripe that the oil drips from them while they are still hanging on their olive tree, without them needing to be pressed. From here the Sages said that for the first olive harvest, one allows all the olives to ripen [megalgelo], picks the entire crop and brings it into the olive press, and he grinds it with a millstone and places it in wicker baskets, and this oil that would flow from it would be the first grade of oil.

The baraita continues: Then one presses down upon the olives with a wooden beam. As for the oil that flows from it, this would be the second grade of oil. And then one would remove the crushed olives from the baskets and grind them, and press down upon them with a beam or stones, thereby extracting any remaining oil; this would be the third grade of oil. The first grade is fit for kindling the Candelabrum, and the rest are fit for use in meal offerings. And the same process was similarly used for the second olive harvest.

The baraita continues: And for the third olive harvest, the entire crop is packed into a vat in the building that houses the olive press, where it remains until it softens, and then one raises it up to the roof and makes it into a sort of heap, wide at the bottom and narrow at the top, and leaves it there until the fluid it produced while in the vat flows away. And then one brings it to the olive press and grinds it with a millstone and places it into wicker baskets. As for the oil that would then flow from it, this would be the first grade of oil.

Then one presses down upon it with a wooden beam. As for the oil that would then flow from it, this would be the second grade of oil. And then one would remove the crushed olives from the baskets and grind them, and press down upon them with a beam or stones, thereby extracting any remaining oil; this would be the third grade of oil. The first grade is fit for kindling the Candelabrum, and the rest are fit for use in meal offerings.

The baraita concludes: Rabbi Yehuda disagrees with the Rabbis and says: One does not grind the crop of olives with a millstone; rather, one crushes it in a mortar. And one does not press down upon the olives with a wooden beam; rather, one presses on them with stones. And one does not place the olives into the bottom of the wicker baskets; rather, one positions them on the inner walls of the basket, all around the basket. In this baraita, the term: One allows all the olives to ripen [megalgelo], is used.

Having resolved the dilemma based on the baraita, the Gemara now clarifies the ruling of the mishna in light of it. The Gemara asks: This mishna itself is difficult, as the first tanna teaches that the olives should be crushed. From the baraita it is evident that whose opinion is it that the olives are crushed? It is the opinion of Rabbi Yehuda. Yet, when the first tanna states that the olives are placed inside the bottom of the basket, and not on its walls, we arrive at the opinion of the Rabbis who disagree with Rabbi Yehuda in the baraita.

The Gemara explains: This tanna of the mishna holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to one issue, i.e., the need to crush the olives, but disagrees with him with regard to another issue, i.e., he holds that the olives should be placed inside the basket, not on its walls.

MISHNA: Having enumerated the nine grades of oils in the previous mishna, this mishna proceeds to rank them by their quality: As for the first grade of oil that is produced from the first harvest, there is none superior to it. The second grade of oil that is produced from the first harvest and the first grade of oil that is produced from the second harvest are of equal quality; there is no reason to choose one over the other. The third grade of oil that is produced from the first harvest and the second grade of oil that is produced from the second harvest and the first grade of oil that is produced from the third harvest are of equal quality. The third grade of oil that is produced from the second harvest and the second grade of oil that is produced from the third harvest are of equal quality. As for the third grade of oil that is produced from the third harvest, there is none inferior to it.

Also, with regard to all the meal offerings, it was logical that they should require the highest quality of refined olive oil, just like the Candelabrum. Because if the Candelabrum, whose oil is not to be consumed on the altar, requires refined olive oil, then meal offerings, which are to be consumed on the altar, is it not logical that they should require refined olive oil? To dispel this notion, the verse states: “Refined pounded olive oil for illumination” (Leviticus 24:2), which indicates that the high-quality, refined, pounded oil is required for the Candelabrum, but there is no need for refined pounded olive oil for meal offerings.