חולין נג ע"א

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף נג - א

יש דרוסה לחתול, או אין דרוסה לחתול?

אמר ליה: אף לחולדה, שהיא קטנה מחתול, יש דרוסה, וכל שכן לחתול.

עוד שאלו: יש דרוסה לחולדה, או אין דרוסה לחולדה?

אמר ליה: אף לחתול אין דרוסה. וכל שכן לחולדה, הקטנה מחתול, ולקמן יתבאר מאי קאמר.

עוד שאלו: לחתול ולחולדה - יש להן דרוסה או אין להן דרוסה?

אמר ליה: לחתול יש דרוסה, לחולדה אין דרוסה.

ומבארינן: ולא קשיא, הא דאמר ליה אף לחולדה יש דרוסה - בעופות.

הא דאמר ליה אף לחתול אין דרוסה - באימרי רברבי, בכבשים גדולים, בבהמה דקה.

הא דאמר ליה לחתול יש דרוסה לחולדה אין דרוסה - בגדיים וטלאים, שהם דקים מאד.

בעי רב אשי: שאר עופות טמאין [והיינו, חוץ מהנץ ומן הגז שהם עופות דורסים], האם יש להן דרוסה או אין להן דרוסה?

אמר ליה רב הלל לרב אשי: כי הוינן בי רב כהנא, אמר: שאר עופות טמאין יש להן דרוסה.

ופרכינן: והאנן תנן "ודרוסת הנץ - בעוף הדק". ומשמע שלשאר עופות טמאים אין דרוסה!?

ומשנינן: דרוסת הנץ - בדכוותיה, שאפילו עופות גדולים כמוהו דורס הנץ, ואינך, שאר עופות טמאים, רק בדזוטרא מינייהו, קטנים מהם בלבד הם דורסים, ולא גדולים כמותם.

ואיכא דאמרי: דרוסת הנץ אפילו בדרבי מיניה, בגדולים מן הנץ, הוא דורס. ואינך, רק - בדכוותייהו, בדומים להם בגודלם.

אמר רב כהנא משמיה דרב שימי בר אשי: אין דרוסה לשועל.

ופרכינן: איני, והא כי אתא רב דימי, אמר: מעשה ודרס שועל רחל במרחץ של בית היני, ובא מעשה לפני חכמים, ואמרו, יש דרוסה?!

אמר רב ספרא: ההיא - חתול הוה.

איכא דאמרי: אמר רב כהנא משמיה דרב שימי בר אשי: יש דרוסה לשועל.

ופרכינן: איני! והא כי אתא רב דימי, אמר: מעשה ודרס שועל רחל במרחץ של בית היני, ובא מעשה לפני חכמים ואמרו אין דרוסה?!

אמר רב ספרא: ההוא, כלב הוה.

אמר רב יוסף: נקטינן - אין דרוסה לכלב.

אמר אביי: נקטינן, אין דרוסה אלא ביד, שהיא הרגל הקדמית. לאפוקי רגל, דלא. שאם דרס ברגל האחורית, אין זה דריסה.

אין דרוסה אלא בצפורן. לאפוקי נשיכת שן, דלא. משום שאין ארס בשיני החיה.

אין דרוסה אלא מדעת. לאפוקי שלא מדעת, דלא. וכגון שנפלה החיה הדורסת מן הגג על הבהמה, וננעץ צפורנה של החיה בבהמה. כיון שנפלה עליה שלא מדעתה, אין היא משליכה בה ארס.

אין דרוסה אלא מחיים. לאפוקי לאחר מיתה, וכגון שנפל הארי על הבהמה לאחר שמת, דלא.

אמרי, הקשו בבית המדרש, השתא, בנפלה החיה על הבהמה שלא מדעת, אמרת לא דרסה. לאחר מיתה, מיבעיא?! ומשנינן: לא צריכא, דדריס, ופסקוה לידיה. חתכו ידי הבעל חי הדורס לפני ששלף ידו מן הבהמה. ו"מיתה" שאמרו כאן אינה מיתת החיה, אלא מיתת אותו האבר שנחתך. מהו דתימא, מיד בהדי דדריס שדי זיהריה, את ארסו, והרי היא טרפה. קא משמע לן כי רק בהדי דשליף, בשעה שהוא שולף ידו מהבהמה שדרס, רק אז שדי זיהריה, הוא מטיל בה ארסו

אמר רבה בר רב הונא אמר רב: ארי שנכנס לבין השוורים, ונמצא צפורן בגבו של אחד מהן - אין חוששין שמא ארי דרסו.

מאי טעמא?

רוב אריות דורסין, ומיעוטן אין דורסין. וכל הדורס, אין צפרנו נשמטת. וצפורן זאת, הואיל והיא נמצאת כשהיא יושבת לו בגבו, יש לנו לתלות שבכותל נתחכך השור, ונתקעה הצפורן שהיתה נתונה בכותל - בגוף השור.

ופרכינן: אדרבה, רוב שוורים מתחככין, ומיעוטן אין מתחככין, וכל המתחכך, אין צפורן יושבת לו בגבו. וזה, הואיל וצפורן יושבת לו בגבו - אימר ארי דרסו!

ומשנינן: איכא למימר הכי, ואיכא למימר הכי. הילכך - אוקי מילתא אחזקיה שלא נדרס, אלא, הוי ליה ספק דרוסה, ורב לטעמיה, דאמר אין חוששין לספק דרוסה!

אמר אביי: לא אמרן אלא כשנמצאה בגוף השור צפורן.

אבל אם רק ניכר בשור "מקום צפורן", והיינו, שנשאר סימן רישומה של הציפורן - חוששין.

וצפורן שנמצאה נמי, לא אמרן דחיישינן אלא בציפורן לחה, אבל יבשה - עבדה דמשתמטא.

ולחה נמי לא אמרן, אלא כשנמצאה רק חדא. אבל תרתי ותלת, חיישינן. והוא, דקיימא הצפרניים הנעוצות בדרא דסיחופיה. כסדר שהן סדורות ביד הארי.

איתמר: רב אמר: אין חוששין לספק דרוסה.

ושמואל אמר: חוששין לספק דרוסה.

ומבארת הגמרא מחלוקתם:

דכולי עלמא סברי, שאם ספק על, האם נכנס הארי בין השוורים, ספק לא על אז - אימא לא על, כיון שהספק הוא אם בכלל נכנס, מעמידים את הבהמות על חזקת כשרות, ותולים שהוא לא נכנס.

ספק על כלבא, שאין לו דרוסה, ספק על שונרא, שיש לו דרוסה - אימא כלבא על, כי מעמידים על חזקת כשרות. ^[61]

ואף אם נכנס הארי, אלא שתיק הארי בשעה שעלה, ואיתוב וישב בינייהו - אימר שלמא שוי. יש אריות שנעשים כ"בני תרבות", ונוהגים בשלום עם בני אדם ובהמות אחרות.

וכן אם הארי קטע רישיה דחד מינייהו, הרי בכך הוא נח מריתחיה, ומעתה אין לחשוש לשאר השוורים.

ואם היה איהו, הארי, קא מעואי, נוהם, ואינהו, הבהמות קמקרקרן, בעותי קא מבעתי אהדדי, גם הארי נבעת מהם, ואין כאן דרוסה לכולי עלמא.

הערות

^[61] התוספות במסכת יבמות [לא א] מוכיחים מכאן שבספק טריפה הולכים אחר חזקת הכשרות של הבהמה, ולכן תולים כאן בכלב ולא בחתול, ומתירים. אך הר"ן מבאר שאין זה ספק שמעמידים בו על החזקה, אלא ודאי הוא שתולים בכלב ולא בחתול. ובשם הרא"ה הביא הר"ן שאין לתלות בדריסת החתול, כי דריסה מילתא אחריתא היא. והיינו, כיון שיש כאן נקב, אין לנו לתלות בארס החתול, שהוא דבר שאינו לפנינו, בשעה שיש לנו נקב, שהוא בפנינו.

יש דרוסה לחתול או אין דרוסה לחתול? אמר ליה [לו]: אף לחולדה, שהיא קטנה מהחתול, יש דרוסה. שאל אותו רב כהנא: יש דרוסה לחולדה, או אין דרוסה לחולדה? אמר ליה [לו] רב: אף לחתול אין דרוסה.

ועוד שאל: לחתול ולחולדה, יש להן דרוסה או אין להן דרוסה? אמר ליה [לו]: לחתול יש דרוסה, לחולדה אין דרוסה. ומעירים: ולא קשיא [ואין זה קשה], אין הדברים סותרים, אלא כל תשובה מתייחסת לענין אחר.

הא דאמר ליה [זה שאמר לו]: אף לחולדה יש דרוסה הוא בעופות, הא דאמר ליה [זה שאמר לו]: אף לחתול אין דרוסה — באימרי רברבי [בכבשים גדולים], הא דאמר ליה [זה שאמר לו]: לחתול יש דרוסה, לחולדה אין דרוסה — בגדיים וטלאים.

א שנינו במשנה: דרוסת הנץ בעוף הדק — טריפה. ובענין זה בעי [שאל] רב אשי: שאר עופות, טמאין מלבד הנץ, יש להן דין דרוסה, שאם דרסו עוף הריהם עושים טריפה, או אין להן דרוסה? אמר ליה [לו] רב הלל לרב אשי: כי הוינן בי [כאשר היינו בבית מדרשו של] רב כהנא אמר: שאר עופות טמאין יש להן דרוסה.

ומקשים: והאנן תנן [והרי אנו שנינו במשנתנו]: ודרוסת הנץ בעוף הדק, ומשמע שרק הנץ ולא שאר עופות! ומשיבים: דרוסת הנץ היא אפילו בדכוותיה [בעוף דק גדול כמוהו], ואינך בדזוטרא מינייהו [ואלו, שאר עופות טמאים, דווקא בקטנים מהם]. ואיכא דאמרי [ויש שאומרים]: דרוסת הנץ אפילו בדרבי מיניה [בגדולים ממנו], ואינך בדכוותייהו [ואלו, שאר עופות טמאים, בעופות שכמותם].

ב אמר רב כהנא משמיה [משמו] של רב שימי בר אשי: אין דין דרוסה לשועל. ותוהים: איני [כן היא]! והא כי אתא [והרי כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר, מעשה ודרס שועל רחל (כבשה) במרחץ של בית היני, ובא מעשה זה לפני חכמים, ואמרו: יש כאן דין דרוסה! אמר רב ספרא: ההיא [ההוא] לא שועל, אלא חתול הוה [היה].

איכא דאמרי [יש שאומרים] ענין זה באופן אחר, אמר רב כהנא משמיה [משמו] של רב שימי בר אשי: יש דרוסה לשועל. ושואלים: איני [כן הוא]? והא כי אתא [והרי כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר, מעשה ודרס שועל רחל במרחץ של בית היני, ובא מעשה לפני חכמים, ואמרו: אין דרוסה! אמר רב ספרא: ההוא [אותו] ששאלו עליו, כלב הוה [היה] ולא שועל. ובענין זה אמר רב יוסף: נקטינן [מוחזקים אנו]: אין דרוסה לכלב.

ג ובהגדרה המדוייקת של דין דרוסה אמר אביי: נקטינן [מוחזקים אנו] אין דין דרוסה אלא כשדרס ביד, ברגלים הקדמיות, לאפוקי [להוציא] אם דרס ברגל, ברגלים האחוריות, שלא, שאין בזה דין דרוסה. וכן אין דרוסה אלא שדרס בצפורן, לאפוקי [להוציא] אם דרס בשן שלא, שאין לחיה ארס בשיניה. ועוד, אין דרוסה אלא כשדרס מדעת, לאפוקי [להוציא] שנעץ ציפורניו שלא מדעת, וכגון שנפל על הטרף, וננעצו בו ציפורניו — שלא, שאין בזה דין דרוסה. וכן אין דרוסה אלא כשנעץ ציפורנו מחיים בחיי הדורס, לאפוקי [להוציא] שננעצה הציפורן בטרף לאחר מיתה של הדורס, ש

לא, שאין בזה דין דרוסה. אמרי [אומרים] על כך בתמיהה: ומדוע הוצרך לומר דין זה? השתא [עכשיו, הרי] שלא מדעת אמרת [אומר אתה] לא, שאין לה דרוסה, לאחר מיתה מיבעיא [צריך לומר] שאין לה דרוסה? ומשיבים: לא צריכא [לא נצרכה] הלכה זו אלא במקרה דדריס ופסקוה לידיה [שדרס בעודו בחיים וחתכו את ידו] כשהיתה נעוצה בטרף, מהו דתימא [מהו שתאמר] בהדי דדריס שדי זיהריה [בתוך שהוא דורס מטיל את ארסו], קא משמע לן [משמיע לנו] אביי כי בהדי דשליף שדי זיהריה [בזמן שהוא שולף את ציפורניו] אז הוא מטיל את ארסו, והואיל וחתכו את ידו לא הספיק לעשות כן.

ד אמר רבה בר רב הונא אמר רב: ארי שנכנס לבין השוורים, ולאחר מכן נמצא צפורן תחובה בגבו של אחד מהן — אין חוששין שמא ארי דרסו. מאי טעמא [מה טעם הדבר]? כי אף שרוב אריות דורסין ורק מיעוטן אין דורסין, ואם כן היה מקום לחשוש, ואולם מוחזק בידינו שכל הדורס — אין צפרנו נשמטת (נעקרת) כשהוא דורס. ולכן זאת, שור זה, הואיל וצפורן יושבת לו בגבו — אימר [אמור] שבכותל נתחכך, וציפורן זו היתה נעוצה בכותל.

ומקשים: אדרבה [אמור להיפך], אמנם רוב שוורים מתחככין בכותל, ורק מיעוטן אין מתחככין, ואולם מוחזק בידינו שכל המתחכך — אין צפורן יושבת לו בגבו. ולכן שור זה, הואיל וצפורן יושבת לו בגבו, אימר [אמור] שארי שנכנס לשם דרסו!

ומשיבים: איכא למימר הכי [אפשר לומר כך], ואיכא למימר הכי [ואפשר לומר כך] — אוקי מילתא אחזקיה [העמד את הדבר על חזקתו] שהשור אינו טריפה, הוה ליה [הרי זה] ספק דרוסה; ורב לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שאמר: אין חוששין לספק דרוסה.

בהמשך לדברים אמר אביי: לא אמרן [אמרנו] שאין חוששים שארי דרסו, אלא כשמצא שם צפורן בגבו של השור, משום שהציפורן שתחובה בגבו מלמדת שלא היתה זו דריסה, שהרי כל הדורס אין ציפורנו נשמטת, אבל אם מצא רק מקום (נקב) של צפורן — חוששין שהארי שנכנס לשם דרס שור זה. וביחס לצפורן שתחובה בגבו נמי [גם כן] לא אמרן [אמרנו] שמסתמכים על כך שכל הדורס אין ציפורנו נשמטת, אלא כשהיתה הציפורן לחה, שמורה הדבר שהיתה מחוברת כראוי לבשר, אבל ציפורן יבשה — עבדה דמשתמטא [עשויה שנשמטת מכף היד] כשהוא דורס, ויש לחשוש לכך.

וביחס לציפורן לחה נמי [גם כן] לא אמרן [לא אמרנו] שתולים את הדבר בכך שנתחכך בכותל ולא בדריסה, אלא כשהיתה שם ציפורן חדא [אחת], אבל אם היו תרתי ותלת [שתים ושלוש] ציפורניים נעוצות בגבו של השור — חיישינן [חוששים אנו] לדריסה, והוא דקיימא בדרא דסיחופיה [שהן נמצאות בשורה, כמו בכפו] של הארי.

ה ובענין ספק דרוסה איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בשאלה זו, רב אמר: אין חוששין לספק דרוסה, ושמואל אמר: חוששין לספק דרוסה, וצריכה בדיקה.

ומפרטים: דכולי עלמא [לדעת הכל], וגם לדעת שמואל, במקרה שספק על [נכנס] בעל החיים הדורס למקום, ספק לא על [נכנס], וכגון ספק אם נכנס חתול ללול תרנגולות — אימא לא על [אמור שלא נכנס]. וכן אם ידוע שנכנס ואולם ספק אם כלבא [כלב] הוא שנכנס, שאינו עושה דרוסה, ספק שונרא [חתול] הוא שנכנס — אימא כלבא [אמור שכלב] נכנס. על [נכנס] הטורף, שתיק ואיתוב בינייהו [שתק וישב ביניהם] — אימר שלמא שוי [אמור ששלום עשה עמהם], כדרך חיות מתורבתות, ולא דרסם. וכן אם קטע רישיה דחד מינייהו [את ראשו של אחד מהם] — נח מריתחיה [מכעסו], ושוב אין חוששים שהוא דורס. היה איהו קא מעואי ואינהו קמקרקרן [הוא נוהם והם מקרקרים] — בעותי קא מבעתי [להפחיד הם מפחידים]

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

Does a cat render an animal a tereifa through clawing, or does a cat not render it a tereifa through clawing? Rav said to him: Even a weasel, which is smaller than a cat, does render an animal a tereifa through clawing. Rav Kahana also asked him: Does a weasel render an animal a tereifa through clawing, or does a weasel not render it a tereifa through clawing? Rav said to him: Even a cat does not render an animal a tereifa through clawing.

Rav Kahana also asked him: With regard to a cat and a weasel, do they render an animal a tereifa through clawing, or do they not render it a tereifa through clawing? Rav said to him: A cat does render an animal a tereifa through clawing, but a weasel does not render it a tereifa through clawing.

The Gemara clarifies: And the apparent contradiction between these responses is not difficult. That which Rav said to him: Even a weasel does render an animal a tereifa through clawing, was stated about a case of clawed birds. That which he said to him: Even a cat does not render an animal a tereifa through clawing, was stated about a case of adult sheep. That which Rav said to him: A cat does render an animal a tereifa through clawing, but a weasel does not render it a tereifa through clawing, was stated about a case of kids and lambs.

§ The mishna states that a small bird clawed by a hawk is a tereifa. Rav Ashi raises a dilemma: With regard to other non-kosher birds beside a hawk, do they render a bird a tereifa through clawing, or do they not render it a tereifa through clawing? Rav Hillel said to Rav Ashi: When we were in the study hall of Rav Kahana, he said: Other non-kosher birds do render a bird a tereifa through clawing.

The Gemara asks: But didn’t we learn in the mishna: Or if it was clawed by a hawk in the case of a small bird, it is a tereifa? Apparently, only a hawk renders a small bird a tereifa through clawing. The Gemara responds: The mishna means that a small bird clawed by a hawk is rendered a tereifa even in a case where it is as large as the hawk. But these other non-kosher birds can render a small bird a tereifa only in a case where it is smaller than them. And there are those who say: A small bird clawed by a hawk is rendered a tereifa even in a case where it is larger than the hawk. But these other non-kosher birds can render a small bird a tereifa only in a case where it is, at most, as large as them.

§ Rav Kahana said in the name of Rav Shimi bar Ashi: A fox does not render an animal a tereifa through clawing. The Gemara asks: Is that so? But when Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia he said: There was an incident in which a fox clawed a ewe in the bathhouse of Beit Hini, and the incident came before the Sages, and they said: This is a case of clawing. Rav Safra said in response: In that case the predator was a cat, not a fox.

There are those who say the above exchange differently: Rav Kahana said in the name of Rav Shimi bar Ashi: A fox does render an animal a tereifa through clawing. The Gemara asks: Is that so? But when Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia he said: There was an incident in which a fox clawed a ewe in the bathhouse of Beit Hini, and the incident came before the Sages, and they said: This is not a case of clawing. Rav Safra said in response: In that case the predator was a dog, not a fox. And Rav Yosef said: We have a tradition that a dog does not render an animal a tereifa through clawing.

§ With regard to the definition of clawing that renders an animal a tereifa, Abaye said: We have a tradition: Clawing is only with the foreleg, to the exclusion of clawing with the hind leg, which does not render the animal a tereifa. Additionally, clawing is only with the claw, to the exclusion of savaging with the tooth, which does not render the animal a tereifa, because the teeth contain no venom. And clawing is only through an intentional act, to the exclusion of an unintentional act, which does not render the animal a tereifa, e.g., if the predator accidentally fell on the prey with its claws outstretched. And clawing is only while the predator is alive, to the exclusion of a case where it clawed an animal after death, which does not render the animal a tereifa.

The Sages say: Now that you said that an unintentional act of clawing does not render an animal a tereifa, is it necessary to say that clawing after death is ineffective? The Gemara responds: No, it is necessary to teach this halakha for a case where the predator clawed while still alive, and they cut off its hand with its claws still inside the prey’s flesh. Lest you say: It injects its venom while it claws, Abaye teaches us that it injects its venom while it withdraws its claws. Accordingly, where the venom has yet to be injected before its death, i.e., before its hand is severed, the animal is kosher.

§ Rabba bar Rav Huna says that Rav says: If a lion entered among the oxen, and afterward a claw was found stuck in the back of one of the oxen, one need not be concerned that perhaps the lion clawed it. What is the reason for this? Even though a majority of lions claw their prey and only a minority of them do not claw, still, it is known with regard to any lion that claws that its claw is not ripped out in the process. And therefore, with regard to this ox, since a claw sits in its back, say that it rubbed against a wall that had a claw embedded in it.

The Gemara objects: On the contrary, say that even though a majority of oxen rub against the wall and only a minority do not rub, still, it is known with regard to any ox that rubs that a claw does not sit in its back. And therefore, with regard to this ox, since a claw sits in its back, say that the lion clawed it.

The Gemara responds: One can say this, and one can say that. Therefore, establish the matter according to its presumptive status, in which case the ox is not a tereifa. Accordingly, the ox is permitted because this case is one of uncertainty as to whether the animal was clawed, and Rav conforms to his standard line of reasoning, as he says: One need not be concerned in a case of uncertainty as to whether an animal was clawed.

Abaye said: We said that one need not be concerned that the lion clawed the ox only when the claw was found in its back, since it is known that a claw is not ripped out during clawing. But if only the spot of a claw was found, i.e., a perforation, one must be concerned. And even if the claw was found in its back, we said that one need not be concerned only when it was moist, since this indicates it was well connected to the flesh. Accordingly, if the lion had clawed the ox, this claw would not have been ripped out. But if the claw was dry, one must be concerned, because it happens that such a claw is ripped out during clawing.

And with regard to a moist claw as well, we said that one need not be concerned only when one claw was found in its back. But if there were two or three claws embedded in its back, we must be concerned, because multiple claws were not likely to be embedded in the wall. And this is the halakha only where they are situated in a row as they are in the paw of a lion.

§ It was stated: Rav says: One need not be concerned in a case of uncertainty as to whether an animal was clawed. And Shmuel says: One must be concerned in a case of uncertainty as to whether an animal was clawed, and the animal must be inspected.

The Gemara explains: Everyone agrees that in a case where it is uncertain whether a predator entered the pen or coop and uncertain whether it did not enter, I will say that it did not enter. Furthermore, if it is known that an animal entered but it is uncertain whether it was a dog and uncertain whether it was a cat, I will say that it was a dog, which cannot render an animal a tereifa through clawing. And even if a predator entered, but it was quiet and sat among the animals, I will say it made peace with them, as though it were tame, and did not claw them. And if it decapitated one of them, I will say that its anger subsided afterward, and it did not claw other animals. And if it was roaring and they were clucking, I will say that they are only frightening

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

לאפוקי רגל דלא. כלומר של אחריו:

אלא מדעת. כלומר שדעתו לדרוס אבל שלא מדעת אין חשוב דריסה:

קמ"ל בהדי דשליף שדי זיהרא. כלומר בהדי דשליף ידו מבהמה ובהדי דשליף כבר (ככר) ידו מתה:

אוקי תורא אחזקתיה. כלומר ואין חוששין:

ולא אמרן אלא צפורן. כלומר שנמצא צפורן בגבו של אחד מהן ולא ידעי אי נתחכך אי ארי דרס ונשמט צפורנו דאין חוששין לספק דרוסה. אבל מקום צפורנו כו' כלומר אם נמצא מקום צפורן על גבו ודאי חיישינן:

אלא בלחה כלומר שהצפורן לחה דאמרי' אי דרוסה הוה והצפורן לחה לא הוה מישתמטא אלא ודאי בכותל נתחכך:

והוא דקיימן בדרא דסיחופיה. כלומר דקיימן בשורת אצבעותיו:

ספק על ספק לא על. כלומר ספק על זאב בין בהמות ספק לא על אימור לא על:

בעותי קא מבעתי אהדדי. כלומר לא משום דקא דריס:

א"ל אף לחולדה יש דרוסה. פי', רב כהנא ורב אסי שאלוהו סתם אם יש שום דריסה לחתול והוא השיב שאף לחולדה מצינו שיש דריסה וחזרו ושאלוהו אם יש בכל או במקצת אמר להם לא אמרתי בכל שאף לחתול אין דרוסה בכל וחזרו ושאלוהו בשניהם חתול וחולדה שוין הן לגמרי וכל מה שיש לזה יש לזה בדרוסה או יש להם הפרש והשיב שיש הפרש בגמ' פירשו.

ואיכא דאמרי נץ בדרברבי מינייהו. פירש"י ז"י ואפ"ה עוף דק הם ואין בו ספק כמו שכתבתי שלא נחלקו ר' יהודה וחכמים בנץ דלדברי הכל בעוף הדק אין בגס לא ועוד שכבר אמרו שלא בא ר' יהודה אלא לפרש דברי חכמים והוצרכתי לפרש זה מפני שרבינו הגדול ז"ל כתב סתם ונץ יש לו דרוסה בעופות ולא פי' משום שסמך לו על משנתינו ושאר עופות טמאים יש לה' דרוס' בדכוותייהו אפי' גם לגס ואין צ"ל דק לדק או גס לדק.
ושועל שאמרו יש לו דרוסה מספק מכל מה שיש לחתול דרוסה אבל באימרי רברבי דאין לחתול דרוסה לא כדאמרינן ההוא חתול הוה.
ואי ק"ל א"כ מאי האי דאקשינן בליש' בתרא מרחל של בית הינו שאמרו בה אין דריסה לשועל דלמא רחל גדולה י"ל מפני שאמרו אין דריסה לשועל משמע כלל לא שהיה להם לומר ובא מעשה לפני חכמים והתירוה.
אלו פשטן של דברים, אבל יש להחמיר ולומר שאם תמצי לומר יש דרוסה לשועל אפי' בגדולים של בהמה דקה יש לו לפי שהוא חי' וגדולה מן החתול ואם אין לו בגדולים אין לו כלל שכל שדורס בכיוצא בו יש לו דריסה ושועל גדול הוא בבהמה דקה וכלשונינו ראשון ראיתי בדברי הרמב"ם ז"ל שהשועל כחתול ובגדיים וטלאים הוא שיש לו דרוסה.
ושוב מצאתי להראב"ד ז"ל שאמר זאב ושועל בבהמ' דקה ל"ש גדולים ול"ש קטנים ואינו נכון בעיני דמתני' לכולהו לישני ממעיט מן הזאב ולמטה חוץ מגדיים וטלאים שאינם בכלל דמינין קתני וי"א שכשאמרו זאב אין לו דריסה בבהמה גסה ה"מ בגדולים אבל בעגלים יש לו דריסה ואין זה כלום דמתני' בדקה ולא בגסה כלל משמע ואלו היה כדבריהם לא הוה משתמוטי מתניתין וגמרא מלפרשה ועוד לא מצינו להגאונים ז"ל שאמרו כן ואין לחוש.

אימר שלמא עבוד. ואימר רוגזיה נח לא בשונרא אלא ה"ק לכל הדורסין בין בחיות בין בעופות תולין בדברים הללו וכן מצאתי למקצת חכמי צרפת ז"ל וכן בדברי הרמב"ם ז"ל.

בעא מיניה רב כהנא מרב יש דרוסה לחתול או לא. אמר ליה אף לחולדה יש דרוסה, יש דרוסה לחולדה או לא אמר ליה אף לחתול אין דרוסה, חתול וחולדה יש להן דרוסה או לא אמר ליה (אף) לחתול יש דרוסה לחולדה אין דרוסה. פירשו בתוס' דבמעמד אחד נשאלו שאלות אלו, ואף על גב שהשיב לו דיש לחולדה דרוסה, והדר מעא מיניה אם יש לחולדה דרוסה או לא, לא קשיא דרב כהנא סתמא בעא מיניה אם יש דרוסה לחתול, ואמר לו פעמים שאפילו לחולדה יש דרוסה, והדר בעא מיניה אם יש דרוסה לחולדה בכל מקום, ואמר לו שאף לחתול אין דרוסה בכל [מקום], והדר בעא מיניה חתול וחולדה אם דריסתן שוה דבמקום שיש דרוסה לזה יש דרוסה לזה או לא, ואמר ליה לחתול אית ליה דרוסה טפי מחולדה וכדמפרש ואזיל הא דאמר אף לחולדה יש דרוסה בעופות, ומדקאמר עופות סתם משמע דכל עופות קאמר, והא דאמר ליה אף לחתול אין דרוסה באימרי רברבי וכדתנן דרוסת הזאב בדקה למעוטי חתול, והא דאמרינן יש לחתול דרוסה לחולדה אין דרוסה, בגדיים וטלאים וכדקאמר רב חסדא לעיל דחתול ונמיה יש להן דרוסה בגדיים וטלאים וחולדה בעופות.

איבעיא להו שאר עופות טמאים יש להן דרוסה או לא. פירוש שאר עופות חוץ (מגס) [מנץ] וגס דקתני במתניתין, ופירוש גם אסטור, אמר ליה רב הלל לרב אשי כי הוינן בי רב כהנא אמר שאר עופות טמאין יש להן דריסה, והא תנן ודרוסת הנץ, כלומר ומדנקט דרוסת הנץ וגס לא אדכר שאר עופות, משמע בנץ וגס הוא דיש להן דריסה הא שאר עופות אין להן דריסה כלל, ואמר ליה לא קשיא (גס) [נץ] בדרבה מינה, כלומר והוא שיהא עוף הדק כדפירש רש"י ז"ל, וכדתנן במתניתין דרוסת הנץ בעוף הדק, ועל זה סמך רבינו ז"ל בהלכותיו שהביא סתם הא דרב הלל ולא אמר והוא שיהא עוף הדק, לפי שסמך על משנתינו דקתני בהדיא דרוסת הנץ בעוף הדק. ושאר עופות טמאין כדכותייהו, ואם הם גדולים יותר מן הנץ יש להן דריסה גם כן בעוף גדול דכותייהו, וכל שכן בדזוטרא מינייהו, ואם הם קטנים יש להן דריסה בזוטרא דכותייהו, ודרוסת הגס אפילו בעוף הגס כגון אווזים ותרנגולין נמי יש לו דריסה. אי נמי נץ בדכוותייהו [ו]בשאר עופות טמאים בדזוטרי מינייהו, וכיון דאיכא תרי לישני בגמרא נקטינן לחומרא, ויש ספרים שכתב בהן בהדיא והלכתא נץ בדרב מינה דריס. ואם גס דקתני במתניתין הוא אסטור כמו כן אין דריסה לשם עוף גס בגדול ממנו אלא אסטור ואפילו פלקו' אלא בדכותיה, אבל בדרב מניה כגון גבוואו ואוס ארדא וכיוצא בהן לא, וכמו שכתבנו, מכל מקום הנשר יש לו דריסה בכל, לפי שהנשר גדול מן האסטור וגס, וכל שלמעלה ממנו קאמר יש להן דריסה בעוף הגס. ויש מי שפירש גס במתניתין עוף גס, כלומר גדול מן הנץ. ולפי פירוש זה כל שהוא למעלה מן הנץ יש לו דריסה בכל עוף, ואפילו בדרברבי מינייהו, ולפי זה הא דקא מיבעיא ליה שאר עופות טמאין את שלמטה מן הנץ קא מיבעיא ליה, ובודאי (ב)[ד]שיטה של שמועתינו מראה כן, שלא הזכירו כאן אלא נץ, אלא דפש(י)טא דמשנתינו לא נראה כן לכאורה דהא משמע דכי היכי דנקט בחיות חיות ידועות בדקה וגסה, וכדקתני זאב בדקה וארי בגסה, הכי נמי לכאורה נקט בעופות עופות דורסין ידועין נץ בדק וגס, כלומר עוף פלוני בגס. ומכל מקום יש להחמיר כפירוש הזה השני, והא דלא איבעיא להו שאר חיות טמאים יש להן דריסה או לא כדאיבעיא להו בשאר עופות טמאין, לפי פירוש זה ניחא דבעופות לא איבעיא להו אלא בשלמטה מן הנץ ודכותיה בחיות בשלמטה מן הזאב כבר פירשו דיש להן דריסה בגדיים וטלאים כחתול ונמייה ושועל ומיהו בשלמעלה מן הזאב כגון דוב והנמר משמע דלית להו דריסה בשור ובשאר בהמה גסה דהא ארי קתני, דאלמא כל שלמטה מן הארי אין דריסה בבהמה גסה.

איכא דאמרי אמר רב כהנא משמיה דרב שימי בר אשי יש דרוסה לשועל, איני והא כי אתא רב דימי אמר מעשה ודרס שועל רחל במרחץ של בית היני ובא מעשה לפני חכמים ואמרו אין דריסה לשועל אמר רב ספרא ההיא כלב הוה. ואם תאמר ואמרי לא שני ליה ההיא רחל גדולה היתה, וכי אתמר דרב כהנא בגדיים וטלאים אתמר. איכא מאן דאמר שכך היה ידוע להן דקטנה היתה, והכי נמי משמע באידך לישנא דאמרי ההיא חתול הוה, ואי רחל גדולה אף לחתול אין לו דריסה. אי נמי יש לומר דלישנא קא דייק דבא מעשה לפני חכמים ואמרו אין דריסה לשועל, ואי משום שהיתה גדולה הוה ליה למימר ובא במעשה לפני חכמים והתירוה, אלא ודאי אין דריסה לשועל, משמע דאין דריסה לו כלל קאמרי. ואיכא מאן דאמר דאי סבירא להו דשועל יש לו דריסה, אף באמרי רברבי יש לו דריסה, לפי שהוא גדול מן החתול, דודאי ספוקי מסתפקא להו אי אית ליה דרוסה כלל או לא דאפשר לומר דלית ליה כלל, והיינו דפרקינן לאידך לישנא ההיא חתול הוה, אבל לכשתמצא לומר דאית ליה דריסה אפילו באימרי רברבי אית להו, ואינו מחוור דהא לכולהו לישני מתניתין דריסת הזאב למעוטי כל שלמטה מן הזאב אתא, ושועל ודאי למטה מן הזאב הוא, ורב נמי אמר לעיל בהמה מן הזאב ולמעלה, ואף על גב דאמרי עלה למעוטי חתול הוא הדין לכל שלמטה מן הזאב, אלא שהדבר מצוי שהחתול יותר מצוי לדרוס מן השועל, אלא ודאי אפילו תמצי לומר דשועל יש לו דריסה דוקא בגדיים וטלאים, אבל באמרי רברבי לא, וכיון דאתמר דשועל יש לו דריסה ואיתמר דלית ליה דריסה, מספק אית ליה דריסה דספיקא דאורייתא ולחומרא. פסק הלכה, הרי יש לו דריסה בכל בהמה גסה וכל שכן בבהמה דקה ובעופות. זאב יש לו דריסה בדקה אבל לא בגסה, ואפילו בדקה שבגסה כגון עגלים רכים אין לו דריסה, דהא קתני במתניתין ודרוסת הזאב בדקה ודרוסת הארי בגסה לא חלק בין קטנים שבהן לגדולים שבהן, אף על פי שיש מקצת רבותא ז"ל שכתבו כן וזאב כל שכן דבכולהו עופות יש לו דריסה, ולפי דברי רבותינו בעלי התוס' ז"ל שכתבנו למעלה אפילו בגסה יש דריסה לזאב, וכבר כתבנו למעלה שאין הדבר נראה כן, ולא כן דעת רבינו אלפסי ז"ל והרמב"ם ז"ל (פ"ה מהל' שחיטה ה"ד) אלא כמו שכתבנו שאר חיות טמאות דינן כזאב דאין להן דריסה בבהמה גסה, דארי קתני וכל שלמטה מן הארי אין לו דריסה בגסה. חתול ונמיה יש להן דריסה בגדיים וטלאים וכל שכן בכולהו עופות, והיינו דרב חסדא והיינו דרב דאמר ליה לרב כהנא לחתול יש דריסה בגדיים [ו]טלאים, ונמיה כחתול, דהא רב חסדא חתול ונמיה קאמר דיש להן דריסה, ואסיקנא איהו דאמר כרבנן, ומתניתין דקתני זאב ולא קא תני חתול באימרי רברבי קא מיירי אבל בגדיים וטלאים לא מיירי. שועל מספק יש לו דריסה בגדיים וטלאים וכל שכן בעופות, אבל באמרי רברבי לא, דלמטה מן הזאב הוא. וחולדה אין לה דריסה בבהמה כלל ואפילו בגדיים וטלאים, אבל בעופות יש לה דריסה, ואפילו בעוף הגס, דהא סתמא קאמרינן דרוסת חולדה בעופות. וכולהו עופות אין להן דריסה בבהמה, דהא דרוסת הנץ בעוף הדק ודרוסת הגס בעוף הגס קתני, דמשמע דבבהמה לית להו דריסה כלל, וכבר כתבנו למעלה דנראה מתוך דברי רבינו אלפסי ז"ל והרמב"ם ז"ל דנץ (אין לו) [אית ליה] דריסה בגדיים וטלאים אם ניקב צפורנו לחלל, ואין הענין מתחוור לפי שיטת השמועה כמו שכתבתי, אלא ודאי נראה שהוא אוסר בנקיבת צפרניו לחלל, ולא שנא בגדיים וטלאים ולא שנא בשור הגדול, לפי שהוא עושה מעשה קוץ בעלמא דאמרינן לקמן דכיון שניקב בחלל שהיא אסורה מספק דאין לנקב בדיקה בכל האיברים שהנקב פוסל בהן, אלא אם כן הוא חשש הנקב במקום מיוחד כמו שאנו עתידין לכתוב בעזרת השם. נץ יש לו דריסה בעוף הדק כגון צפורים ויונים ודכותייהו אף על פי שהם גדולים מן הנץ. גס שהוא הנקרא אסטור יש לו דריסה בעוף הגס, כגון אווזין ותרנגולין, וכן כתב רש"י כאן דתרנגולין הן עוף הגס כמו שכתבנו גם כן למעלה, ואפילו בגס שבגסים כגון אביסטטריס ודומיהן יש לו לגס דריסה בהן. דהא מתניתין בעוף הגס סתמא קאמר באיזה גס שיהיה, ושאר עופות טמאין יש להן דריסה בדכותייהו וכל שכן בדזוטרי מינייהו, אבל ברברבי מינייהו לא, [ד]דרוסת הנץ קתני, למעוטי שאר עופות טמאין דלא דרסי בדרברבי מינייהו, ויש להחמיר בדבר כפי הפירוש השני שכתבנו למעלה ד[ל]עוף גדול מן הנץ יש דריסה בכל עוף גס. וכל הני דאמרינן דיש להן דריסה לא שנא במקום שיש מצילין ולא שנא במקום שאין מצילין, דלא קיימא לן (כרבי) [כבריבי] דמחלק בין מצילין לשאין מצילין אלא כרבנן דלא שאני להו בין מצילין לשאין מצילין.

ואמר אבימי נקטינן אין דריסה אלא ביד לאפוקי רגל דלא. וכל שכן בפה. אלא אם כן נקב לחלל. ומדינא דקוץ, ואין דריסה אלא מדעת הדורס לאפוקי שלא מדעת דלא כגון שנפל על הצדדים שלא בכונה ונתחבו צפרניו בנדרס שלא מדעתו, ואין דריסה אלא מחיים של דורס ושל נדרס, אבל לאחר (מיתה) [מיתת] הדורס כגון שלא הספיק להוציא צפרניו עד שהמיתוהו או שחתכו ידו כשרה (קמ"ל) [קיי"ל] דאין דריסה אלא בסוף, וזיהריה בהדי דשקל ליה לסיחופיה שרי ליה. ואי נמי שחטוהו לנדרס מקמיה דשקליה דורס לסחופיה מיניה כשירה, דאין דריסה (בשחיטה) [בשחוטה]. מיהו דוקא דחזי ליה מתחלה ועד סוף דלא שקליה לסיחופיה כלל מיניה, אבל כגון אלו הצדין שרודפין אחר הניצוד שמכה ומסלק צפרניו אף על פי שבא וצפורנו תחובה בגבו של נדרס לא, דחיישינן דלמא שקליה לסיחופי והדר (רצה) [דצה] פעם שנייה דאורחיה בהכי הוא, הלכך לא עבדינן בה עובדא.

הא דאמר רבי אבא בר רב הונא אמר רב הונא אמר רב ארי שנכנס בין השוורים ונמצא צפורן בגבו של אחד מהם אין אומרים שמא ארי דרס לפי שרוב אריות דורסים ומיעוט אין דורסין וכל הדורס אין צפרניו נשמטת וזו הואיל וצפרנו יושבת לו בגבו אימר בכותל נתחכך. הקשה ר"ת ז"ל מכל מקום ליבעו בדיקה, דהא אמרינן דרובן דרוסין, והלכך דל צפורן מהכא, נזיל בתר רובא וניבעו בדיקה כולהו, דהא אזלינן באיסורא בתר רובא לכולי עלמא. וכן נמי הא דאמר אביי לקמן בשמעתין לא אמרן אלא צפורן אבל מקום צפורן לא אפילו ליכא צפורן נמי ליבעי בדיקה כדאמרן. ותירץ ז"ל דלאו דורסין ודאי קאמרינן אלא (בראוין) [בריאים] וראויין לדרוס ומיעוט חולין ואין ראויין לדרוס, וכל הראוי לדרוס אין צפרנו נשמטת, וזה הואיל וצפורן יושבת על גבו אימר כרע שכב הארי סמוך לכותל וכבר פירש(ו)ה לחוץ, ושור זה נתחכך בכותל סמוך לו, ועם שנתחכך נשמטה צפורן הארי וישבה לו בגבו, ולא מחמת דריסה, והא דאמר אביי לקמן ולא אמרן אלא לחה אבל יבשה עבידא דמשטמת, לפי פירוש זה הכי קאמר ולא אמרן לרב דאין חוששין לו אלא בצפורן לחה, דודאי מכיון שהצפורן לחה הדבר ידוע שלא מחמת הדריסה נשמטה אלא מכה היתה לו בידו שנגף באבן או באגרוף ונחתכה צפורנו, ומתוך כך הוא חולה ואינו עשוי לדרוס, והלכך כשנתחכך השור סמוך לו נשמטה צפרנו המדולדלת וישבה לו בגבו של שור, אבל יבשה אין הארי חולה בכך שכבר נתרפא ויבשה צפרנו וראוי הוא לדרוס, וכיון שהצפורן יושבת לו בגבו ואפשר לה דמשמטא עם דריסת הארי שאינו נמנע בשבילה מלדרוס חיישינן לה, משום דיותר קרוב הדבר שנתחבה לו מחמת הדריסה משנתחבה לו בגבו מחמת חכוך. ולפי פירוש זה אינו יכול ליישב הא דאמרינן בגמרא ולחה נמי לא אמרן אלא חדא אבל תרתי ותלת לא, דאדרבה כל שהם יותר הארי יותר חולה ואינו ראוי לדרוס, ועוד מאי קאמר אבל יבשה עבידא דמשמטא, דלא הוה ליה למימר אלא אבל יבשה לא, כלומר אינה מורה על חולי הארי. ומיהו קיימא לן כשמואל כדפסק אמימר בסמוך והלכך בין לחה בין יבשה בין אחת בין חמש וכל שכן מקום צפורן חוששין לה וצריכה בדיקה, ונראה דכיון דחוששין לה משום צפורן שתחובה לו בגבו ואומרין שזה אותו שדרסו הארי אפילו כל השאר צריכין בדיקה, ואף על פי שלא ידענו אם צווח ואם שותק ואם מקרקרין השוורים ואם שותקין, דהא חזינן ליה דדרס, ומכיון דדרס אחד מהם איכא למיחש לכולהו, ולא דמי להא דאמרינן קטע רישא דחד מינייהו אימר נח רוגזיה, דדוקא בדקטע רישיה אמרינן הכי דנח רוגזא, אבל בדריסה לבד לא, דאדרבה כל שכן שחמתו בערה בשלא יכול להורגה, וכענין שאמרו למעלה דבמקום שיש מצילין יש דריסה טפי ומצלת עצמה כמצלת מאחרים דמיא, אבל ודאי היכא דלא ישבה צפורן בגב אחד מהן ולא ידעינן אי שתיק ואי צווח ואי מקרקרן אינהו ואי שתקן, הא אמרינן לקמן דלא חיישינן לה, ואפילו שמואל לא פליג בה. והוא הדין לארי ולכל הדורסין וכמו שכתבנו כאן בשם ר"ת ז"ל, דאף על גב דאמרינן רוב אריות דורסין לא דורסין ודאי קאמרינן אלא ראויין לדרוס.

ספק כלבא ספק שונרא אימר כלבא. ונפקא מינה דאין צריך בדיקה אלא במקום שמבקבק הדם ולא כנגד החלל, דומיא דוקץ וקנה, אבל אי חיישינן לשונרא צריך בדיקה כנגד כל החלל כדאמרינן לקמן (חולין נג ע"ב), ולפי דברי רבותינו בעלי התוספות ז"ל שכתבנו לעמהל דסבירא להו דנקב שבוושט יש לו בדיקה מבחוץ, דלא אמרו דאין לו בדיקה אלא בדרוסה, לפי שהארס אדום ואינו ניכר בעור החיצון של ושט, נפקא מינה נמי לבדיקת הוושט מבחוץ, דאי משום כלבא יש לו בדיקה מבחוץ ואי משום שונרא אין לו בדיקה אלא מבפנים, וכבר כתבנו למעל דנראין דברי רש"[י] ז"ל שכתב דאפילו במקום נקב אין לו בדיקה מבחוץ, מעובדא דלעיל (כח, א) דההיא בר אווזא דהות בי רבא דאתא כי ממסמס קועיה דמא ולא בדקה מבחוץ כדאיתא בפרק השוחט בתחילתו.

ספק על ספק לא על אימא לא [על]. כלומר ואף על גב דשמעינן להו דמקרקרן, דאי לא מקרקרת (לא) [מאי איריא דלא] ידעינן אי עאל ואי לא על (ד)אפילו כי ידעינן נמי דעל ויתיב בינייהו, אי לא שמעינן להו דמקרקרן תלינן להקל דאימר שלמא עבוד, אלא ודאי נראה כדאמרינן.

קטע רישא דחד מינייהו אימר נח רוגזיה. כבר כתבנו דדוקא קטע דאז נייח רוגזה, אבל דרס חד מינייהו כל שכן דחיישינן דכל שכן דרגיז.

דריסה זו אינה דריסה אלא בארבעה תנאים והם שידרוס בצפורן אבל נשכו בשניו אין בו דריסה וכן שבחיה מיהא שהיא בעלת ארבע רגלים שידרסנו ברגל שלפניו אבל רגל של אחריו אין בו דריסה ושידרסנו מדעת אבל אם נפל על הבהמה וננעצו צפרניה דרך נפילתה על הבהמה אין זה דריסה וכן אין דריסה אלא בהוצאת צפרניו מחיים כיצד נעץ הדורס צפרניו על הבהמה וקודם שהוציאם נחתכה יד הדורס או שהרגוהו מצילים או שנשחט הנדרס קודם שיוציא הדורס את צפרניו אין כאן דריסה שאין הטלת הארס בשעת תחיבת הצפורן אלא בשעת הוצאת צפרניו ובאותה שעה כבר מת הדורס או נשחט הנדרס והגאונים הסכימו שאין מקילין בזה אלא בשראינו דריסתו מתחלתה וראינו שלא הוציא צפרניו משם אבל אם באו המצילים מחוץ ומצאו צפרני הדורס נעוצים והרגוהו יש כאן דריסה שמא נעצן ושלפן וחזר ונעצן שהרי דרך הדורסים כך הוא:

ספק דרוסה אין כל הדברים שוים בה יש דברים בספקות שבה שחוששין להם ויש דברים שאין חוששין להם וכיצד הוא הענין ראינו ארי או זאב אצל הדיר ולא ידענו אם נכנס אם לאו אע"פ שראינו הוא שותק והן צווחות אין חוששין שמא נכנס:

ראינוהו שנכנס והתערב עמהם גר זאב עם הכבש הואיל ואין צוחה ברחובותיהם אין חוששין שמא דרס ראינוהו שנכנס והיה צווח והם צווחים מכיון שהצווחה שוה בהם כל אחד מתירא מחברו וודאי לא דרס ראינוהו שדרס והרג אחד מהם אין חוששין לאחרים הואיל והרג נח רוגזו ראינוהו שנכנס ושתק והבהמות צווחות זו היא ספק דרוסה שאמרו חוששין לה ומתוך כך חוששין לכלם ושמא תאמר והרי ספק ספקא הוא שמא לא זו דרס ואם תמצא לומר דרס שמא במקום שאינה מיטרפת דרס אין זה כלום אלא שמא כלן דרס ונמצאו כלן בספק אחד ומתוך כך חוששין להם ראינו שדרס אחת וברחה הימנו ולא הרגה חוששין לכלן שלא נח רוגזו בדריסה אחר שלא הרג אדרבה נתחמם יותר וכמו שאמרו מצלת עצמה כמצילין לה אחרים דמי כך ראיתיה לקצת רבנים אלא שיש לדון בה שמא הואיל ומ"מ דרס נח רוגזו וקטע רישיה לאו דוקא אלא כל שדרס במשמע וכן נראה לי:

תד"ה ובא מעשה כו' וי"ל דא"כ מאי אריא דנקט רב כהנא שועל כו' עכ"ל ולאידך לישני נמי ליכא לשנויי דרב כהנא איירי בעופות דא"כ מאי אריא דנקט שועל אפי' חולדה נמי וק"ל:

בד"ה רוב אריות דורסין כו' מ"מ אפי' בשאר שוורים כו' והיה הארי שוכב אצל הכותל כו' עכ"ל הוצרכו לזה דבמה שכתבו דלאו רוב אריות דורסין ממש אלא ראוין לדרוס יתיישב שפיר בשאר שוורים דהכא ודאביי דחייש במקום צפורן דאי לאו מקום צפורן איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי והוי פלגא ופלגא ומותר לרב דמוקמינן ליה אחזקה קמייתא שלא נדרס אבל בההוא שור שנמצא בו הצפורן אי נמי דרוב ראויין קאמר הא איכא ביה רובא לאיסורא דההוא צדדא לא תלינן בחיכוך כיון דכל המתחכך אין צפורן יושבת לו בגבו הוי כוליה לאיסורא דאומר ארי דרסו ואידך צדדא נמי דכל הדורס אין צפורנו נשמטת ואימר דמכותל בא הצפורן לאו כוליה להיתרא (דר"ל) [דדל] צפורן מהכא אימא דהאי ארי דרסו כמו שיש להסתפק בשאר שוורים כקושייתם ואיכא בהאי שור תלתא רבעי לאיסורא וחד רבעא להיתרא ולית לן לאוקמא אחזקה ולכך הוכרח לפרש דלאו בכותל תלינן הצפורן אלא דמן הארי בא ע"י חולי בחיכוך השור בכותל דהשתא ההוא צדדא דתלינן בחיכוך נמי הוי כולה להיתרא שהארי חולי ממנו בא ע"י חיכוך השור בכותל והוי פלגא לאיסורא ופלגא להיתרא ושרי לרב ומה"ט נמי ניחא דשמואל נמי לא קאסר אלא ההוא שור שנמצא בו הצפורן אבל שאר שוורים מותרים הכא כנראה מדברי התוס' בר"פ בד"ה קסבר עולא אין חוששין כו' והדברים ברורים ודו"ק:

תד"ה ובא מעשה לפני חכמים ואמרו יש דרוסה וא"ת ולישני ליה דהכא רחל קטנה היתה וכו'. וא"ל מאי מקשו התוספות דדלמא האי לישנא ס"ל דמדנקט רחל ולא נקט טלה ש"מ דרחל גדולה היתה דזה אינו דע"כ צ"ל דקטנה היתה דאי גדולה היאך אמרו יש דרוסה הא אפילו חתול אין בה דרוסה אלא פשיטא דבקטנה איירי וא"כ מקשו התוספות שפיר דדלמא רב כהנא איירי בגדולה ולכך אמר דאין דרוסה ותירצו ררכ כהנא נמי ע"כ איירי בקטנה דהיינו גדיים וטלאים ואפ"ה אמר דאין דרוסה:

ד"ה רוב אריות דורסים וא"ת אפילו את"ל וכו' מ"מ אפילו בשאר שוורים וכו' כיון דרוב אריות שבין השוורים דורסין. ר"ל כיון דרוב אריות שבין השוורים דורסין ע"כ חוששין לדריסה אפילו מספק דהשתא לא מקרי ספק דרובא הוי ככולה א"כ מאי משני במאי דאמר אימר בכותל נתחכך לא יהא אלא כאילו לא נמצא צפורן תחובה כלל ואפילו הכי הוי חוששין מספק שמא הארי דרסה ואינו ניכר הכי נמי נימא השתא אפילו את"ל דהאי צפורן התחוב לא בא ע"י דריסה אלא בכותל נתחכך מ"מ יש לחוש שבלא זה הצפורן הכה אותה הארי ודרסה כיון שרוב אריות דורסין הוי כאילו ודאי הוא שדרסה א"כ בסמוך נמי למה לי מקום צפורן כלל אפילו אין ניכר מקום צפורן כלל הוה לן למיחש לדריסה והיו התוספות יכולין גם כן להקשות דלפי האמת נמי קשה דלמה ס"ל לרב דאין חוששין לספק דרוסה מכיון דאמרינן רוב אריות דורסין לא שייך למימר אוקמא הבהמה אחזקתה דאין כאן ספק דרסה ספק לא דרסה אלא הוי כאילו ודאי דרסה וק"ל:

בא"ד ואומר ר"ת דה"פ וכו'. דברי התוס' צ"ע ליישבם ונ"ל דהצעת הסוגיא לפירוש ר"ת כך היא דלעולם רב ס"ל דאילו לא נמצא צפורן תחובה כלל לא הוה חוששין לדריסה אלא הוה מוקמינן הבהמה בחזקת כשרותה כמו שכתבו התוספות לעיל בדף מ"ג ד"ה קסבר עולא וכו' דלא אמרינן רוב אריות דורסין אלא כיון דנמצא צפורן תחובה לו בגבו הוה לן למיחש טפי אפי' לרב דרגלים לדבר היא שהארי דרסה אלא דתלינן ליה דהאי צפורן לא אתא ונתחב בגבה מחמת דריסה אלא מחמת שהבהמה נתחככה בארי חולה והוקשה לגמרא דאין סברא לתלות בארי חולה דאין מצוי הא דרוב אריות בריאין הן לכך קאמר אע"פ שרוב אריות דורסין פי' דורסין ר"ל בריאים ומיעוטן חולים וא"כ לא הוי לן למתלי האי צפורן שנתחב דאתי' מארי חולה אלא מארי בריא ומחמת דריסה אפ"ה כיון שכל הדורסי' אין צפורנן נשמטת וזאת הואיל וצפורן יושבת לו בגבו אימא בכותל נתחככה ר"ל לכך תלינן טפי שהארי היה חולה והשור נתחכך בכותל אצל רגל הארי ונשמטה ממנו הצפורן וישבה לו בגבו דהא דקאמר דורסים הוי כאילו קאמר בריאים אבל לעולם לא אמרי' שרובן דורסים אלא ספק הוא לא חיישינן לספק דרוסה והשתא צ"ל דלא מסתבר לגמרא למימר שהיה כבר צפורן זה בכותל ומחמת שנתחכך השור נתחב בגבו כי מאין בא הצפורן בכותל אלא דתלינן שהארי חולה היה והיה שוכב והשור נתחכך בכותל וברגלו ומה דדחק ר"ת לפרש שהשור נתחכך בארי חולה ולא פי' בקוצר דגמרא ס"ל דרב לא חייש לדריסה אם לא היה הצפורן תחוב בגבו דמוקמינן הבהמה אחזקתה והא דקאמר רוב אריות דורסין ומיעוטן אינן דורסין לא הוי פירושו דורסין ממש אלא ר"ל בריאים אבל לעולם לא חיישינן לדריסה דספק הוא אלא שמחמת שנמצא הצפורן תחובה בגבו הוה לן למיחש לדריסה וכיון שכל הדורסין אין צפורן נשמטת תלינן דהשור נתחכך בכותל והצפורן כבר היה בכותל כפשיטות סוגיא דשמעתין נ"ל דס"ל כך דא"כ למה לה לגמ' למימר הא דקאמר רוב אריות דורסין פי' בריאים ומיעוטן וכו' לא הל"ל אלא ארי שנכנס לבין השוורים וצפורן תחובה לו בגבו אין חוששין שמא ארי דורסו כמו שאין חושש רב לשאר שוורים שנכנס ארי ביניהם מאי אמרת למיחש משום הצפורן התחובה לו בגבו אמרינן בכותל נתחכך ומה היה צריך גמרא להזכיר הא דרוב אריות דורסים פירוש בריאים ומיעוטן אינן דורסים ר"ל חולים למה לו להזכיר חולים כלל יהיה כולן בריאים אבל השתא דפירש ר"ת דגמרא ס"ל דלא תלינן שהצפורן היה בכותל אלא שבא מארי חולה והוקשה לו לגמרא והלא רוב אריות אינם חולים ולכך הוצרך להאריך ולמימר דאע"ג דרוב אריות דורסים פירוש בריאים וכו' אפ"ה תלינן הצפורן במיעוט אריות החולים והשתא נמי יתיישב הא דקאמר בתר הכי אבל מקום צפורן חוששין דאי לאו מקום צפורן לא הוה חיישינן לרב לדריסה אע"ג דרוב אריות בריאים וראוים לדריסה לא חיישינן שמא דרס אלא מוקמינן כל בהמה אחזקתה דו"ק נ"ל:

רש"י בד"ה רוב אריות דורסין וקים לן כו' כצ"ל:

גמ' שאר עופות מהו כו' . מפרש"י משמע דבכל עופות אפילו הגדולים מנץ ומגס קמיבעיא ליה דדלמא גס ונץ דוקא קתני. ובחיות מסיק הרא"ש דוקא זאב וארי יש דריסה להם לא חיה זולתן אפילו הגדול מהן ועיין:
והא דנץ יש לו דריסה בגדים וטלאים בדאינקב עד החלל [כמ"ש הטור בשם הרמב"ם דמפרש הך ברייתא חתול נץ עד שתינקב לחלל הוא מטעם דריסה ולא כרש"י] ה"ה נמי בעוף הגס וכה"ג וכ"ש הוא דהא חולדה יש לה דריסה בעופות [ואפילו בעוף הגס כמ"ש הב"י בשם הרשב"א] ולא בגדיים וטלאים:
והא דיש דריסה לנץ בקטנים של מין גסה כגון באווזין ותרנגולים הקטנים [כמ"ש הטור שם] ומתני' קתני דריסת הנץ בעוף הדק צ"ל דנקיט דק משום גדולים שבדקים. אכן יש לראות מהיכן למד זה הא דריסת הזאב בדקה אין דריסה בגסה אפילו בעגל הדק כמ"ש הטור בהדיא:

גמ' לאפוקי רגל וכו' . ר"ל נקטינן דאין דריסה אלא ביד ובצפורן וקמפרש דצריכא תרוייהו יד שולל רגל ולא שן. וצפורן שולל שן ולא רגל:

גמ' ופסקא לידא. ומיתה דקאמר מיתת האבר כו' [כפי' רש"י] והומ"ל מיתת הנדרס קודם דשליף וכמ"ש התוס' בד"ה קמ"ל ששחטו לנדרס קודם שהסיר רגליו רק דומיא דאין דרוסה אלא מדעת דקאי אדעת הדורס:

גמ' ונמצא צפורן בגבו אע"ג דבהדי דשליף כו' . פי' רש"י ומוציא צפורניו מגבה ה"ה בשליפת הרגל ומניח בו צפורניו ועוד דכיון דחזינן בו ריעותא דצפורן אמרינן שמא בשאר אצבעות העומדין בדרא דסיחופה שלא הניחו שם הטיל בו הארס ועוד שמא הכה וחזר והכה כמ"ש התוס' בנץ בד"ה קמ"ל (*נ):

גמ' קטע רישא כו' . וכגון שראינו שפגע בזה ראשונה ושוב לא חזינן א"נ מסתמא כיון שזה נקטע ודאי פגע בו בראשונה ושפך חמתו עליו ונח מרוגזיה דאל"כ גם לאחרים היה קוטע ראשן:

ברש"י בד"ה רוב אריות דורסין כלומר אע"פ שרוב אריות דורסין קים לן שכל הדורס כו' כצ"ל. ומ"ש אין לך אחד כו' ה"נ כל המתחכך כו' בדומה לו שניהם שוין:

בתוס' בד"ה יש דרוסה לחתול כו' היה אפשר לפרש דבכל פעם שאל על מעשה שאינה לידו חתול דרס עוף אח"כ חולדה דרס אימרי רברבי אח"כ חתול וחולדה דרסו גדיים וטלאים רק א"כ לא הו"ל לתלמודא לומר ולא קשיא כו' [דמשמע דאמר כל הכי מימרא סתמא ולא פי' כל א' אמעשה בפ"ע] מיהו כמו כן לפירוש ריב"ם. ולפירושו לא נתחוורתי למה שאל פעם שניה אחולדה ושביק חתול ששאל בו פעם ראשונה ופעם ג' אתרוייהו ולעוד י"ל מיושב קצת טפי:

בתוס' בד"ה שאר עופות טמאין כו' הך דריסה כו'. שלא תטעה מדקבעי לה בטמאין היינו משום דסימן טומאה דלקמן דכל עוף הדורס טמא ולכך לא שייך בטהורין דא"כ היאך קמיבעי ליה בכל עופות הא פשיטא מקצתן דיש להן דריסה דרוב טמאין דורסין לזה פירשו דריסה דהכא היינו דשליף ושדי זיהרא כו':

בתוס' בד"ה רוב אריות כו' וא"ת כו'. עיקר קושיא כיון דרוב דורסין א"כ הו"ל לחוש לספק דרוסה רק הקשו בהך מימרא דרב גופיה ותירצו דפירושו רובן ראוין לדרוס אבל אין דורסין ולכן ספק דרוסה לא חיישינן ולהכי בעי מקום צפורן דאי לאו הך ריעותא לא חיישינן וקאמר רב דבציפורן עצמו ליכא ריעותא שניחוש בשבילו לדריסה דרוב אריות הבריאין אין שומטין צפורן וזה ודאי ארי חולה הוא ושמט הצפורן ולכאורה למה להו האריכות יפרשו כלומר ראוין לדרוס שהן בריאין ואותן אין צפורן נשמטין ולכן אין זה הצפורן ריעותא דאימור בכותל נתחכך וצפורן זה בכותל היה כפשטא דשמעתין וכפרש"י והארי שנכנס אף שראוי לדרוס לא חיישינן לדרוסה כבכל ספק דרוסה דעלמא לרב כיון דאזדא ליה ריעותא דחתיבת צפורן ונראה משום דפריך אדרבא כו' וכל המתחכך אין כו' למה לי זה אף דבא הצפורן מחיכוך הכותל לפרוך שמא דרסה ואי לא חיישינן לספק דרוסה אמאי ניחוש עתה טפי הא י"ל צפורן בא מהמיעוט שבכותל היה כי היכי שי"ל ממיעוט שדורסין וצפורן נשמט ועוד למה ליה לרב מ"ט רוב אריות כו' לימא כולן ראוין לדרוס וכל הדורס אין צפרנו כו' א"כ תלינן בכותל היה וליכא ריעותא ותו אין תוששין לספק דרוסה דאף דראוי לדרוס מ"מ אין דורסין הניחא בפשטא דשמעתין [וכפרש"י] אי כל אריות דורסין א"כ למה אין חוששין כיון דדורסין פי' ממש להכי הוצרך לומר רוב כו' דהשתא תלינן במיעוט דאין דורסין רק תוס' הקשו כיון דרוב דורסין ניחוש לרובא אבל לפי' ר"ת ראוי [לדרוס] קשה ודאי [לימא כל אריות] וק"ל. אבל לפי' ר"ת דפירש תליית חיכוך הכותל ר"ל שנתחכך ברגל הארי ובכותל א"ש דצ"ל מיעוטן אינן ראוין לדרוס והאי ארי חולה הוא כו' [דאל"כ מאין בא הציפורן דבכותל אין שכיח כלל לר"ת] ולכך פריך אדרבא כו' וכל המתחכך אין צפורן כו' שאין דרך לחכך ברגל ארי דא"ל אף דבא הצפורן מחיכוך לפרוך כו' דא"כ ודאי לא דרסו דהא ארי חולה הוא כיון שהשמיט צפורניו ע"י חיכוך ודו"ק. וגם למה שהוצרך לפרש בכותל נתחכד ברגל ארי הוצרכו לפרש אדרבא כו' [בענין אחר ממה שפרש"י דהיינו דלא שכיח שיתחכך ברגל ארי] דמאי פריך הא כיון דרוב שוורים מתחככין א"כ אף דצפורן אין שכיח בכותל מ"מ ניחוש שמא נתחכך ברגל ארי ובכותל לזה פירשו דה"נ קפריך וכו'. ויש לפרש עוד שהוצרכו לכך [דאימר בכותל נתחכך היינו ברגל ארי] דמאי פריך אדרבא לפירושם ראוי לדרוס יותר תלינן במועט בכותל שודאי התחכך בו מלתלות בארי במיעוט שמשמיטין כיון דאין כאן ודאי שנדרס ואדרבא יותר אמרינן דלא דריס כדאמר רב אין חוששין (*ס) ואע"ג דסוף סוף ליכא למיתלי צפורן רק במיעוט ושני המיעוטין שוין מ"מ מסתבר לתלות טפי במיעוט שבכותל כיון דודאי נתחכך בו וק"ל. הניחא בפשטא דשמעתא דרוב אריות דורסין ממש יש לתלות בו כמו ברוב מתחככין בכותל וק"ל להכי פירשו דחיכוך כותל ר"ל ברגל ארי והשתא נמי אין כאן רוב שמתחככין ברגל ארי ודו"ק. [בספרים ישנים נדפס בס"פ השוחט השייך לכאן והצגנוהו פה ואף שהוא ממש כעין דבריו הקדומין]:

בתוס' בד"ה רוב אריות כו' ואמר ר"ת כו'. נ"ל דפי' כן כי לפירוש ר"ת דסבר מסתמא אין חוששין דרוב אין דורסין דבמקום שאין צפורן אין חוששין ורב לטעמיה דאין חוששין וא"כ למה לי דזה הארי חולה היה [דהא משו"ה הוצרך לומר דרק רוב ראוין לדרוס ומיעוטן אין ראוין דחולין הן] והא אפילו ארי זה ודאי בריא הוא כיון דאיכא למיתלי בכותל או בארי ובשניהם אין דרכן לישמט איכא למיתלי בכותל ולקולא דהא רב אין חושש לספק דרוסה בשלמא לרש"י צ"ל דאותו הארי מן המיעוט שאין דורסין דאילו דורס הוי טריפה אבל לתוס' אפילו אי הוי מן הרוב הבריאין [או אפילו כולן בריאין] מ"מ תלינן להקל בכותל לכך פירש ר"ת דאין סברא כלל שנעוץ צפורן בכותל רק בכותל פירש מן רגל הארי וא"כ כיון דמ"מ מן הארי בא אילו הוי מן הבריאים הוי פשיטא טריפה לכן צ"ל מן המיעוט החולים היה אותו הארי ודוק כי כן הוא האמת פשוט הוא [ע"כ ממה שהיה נשמט ונכתב למעלה]:
לפירוש התוס' הא דקיימא בדרא דסיחופא לא אמרינן שברגל הארי נתחכך וכן במקום צפורן דחוששין צ"ל דאין דרך להתחכך רק בצידי הרגל ודרך שישאר הצפורן תחובה בו (*ע):
הטור וש"ע פסקו בצפורן תחובה בגבו אפילו בשניהם שותקין חיישינן [לדידן דחוששין לספק דרוסה] ע"ש משמע בזה דגרע בצפורן אע"ג דיש לתלות במיעוטא דבכותל כמו במיעוטא דשומטין צפורן ובאין צפורן לא הוי חיישינן אף לשמואל כיון דשניהם שותקין ואין לו הכרח לזה מסוגיא דשמעתין. ולפי"ז ליתא מ"ש לעיל שהכריח לתוס' לפרש בע"א משום קושית אדרבא וכו' דדלמא סברת המקשה היה אף דלא חיישינן בלא צפורן ולא תלינן לחומרא מ"מ בנמצא צפורן חוששין כמו בשניהם שותקין לשמואל ודו"ק:

גמרא הו"ל ספק דרוסה. נ"ל דהוא בלשון קושיא ור"ל דאף דבכ"ד ספק מוקמינן אחזקה. אולם בספק דרוסה ה"ל למיחש משום דשכיחא כמש"כ התוס' לעיל (מג ב) בד"ה קסבר. וכמו דפריך הגמרא שם בפשיטות ולעולא מ"ש מספק דרוסה. ומשני רב (כצ"ל בלא ו' כמו שמצויין ברש"י וכ"ה שם בתוס') לטעמי' כו'. וכדמשני שם קסבר עולא א"ח לס' דרוסה:

שם אבל תרתי ותלת חיישינן. ק"ל דהשתא תרתי חיישינן תלת מיבעי'. וכה"ג הקשה הכ"מ בפ"ח מהל' לולב ה"ז וע"ש במל"מ:

שם על ואיתיב בינייהו הוא שתיק ואינהו שתקי אימר שלמא כו'. כ"ה גי' הרי"ף והרא"ש:

תד"ה ובא מעשה (השני). וא"ת כו'. דהכא רחל גדולה כו' מדלא נקט טלה. דכן בלשון משנה פי"ג דמנחות מ"ז נקראת רחל בת ב' שנים. וטלה בת שנתה ע"ש:

תד"ה רוב. מש"כ המהרש"א דלשמואל נמי לא קאסר אלא ההוא שור כו' אבל שאר שוורים מותרים. נראה סברתו משום דאם נאמר דדרס הרי הוא מהמיעוט דדרסי וציפורן נשמטת. ולמיעוט אפי' שמואל לא חייש. אבל לא כן כתב הטור בשם הרשב"א וכן סתם מרן בש"ע סי' נ"ז סי"ד. וטעמא נ"ל דכיון דלענין שור שנמצא בו הציפורן אמרינן לשמואל דדרס. א"כ מחזיקין אותו הארי שהוא מהמיעוט שדורסים וציפורן נשמטת. א"כ הרי הוא כשאר האריות הדורסין דחוששין לספק דריסה שלהן ודו"ק:

גמ׳ כי הווינן בי רב כהנא כצ"ל:

שם ונמצא צפורן בגבו. נ״ב דאיכא למיחש דדריס והדר דריס. אי נמי הא ודאי בכולי׳ סיחיפי׳ דרס דהדורס דורס בה׳ צפורניו והך חדא דאשתמטא לי׳ וק"ל:

שם וזו הואיל וצפורן כצ"ל:

שם איהו קא מעוי כצ"ל וכן ברש"י:

תוס׳ ד"ה שאר עופות וכו׳ כי שליף. נ"ב והתם איירי לא בשליף משו"ה לא פשיט מהתם:

בא"ד כי ההיא דלקמן. נ"ב ואפ"ה ל"מ אלא בטמאין משום דטהורין כיון דלא דרסו לגמרי לא שייך למבעי אי אית להו דרוסה:

ד"ה ובא וכו׳ ואמרו יש דרוסה וכו' דהכא רחל קטנה. נ"ב אשתמיט להו הא דשלהי מנחות דרחל בת שתים:

ד"ה רוב אריות וכו' לטעמי' דלא חייש לספק וכו' אחזקה קמייתא כצ"ל:

ד"ה כל וכו' רוב המתחככין כצ"ל:

אף לחולדה. שהיא קטנה הימנו יש דרוסה וכ''ש לחתול: אף לחתול. שהוא גדול אין דרוסה וכ''ש לחולדה ולקמיה מתרצינן לה: באימרי רברבי. בבהמה דקה ס''ל אין דרוסה לחתול כדאמר רב לעיל (דף נב:) בבהמה מן הזאב ולמעלה: בגדיים וטלאים. דקים מאד: שאר עופות טמאים. חוץ מן הגס והנץ: והא אנן תנן ודרוסת הנץ בעוף הדק. מכלל דשאר עופות אפילו בעוף הדק לא: בדרברבי מיניה. ואפ''ה עוף הדק הוא: בית היני. שם מקום: ביד. שהכהו בידו: רגל. אחרונה: אבל שן לא. דאין ארס החיה בשיניה: שלא מדעת. דכיון דשלא מדעת נפל כגון מן הגג על הבהמה אע''פ שנתקעה צפרנו בגבה אין משליך בה ארס: לאחר מיתה. קס''ד שמת הארי ואחר כך נפל על הבהמה: דדריס מחיים. ולא הספיק לשלוף צפורנו ממנה עד שפסקו את ידו ומיתה דקאמר מיתת האבר שנחתך: דשליף. כשחולץ ומוציא צפרנו מגבה: ונמצאת צפורן. תלושה בגב: רוב אריות דורסין. כלומר אע''פ שרוב אריות דורסין וקים לן שכל הדורס אין לך אחד בהן שתשמט צפרנו: נתחכך. השור וצפורן זו בכותל היתה: רב לטעמיה. לקמן: מקום צפורן. שלא נשמט ולא נמצא שם הצפורן אלא מקומה ומכתה ניכרת בשור: לחה. שהיה בה דם: עבידא דמשתמטא. ושמא דרס: בדרא דסיחופיה. שעומדות בגב השור כסדר שהן סדורות ביד הארי: אימר כלבא. והא אמרינן אין דרוסה לכלב דאין לו ארס: על. ארי בינייהו וישב שם: שלמא שוי. עשה שלום עמהם כדרך כמה חיות שנעשות תרבות וגדלות עם בני אדם ובהמות ואין מזיקין: נח ריתחיה. בהני ולא חיישינן לדריסה באחריני: מעואי. נוהם: מקרקרין. גועות דלשון צעקת ארי לחוד ולשון צעקת כל בהמה לחוד כמו בלשון עברית נוהם לארי וגועה לשור וערוג לאיל וצהל לסוס וצפצוף לעופות וחרץ לכלב:

יש דרוסה לחתול או לאו כו'. הרב ר' יצחק בר''מ מפרש דכל הנך בעיות הוי בכמה זימנין דפעם ראשונה היה עוסק בעופות ושאלו אם יש דרוסה לחתול והשיב לו רב אפילו לחולדה יש דרוסה ושוב היה עוסק באימרי רברבי ושאלו אם יש דרוסה לחולדה אם לאו והשיב לו אפילו לחתול אין דרוסה ושוב היה עוסק בגדיים וטלאים ושאלו חולדה וחתול יש להם דרוסה או לא וא''ל לחתול יש דרוסה ולא לחולדה וכן היה מפרש ההיא עובדא דשבת פ' תולין (דף קלח. ושם ד''ה בעא) גבי כילה מהו אמר לו אף מטה אסורה מטה מהו א''ל אף כילה מותרת כילה ומטה מהו א''ל כילה אסורה ומטה מותרת ולא קשיא כו' ועוד י''ל דכל הנך הוו בפעם אחת בתחלה שאלו יש דרוסה לחתול או לאו א''ל אתה שואל סתם יש דבר שאף לחולדה יש דרוסה והדר בעי מיניה אם לחולדה יש דרוסה בכל מקום וא''ל אף לחתול פעמים שאין דרוסה והדר בעי מיניה כיון דזה וזה פעמים יש דרוסה ופעמים שאין דרוסה שוים הן או לאו אמר לו יש דבר דלחתול יש דרוסה ולחולדה אין דרוסה וכענין זה יש לפרש ההיא דשבת: שאר עופות טמאים יש להן דרוסה או אין להן דרוסה. הך דרוסה היינו דשדי זיהריה כי שליף ואין זה כי ההיא דלקמן (נט.) דכל עוף הדורס טמא דהוי מסימני טומאה ולא מבעיא ליה הכא אלא בעופות טמאין אבל פשיטא דאין דרוסה לטהורים: ובא מעשה ... לפני חכמים ואמרו יש דרוסה. וא''ת ולישני ליה דהכא רחל קטנה היתה ורב כהנא איירי באימרי רברבי וי''ל דא''כ מאי איריא דנקט רב כהנא שועל אפילו חתול נמי: ובא מעשה לפני חכמים ואמרו אין דרוסה. וא''ת ולישני ליה דהכא רחל גדולה היתה וכן משמע מדלא נקט טלה וי''ל דא''כ לא הוה רב דימי משמיענו שום חדוש בהאי מעשה דאפילו לחתול אין דרוסה ברברבי: קא משמע לן דבהדי דשליף שדי זיהריה. יש שטועין להתיר לשחוט כשהנץ שוכב ע''ג העוף ולא הסיר רגליו עדיין דאכתי לא שליף ולא שדי ביה זיהריה ואסור לעשות כן דכשהנץ רודף אחר העוף ולוכדו מכהו כמה פעמים ברגליו ודריס ושליף כמה זימנין: רוב אריות דורסים. וא''ת אפילו אם תמצא לומר דצפורן זה מחמת חיכוך אתא מ''מ אפילו בשאר שוורים שאין בהם צפורן היה לנו לחוש כיון דרוב אריות שבין השוורים דורסין ובסמוך נמי דקאמר אביי אבל מקום צפורן חיישינן למה לי מקום צפורן כלל ואומר ר''ת דהכי פירושו רוב אריות דורסין כלומר ראויין לדרוס שהן בריאים ודורסים ומעוטן חולין ואין דורסים ורוב אריות הדורסים שהם בריאים אין צפורן נשמטת מהן וזו הואיל וצפורן יושבת לו על גבו מסתמא האי ארי חולה הוא ולא מחמת דרוסה בא צפורן זה לכאן אלא בכותל נתחכך והיה הארי שוכב אצל הכותל ומחמת שנתחכך השור בכותל וברגלו של ארי נשמטה ממנו הצפורן וישבה לו על גבו ופריך אדרבה אע''ג דרוב שוורים מתחככין מ''מ רוב שוורים אין מתחככין במקום שרגל ארי מונחת שם שתשב לו צפורן על גבו ויש לתלות הצפורן בדריסת הארי ואע''ג דרוב הבריאים הדורסים אין צפורן נשמטת ומסיק דאיכא למימר הכי והכי ורב לטעמיה דלא חיישינן לספק דרוסה דאוקמינן אחזקתה קמייתא בחזקת שלא נדרס: כל הדורס אין הצפורן נשמטת. האי כל לאו דוקא וכן כל המתחכך דבסמוך אלא כלומר רוב הדורסין רוב המתחכך:

דף נג - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד