מנחות פז ע"ב

ואילו בכלי העשרון המחוק — שבו היה מודד עשרון סולת לצורך חביתי כהן גדול.

וחכמים החלוקים על ר' מאיר, אומרים כי לא היה שם במקדש שני כלי מדידה לעשרון, אלא כלי עשרון אחד בלבד. ומקור שיטתם של חכמים — שכן נ אמר: "ועשרון אחד לכבש האחד" (במדבר כט, ד), לומר שלא היה במקדש אלא כלי עשרון אחד בלבד. ואולם אם כן הוא, מה תלמוד לומר "עשרון עשרון לכבש האחד" (שם כח, כט) ממנו למד ר' מאיר שהיו במקדש שני כלי עשרונים? — הרי זה בא לרבות כלי מדידת יבש נוסף שהיה במקדש, הכלי למדידת חצי עשרון. ושואלים עתה לשיטת

ר' מאיר, שדרש מהפסוק "עשרון עשרון" שהיו במקדש שני כלי מדידת עשרון, אם כן שהיה במקדש גם כלי למדידת חצי עשרון מנא ליה [מנין לו]? ומשיבים: נפקא ליה [יוצא, נלמד, לו] דבר זה ממה שנאמר "ועשרון" ("ועשרון אחד לכבש האחד"), ובאה בו וי"ו יתירה לרבות שהיה במקדש גם כלי למדידת חצי עשרון. ושואלים לשיטת רבנן [חכמים]: מדוע דרשו שהיתה מידת חצי עשרון במקדש מהפסוק "עשרון עשרון לכבש האחד", ולא דרשו כן מייתור וי"ו, כדרך שדרש ר' מאיר?! ומשיבים: חכמים את האות וי"ו לא דרשי [אינם דורשים], שלדעתם אין לדרוש מכאן.

ושואלים עתה לצד האחר: ולדעת ר' מאיר הסבור ששני כלי מדידת עשרון היו במקדש, האי [פסוק זה] "ועשרון אחד לכבש האחד" שחכמים דרשו ממנו שלא היה אלא כלי עשרון אחד במקדש, מאי עביד ליה [מה הוא עושה, דורש בו]? ומשיבים: הפסוק ההוא בא להורות שאף למנחות ששיעור הסולת בהם גדול מעשרון אין מודדים אלא עשרון אחר עשרון, שלא ימדוד לא בכלי מדידה של שלשה עשרונים לצורך מנחת נסכים של פר ולא ימדוד בכלי מדידה של שנים עשרונים לצורך מנחת נסכים של איל.

ושואלים לצד האחר: ורבנן [וחכמים] שדרשו מפסוק זה לענין שלא היה אלא כלי מדידת עשרון אחד, מהיכן הם לומדים הלכה זו? ומשיבים: נפקא להו [יוצא, נלמד, להם] הלכה זו מנקודו (מהנקודה) הכתובה בתורה מעל המלה "ועשרון". דתניא [שכן שנויה ברייתא], אמר ר' יוסי: למה נקוד (רשומה נקודה מעל) האות וי"ו שבאמצע המלה "עשרון", של המלה "עשרון" בפרשיות המועדות שבפרשת פינחס הראשון מבין שניים ("עשרון עשרון") הנזכרים בפרשיה של יום טוב הראשון של חג הסוכות (הוא הכתוב "ועשרון עשרון לכבש האחד לארבעה עשר כבשים", במדבר כט, טו)? ללמד שלא ימדוד לא בשל שלשה לפר, ולא בשל שנים לאיל. ושואלים עתה לצד השני: ולדעת ר' מאיר שדרש הלכה זו מן הכתוב "ועשרון אחד לכבש האחד", מדוע לא דרש כן, מהניקוד שעל המלה "עשרון", כדרך שדרשו חכמים? ומשיבים: ר' מאיר את נקודו (נקודה זו שמעל המלה "עשרון") לא דריש [אינו דורש], שלדעתו, אין לדרוש מכך דבר.

א שנינו במשנתנו כי הכלי המשמש למדידת חצי עשרון למה היה משמש? — שבו היה מודד לחביתי כהן גדול.

ותוהים: האמנם היה מביא הכהן הגדול מביתו חצי עשרון סולת, ואת אותו חצי עשרון היה מודד במקדש באמצעות כלי מדידה זה? ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] על כך ממה ששנינו במסכתנו (לעיל מנחות נ,ב) כי חביתי כהן גדול אותם מביא הכהן הגדול משל עצמו בכל יום, לא היו באין בשני חצאין חצי עשרון בבוקר וחצי עשרון בערב, אלא הריהו מביא מביתו עשרון שלם ולאחר מכן הריהו חוצהו ולש מכל חצי עשרון שש חלות מצות, שהן שתים עשרה חלות מכל העשרון שהביא, ומקריב מחצית מהן בבוקר ומחצית מהן בערב.

אמר רב ששת: מאי [מה פירוש] "מודד" נמי דקתני [גם כן ששנינו במשנתנו]? מחלק, שהיה הכהן הגדול מביא מביתו עשרון שלם למקדש, ואחר כך היה חוצהו על ידי מדידתו בכלי זה.

ב ובעקבות דברי ר' מאיר המבחין בין שני סוגי מידות עשרון שהיו במקדש, המחוק והגדוש, בעא מיניה [שאל אותו] רמי בר חמא מרב חסדא שאלה זו: כלי מדידת חצי עשרון שהיה במקדש, לשיטת ר' מאיר, האם גדוש היה, או מחוק היה?

ולפני שמביאים את מענה רב חסדא לבעייתו זו של רמי בר חמא שבעקבותיה תבואנה בהמשך הסוגיה עוד שתי בעיות ששאל רמי בר חמא את רב חסדא, מביאים סימן לזכור על ידו את נושאיהן של שלוש הבעיות הללו: חצי (=חצי עשרון), חביתי (=חביתי כהן גדול), שלחן (=שולחן הפנים).

אמר לו רב חסדא לרמי בר חמא, בטרם פתר לו את בעייתו: מדוע מעלה אתה את בעייתך דווקא לשיטת ר' מאיר, והרי תיבעי [תישאל] לך בעיה זו אף לשיטתם של רבנן [חכמים] החולקים על ר' מאיר, שהרי הכל מודים שהיה כלי למדידת חצי עשרון, ומעתה יש לדון בו האם היה גדוש או מחוק. הסביר רמי בר חמא: כוונתי היתה לומר כי לרבנן [לשיטת חכמים] גם בכלי למדידת העשרון גופיה [עצמו] כבר בעיה זו קא מיבעיא להו [היא נשאלת להם], האם גדוש היה או מחוק היה. ואולם לר' מאיר בכלי למדידת עשרון עצמו אין מקום לבעיה זו, שהרי לשיטתו שני כלים היו, אחד מחוק ואחד גדוש. אלא אף לשיטת ר' מאיר יש מקום לשאול האם הכלי ששימש למדידת חצי עשרון היה גדוש או מחוק.

אמר ליה [לו] רב חסדא לרמי בר חמא בפתרון בעייתו: מתוך דברי ר' מאיר ביחס לכלי למדידת עשרון נשמע (נבין) מה היה הכלי למדידת חצי עשרון לדעת ר' מאיר, ומתוך דברי ר' מאיר נשמע מה היה כלי זה לדעת רבנן [חכמים].

ומפרט רב חסדא את דבריו: מתוך מה שאמר ר' מאיר כי הכלי למדידת העשרון המחוק הוא שנועד לצורך מנחת חביתי כהן גדול, מכאן יש ללמוד שאף כלי המדידה של חצי עשרון שנועד לחביתי כהן גדול נמי [גם כן] מחוק היה. ומתוך שלמדנו כי לדעת ר' מאיר הכלי המשמש למדידה (הן זה של עשרון והן זה של חצי העשרון) לצורך חביתי כהן גדול היה מחוק, נסיק מכאן שלדעת רבנן נמי [חכמים גם כן] היה הכלי המשמש למדידה לחביתי כהן גדול מחוק, הן זה של חצי עשרון והן זה של עשרון (שלדעת חכמים, שימש את כל המנחות כולן). שהרי לא נחלקו ר' מאיר וחכמים אלא בשאלה האם היו שני כלי עשרון או כלי עשרון אחד, משמע שמוסכם אף על חכמים שכלי עשרון שהיה במקדש היה מחוק.

ג ועוד בעיה בעא מיניה [שאל אותו] רמי בר חמא מרב חסדא: את העיסה המשמשת לעשיית חביתי כהן גדול במה היה מחלקן לשתי מחציות, להכנת שש החלות הקרבות בבוקר, ולהכנת שש החלות הקרבות בערב, האם ביד ובלא להיעזר בכלי מדידה, או בכלי מדידה? אמר לו רב חסדא: פשיטא [פשוט] הוא שהעיסה היתה נחלקת ביד. וטעם הדבר: משום דאי [שאם] היתה החלוקה נעשית בכלי כיצד היא תיעשה? האם טורטני (פלס, מאזניים) יכניס לעזרה לשם כך?!

שאל רמי בר חמא: ומדוע לא יכניס מאזניים לעזרה?! השיב רב חסדא: אין להכניס מאזניים לצורך מדידת הלחם המובא בו, כיון שבפרשת התוכחה שבספר ויקרא, בכלל הקללה כתיב [נאמר] "בשברי לכם מטה לחם ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד והשיבו לחמכם במשקל ואכלתם ולא תשבעו" (ויקרא כו, כו), הרי ששקילת לחם היא מנהג של רעב, לכך לאו [אין] זה אורח ארעא [דרך ארץ] לנהוג כן במקדש.

ד ובעיה נוספת בעא מיניה [שאל אותו] רמי בר חמא מרב חסדא: שלחן של לחם הפנים מהו דינו לענין שיקדש את הקמצים המורמים מן המנחה או מן הלבונה שלא ניתנו כדינם בכלי שרת, אלא בגודש (בחלקו העליון, בין לחם ללחם) שלו של שולחן הפנים? וצדדי הבעיה: מתוך שהשולחן מקדש את הלחם שעליו, אף את הקמצים הריהו נמי [גם כן] מקדש. או דלמא [שמא] יש לומר כי רק את הדבר דחזי ליה [שראוי לו] מן הדין להינתן עליו מקדש אותו. ואולם מה דלא חזי ליה [שאינו ראוי לו] מן הדין להינתן עליו לא מקדש אותו השולחן?

אמר ליה [לו] רב חסדא לרמי בר חמא בפתרון בעייתו זו: את הקמצים הללו השולחן אינו מקדש. תמה על כך רמי בר חמא: איני [האמנם] כך הוא? והאמר [והרי אמר] ר' יוחנן: לדברי האומר שבלטו הלחמים בשיעור טפחיים ומחצה אל מחוץ לשולחן משני צידיו קופל את יתרת הלחם הזו כלפי מעלה. וכיון שששה לחמים הם הנתונים זה מעל זה נמצא איפוא שהיה השלחן מקדש את הלחמים הנמצאים בגובה כדי חמשה עשר טפח (שהם כפולה של ששה לחמים, שכל אחד מהם מוגבה שני טפחים ומחצה מעל השולחן) למעלה. ואילו לדברי האומר כי טפחיים מלחם הפנים היה קופל כלפי מעלה, נמצא שהיה השלחן מקדש כדי שנים עשר טפח למעלה. הרי שהשולחן מקדש אף בחלק הגדוש, שמחוצה לו!

אמר ליה [לו] רב חסדא לרמי בר חמא: מה שאמרתי לך שאינו מקדש את הקמצים אינו מקדש את הקמצים לענין ליקרב על המזבח. אבל אכן הוא מקדש אותם לענין ליפסל בלינה ובמי שהוא טבול יום, כדין הקמצים שהתקדשו כתיקנם.

ה משנה ולאחר שנידונו בפרקנו כלי המידות של הדברים היבשים שהיו במקדש, מונים עתה את כלי המידות של הדברים הלחים (כשמן ויין) שהיו במקדש. שבע מדות של לח היו במקדש, ואלו הן: הין (שהוא בן שנים עשר לוג); וחצי ההין (ששה לוגים) המשמש למדידת השמן והיין למנחת נסכים של פר; ושלישית ההין (ארבעה לוגים), המשמש למדידת השמן והיין למנחת נסכים של איל; ורביעית ההין (שלושה לוגים), המשמש למדידת השמן והיין למנחת נסכים של כבש.

ובמידות הלוג: כלי שמידתו לוג. המשמש למדידת שמן לכל המנחות, שהרי כל מנחה טעונה לפחות לוג שמן; וחצי לוג שהיה משמש למדידת מים לסוטה, ולמדידת השמן ללחמי התודה (כמבואר להלן מנחות פח,א); ורביעית לוג שהיה משמש למדידת מים למצורע שנתרפא ולמדידת שמן לרקיקים וחלות שמביא הנזיר ביום השלמת נזירותו (כמבואר להלן, שם).

ר' אליעזר בר ר' צדוק אומר: לא היו במקדש כלי מידות רבים אלא כלי אחד שמידתו הין, ושנתות (חריצים מסמנים) היו בהין זה, במחציתו של הכלי היה סימון האומר: עד כאן יש כשיעור הראוי לפר (כלומר, חצי ההין). ובשליש גובהו של הכלי היה סימון האומר כי עד כאן יש כשיעור הראוי לאיל (כלומר, שליש ההין). וברבע גובהו של כלי ההין היה סימון האומר כי עד כאן יש כשיעור הראוי לכבש (כלומר, רבע ההין).

ר' שמעון אומר: מידות חצי ההין ושליש ההין ורבע ההין היו במקדש, ואולם לא היה שם במקדש כלי מידה בשיעור הין. וטעמו: וכי מה היה הין משמש? שהרי אין דבר הבא במקדש שמידתו היא בהין, ואין איפוא צורך בכלי שכזה. אלא לדעת ר' שמעון כדי להשלים את מספר הכלים למדידת הלח שהיו במקדש לשבעה, מדה יתירה (נוספת) של לוג ומחצה היתה שם, שבה היה מודד שמן לצורך מנחת חביתין של כהן גדול הצריכה שלושה לוגים שמן, והיו שלושה לוגים אלה נחלקים לשניים: לוג ומחצה שמן למחצית המנחה הקרבה בבוקר, ולוג ומחצה שמן למחצית המנחה הקרבה בין הערבים.

ו גמרא שנינו במשנתנו כי שבעה כלי מדידה של נוזלים היו במקדש, ובענין זה עוד תנו רבנן [שנו חכמים], שבע מדות של לח היו במקדש, הנמנות בסדר עולה: רביעית לוג, וחצי לוג, ולוג, ורביעית ההין, ושלישית ההין, וחצי ההין, והין, אלו דברי ר' יהודה. אף ר' מאיר אומר כי שבע מדות של לח היו במקדש, אלא שהוא מונה אותן בסדר יורד: הין, וחצי הין, ושלישית ההין, ורביעית ההין, ולוג, וחצי לוג, ורביעית לוג. ר' שמעון אומר: לא היה שם במקדש כלי מדידה בשיעור הין, וטעמו: וכי מה היה הין משמש?

The one that held a tenth of an ephah when leveled was the vessel with which one would measure the flour for the High Priest’s griddle-cake offering, and then that flour would be divided into two equal parts.

And the Rabbis disagree with Rabbi Meir and say: There was only one measuring vessel that held a tenth of an ephah there in the Temple, as it is stated: “And one tenth-part for every lamb” (Numbers 29:4). But if so, what is the meaning when the verse states: “A tenth, a tenth, for every lamb” (Numbers 28:29)? Rabbi Meir derived from the repetition of “a tenth” that there were two measuring vessels that held a tenth of an ephah. How do the Rabbis expound that? They hold it serves to include another measuring vessel for dry substances, one that holds one-half of a tenth of an ephah.

Having cited the baraita, the Gemara discusses each opinion: And as for Rabbi Meir, from where does he derive that there was a measuring vessel that held one-half of a tenth of an ephah? He derives it from the superfluous “and” in the phrase “and one tenth-part for every lamb.” The Gemara asks: And as for the Rabbis, why don’t they expound this from the term “and”? They do not derive anything from “and.” They hold that the addition of the word is not significant enough to be expounded.

The Gemara asks: And as for Rabbi Meir, this verse: “And one tenth-part for every lamb,” from which the Rabbis derive that there was only one measuring vessel of a tenth of an ephah, what does he do with it? The Gemara answers: That verse teaches that one should not measure the flour by using a measuring vessel of a size that holds the entire volume of flour required, i.e., neither with a vessel that holds three-tenths of an ephah for the meal offering accompanying the sacrifice of a bull, nor with a vessel that holds two-tenths of an ephah for the meal offering accompanying the sacrifice of a ram. Rather, one measures the flour for them by using the tenth-ephah measuring vessel multiple times.

The Gemara asks: And as for the Rabbis, from where do they derive that halakha? The Gemara explains: They derive it from its dot. In the Torah text, a dot appears above the term “a tenth.” This is as it is taught in a baraita: Rabbi Yosei says: Why is the letter vav in the middle of the term “a tenth [issaron]” dotted the first time that the term “a tenth” appears in the verse concerning the first festival day of the Festival of Sukkot? The verse there states: “And a tenth, a tenth, for every lamb of the fourteen lambs” (Numbers 29:15). This serves to teach that one should not measure flour using a vessel of a size that holds the entire volume required, i.e., neither with a vessel that holds three-tenths of an ephah for the meal offering of a bull, nor with a vessel that holds two-tenths of an ephah for the meal offering of a ram. And as for Rabbi Meir, what does he derive from the dot? He does not derive anything from its dot. He holds that the dot is not significant enough to be expounded.

§ The mishna teaches: What purpose did the one-half of a tenth of an ephah measuring vessel serve? It was the vessel with which one would measure the flour for the High Priest’s griddle-cake offering. A tenth of an ephah was required each day; he sacrificed half in the morning and the other half in the afternoon. From the mishna it appears that each half-tenth is measured separately.

The mishna indicates that the half-tenth vessel was used for measuring. And the Gemara raises a contradiction to this from a mishna (50b): The twelve loaves of matza, baked from a tenth of an ephah of flour, of the griddle-cake offering of the High Priest did not come from the house of the High Priest in halves. Rather, the High Priest brings from his house a complete tenth of an ephah of flour (see Leviticus 6:13) and divides it in half, and he sacrifices half in the morning and half in the afternoon. It is apparent from this mishna that the tenth of an ephah is first measured in its entirety and only then divided.

To resolve the contradiction Rav Sheshet said: What is the meaning of: Used for measuring, that the mishna here teaches? It means only that the High Priest would divide the tenth of an ephah into two equal portions using the half-tenth measure, but the quantity would initially be measured in its entirety, as the mishna on 50b states.

§ In light of Rabbi Meir’s opinion that there were two vessels for measuring a tenth of an ephah, one that held its measure when leveled and one when it was heaped, Rami bar Ḥama raised a dilemma before Rav Ḥisda: With regard to the one-half of a tenth of an ephah measuring vessel, according to the opinion of Rabbi Meir, was it one that held its measure when heaped or was it one that held its measure when leveled?

Before citing Rav Ḥisda’s response, the Gemara provides a mnemonic that alludes to the three dilemmas it will immediately present: Half; griddle-cake offering; Table. This alludes to one-half of a tenth of an ephah; the High Priest’s griddle-cake offering; and the shewbread Table.

Rav Ḥisda said to Rami bar Ḥama: But why do you ask specifically with regard to the opinion of Rabbi Meir? The dilemma can be raised according to the opinion of the Rabbis. Rami bar Ḥama answered: According to the opinion of the Rabbis, it would be with regard to the measuring vessel of a tenth of an ephah itself that one raises the dilemma, asking whether it was one that held its measure when heaped or was one that held its measure when leveled. The dilemma I raised concerned the half-tenth vessel, which is pertinent specifically according to the opinion of Rabbi Meir, as he holds that there were both heaped and leveled measuring vessels of a tenth of an ephah.

In answer to Rami bar Ḥama’s dilemma, Rav Ḥisda said to him: From the opinion of Rabbi Meir concerning the vessel of a tenth of an ephah we can extrapolate what Rabbi Meir holds concerning the vessel of one-half of a tenth of an ephah; and from that opinion of Rabbi Meir we can extrapolate what the Rabbis hold concerning both vessels.

Rav Ḥisda elaborates: From the fact that Rabbi Meir said that the vessel of a tenth of an ephah used for the High Priest’s griddle-cake offering held its measure when leveled, we can extrapolate that the vessel of one-half of a tenth, as well, was such that it held its measure when leveled. It is reasonable that since both vessels were used for the same offering, they should be of the same type. And from the fact that Rabbi Meir holds that vessels used for the High Priest’s griddle-cake offering held their measures when leveled, we can extrapolate that also according to the Rabbis, who hold that both vessels were used for the High Priest’s griddle-cake offering, both of them held their measures when leveled.

Rami bar Ḥama raised another dilemma before Rav Ḥisda: With regard to the dough used for the High Priest’s griddle-cake offering, with what would one divide it into the loaves of the offering, six in the morning and six in the afternoon? Was the division done with one’s hand or with a measuring vessel? Rav Ḥisda said to him: It is obvious that it was divided with one’s hand, as if one suggests that it was done with a measuring vessel, would one bring scales [turtanei] into the Temple courtyard for this purpose?

Rami bar Ḥama responds: And let him bring scales into the courtyard. Rav Ḥisda explains: Since in God’s admonition of the Jewish people the act of weighing bread is written as part of a curse: “When I break your staff of bread, ten women shall bake your bread in one oven, and they shall deliver your bread again by weight; and you shall eat and not be satisfied” (Leviticus 26:26), as weighing bread is generally performed only at a time of famine, therefore it is not proper conduct to weigh the dough in the Temple.

Rami bar Ḥama raised another dilemma before Rav Ḥisda: With regard to the shewbread Table, what is the halakha as to whether it consecrates handfuls removed from meal offerings or from frankincense that were not consecrated by being placed in a service vessel, as they should have been, but were instead placed on the upper part of the Table, between the rows of shewbread? The Gemara clarifies the dilemma: Does one say that from the fact that the Table consecrates the loaves of shewbread placed upon it, it follows that it also consecrates handfuls placed upon it? Or perhaps the Table consecrates only that which is fit for it, i.e., the loaves, but it does not consecrate that which is not fit for it, such as the handfuls.

Rav Ḥisda said to him: The Table does not consecrate these handfuls. Rami bar Ḥama retorted: Is that so? But didn’t Rabbi Yoḥanan say: The shewbread loaves were longer than the length of the Table. Accordingly, it was necessary to fold the edges of the loaves in order that they would rest entirely upon the Table itself and not protrude past its edges. How much of each side needed to be folded up is subject to a tannaitic dispute concerning the length of the Table (see 96a). According to the statement of the one who says that one folds two and a half handbreadths from each side of the loaves, it emerges that the Table consecrates fifteen handbreadths above it, as there were six loaves on each side of the Table, which were each two and a half handbreadths high. And according to the statement of the one who says that one folds two handbreadths from each side of the loaves, it emerges that the Table consecrates twelve handbreadths above it. Rabbi Yoḥanan stated that the Table consecrates that which is placed above it, regardless of whether it is fit for the Table or not.

Rav Ḥisda said to him: When I said that the Table does not consecrate the handfuls, I meant that it does not consecrate them to the extent that they can be sacrificed on the altar. But it certainly consecrates them to the extent that they will be disqualified by the same disqualifications that apply to handfuls that were consecrated by being placed in a service vessel, e.g., by being left overnight or by coming in contact with a ritually impure person who had immersed that day.

MISHNA: There were seven measuring vessels for liquids in the Temple. There was a vessel of one hin, i.e., twelve log. Three vessels were used to measure the oil and wine for the meal offerings and libations that accompanied the sacrifice of an animal. For a bull there was a vessel of one-half of a hin, i.e., six log; and for a ram there was one of one-third of a hin, i.e., four log; and for a lamb there was one of one-quarter of a hin, i.e., three log.

In addition, there was a vessel that held one log to measure the oil for all standard meal offerings; and another one that held one-half of a log for measuring the water used in the rite of a woman suspected by her husband of having been unfaithful [sota] and also for the oil used in the loaves accompanying the thanks offering (see 88a); and another one that held one-quarter of a log for measuring the water used in the purification of a leper and also for the oil used in the wafers and loaves that the nazirite brings on the day that his term of naziriteship ends.

Rabbi Eliezer, son of Rabbi Tzadok, says: It was not necessary to have several vessels of different sizes; rather, there were graduations [shenatot] on the vessel that held one hin indicating that until here is the quantity needed for the bull, and until here is the quantity needed for the ram, and until here is the quantity needed for the lamb.

Rabbi Shimon says: There was no vessel there in the Temple that held one hin, as what purpose could a one-hin vessel serve? That volume of liquid was never used in an offering. Rather, there was an additional measuring vessel of one and a half log there, in the Temple, which completed the tally of seven vessels, with which one would measure the oil used for the griddle-cake meal offering of the High Priest; one and a half log were used in the morning and one and a half log in the afternoon.

GEMARA: The Sages taught in a baraita: There were seven measuring vessels for liquids in the Temple. Listed in ascending order of size, they held: One-quarter of a log; one-half of a log; one log; one-quarter of a hin; one-third of a hin; one-half of a hin; and one hin. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Meir says that there were these seven vessels but he lists them in descending order: One hin; one-half of a hin; one-third of a hin; one-quarter of a hin; one log; one-half of a log; and one-quarter of a log. Rabbi Shimon says: There was no vessel there in the Temple that held one hin, as what purpose could a one-hin vessel serve? That volume of liquid was never used in an offering.