מנחות פט ע"א

ומשום כך אולי מוטב היה ליעבד [שייעשה] פי הנר מזהב כל דהו [כל שהוא] ואף מאיכות גרועה, ולאו דווקא זהב טהור. לכן קא משמע לן [היא, דרשת הכתוב הזה משמיעה לנו, מלמדת אותנו] שגם פי הנר צריך להיות מזהב טהור.

א שנינו במשנתנו כי מידת חצי לוג שהיתה במקדש שימשה למדידת מחצית לוג השמן הניתן לשלושת מיני המצה שהיו בלחמי התודה.

ובענין זה תניא [שנויה ברייתא] על הנאמר בענין לחמי התודה: "אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן וסולת מורבכת חלות בלולות בשמן. על חלות לחם חמץ יקריב קרבנו על זבח תודת שלמיו" (ויקרא ז, יב— יג). ר' עקיבא אומר: מה תלמוד לומר (מלמדנו האמור) "בשמן" בחלות המצות ("חלות מצות בלולות בשמן"), ושוב נאמר "בשמן" ברקיקים ("ורקיקי מצות משוחים בשמן") שני פעמים? — נצרכים שניהם להיאמר, שכן אילו לא היה נאמר אלא "בשמן" אחד, הייתי אומר: הרי דין לחמי התודה הוא כדינם של כל שאר המנחות לענין מידת השמן, שהוא לוג שמן. עכשיו שכתב "בשמן" "בשמן" שתי פעמים — הוי [הריהו] ריבוי אחר ריבוי, וכלל הוא בדרכי דרשת הכתוב כי אין ריבוי אחר ריבוי בא אלא למעט, ולמדנו מכאן כי מיעטו הכתוב את השיעור הניתן ללחמי תודה מלוג, לחצי לוג.

ותוהים: האם ריבוי אחר ריבוי הוא זה?! הלא רק חד [אחד] ריבוי הוא, "בשמן" האמור בשנית. שהרי "בשמן" האמור בפעם הראשונה נצרך לעצמו לומר שדין לחמי התודה כדין שאר המנחות לענין השמן!

אלא יש לתקן את הנוסח, וכך יש לשנות: אילו לא נאמר "בשמן" כל עיקר — הייתי אומר כי דין לחמי התודה הרי הוא כדינם של כל שאר המנחות ללוג שמן הניתן בהן. עכשיו שנאמר "בשמן" "בשמן" שתי פעמים, וכל אחד מהם הריהו ריבוי — הוי [הריהו] ריבוי אחר ריבוי, ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט, ובכך מיעטו הכתוב לחצי לוג.

וממשיכים בדברי ר' עקיבא: ומעתה שלמדנו מן המיעוט, לענין מידת השמן הניתנת בלחמי התודה, שהוא רק חצי לוג שמן, יש מקום לשאול, יכול יהא חצי לוג זה מתחלק בשווה לכל שלשת המינין של לחמי התודה הבאים מצות, לחלות ולרקיקין ולרביכה? כשהוא, הכתוב, שב ואומר "בשמן" אף ברביכה, ויש לשאול על כתוב זה: שאין תלמוד לומר (הנאמר מלמדנו) דבר, שהרי יודעים אנו כבר כי מידת השמן בלחמי התודה היא מחצית הלוג, ולא לוג שלם. לכך יש לומר כי בא כתוב נוסף זה, וריבה בשיעור השמן הניתן לרביכה על פני שיעור השמן הניתן לחלות ולרקיקים. הא [הרי] זה כיצד נוהגים למעשה? מביא חצי לוג שמן וחוציהו, כאשר חציו האחד ניתן לעשר החלות ולעשרת הרקיקין גם יחד, וחציו האחר ניתן לעשרת הלחמים שברביכה.

אמר לו ר' אלעזר בן עזריה לר' עקיבא: עקיבא, גם אם אתה מרבה כל היום כולו "בשמן" "בשמן" — איני שומע לך (איני מקבל דבריך), שיש ללמוד את ההלכות הללו מן הכתובים, אלא ההלכה האומרת שחצי לוג הוא שיעור השמן הניתן לתודה וההלכה האומרת שרביעית לוג הוא שיעור השמן הניתן ללחמי נזיר, וההלכה האומרת שהאשה הרואה דם בתוך אחד עשר היום שבין נדה לנדה (לאחר שבעת ימי נדתה), הריהי זבה (אם ראתה שלושה ימים) — כל אלה הן הלכה למשה מסיני, ואין ללמדן מן הכתובים.

ב עוד שנינו במשנתנו כי בכלי המידה של לוג היה מודד שמן לכל המנחות הבאות למקדש, שכן כל עשרון סולת המובא למנחה טעון לוג שמן. ולכך, אפילו היתה זו מנחה של שישים עשרונות סולת — הריהו מביא בה שישים לוג שמן. ואילו לדעת ר' אליעזר בן יעקב אין מביאים שמן למנחה אלא לוג שמן אחד בלבד, ולכך אפילו הביא מנחה של שישים עשרונות סולת — הריהו מביא בה לוג שמן אחד בלבד.

ובענין זה עוד תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: במצורע עני המיטהר מטומאת צרעתו, ואין ידו משגת להביא שני כבשים (אחד לעולה ואחד לאשם), וכבשה (לחטאת), נאמר שמביא בקרבנותיו כבש אחד (לאשם) ועשרון אחד סולת למנחה. ובמה שבענין מנחה זו כתיב [נאמר] "ו עשרון סולת אחד בלול בשמן למנחה ולוג שמן" (ויקרא יד, כא) לימד הכתוב על כל עשרון סולת הבא למנחות שטעון לוג שמן בפני עצמו, ולמנחה בת שישים עשרון דרושים שישים לוג שמן. אלו דברי חכמים.

ר' נחמיה ור' אליעזר אומרים: כל מנחה אינה באה אלא עם לוג שמן אחד, ולכך אפילו מנחה של ששים עשרונים — אין לה אלא לוגה ולא יותר, שכן נאמר בכתוב זה "למנחה ולג שמן". ושואלים: לשיטת

ר' נחמיה ור' אליעזר האי [זה] הכתוב "עשרון... בלול... ולג" שממנו למדו חכמים כי כל עשרון הבא למנחה טעון לוג שמן, מאי עבדי ליה [מה הם עושים בו]? ומשיבים: ההוא [אותו] כתוב נצרך לגופיה [לגופו, לעצמו], דקא אמר רחמנא [שאמרה התורה]: לייתי [שיביא] המצורע העני חד [אחד] עשרון סולת, ולא ללמד על כל עשרון.

ושואלים עתה לצד שכנגד: ואידך [והאחר, חכמים] החולקים עליו, לדעתם, כתוב זה לגופיה [לגופו] של דין המצורע העני שיביא עשרון סולת לא צריך. שכן, מתוך דגלי רחמנא גבי [שגילתה התורה אצל] המצורע הרגיל, שאיננו עני, שמביא ביום טהרתו שלשה קרבנות ושלשה עשרונות, הרי אנו יודעים שהכא [כאן, במצורע העני] דחד [שרק אחד] קרבן הוא מביא, שממילא רק חד [אחד] עשרון הוא מביא, ולא נצרך הכתוב אלא ללמדנו שכל עשרון טעון לוג שמן.

ושואלים עתה לצד שכנגד: ואידך [והאחר, ר' נחמיה ור' אליעזר] — לדעתם עדיין איצטריך [נצרך] כתוב זה במצורע העני להיאמר. שכן סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך, היה מקום לומר] כי הואיל וחס רחמנא עליה [וחסה התורה עליו, על המצורע העני], ואמרה שעליו לאתויי [להביא] קרבן זה בדלות, אימא [אמור] שלא ליבעי מינה [לא יצטרך ממנה] כלל שמן. ולכן נצרך כתוב זה להשמיענו שהמצורע העני מביא עשרון סולת ולוג שמן. ואידך [ואחרים, חכמים] אומרים שאין צורך בכך, שכן מנחה שלגמרי לא יהיה בה שמן לא אשכחן [לא מצאנו].

ושואלים: ורבנן [וחכמים], החלוקים על ר' נחמיה ור' אליעזר, בהאי [זה] הפסוק "למנחה ולג שמן" ממנו למדו ר' נחמיה ור' אליעזר את שיטתם, מאי עבדי ליה [מה עושים, לומדים, בו]? ומשיבים: לדעת חכמים, הפסוק ההוא בא ללמד לעניינו של המתנדב מנחה ולא פירש את שיעורה שלא יפחות מדבר (משיעור) הטעון לוג, ומאי ניהו [ומה הוא] שיעור זה? — עשרון, שאין מתנדבים מנחה בפחות מזה. ושואלים לצד שכנגד: ואידך [והאחר, ר' נחמיה ור' אליעזר], שלמדו מפסוק זה כמקור לשיטתם, מאין להם הלכה זו? ומשיבים: לדעתם, תרתי שמעת מינה [שני דברים אתה למד ממנה, מפסוק זה], שאין מביאים במנחה (בכל שיעור) אלא לוג שמן אחד, וכי המתנדב למנחה מביא סולת בשיעור עשרון ולא פחות.

ג שנינו במשנתנו כי ששה לוגים שמן (חצי ההין) היו מובאים למנחת נסכי הפר, ארבעה לוגים (שליש ההין) למנחת נסכי האיל, ושלשה לוגים (רבע ההין) למנחת נסכי הכבש. ודנים בדברים הללו: מנלן [מנין לנו] שכך הוא? — דכתיב [שכן נאמר] "ונסכיהם חצי ההין יהיה לפר ושלישית ההין לאיל ורביעית ההין לכבש יין" (במדבר כח, יד).

והרי שיעור ההין — תריסר לוגי הויין [שנים עשר לוגים הוא], דכתיב [שכן נאמר]: "ו שמן זית הין" (שמות ל, כד), וכתיב [ונאמר] לאחר מכן, עוד בשמן : "שמן משחת קדש יהיה זה לי לדרתיכם" (שם לא), וכך למדו: המלה "זה" בגימטריא — תריסר הויין [שנים עשר הם]. ומכאן, ששיעור הנסכים שנאמר בתורה שהוא מחצית ההין, שלישית ההין ורביעית ההין, הריהו (בהתאם) ששה לוגים (לפר), וארבעה לוגים (לאיל), ושלושה לוגים (לכבש), כנשנה במשנתנו.

ד עוד שנינו במשנתנו כי שלשה ומחצה לוגים שמן היו מובאים להדלקת המנורה במקדש, חצי לוג לכל נר משבעת נרות המנורה. ודנים בדברים הללו: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו], שכך הוא שיעור השמן הניתן למנורה? — דתנו רבנן [שכן שנו חכמים בברייתא]: נאמר בהדלקת המנורה "...ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד... וערך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר לפני ה' חוקת עולם לדורותם מאת בני ישראל" (שמות כז, כ— כא). והגדרת הזמן "מערב עד בקר" באה להורות: תן לה למנורה שמן כמדתה הראויה של הדלקה, שהוא כדי שתהא המנורה דולקת והולכת מערב עד בקר. דבר אחר אמרו חכמים לפרש פסוק זה בענין אחר: "מערב עד בקר" בא לומר שאין לך עוד עבודה במקדש שהיא כשירה אם נעשתה מערב (לאחר הקרבת קרבן התמיד של בין הערביים) עד בקר אלא עבודה זו בלבד. ושיערו חכמים כמה שמן נדרש להדלקה זו — חצי לוג שמן בכל נר ונר משבעת נרות המנורה, להדלקה רצופה מאורתא ועד צפרא [מהערב ועד הבוקר]. וכיצד הגיעו חכמים לקביעה זו?

איכא דאמרי [יש אומרים] כי מלמעלה למטה שיערו. כלומר, מתחילה נתנו כמות שמן הגדולה מחצי לוג בהדלקת הערב, ולמחרת לכשראו שנותר מהשמן, עמדו והפחיתו, והדליקו בערב הבא בכמות מופחתת, עד שהגיעו לכמות השמן שלא נותר ממנה שמן בבוקר, ואפילו בלילות החורף הארוכים. ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] שדרך הקביעה היתה הפוכה מזו, שממטה למעלה שיערו, שנתנו בתחילה פחות ממחצית לוג שמן, ולכשראו שאין כמות זו מספיקה להדלקה עד הבוקר, עמדו והוסיפו עליה, עד שהגיעו לשיעור זה של מחצית לוג שמן.

ומסבירים את נימוקי שתי השיטות הללו: מאן דאמר [מי שאומר] כי ממטה למעלה שיערו חכמים ולא מלמעלה למטה — מפני השיקול שהתורה חסה על ממונן של ישראל, ואף חכמים חסו על השמן היתר (על המידה שתיקבע בסוף) המתבזבז. ומאן דאמר [ומי שאומר] כי ממעלה למטה שיערו חכמים ולא מלמטה למעלה (משום השיקול של "התורה חסה על ממונם של ישראל") — כי אין נוהגים מנהגי עניות (הנהגות של עניים) במקום עשירות, בבית המקדש, וראוי לעשות את הבדיקה כדרכם של עשירים, ביד רחבה, ואין לדקדק במעט שמן המתבזבז אגב כך.

ה משנה מערבין נסכי פרים (שמובאים בהם שלושה עשרונים סולת הנבללים בששה לוגים שמן, ונמצא שיעור הבלילה הוא שני לוגים שמן לכל עשרון סולת) בנסכי אילים (שאף בלילתם של אלה היא בשיעור של שני לוגים שמן לכל עשרון סולת. שכן מובאים בנסכי האילים שני עשרונים סולת וארבעה לוגים שמן). וכן מערבים נסכי כבשים בנסכי כבשים אחרים, שכן כל מנחת נסכים של כבשים הריהי באה עשרון של סולת עם שלושה לוגים שמן. וכן מערבים נסכים של יחיד בנסכים של ציבור,

and consequently, let the mouth of the lamps be fashioned from gold of any quality, not necessarily from pure gold. Therefore, the baraita teaches us that even the mouth of the lamps must be fashioned from pure gold.

§ The mishna teaches: A half-log of oil was used to measure oil for the thanks offering. The thanks offering was accompanied by four different types of loaves; three types were unleavened and one was leavened, as the verse states: “If he offers it for a thanks offering, than he shall offer with the sacrifice of thanks offering: Unleavened loaves mixed with oil; and unleavened wafers spread with oil; and poached fine flour, loaves mixed with oil. With loaves of leavened bread he shall present his offering, with the sacrifice of his peace offerings for a thanks offering” (Leviticus 7:12–13).

It is taught in a baraita: Rabbi Akiva says: Why must the verse state: “With oil,” “with oil,” writing it twice; why was the first time not sufficient? Because were the term “with oil” stated only once, I would have said that, with regard to the amount of oil required, the meal offerings that accompany the thanks offerings are like all other meal offerings to the extent that they require one log of oil. Now that the verse wrote “with oil,” “with oil,” it constitutes one amplification following another amplification, and the principle is that one amplification following another amplification serves only to restrict the extent of the halakha. Accordingly, in this case the verse restricted the amount of oil used in the three types of unleavened meal offerings to a half-log for all of them together.

The Gemara interjects the citation of the baraita to ask: Is this a case of one amplification following another amplification? It would appear that there is only one amplification, as according to the baraita the first mention of the term “with oil” is necessary to teach the basic requirement that the meal offerings of the thanks offering require oil, like other meal offerings. How then can it be considered an amplification?

Rather, Rabbi Akiva’s statement should be emended, as follows: Were the term “with oil,” not written at all, I would still have said that the thanks offering meal offerings are like all other meal offerings to the extent that they requires one log of oil. Now that the verse wrote “with oil,” “with oil,” it constitutes one amplification following another amplification, and the principle is that one amplification following another amplification serves only to restrict the extent of the halakha. Accordingly, in this case the verse restricted the amount of oil used in the three types of unleavened meal offerings to a half-log for all three together.

The Gemara resumes its citation of the baraita: Once it has been established that the meal offerings require only a half-log of oil, one might have thought that this half-log should be equally divided between the three types of unleavened meal offerings, i.e., one-sixth of a log for the loaves, one-sixth for the wafers, and one-sixth for the poached loaves. When the verse states: “With oil,” with regard to the poached loaves, that is seemingly superfluous, as there is no need for the verse to state the requirement to use part of the half-log of oil, being that this requirement has already been established. It must therefore serve to amplify the amount of oil used for a poached loaf as opposed to the other two types. How so? One brings a half-log of oil and divides it equally into two. Half of it is further divided and used both for the ten regular loaves and for the ten wafers, and the other half of it is used entirely for the ten poached loaves.

Rabbi Elazar ben Azarya said to Rabbi Akiva: Akiva, even if you were to amplify halakhot the entire day from the terms “with oil,” “with oil,” I would not listen to you and accept your claims. Rather, the halakha that a half-log of oil is required for the thanks offering, and similarly, the halakha that a quarter-log of oil is required for the loaves of a nazirite, and the halakha that a woman who experiences an emission of blood during the eleven days that are between one seven-day period of menstruation and the next period of menstruation is a zava, each of these is a halakha transmitted to Moses from Sinai; they are not derived from verses.

§ The mishna states that with the vessel of one log one would measure the oil for all the standard meal offerings. It then cites a dispute between the Rabbis, who hold that one log of oil is required for each tenth of an ephah of flour used, and Rabbi Eliezer ben Ya’akov, who holds that each meal offering, irrespective of its size, requires only one log of oil.

The Sages taught in a baraita: With regard to a poor leper, who cannot afford the standard offerings that are required as part of the purification process and is instead required to bring one lamb as a guilt offering and a tenth of an ephah of flour as a meal offering, it is written: “And a tenth-part of an ephah of fine flour mixed with oil for a meal offering, and a log of oil” (Leviticus 14:21). The verse juxtaposes the need for a log of oil with the fact the offering is made of a tenth of an ephah of flour. Accordingly, it teaches about each tenth of an ephah of flour that it requires one log of oil; this is the statement of the Rabbis.

Rabbi Neḥemya and Rabbi Eliezer say: Each meal offering, irrespective of its size, and even a meal offering of sixty tenths of an ephah of flour, requires only its single log of oil, as it is stated with regard to offering of a leper: “And a tenth of an ephah of fine flour mixed with oil for a meal offering, and a log of oil.” The juxtaposition of “a meal offering” with “a log of oil” teaches a principle for all meal offerings: Each offering requires only one log of oil.

The Gemara asks: And as for Rabbi Neḥemya and Rabbi Eliezer ben Ya’akov, what do they do with this verse: “And a tenth-part of an ephah of fine flour mixed with oil for a meal offering and a log of oil,” which links the need for a log of oil with the fact the offering is made of a tenth of an ephah of flour? The Gemara explains: That verse is required to teach the matter itself, as the Merciful One states: Let a poor leper bring an offering of just a tenth of an ephah of flour. Accordingly, it cannot be used to teach a principle about meal offerings.

The Gemara asks: And as for the other, i.e., the Rabbis, how do they respond to this claim? They maintain that it is not necessary to teach the matter itself, as from the fact that the Merciful One revealed with regard to a leper who is not poor that he must bring three animal offerings and a meal offering of three-tenths of an ephah as part of his purification process, it may be inferred that here, with regard to a poor leper, who brings only one offering, that he similarly brings a meal offering of only a tenth of an ephah. Accordingly, the fact that the verse mentions that his offering is only a tenth of an ephah is superfluous and can teach a principle for all meal offerings.

The Gemara continues to ask: And as for the other, Rabbi Neḥemya and Rabbi Eliezer, how would they respond to this claim? They maintain that it was necessary for the verse to state the size of his meal offering, as otherwise it might enter your mind to say that since the Merciful One spared the money of the poor leper by allowing him to bring an offering affordable in poverty, one might say that the Merciful One does not require from him to bring any meal offering at all. The Gemara asks: And as for the other, the Rabbis, how would they respond to this? They claim that we do not find that the Torah entirely exempts a poor person from the offerings of the purification process, only that it provides a less expensive way to complete that process.

The Gemara asks: And as for the Rabbis, what do they do with the juxtaposition in the end of this verse: “For a meal offering and a log of oil,” from which Rabbi Neḥemya and Rabbi Eliezer derive the principle that each meal offering requires only one log of oil? The Gemara explains: The Rabbis maintain that that the juxtaposition teaches about one who donates a meal offering, without specifying its size, that he should not bring less than an amount of flour that requires one log. And what is this amount? A tenth of an ephah. The Gemara asks: And as for the other, Rabbi Neḥemya and Rabbi Eliezer, from where do they derive that halakha, as they maintain the verse teaches the principle for all meal offerings? The Gemara explains: They maintain that two halakhot can be derived from this verse.

§ The mishna lists the quantities of oil and wine that were required for the meal offerings and libations that accompanied the sacrifice of an animal. Six log, i.e., one-half of a hin, for those of a bull; and four log, i.e., one-third of a hin, for those of a ram; and three log, i.e., one-quarter of a hin, for those of a lamb. The Gemara asks: From where do we derive these quantities? We derive them from a verse, as it is written: “And their libations shall be one-half of a hin of wine for a bull, and one-third of a hin for the ram, and one-quarter of a hin for a lamb” (Numbers 28:14).

The Gemara elaborates: Now, one hin is twelve log, as it is written: “And of olive oil a hin” (Exodus 30:24), and it is written afterward in the same verse: “Sacred anointing oil, this [zeh] shall be for Me, throughout your generations.” The numerical value [gimatriyya] of zeh is twelve. Once it is established that one hin is twelve log, it is possible to calculate how may log are in one-half, one-third, and one-quarter of a hin.

§ The mishna teaches: Three and a half log of oil were required for the Candelabrum, as there were seven lamps and a half-log was required for each lamp. The Gemara asks: From where are these matters derived? They are derived from a verse, as the Sages taught in a baraita: The verse states with regard to the Candelabrum: “Aaron and his sons shall arrange it from evening to morning, before the Lord” (Exodus 27:21). This indicates that you shall put into each lamp its required quantity of oil so that it will continue burning from evening until morning. Alternatively, the phrase “from evening to morning” indicates that the mitzva is fulfilled throughout the night, and you have no other rite that is valid from evening until morning except for this one alone. And the Sages calculated that a half-log of oil for each lamp is necessary to ensure that they continue burning from evening until morning.

How did the Sages reach the conclusion that a half-log of oil is needed? There are those who say that the Sages calculated it by initially using a large quantity of oil, more than necessary to burn throughout the night, and then decreasing the quantity by a small amount each night until they saw that at the end of the night there was no oil remaining. And there are those who say that they calculated it by initially using a small quantity of oil and then increasing the quantity each night until they saw that the quantity was sufficient to allow the lamps to burn throughout the night.

The Gemara elaborates: The one who said that they calculated it by increasing the quantity each night holds that they did so in accordance with the principle that the Torah spared the money of the Jewish people, so the Sages wished to minimize the financial cost of their experimentation. And the one who said that they calculated it by decreasing the quantity each night holds that in the Temple one’s actions should not be motivated by a concern for the financial cost, as in a place of wealth there is no poverty.

MISHNA: Many animal offerings are brought together with a meal offering and a wine libation. These additions are collectively referred to as libations. One may mix together the libations of bulls with the libations of rams; the meal offerings may be mixed as they both share the same ratio of flour to oil, i.e., two log of oil for each tenth of an ephah of flour. Likewise, one may mix together the libations of lambs with the libations of other lambs, as the meal offerings both share the same ratio of three log of oil for each tenth of an ephah of flour. And one may mix together the libations of the offering of an individual with those of a communal offering.