חולין נט ע"ב

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף נט - ב

ומשנינן: אמר רבי זירא: מה שכתבה התוספתא אלו הן סימני חיה, זהו להתיר חלבה. [כי חלב חיה מותר באכילה, ואילו חלב בהמה אסור באכילה].

והכי קאמר: אלו הן סימני חיה שחלבה מותר [בנגוד לבהמה שחלבה אסור], כל שיש לה קרנים [ולקמן מפרש איזה קרנים], וטלפים, צפורנים בפרסות, שזהו הסימן המבדיל בין חיה לבהמה.

רבי דוסא אומר: יש לה קרנים, זהו סימן מובהק שזוהי חיה. ואי אתה צריך לחזור על טלפים, לראות האם יש לה טלפים, שאפילו אם נחתכו רגליה ואינך יודע האם יש לה טלפים, כשרה היא, וחלבה מותר באכילה, דודאי חיה היא.

אבל אם יש לה טלפים - אין זה סימן מובהק שזוהי חיה, וצריך אתה לחזור על קרנים כדי להתיר את חלבה באכילה.

וקרש מין חיה, אף על פי שאין לו אלא קרן אחת, חלבו מותר, דמין חיה הוא.

והוינן בה: וכללא הוא? וכי כלל מוחלט הוא זה שכל שיש לו קרנים וטלפים זהו מין חיה? והרי עז, דיש לו קרנים וטלפים, וחלבו אסור, דמין בהמה הוא!?

ומשנינן: קרנים כרוכות שעשויות כעין קליפה על קליפה כעין קרני השור בעינן כדי להחשב כסימן של חיה. ואילו קרני העז אינן כרוכות, ולכן חלבה אסור.

ופרכינן: והרי שור, דקרניו כרוכות, וחלבו מכל מקום אסור כדין בהמה? וחזינן מהא דקרנים כרוכות אינן סימן של חיה!?

ומשנינן: קרניו חרוקות מלאות פגימות וחריצים בעינן כדי שהם יחשבו כסימן של חיה. ואילו קרני השור אינו חרוקות ולכן חלבו אסור. [וסברה הגמרא דזהו הסימן הבלעדי של חיה ולא בעינן שיהיו הקרנים של חיה כרוכות].

ופרכינן: והרי עז, דקרניו חרוקות ומלאות פגימות וחריצים, וחלבו אסור? וחזינן מהא דקרנים חרוקות אינן סימן של חיה.

ומשנינן: קרנים מפוצלות מחולקות לכמה חלקים בעינן כדי שהם יחשבו כסימן של חיה, ואילו קרני העז אינן מפוצלות ולכן חלבו אסור.

ופרכינן: והרי צבי, דאין קרניו מפוצלות, ומכל מקום חלבו מותר כדין חיה? וחזינן מהא דקרנים מפוצלות אינן סימן של חיה. ^[90]

ומשנינן: קרנים חדודות בעינן, כעין קרני איל וצבי שחדין למעלה כדי שהם יחשבו כסימן של חיה. ולכן צבי הוא מין חיה. ^[91]

הלכך, כיון שיש הרבה מיני קרנים, אמרינן האי כללא:

היכא דמיפצלא, הקרנים מפוצלות, לא דינא ולא דיינא, לית דין ולית דיין והדבר ברור הוא שזהו מין חיה, שאין פיצול בקרני בהמה.

אבל היכא דלא מיפצלא שאין הקרנים של בעל החיים מפוצלות כגון צבי, בעינן שלשה תנאים כדי שהקרנים יהיו סימן של חיה:

א. קרנים כרוכות, כעין קליפה על קליפה כקרני השור. ב. חדודות, חדות. ג. וחרוקות, מלאות פגימות וחריצין.

והוא, דמיבלע חירקייהו, ואותם קרנים חרוקות בעינן שהחריצים יהיו סמוכים ומובלעים זה בזה. וכאשר שלשת התנאים האלו נמצאים, זהו בודאי חיה, וחלבה מותר באכילה.

ומה שצריכים קרנים חרוקות, זה כדי שאותו בעל חיים לא ידמה לשור.

ומה שצריכים קרנים חדודות, זה כדי שאותו בעל חיים לא ידמה לעז שקרניה רחבות.

ומה שצריכים קרנים כרוכות, זה כדי שאותו בעל חיים לא ידמה לעז. ^[92]

והיינו ספיקא דעיזא כרכוז. אותה עז ששמה עז כרכוז, מספקא לן כיון שקרניה חדודות וחרוקות - האם היא מין חיה מפני שני הסימנים האלו אף על פי שאין קרניה כרוכות, או דלמא כיון שהיא נקראת עז, מין בהמה היא.

ההיא עיזא כרכוז, דהואי בי ריש גלותא, עז כרכוז הייתה אצל ראש הגולה, דעקור מלא צנא דתרבא מינה, והוציאו ממנה אחר שנשחטה סל מלא חלב.

רב אחאי אסר את החלב, לפי שסבר, עז כרכוז מין בהמה היא, וחלבה אסור.

רב שמואל בריה דרבי אבהו אכל מיניה, שסבר מין חיה היא, וחלבה מותר.

קרי רב שמואל בריה דרבי אבהו אנפשיה, על עצמו, את האמור במשלי [יח] "מפרי פי איש תשבע בטנו". פירושו: בשכר ששמעתי וקבלתי שהחלב שלו מותר, שבעתי ממנו.

שלחו מתם, משם: א. הלכתא כוותיה דשמואל בריה דרבי אבהו, שעז כרכוז חלבה מותר.

ב. והזהרו ברבינו אחאי לשמור על כבודו, ולדון לפניו עד שיחזור בו מהוראתו, ואל תתירו את החלב שהוא אוסר בפניו, שמאיר עיני גולה הוא.

שנינו בתוספתא: וקרש, אף על פי שאין לו אלא קרן אחת - מותר.

אמר רב יהודה: קרש - זהו טביא צבי דבי עילאי, של אותו יער הנקרא "עילאי".

טגרס - זהו אריא דבי עילאי.

אמר רב כהנא: תשע אמהתא הוי בין אונא לאונא, תשע אמות הוא המרחק שבין אונותיו של אריא דבי עילאי.

אמר רב יוסף: שיתסר אמהתא הוי משכיה שש עשרה אמות הוא אורכו דטביא של צבי דבי עילאי.

אמר ליה קיסר לרבי יהושע בן חנניה: אלהיכם - כאריה מתיל, הוא נמשל, דכתיב בספר עמוס [ג] "אריה שאג, מי לא יירא? ה' אלוהים דבר, מי לא ינבא!?". הרי שהקדוש ברוך הוא נמשל כאריה.

והוינן בה: מאי רבותיה? וכי בכך היא גדולתו?! הרי פרשא קטיל אריא! כל פרש גבור יכול להרוג אריה!?

אמר ליה רבי יהושע בן חנניה: לאו כהאי אריא, שפרש יכול להורגו מתיל, הוא נמשל, אלא כאריא דבי עילאי מתיל הוא נמשל.

אמר ליה ההוא קיסר: בעינא דמיחזית ליה ניהלי. רצוני שתראני את אותו אריה דבי עילאי.

אמר ליה רבי יהושע בן חנניה: לא מצית חזית ליה, אינך יכול לראותו.

אמר ליה אותו קיסר: איברא, חזינא ליה! באמת אני רוצה לראותו, ועל כרחך אתה חייב להראותו לי.

בעא רבי יהושע בן חנניה רחמי מהשמים. אתעקר נעקר אותו אריא דבי עילאי מדוכתיה ממקומו. כי הוה מרחיק במרחק של ארבע מאה פרסי פרסאות, ניהם נהם אותו אריה חד קלא, ומפחדו - אפילו כל מעברתא, הפילו כל הנשים המעוברות את עובריהן.

ושורא דרומי קיר החומה של רומי נפל מחוזק הקול.

אדמרחק כשהיה האריה במרחק תלת מאה פרסי, ניהם נהם קלא אחרינא קול אחר, נתור ככי ושיני דגברי, נפלו החניכיים והשינים של האנשים. ^[93] ואף הוא, הקיסר, נפל מכורסייא לארעא, מכסאו לארץ.

אמר ליה הקיסר: במטותא מינך, בבקשה ממך, בעי רחמי עליה דאריא דבי עילאי דלהדר לדוכתיה, שיחזור למקומו.

בעא רבי יהושע בן חנניה רחמי עליה, ואהדר ליה לאתריה, והחזירוהו למקומו.

אמר ליה קיסר לרבי יהושע בן חנניה: בעינא דאיחזי לאלהיכו! רצוני לראות את אלוהיכם.

אמר ליה רבי יהושע בן חנניה: לא מצית חזית ליה. אינך יכול לראותו.

אמר ליה הקיסר: איברא,

הערות

^[90] הצבי המוזכר בגמרא איננו אותו בעל חיים שאנו קוראים לו צבי, כי למה שאנו קוראים צבי, קרניו מפוצלות. רש"י.

^[91] ויש מפרשים, קרנים חדורות היינו קרנים עגולות.

^[92] ואף על פי שקרניה של עז אינן חדודות, יש עז הנקראת עז כרכוז, שקרניה חדודות וחרוקות, ולכן בעינן שיהיו קרניו של בעל החיים כרוכות, כדי שלא ידמה לעז כרכוז.

^[93] ויש מפרשים: שינים גדולות ושינים רגילות, שאין דרך החניכיים לנשור. תוספות בעבודה זרה כח א.

להתיר חלבה, שכן בניגוד לבהמה טהורה, חלב חיה טהורה מותר באכילה. והכי קאמר [וכך אומר התנא]: אלו הן סימני חיה טהורה שחלבה מותר — כל שיש לה קרנים, וטלפים, שהן שתי צפורניים עבות ורחבות של מפריסי הפרסה.

ר' דוסא אומר: אם יש לה קרנים — בוודאי חיה טהורה היא, ואי (אין) אתה צריך לחזור על טלפים, אבל אם יש לה טלפים — אין זה סימן מובהק, ועדיין צריך אתה לחזור על קרנים. וחיה הקרויה קרש, אף על פי שאין לו אלא קרן אחת — חלבה מותר.

ותוהים: וכי כללא [כלל] קבוע הוא זה, שכל שיש לו קרניים וטלפיים הוא חיה, שחלבה מותר? והרי עז יש לו קרנים וטלפים, וחלבו אסור, שהוא מין בהמה טהורה! ומשיבים: קרניים כרוכות בעינן [צריכים אנו], שיהיו עשויות שכבות זו על גבי זו, כדי להתיר את חלבה. ומקשים: והרי שור, שקרניו כרוכות, וחלבו אסור, שהוא מין בהמה טהורה! ומשיבים: קרניים חרוקות בעינן [צריכים אנו], שיהיו בהם חריצים, ואינן חלקות כקרני השור.

ומקשים: והרי עז, קרניו חרוקות, וחלבו אסור, שאף הוא מין בהמה טהורה! ומשיבים: מפוצלות בעינן [צריכים אנו], שהקרניים מתפצלות כענפים לכאן ולכאן כדי להתיר את חלבה. ומקשים: והרי צבי, שאין קרניו מפוצלות, וחלבו מותר! ומשיבים: חדורות בעינן [צריכים אנו], שיהיו הקרנים מעוגלות, ולא רחבות כשל כבש.

ומסכמים: הלכך [על כן], היכא דמיפצלא [במקום שהקרניים מפוצלות] — לא דינא ולא דיינא [אין דין ואין דיין], כלומר, אין מקום לדון בזה, שוודאי חיה היא, וחלבה מותר. היכא דלא מיפצלא [במקום שאינן מפוצלות] — בעינן [צריכים אנו] שיהיו כרוכות (שכבות שכבות) חדורות (מעוגלות) וחרוקות (מחורצות), כדי להתיר את חלבה. וחרוקות שהזכרנו הוא באופן דמיבלע חירקייהו [שהחריצים שבהם מובלעים זה בתוך זה].

ומקרה כעין זה היינו ספיקא [וזהו הספק] שהתעורר בבעל חיים שקוראים לו עיזא כרכוז, האם יש לה דין חיה וחלבה מותר. שמסופר, ההיא [אותה] עיזא כרכוז דהואי בי ריש גלותא [שהיתה בבית ראש הגולה], דעקור מלא צנא דתרבא מינה [שעקרו מלא הסל חלב ממנה], רב אחאי אסר את החלב, משום שהיה סבור שהוא מין בהמה, רב שמואל בריה [בנו] של ר' אבהו אכל מיניה [ממנו], קרי אנפשיה [וקרא על עצמו] פסוק זה: "מפרי פי איש תשבע בטנו" (משלי יח, כ), שבזכות מה שלמד שהיא מותרת יכול היה לאכול ממנה.

שלחו מתם [משם] מארץ ישראל: הלכתא כוותיה [הלכה כשיטתו] של רב שמואל בריה [בנו] של ר' אבהו, שעז זו מין חיה היא, וחלבה מותר. ואולם, עם זאת, הזהרו בכבודו של רבינו אחאי שאסר, ואל תנהגו היתר בפניו, שמאיר עיני גולה הוא.

א ושבים למה ששנינו בברייתא: וקרש אף על פי שאין לו אלא קרן אחד מותר. אמר רב יהודה: קרש הוא טביא [צבי] החי במקום המכונה בי עילאי [בית העליונים]. טגרס שדיברו בו חכמים — הוא אריא [אריה] החי במקום המכונה בי עילאי [בית העליונים]. אמר רב כהנא: תשע אמהתא הוי [תשע אמות יש] בין אונא לאונא דאריא [בין אוזן לאוזן של אותו אריה] של בי עילאי. אמר רב יוסף: שיתסר אמהתא הוי משכיה דטביא [שש עשרה אמות הוא אורכו של אותו צבי] של בי עילאי.

ובענין אריה של בי עילאי מסופר, אמר ליה [לו] קיסר רומי לר' יהושע בן חנניה: מה שאלהיכם כאריה מתיל [נמשל], דכתיב [שנאמר] "אריה שאג מי לא יירא" (עמוס ג, ח), מאי רבותיה [מה גדולתו]? הלא פרשא קטיל אריא [פרש הורג אריה]! אמר ליה [לו]: לאו כהאי אריא מתיל [לא כאריה זה שפרש מסוגל להרוג הוא נמשל], אלא כאריא של בי עילאי מתיל [הוא נמשל]. אמר ליה [לו] הקיסר: בעינא דמיחזית ליה ניהלי [רצוני שתראה אותו לי]! אמר ליה [לו] ר' יהושע: לא מצית חזית ליה [אינך יכול לראות אותו]. אמר ליה [לו]: איברא, חזינא ליה [באמת, אראה אותו]! הראהו לי! בעא רחמי [ביקש ר' יהושע רחמים, התפלל], אתעקר מדוכתיה [נעקר אותו אריה ממקומו, לעבר רומי],

כי הוה מרחיק ארבע מאה פרסי ניהם חד קלא [כאשר היה מרוחק ארבע מאות פרסות מרומי נהם פעם אחת], אפילו כל מעברתא [הפילו כל הנשים המעוברות], ושורא דרומי נפל [וחומת רומי נפלה]. אדמרחק תלת מאה פרסי ניהם קלא אחרינא [כאשר היה מרוחק שלוש מאות פרסות נהם בקול אחר], נתור ככי ושיני דגברי [נשרו השיניים הקדמיות והשיניים הטוחנות של האנשים מפחד], ואף הוא הקיסר נפל מכורסייא לארעא [מהכסא לארץ]. אמר ליה [לו] לר' יהושע: במטותא מינך, בעי רחמי עליה דלהדר לדוכתיה [בבקשה ממך, בקש רחמים עליו שיחזור למקומו]. בעא רחמי עליה [ביקש ר' יהושע רחמים עליו], ואהדר ליה לאתריה [והחזירו למקומו].

ב ועוד מסופר, אמר ליה [לו] קיסר לר' יהושע בן חנניה: בעינא דאיחזי לאלהיכו [רוצה אני לראות את אלהיכם]! אמר ליה [לו] ר' יהושע: לא מצית חזית ליה [לא תוכל לראות אותו], אמר ליה [לו]: איברא [באמת],

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

The signs are given to permit its forbidden fat, i.e., to deem the animal undomesticated. Fat that is forbidden for consumption in domesticated animals is permitted in undomesticated animals. And this is what the tanna is saying: These are the signs of a kosher undomesticated animal, so that one will know that its fat is permitted: Any animal that has horns and cloven hooves is an undomesticated animal.

Rabbi Dosa says: If it has horns, it is certainly a kosher undomesticated animal, and you need not search for cloven hooves. But if it has cloven hooves, you must still search for horns. And with regard to the animal called a keresh, even though it has only one horn, its fat is permitted for consumption.

The Gemara asks: Is this an established principle? But isn’t there a goat, which has horns and cloven hooves, and still its fat is forbidden, as it is a domesticated animal? The Gemara responds: We require horns that are layered to designate a kosher animal as undomesticated; a goat’s horns are not layered. The Gemara asks: But isn’t there a bull, which has layered horns, and still its fat is forbidden since it is domesticated? The Gemara responds: We require horns that are grooved; a bull’s horns are not grooved.

The Gemara persists: But isn’t there a goat, which has grooved horns, and still its fat is forbidden? The Gemara responds: We require horns that are branched; a goat’s horns are not branched. The Gemara asks: But isn’t there a gazelle [tzevi], whose horns are not branched, and still its fat is permitted? The Gemara responds: We require horns that are rounded and not broad like those of a sheep.

The Gemara concludes: Therefore, where an animal’s horns are branched, there is neither judgment nor judge, and the animal is without a doubt undomesticated. Where they are not branched, we require that they be layered, rounded, and grooved. And it must be grooved in a pattern such that its grooves are absorbed into one another.

And this is the uncertainty that arose concerning the karkoz goat, i.e., whether it is considered a domesticated animal. As there was a certain karkoz goat that was in the house of the Exilarch, from which they removed a full basket of fat after slaughtering it. Rav Aḥai deemed the fat forbidden, because he considered it a domesticated animal. But Rav Shmuel, son of Rabbi Abbahu, ate of it. He read the verse about himself: “A man’s belly shall be filled with the fruit of his mouth” (Proverbs 18:20). In other words, due to his learning, he knew it was permitted to eat the fat of the karkoz goat.

The Sages sent a message from there, Eretz Yisrael: The halakha is in accordance with the opinion of Rav Shmuel, son of Rabbi Abbahu, that a karkoz goat is an undomesticated animal and its fat is permitted; but nevertheless, be mindful of the honor of our teacher Aḥai who deems it forbidden, and do not partake of the fat in his presence, as he enlightens the eyes of the exile.

§ The baraita states: And with regard to the animal called a keresh, even though it has only one horn, its fat is permitted for consumption. Rav Yehuda says: The keresh is the gazelle that is native to the area of Bei Ila’ei. The tagras mentioned by the Sages is the lion of Bei Ila’ei. Rav Kahana says: There are nine cubits between the ears of the lion of Bei Ila’ei. Rav Yosef says: The length of the gazelle of Bei Ila’ei is sixteen cubits.

The Gemara recounts: The Roman emperor said to Rabbi Yehoshua ben Ḥananya: Your God is compared to a lion, as it is written: “The lion has roared, who will not fear” (Amos 3:8). But if so, what is His greatness? A cavalryman can kill a lion. Rabbi Yehoshua said to him: God is not compared to that lion which a cavalryman can kill. Rather, God is compared to the lion of Bei Ila’ei. The emperor said to him: I ask that you show it to me. Rabbi Yehoshua said to him: You cannot see it. The emperor said to him: Truly, I wish to see it. Rabbi Yehoshua prayed for mercy, and the lion of Bei Ila’ei set off from its place of origin toward Rome.

When it was four hundred parasangs away from Rome, it roared once, and all the pregnant women miscarried, and the wall of Rome fell. When it was three hundred parasangs away, it roared another time, and all the men’s front and back teeth fell out from fear. And even he, the emperor, fell from his throne to the ground. The emperor said to Rabbi Yehoshua: I beg you, pray for mercy with regard to it, that it should go back to the place from which it came. Rabbi Yehoshua prayed for mercy with regard to it, and it returned to the place from which it came.

§ The Gemara recounts: The emperor said to Rabbi Yehoshua ben Ḥananya: I wish to see your God. Rabbi Yehoshua said to him: You cannot see Him. The emperor said to him: Truly,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

ויש לו טלפים. כלומר דמפרסת פרסה:

הא ק"ל חיה בכלל בהמה לסימנין. כלומר כיצד אמרת סימני חיה לא נאמרו והא ק"ל חיה בכלל בהמה לסימנין דכתי' זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ דחיה בכלל בהמה לסימנין:

כרוכות בעינן. כלומר סדק על סדק כשור דמיחזי כקרן בתוך קרן:

חדוקות בעינן דאינן חלוקות:

מופצלות בעינן. שנים ושלשה בקרן אחת:

הדורות בעינן. עגולות:

מפרי פי איש דהוא שריוה תשבע נפשו דקנה ואכל:

והזהרו ברבינו אחא כו'. כלומר אע"פ דהלכתא כותיה דשמואל דשרי הזהרו ברבינו אחא דאסר:

טביא דבי עילאי. צבי של אותו יער ששמו עילאי:

בין אונא לאונא. כלומר בין אוזן לאוזן:

פרשא קטיל אריא. לשון פרשים:

א"ל איברא. כלומר ודאי אני רוצה:

הא דתנן אלו הן סי' חיה כל שיש לה קרנים וטלפים. ואוקי' להתרת חלבה. ק"ל עלה להתר' חלבה ל"ל טלפים והרי אף כל הבהמות כשרות יש להם טלפים.
ובתוס' פי' דהכי קתני: אלו הן סי' חיה כשרה וחלבו מותר כל שיש לה טלפים וקרנים שכיון שיש לה קרנים בידוע שהיא חיה עדיין יש לחוש שמא טמאה היא וכיון שיש לה טלפים סדוקות בידוע שהיא טהורה ולא חשש כאן לפ' במעלת גרה למי שאינו מכיר חזיר משום שלא מנה אלא סימני גופה ושנה דרך קצרה א"נ כיון דחיה היא אין לחוש שהרי אין לך מפריס פרסה וטמא אלא חזיר ואיי בחיות כיוצא בו ור' יוסי פליג ואמר כל שיש לו קרנים בידו שהיא חיה וטהורה שאין לך חיה טמאה שיהיו לה קרנים כי הני וההיא דתנן בפ' בא סי' כל שיש לו קרנים בידוע שיש לו טלפים סתמא כר' יוסי היא כך פי' הרב רבי יצחק הצרפתי ז"ל בן הרב ר' מאיר ז"ל ורבי' יעקב אחיו ז"ל פי' דב' סי' קתני דטלפים של חיה אינם דומין לבהמה ובכל חד סגי ור' יוסי סבר טלפים לאו סי' הוא. כל זה כתוב בתוס' ואין פי' זה האחרון כלום מדלא קתני הפרש טלפים לחיה מהו.

והרי עז דחדוקות וחלבו אסור. פירש"י ז"ל דקס"ד דהדר ביה מכרוכות ואיכא למידק אי הכי הו"ל למידק כרוכות נמי בעי' ועוד דאמרינן כל היכא דלאו מפוצלות בעי' כרוכו' וחדוקות והדורות ומאי כולי האי בחדוקות לאפוקי משור והדורות לאפוקי מעז סגי והא ל"ק דכרוכו' לאפוקי מעיזא כרכוז שקרניו חדוקו' והדורות אלא שאינם כרוכו' וכך פירש"י ז"ל עצמו אלא הא דק' בכרוכו' לאפוקי (מעיזא) [מעז ומעיזא] כרכוז וחדוקות לאפוקי משור סגי ובעל הלכות ז"ל אמר עיזא כרכוז אין בה אלא ב' סי' כרוכות והדורות ולדידיה קשיא בחדוקית והדורות סגי.
ושמעתי שמפרשי' כרוכו' דקיימי גלדי גלדי וקס"ד שהן מתקלפי' ואקשי' והרי שור ופרקי' חדוקות בעי' שיהיו אותן כרוכו' מהודקו' (ודי) [זה] בזה ואינן מתקלפי' משא"כ בשור דמרפו ברכי ומקלפין הלשון חדוקות כמו חידוק של קירויה דאמרי' לעיל ובפ"ב דעירובין טובם כחדק שמחדקין הרשעים לגיהנם כלומר דוחי' אותם שם ואקשי' א"ה הדרא קושיא לדוכתה שהרי של עז כרוכו' הן אלא (שאין) [שהן] חדוקו' ומפרקי' הדורות נמי בעינן כלומר כרוכות שיהיו אותן כרוכו' [חדוקות] לאפוקי משור והדורות לאפוקי מעז והא דמיבלע חידקייהו והיינו ספקא דעז כרכוז דלא מיבלע חידקייהו ובהכי סלקא שמעת' שפיר.
ובתוס' בשם ר"ת ז"ל גרסינן מבוצלות בבי"ת ופי' שפופות כדאמרינן בקידושין מאי משמע דהאי אגם ליש' דבוצלא הוא דכתיב הלכוף כאגמון ראשו לנוסחאו' שלנו שכתוב בהן מפוצלות נמי כך מתפרש כמו שאמרו הבקר הפקר וקרן הצבי אינו כן לפירש"י ז"ל הקשו שכל הסי' שמענו חכמים בצבי שאין עורו מחזיק בשרו ושאמרו עליו במדרש שיר השירים שהוא ישן בעינו אחת כולן ישנו באותן שהעולם קורין צבי.

והרי עז דיש לו קרנים כרוכות בעי'. פירש רש"י ז"ל עגולות. והרי שור חרוקות בעי' מליאות פגימות וחריצים, והרי עז דחרוקות, דקא סלקא דעתך השתא דהדר ביה מכרוכות ואוקי סימנא בחרוקות, משום הכי פריך והרי עז, כלומר ואם כן הדרא קושיין לדוכתא מעז מפוצלות בעינן, כלומר שיצאו פצולין פצולין מקרניו כמו קרני (הצי"רב) [הצירוב].

והרי צבי דאין מפוצלות. ואף על פי שאותו שקורין צבי יש לו קרנים מפוצלות הרבה, לא זהו הצבי שבכתוב, ושבדברי חכמים אותן שקורין אשטובו"ק וקרניו אינן מפוצלין.

הדודות בעי'. הכי גרסינן, כלומר חדין למעלה כקרני איל וצבי, הלכך כל היכא דמיפצלי לא בעינן מידי אחריני, דהא ליכא בבהמה כיוצא בה, אבל היכא דלא מיפצלי בעינן חרוקות לאפוקי משור וחדודות לאפוקי מעז דרחבות, כרוכות נמי לאפוקי מעז, ואף על גב דעז חדודות לית ליה, הא איכא עיזא כרכין ששמו עז, ומספקא לן אי מין חיה ואי מין בהמה וקרניו חרוקות וחדודות. וק"ל אהאי פי' דאם כן כי (לעיל אקשינה) [אקשינן לעיל] והרי עז דחרוקות לימא ליה כרוכות וחרוקות בעינן, ועוד אמאי בעינן למסקנא כרוכות חדודות וחרוקות, בכרוכות וחרוקות תסגי לה, דהא ליכא דכוותייהו לא בשור ולא בעז ולא בעיזא כרכין, ועוד דמה שפירש מפוצלות פורקארי"ש קשיא דהא ודאי מה שאנו קורין צבי הוא הצבי שדברו בו הכתובי ושדברו בו חכמים, ותדע שהרי כל הסימנין שמנו בו חכמים כגון (כתובות קיב, ב) שאין עורו מחזיק את בשרו וכשהוא ישן עינו אחת פתוחה הני דידן הכי אית להו. ויש מפרשים כרוכות דקיימי גלדי גלדי כקרני השור, ומשום הכי פרכינן והרי שור דכרוכות ושני לי כרוכין (חרוקין) [חדוקין] בעינן, כלומר שהכרוכין מתהדקין יפה שאינן יכולין להתקלף זה מזה. דאלו כרוכות הוה משמע כרוך על חברו שאינו מהודק עליו אלא כנגד כרוך על אחר (וחרוקות) [וחדוקות] כמו מהודקות מלשון (חירוק) [חידוק] של קירויא דפרק ג' דכלים (מ"ה) טובים (כחרק) [כחדק] דעירובין (קא, א) שמהדקין נכרים לגהינם, כלומר שדוחקין אותם שם, והרי עז דחרוקות דכרוכות ודאי יש לו ומהודקין הרבה, ומעיקרא כי שני ליה כרוכות בעינן היה סבור המקשה דכרוכות כרכין מתקלפ' כקרני השור בעינן כמו שאמרנו, מה שאין כן בעז, והלכך השתא דאמרינן דכרוכין מהודקין בעינן הדר לאקשויי ליה מעז. ופריק הדורות בעינן, כלומר עגולות, ואסיקנא דבעינן כרוכות חרוקות והדורות, כרוכות מהודקות לאפוקי משור, והדורות לאפוקי מעז, והוא דמבלע חרקיהו לאפוקי מעיזא כרכין דלא (חרוקות) מבלע חרקיהו אבל כרוכות (חנוקות) [חדוקות] והדורות יש לו. והא דקאמר והיינו ספקא דעזא כרכין אמבלע חרקיהו קאי. ובשם ר"ת ז"ל דמבוצלות גרסי' בבי"ת, ופירוש כפופות, כלומר בראשן, כדאמרינן בקידושין (סב, ב) מאי משמע דהאי אגם לישנא דבוצלא הוא דכתיב (ישעיה נח, ה) הלכוף כאגמון ראשו, ואפילו לגרסת הספרים דגרסי מפוצלות בפ"א, הכי נמי מפרשי ליה, דהרבה בדברי חכמים פ"א ובית מתחלפות כמו שאמרו (פאה פ"ו, מ"א) הבקר במקום הפקר, וגם בכתוב יש בי"ת מתחלפת בפ"א, ובצעם כמו ופצעם ולא יבצעו כמו ולא יפצעו.

ההוא עיזא כרכין דהוי בי ריש גלותא דאיעקר מיניה מלא צנא דתרבא רב אחא אסר ורב שמואל בריה דרבי אבהו שרי ואכיל מיניה וכו'. שלחו מתם הילכתא כרב שמואל בריה דרב אבהו. ותמיה לי דכיון דקיימא לן בעיזא כרכין דשרי, היכי קאמר תלמודא לעיל הילכך כל היכא דלא מבצלי בעינן כרוכות (חרוקות) [חדוקות] והדורות, והוא דמבלע חירקיהו, והיינו ספיקא דעיזא כרכין, דמשמע מינה דהכי הילכתא. ומיהו לפי הפירוש השני שכתבנו למעלה דכרוכות (וחרוקות) [וחדוקות] והדורות כולהו איצטריכו לאפוקי משור ועז ניחא, דאף על גב דקאמר בתר הכין והוא דמבלע חרקיהו, לאו מכלל פסק דברי התלמוד הוא, אלא עיקר פסקו הוא, היכא דמיפצלי והיכא דלא מיבצלי והוו להו כרוכות (וחרוקות) [וחדוקות] והדורות. והא דקאמר והוא דמבלע חרקיהו, הכי קאמר ולמאן דאית ליה ספיקא דעיזא כרכין בעינן דמבלע חרקיהו ולא משום דצריכינן לכך. אלא לגלויי עיקר טעמא דמאן דמפסקא בעיזא כרכין. אבל לפירוש רש"י ז"ל צ"ע. כללא דנקיטינן מהני שמעתא סימני בהמה המפורשים בתורה מפרסת פרסה ומעלת גרה, וחיה בכלל בהמה לסימנין, כל בהמה שאין לה שינים למעלה בידוע שמעלת גרה ומפרסת פרסה וטהורה, חוץ מן בן הגמל, וכדתריצנא בברייתא, דהכי קתני כל בהמה שאין לה שינים למעלה בידוע שמעלת גרה ומפרסת פרסה וטהורה, כלומר והוא שיכיר בן גמל. לפיכך המוצא בהמה פרסותיה חתוכות ואינו יודע אם מעלת גרה אם לאו, בודק בפיה, ואם אין לה שינים למעלה טהורה, ובלבד שיכיר בן גמל, ואם היה פיה גמום, בודק בפרסותיה, אם פרסותיה סדוקות, בידוע שמעלת גרה וטהורה, ובלבד שיכיר חזיר שאין לך מפריס פרסה וטמא חוץ מן החזיר. היה פיה גמום ופרסותיה חתוכות, בודק בכנפי העוקץ, אם הולך שתי וערב טהור, ובלבד שיכיר ערוד דליכא מין שאינו טהור ובשר העוקץ שלו הולך שתי וערב חוץ מן הערוד. והכי גמירי לה וקבלה בידן של חכמים. מצא מין מן המינין ממעלה הגרה וממפריסי הפרסה ואינו יודע אם מין בהמה טהורה וחלבה אסורה אם מין חיה טהורה וחלבה מותר, בודק בקרניה, אם קרניה מבוצלין, כלומר כפופין בראשן כקרני האיל בידוע שהוא חיה טהורה וחלבה מותר, ואם לאו אם היו כרוכות (חרוקות) [חדוקות] והדורות, כלומר דקיימי גלדי גלדי מהודקים והקרנים עגולים בידוע שהוא מן חיה וחלבה מותר, ואף על פי שאין חרקיבו מובלעין, לפי הפירוש השני שכתבתי דהא לא בעינן מבלע חרקיהו אלא משום ספיקא דעיזא כרכין. וכיון דאיפסיקא הילכתא בעיזא כרכין להיתירא תו לא בעינן דמבלע חרקיהו. אבל לפירושו של רש"י ז"ל דפירש דספקא דעיזא כרכין היינו דקרניו חרוקות וחדודות ולהכי בעינן כרוכות, משמע לפי פירושו דכיון דאפסיקא הילכתא בעיזא כרכין להיתירא דלא בעינן אלא חדודות לאפוקי מעז וחרוקות לאפוקי משור והוא דמבלע חרקיהו. והתמ' בדברי הרמב"ם ז"ל שכתב (פ"א מהל' מאכלות אסורות ה"י) כל שאין קרניו מפוצלות אם היה קרניו כרוכות כקרני השור וחרוקות כקרני העז ויהיה החרק מובלע בהן והדורות כקרני הצבי הרי זו חיה טהורה ע"כ. והנה ביארנו בגמרא שאחד מסימנין אלו משום ספיקתו של עיזא כרכין. ואחר שעמד לנו דהלכה כרב ושמואל בריה דרבי אבהו דחלבו מותר וכדשלחו מתם, למה הוצרכו לכולן, אלא אם כן נסתפק הרב בפירושו ספיקא דעיזא כרכין איזו היא, ופסק מן הספק לחומרא לחזר אחר כל הסימנין הללו, וצ"ע.

יש דברים אחרים שאנו צריכין לסימנין שבבהמה וחיה אע"פ שנודעו סימני טהרת גופן והוא לידע איזה מין בהמה ואיזה מין חיה כדי לידע בחלב שלה אם אסור או מותר שהרי חלב חיה מותר הוא שלא אסרה תורה אלא חלב שור וכשב ועז וסימנין אלו לא נתפרשו בתורה אלא שפרט שמות הבהמות ושמות החיות ומי שאינו מכירן אין זה מועיל לו כלום והוא צריך לידיעת סימנין אלו ומה הן הסימנין כל שהוא מוצא אותה בקרנים מפוצלות ר"ל משתרגות לשנים אין צריך לבדיקה אחרת אלא חיה הוא בלא ספק ויש גורסים בזו מפוצלות ר"ל כפופות ממה שנאמר בקדושין מאי משמע דהאי אגמון לישנא דבוצלא הוא וכו' אם כן כל שנמצאו קרניה מפוצלות או שראשיהן כפופין אין צריך בהם לבדיקה אחרת:

ולענין ביאור מה שנאמר כאן והרי צבי דאין קרניו מפוצלות ואנו רואים שהם מפוצלות לכמה פצולין פירשו שלא על הצבי שאנו קורין דירגי הוא אמור כאן אלא על היעל שאנו קורין בוק אישטאיין ויש מפרשים בו איל הנקרא קאבורול ומ"מ יש גורסין מובצלות כמו שכתבנו כדי להעמיד את הצבי בחזקתו לא היו קרניה מפוצלות או מובצלות הוא צריך בהן שלשה סימנין כרוכות ר"ל שיהו קרניה עשויים גלדים גלדים זה על גב זה חדוקות ר"ל שיהו אותן הגלדים עומדין בהדוק ושלא יהא מצוי להתקלף אחד מעל חברו הדורות ר"ל שיהו קרנים אלו עגולות וטעם צרך סימנין אלו שאם כרוכות לבד הרי קרני השור כן אלא שאינן חדוקות היו כרוכות וחדוקות הרי אף קרני העז כן אלא שאינן עגולות אבל מכיון שהן כרוכות וחדוקות והדורות אין לספקם כלל אלא במין אחד והוא נקרא בלשון תלמוד עזא כרבוס ומ"מ הרי נפסק בה שהוא מין חיה וגדולי המחברים מפקפקים בה ומצריכים מפני זה שיהו גלדים אלו מובלעים זה בתוך זה והוא ענין דמיבלע חידקיהו ואין דבריהם נראין שהרי בהדיא פסקו בגמרא כשמואל בריה דרב שהתיר את חלבה ומקצת חכמים מפרשים כרוכות חדוקות והדורות בדרך אחרת וזה עקר טלפים אין בהם לחיה על בהמה סימן מובהק ומתוך כך אין משגיחין בהם לענינים אלו:

יש מן חיה ששמה קרש בלשון תלמוד ואין לה אלא קרן אחד ומ"מ חיה היא וחלבה מותר ומגדולי המחברים דנוה בספק ואוסרין חלבה מספק:

בפרק אותו ואת בנו יתבאר על עזי הבר שהן חיה וחלבן מותר ועל שור הבר שהיא בהמה וחלבה אסור:

יש מין אחר שקורין עכשיו בורופול ונפל בו ספק בדורות הללו יש מי שאומר שהוא שור הבר ובהמה הוא וחלבה אסור ופרשו עליו שהוא רים האמור באיוב וזו ראיה שלהם לאיסור שהרי זה ראוי למלאכה וחיה אינה בת מלאכה כמו שהתבאר במסכת ע"ז ויש מי שאומר עליו שהוא יחמור האמור בתורה והוא מין חיה וכן נוהגים בו היום ואין נוהגים בו איסור אלא בשמנו של גיד:

אדם הרי הוא בכלל חיה שנאמר ויהי האדם לנפש חיה ולא נכלל לא בחיה טהורה ולא בחיה טמאה וכן אינו בכלל סימנין שלהם ומי שאכל מבשרו בין חי בין מת אינה לוקה ומ"מ עבר בעשה שנאמר זאת החיה אשר תאכלו הא אחרת לא תאכלו ולאו הבא מכלל עשה עשה וכן הדין בחלבים שבו ודבר זה יתבאר בתלמוד כתובות וכן יתבאר שם דין דמו ודין חלב האשה:

פרש"י בד"ה בעינן חדורות כרוכות כו' כרוכות לאפוקי נמי מספיקא דעז ואע"ג דשל עז אינן חדורות יש עיזא כרכוז כו' עכ"ל לכאורה נראה מפירושו דכרוכות לאפוקי עיזא דכרכוז דאינן כרוכות וכן הבין הר"ן בפרש"י אבל לפי זה והיינו ספיקא דעיזא דכרכוז לאו אמבלע חירקייהו קאי אלא אכרוכות וא"כ כל מה שמדקדקין התוס' לפריב"א ה"מ לדקדק כמו כן לפרש"י ועוד מאי קא קשיא להו לתוס' על פרש"י דלישני ליה דתרוייהו בעינן חרוקות וכרוכות כו' ואמאי לא סגי בכרוכות וחרוקות עכ"ל דהא איכא למימר דאצטריך למימר חדורות למאן דמתיר עיזא דכרכוז ולית ליה סימנא דכרוכות כלל ונקט נמי סימנא דכרוכות למאן דאוסר עיזא דכרכוז ולולי שהר"ן הבין בפרש"י כן היה נראה לנו לפרש"י נמי דכרוכות לא אתי לאפוקי עיזא דכרכוז אלא עז סתם ושכתב ואע"ג דשל עז אינן חדורות כו' אינו נמשך אדלעיל אלא מלתא באנפי נפשיה הוא דהשתא והיינו ספיקא דעיזא דכרכוז כו' שפיר אמבלע חרקייהו קאי ותו לא מידי וצ"ע:

ע"ב כאריה מתיל כו'. הנה זה הקיסר כפר ביכולת ושיש אחר שיש לו כח ויכולת יותר ממנו דהא פרשא קטיל אריה וא"ל דמתיל לאריה דבי עילאי דעל ההוא אריה נאמר אריה שאג מי לא יירא שאין הפרש יכול לו מיראת שאגתו כמו שהראה לו דבמרחק ד' מאות וג' מאות פרסי אפי' מעברתא ושורא נפל ונתור ככי כו' כך ה' דבר מי לא ינבא שלא יראה מאותה הנבואה שיש יכולת ביד ה' להעניש כמ"ש בענינו אם תהיה רעה בעיר וה' לא עשה. ושא"ל הקיסר שוב

בעינא דאחזי לאלהייכו כו' וא"ל שמשא דחד משמשי דקיימי קמיה כו'. יש לדקדק אמאי לא השיב לו מהאי עובדא גופא דלעיל באריה דבי עילאי דלא מצית חזית ליה דההוא חד משמשי דקיימי קמיה קב"ה לא מצית חזית ליה שכינה לא כ"ש ונראה לפרש דמציאתו יתברך גם ליכולתו האמין הקיסר מתוך עובדא דלעיל דע"י תפלת ריב"ח בא האריה דבי עילאי וראה יכולתו שהוא א' מנבראיו יתעלה אלא דעל הראיה השכלית קאמר בעינא דאחזי לאלהייכו להשיג ממהותו וא"ל דאף בשמש לא יוכל להסתכל ולהשיג ממהותו שכבר נסתפקו בו גדולי הפילוסופין אם השמש גשמי יסוד פשוט חמישי או שהוא שכל פשוט שכינה לא כ"ש שלא תוכל להשיג מהותו אלא מציאתו מצד פעולותיו יתברך. ושוב א"ל קיסר

בעינא דאיצבת ליה נהמא כו'. שהאמין בגשמות מצד פעולותיו בעוה"ז שהם גשמיים כמו השמש שלא יוכל להשיג מהותה ואעפ"כ אפשר שהוא גשמי כנראה מצד פעולותיו וע"ז מסיק לו בתשובתו הני כנושאי וזלוחאי כו' מצד פעולות משמשיו נשתלשל לפעולת גשמים. ובת קיסר שאמרה

אלהיכם נגרא הוא כפרה בהשגחה פרטית שהוא נגרא שעשה לו תקרה ועליה שהם השמים ואינו משגיח בארץ כמ"ש הכופרים עזב אלהים את הארץ והנה על ידי תפלת ריב"ח נראה לה ההשגחה פרטית שנשתלם לה מדה כנגד מדה שנצטערת ויהב לה מסתוריתא וק"ל:

גמ' בעינן כרוכות הדורות וחדוקות והוא דמבלע חידקייהו והיינו ספיקא כו' כצ"ל:

שם הוי משכיה דטביא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה חדורות כו' צ"ל הדורות כו' ול"נ דכרוכות היינו כו' גרסי' הדורות כעין כו' כצ"ל:

בד"ה בעינן חדודות כרוכות כו' דשור חדודות לאפוקי כו' אינן חדודות יש עיזא כרכוז ששמו כו' וקרני' חדודות וחדוקות כו' כצ"ל:

בד"ה דמיבלע חדקייהו חריצן כו' כצ"ל:

בד"ה והיינו ספיקא דעיזא כרכוז שקרניו חדודות וחדוקות ומספקא לן כיון דחדודות וחדוקות חיה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אלו הן כו' דיש טלפי חיה דומות כו'. נ"ב וממילא איכא נמי לספוקי שמא ישתנה נמי שיהיה מין עז וכה"ג שדומה בטלפים לחיה ודו"ק:

בא"ד והשתא מתני' דפרק בא סימן כו'. נ"ב לא קאי אהאי י"ל אלא אפי' ר"ת דפירש דליכא לספוקי בטמאה לכ"ע אלא כדי לידע בין חיה לבהמה אם כן מתני' דבפרק בא סימן איירי כדי להפריש בין טהורה לטמאה ודו"ק:

בא"ד טלפים דעז כטלפים דחיה כו'. נ"ב נ"ל דלאו דוקא ממש כשל חיה דאם כן קשה לרבנן דר' דוסא שמתירים החלב בטלפים לחוד אלא דומות קצת ומש"ה פריך שפיר התוס' למאי נ"מ מזכיר התלמוד ודו"ק:

בד"ה והרי עז כו' ותימה לישני ליה כו' עיזא דכרכוז ודחדודות כו' כצ"ל:

בא"ד וגם חדין בראשיהן כו'. נ"ב פי' כרוכות דהיינו גילדי ואם נפרש כרוכות עגולות הלא של שור נמי עגולות והדורות נמי הן אם נפרש עגולות ואף אם נפרש חדודות גם של שור חדין בראשיהן וק"ל:

בא"ד ובחדודות ובחדוקות נמי לא סגי כו'. נ"ב כאן תפס פרש"י חדודות ולא הדורות וק"ל:

בא"ד משמע שבא לפסוק הלכה כו'. נ"ב אבל והוא דמיבלע חידקייהו אינו פסק הלכה אלא שממעט ספיקא דעיזא כרכוז ודו"ק:

בא"ד היכא דלא מיפצלא כו'. נ"ב פי' דבעינא כל הני תלתא סימנים וק"ל:

דף ס ע"א תוס' בד"ה אל תקרי כו' פי' בערוך כו'. נ"ב וזה לשון הערוך כל מעשה בראשית בקומתן נבראו לצביונן נבראו פירוש לקומתן גדולים מלאים ולא קטנים שצריכין לגדל לדעתן נבראו ולא כדעת התינוקות ופי' לצביונן לשון יופי כמו לצבי ולתפארת כו':

בד"ה פסוק זה כו' דלמטטרון יש לו שבעים שמות כן הוא בס"א:

גמ' חדוקות בד' חדודות בב' דלתי"ן לפירוש שני שברש"י:

גמ' בין אונא פירוש בין אוזן לאוזן:

גמ' בעי רחמי דליהדר אדוכתיה. לא אמר בעי רחמי שישתוק עד שראיתיו דא"כ היה צריך להתפלל מ"מ אחר כך ג"כ שיחזור למקומו ושמא לא יסתייע מלתא שיתמלא כל משאלותיו והדבר סכנת נפשות אפילו כל כו':

ברש"י בד"ה אי אתה צריך כו' שאפילו נחתכו כו'. ממ"ש טלפים צפרני הפרסות משמע קצת שמפרש טלפי חיה וכר"ת וכיון שאמר טלפים צריך אתה כו' משום דאין סימן שפעמים שהטלפים שוין משא"כ בקרנים שלעולם אין שוין א"כ הול"ל רבותא טפי שאפילו יש לו טלפים כעין בהמה מ"מ קרנים הוי סימן דלעולם אין שוין בקרנים. וטלפים אפשר שישתוו ולפירושו השתא משמע דוקא נחתכו משום שאמרינן ודאי הו"ל נמי טלפי חיה וכדלעיל בפרסות חתוכות ונאמר דטלפים אין סימן שיש בהמה שיש לה כטלפי חיה אבל אין חיה שיש לה טלפי בהמה ולכן כיון שיש לה קרני חיה שהוא סימן מובהק דחיה א"א להיות לה טלפי בהמה ולכן כתב שאפילו נחתכו כו' וזה היפך ממה שכתבנו בע"ה בתוס' ד"ה ואלו הן:

ברש"י ד"ה היינו ספיקא כו' או דלמא כיון דשמו עז כו'. משמע דחדודות וחדוקות הוי סגי לסימן חיה רק משום דכרכוז קרי בהמה ויש לו סימנים הללו צריכין עוד סימן לאפוקי ולא פירש שהספק הוא דלמא צריכין ג' סימנים או די בב' דא"כ בסתם עז נמי נספק וכן בשור ודו"ק (*ר):

בתוס' בד"ה והרי עז כו' ותימה כו' ועוד בסמוך כו'. דעת רש"י י"ל משום דלמ"ד כרכוז חיה הוא אע"ג דאין כרוכות אין לתלות הסימן בכרוכות וחדוקות דכרוכות אין מעלה או מוריד לחיה רק תפסינן אליביה סימן דחדוקות וחדודות ולמ"ד בהמה הוא אין לתלות סימן דחדוקות וחדודות שהרי עיזי כרכוז אף שיש להן סימנים הללו בהמה הוא ותפסינן סימן דכרוכות וחדוקות ולכן פתח לו המתרץ ב' הסברות ודו"ק. עיין בר"ן בשם ר"ת והובא בב"י [ובדפוסים ישנים נכתב בספ"ב דברים האלו בקצרה ז"ל] נ"ל דלרש"י לק"מ כיון דבאמת לפי הלכה עיזי כרכוז כשרין ואינן כרוכות וזה ידע התרצן ואיך יתן הסימנין כרוכות וחדוקות והא עיזי כרכוז אינן כרוכות ודו"ק:
לפירוש רש"י צריך יישוב קצת במאי הראה לו המתרץ חדודות בעינן שפירושו נוסף לסימן הקודמות טפי מבראשונה חדוקות בעינן ודו"ק:

בא"ד דשל שור נמי כרוכות ועגולות. פירוש כרוכות גילדא ואם פירושו עגולות הלא של שור נמי עגולות. וחדודות נמי אם ר"ל עגולות ואם ר"ל חדין גם של שור חדין וכ"ר בח"ש:

בא"ד לאו אמיבלע חירקייהו קאי כו' אלא אחדודות כו'. דלפרש"י קאי והיינו ספיקא כו' אכרוכות אבל לריב"ם עיזי כרכוז קרנים כרוכות א"כ א"ל כרוכות אתי לאפוקי מספק עז כרכוז רק אחדודות קאי וא"ל מי הכריח לריב"ם הכל יפרש עיזי כרכוז קרנים חדודות וחדוקות כפרש"י [ועלה משני בראשונה אכרוכות בעינן] ועז סתם כרוכות וחדוקות [ועלה פריך בתר הכי והרי עז] והיינו ספיקא כו' אכרוכות דהא אפרכא והרי עז שהקשה בראשונה משני כרוכות בעינן ופשיטא דבתחלה מסתם עז פריך למאי דלא אסיק אדעתיה דבעינן קרנים וטלפים דומין לחיה (*ש) ואין סברא שיקשה בתחלה מעיזי כרכוז ואח"כ והרי עז [קושיא] ב' מסתם עז דחדוקות וכרוכות:
בסה"ד והשתא קאי שפיר כו'. ועז כרכוז יש לו כל הג' סימנים רק ספיקי אי מקרי מיבלעי שפיר ורב שמואל שהתיר חשיב לה למיבלעי לפי"ז יהיה והוא דמיבלע חרקייהו ג"כ בכלל הלכה אף למה דקי"ל עיזי כרכוז חיה וכעין זה המיימוני והטור פסקו שצריך ג' סימנים ומיבלע חירקייהו והקשה הרשב"א ולמה לי דממ"נ אי הספק כפרש"י למה לי כרוכות למאי דקי"ל כרכוז חיה אי כתוספות למה לי מיבלע חירקייהו ותי' המגיד דלעולם צריך ד' ורב שמואל סבר דמיבלעי שפיר. וא"ל א"כ לפירוש ריב"ם נמי נאמר ספיקא הוא אי מקרי חדודות שפיר או לא (*ת) דאין לספק כ"כ בזה. ובח"ש כתב דוהוא דמיבלע חירקייהו אינו פסק הלכה אלא שממעט ספיקא דכרכוז [וכמו שהבין הרשב"א] ודו"ק:

בתוס' בד"ה וקרש כו' וא"ת כו'. לא ידעתי מי הכניסם לעקם עלינו את השוין דשם בגמרא פריך בהדיא ותפשוט נמי דתחש בהמה הוא מדרב יהודה ומשני התם כיון דאיכא נמי קרש דחיה הוא ויש לו קרן אחד א"כ אין לפשוט חיה או בהמה אבל טהורה פשיט שפיר דס"ס שניהם טהורין הן ואם לא היה לפניהם כן בגמ' הו"ל להקשות בלא קרש דהכא כיון דלא הכריעו אם בהמה וכו' ש"מ דיכול להיות שהוא חיה ואילו שור דאדם בהמה א"כ טהור נמי לא תפשוט דאלימא טפי להקשות כן מלהקשות מקרש דהכא כיון דסוף סוף טהורין הן ואלולי קרש דהכא הלא היה פשטינן באמת דבהמה היא ודו"ק:

בא"ד וי"ל דסמך אמתני' דבא סימן כו' . אע"ג דתחש אפשר דבהמה הוא והתם כל שיש לה קרנים קרני חיה קאמר צ"ל דכל שיש לו קרנים כו' אפילו של בהמה קאמר לעולם קרנים הן סימן אטלפים סדוקות וא"כ מצא בהמה שפרסותיה חתוכות ופיה גמום בודק אם יש לה קרנים מותר ולא הזכיר תלמודא לעיל דסמך אמתני' דבא סימן אבל הפוסקים אמאי לא הזכירו ובמצא טלפים סדוקות ואין מכיר חזיר שם כתבו יש לה קרנים יצא מספק חזיר הול"ל אפילו באין לה טלפים ופיה גמום ודו"ק (*א) גם סיפא ויש שיש לה טלפים ואין כו' אין נ"מ בבהמה רק בחיה ור"ל אין לו קרנים קרני חיה (*ב) ה"ה רישא מיירי בקרני חיה וצ"ע:
בסה"ד ומיהו כמו כן כו'. ר"ל ויסמוך נמי אמתני':

רש"י ד"ה כרוכות. גילדי גילדי קליפה על קליפה כו'. משמע דר"ל כעין קליפת הבצלים וכעלי הכרוב הנכרכים זע"ז. ולא כן פי' בר"ה (כו) ושם פירושו מוכרח:

רש"י ד"ה והיינו ספיקא. א"ד כיון דשמו עז מין בהמה הוא. לכאורה הכי הל"ל א"ד כיון דאינן כרוכות מין בהמה היא. ונ"ל לדעתו ז"ל דלולי ששמו עז מעולם לא הוה מספקינן ליה במין בהמה כיון דקרנותיו חדורות וחרוקות. ולא היינו מוסיפין תנאי שלישי דכרוכות. אבל הואיל דשמו עז נכנסנו לכלל ספק דדלמא מין בהמה הוא והוצרכו להוסיף תנאי ג' בכדי להוציאו:

תד"ה והרי עז. ובחדורות וכרוכות נמי לא סגי דשל שור נמי כרוכות וחדורות עגולות (היינו לפי' ראשון שבפרש"י) וגם חדין בראשיהן (הוא לפי' השני). כצ"ל:

תד"ה והרי צבי. במדרש שה"ש דומה דודי לצבי מה צבי זה כו'. שם ליתא. אלא בסופו על פסוק ודמה לך לצבי ובשינוי לשון:

תד"ה נתור. וכדאשכחן בע"פ כו'. כצ"ל בוא"ו. כי זה הוא ראיה אחרת:

גמ׳ היכא דמפצלן לא דינא וכו׳ היכא דלא מפצלן כצ"ל:

רש״י ד"ה חדורות עגלות. נ"ב נ"ל שצ"ל בה"א והוא מלשון הדר הודריא הדרא דכנתא:

בא"ד והכא גרסי׳ חדורות. נ"ב השתא גריס בתי"ת והוא מלשון החודרת הכתוב ביחזקאל (כא):

כִּי הֲוָה מַרְחִיק שְׁלֹשׁ מֵאוֹת פַּרְסֵי. נראה לי כל זה היה בדרך נס על ידי תפלתו של רבי יהושע שהתפלל בכך שקודם ארבע מאות פרסי שהם כנגד ארבע מאות רוחות דסטרא אחרא ישאג ויפיל בזה שורא דרומי וכרחוק שלש מאות כנגד מספר שם אלקים דיודי"ן שעולה ש' [אל״ף למ״ד ה״י יו״ד מ״ם = 300] שבו נמתקים הדינין 'נָתוּר כָּכֵי וְשִׁינֵי' הרומזים לכוחות הדינין וגם הקיסר ראש הפעור נפל מכסאו לארץ וגבר ישראל ובשני מקומות אלו שהם חד הרחק ת' פרסה וחד הרחק ש' פרסה נרמז כי ת"ש כוחם של חיצונים אויבי ישראל.

אָמַר לֵיהּ: בְּמָטוּתָא מִינָךְ, בָּעִי רַחֲמֵי עֲלֵיהּ דְּלִיהָדַר לְדוּכְתֵּיהּ, בָּעָא רַחֲמֵי עֲלֵיהּ וְאַהֲדַר לֵיהּ לְאַתְרֵיהּ. אין להקשות אמאי לא אמר לו שיתפלל שלא יהיה נזק מן שאגתו דיש לומר משום דמזה יהיה רבוי נסים לכל מין האדם והבהמה ברם הא קשיא אמאי לא אמר לו שיתפלל שלא ישאג עוד כלל?
ונראה לי בס"ד כי הארי טבעו לשאוג כידוע וכמפורש בכתובים ואם יתפלל שלא ישאג הוי שינוי טבע ואין מתפללים לשנות הטבע ולכך אמר לו שיתפלל שיחזור. אי נמי שזה מחמת תוקף שאגתו נראה שראייתו משונית ובני אדם מתים מחמת שרואין אותו ראיה בעלמא לכך לא רצה שיבא למקום הישוב של בני אדם.

כל שיש לו קרנים וכו' צ"ע במתניתין כלאים פ"ח משנה וי"ו ומייתי לי' לקמן ש"ס פ' ע"א פלוגתת רבנן ור' יוסי בשור הבר ועמ"ש תי"ט שם דסי' חי' נאמרו חוץ משור הבר ולא הבנתי זה וצ"ע:

ר' דוסא אומר יש לו קרנים. הריב"ם שבתוס' ס"ל מתניתין כל שיש לו קרנים ר' דוסא היא ורצה מג"א סי' תקפ"ו לפרש אקרני חי' קאי הכלל אבל קרני בהמה יש בלי טלפים. וצ"ע אם אפשר לומר כן נימא נמי איפכא בבהמה כ"ע מודים כל שיש לו קרנים יש לו טלפים ומתניתין דנדה ככ"ע ובקרני בהמה כסתם קרניים ופלוגתייהו בקרני חי' דוקא בהא ס"ל לר' דוסא יש קרניים בלי טלפיים אע"כ מדלא אמר ריב"ם הכי ש"מ לא ניחא לי' לאוקמא מתניתין בבהמה דוקא ולא בחי' אלא בכל מין ומין ועוד אפי' מיתוקם בבהמה לחוד בחי' לחוד בודאי לא מיתוקם לי' בלי דוחק דנימא רישא כל שיש לו קרניים בחי' מיירי וסיפא ויש שיש לו טלפים וכו' היינו חזיר דשליט בעולמו יודע דליכא טלפים אלא בחזיר וא"כ סיפא בבהמה ורישא בחי'. מיהו רמב"ם בפי' המשנה מפורש כל שיש לו קרנים בקרני חי' א"ש לשיטת ר"ת דטלפיים נמי בטלפי חי' קאמר וסיפא יש שיש לו טלפיים כטלפי חי' והיינו עז שטלפיו דומים קצת לטלפי חיה אעפ"י שאינם ממש כטלפי חיה מ"מ דומות הם כמ"ש מהרש"ל והסביר דבריו ביש"ש ע"ש וא"כ א"ש אבל לשיטת ריב"ם דליכא היכר בטלפי חי' ע"כ סיפא בחזיר ורישא בחי' זה אינו במשמעות אע"כ סתם כל שיש לו קרניים כללא הוא בין בבהמה בין בחי' ויפה הקשה ר"מ רבקש ומג"א לא הועיל כלום ועיין אריכות של מחצית השקל ולא העלו ארוכה:

וקרש אעפ"י שאין לו אלא קרן א' עיין פר"ח סי' פ' דמייתי דברי בעל שלטי גבורים פרק נ"ב ועיינתי הפרק ההוא ושם נאמר דודאי כללא הוא כל שיש לו קרניים יש לו טלפיים אבל דוקא ב' קרניים אבל קרן א' יש שיש להם סי' טהרה ויש שאין להם ומייתי כמה בע"ח בעלי קרן א' ואין להם סי' טהרה ומשו"ה תנן במתניתין כל שיש לו קרניים לשון רבים ולא תנן כל שיש לו קרן בלשון יחיד כמו דתנן כל שיש לו סנפיר אע"כ דוקא קרניים שנים הוה סי' טהרה ולא א'. והיינו דאמרינן וקרש אעפ"י שאין לו אלא קרן א' והוה סד"א דיהי' טמא אפ"ה טהור היא. ועפ"ז צע"ג ש"ס דשבת כ"ח דמיירי משור שהקריב אדה"ר ש"מ דתחש טהור הי' ומאי ראי' הוא זה הרי כמה בעלי קרן א' טמאים הם והניח בצ"ע וכן הפר"ח תמה בזה עפ"י הנ"ל ולפע"ד ליישב דודאי מסברא חצונה סברא הוא כיון דעכ"פ בעל קרן א' אפשר שיהי' טהור כמו שמצינו קרש א"כ מסתמא תחש טהור הי' דכיון שהעיד ר"מ שהקב"ה בראו לפי שעה לצורך המשכן מהיכי תיתי נימא שברא דבר טמא למשכן ובעלמא אמרינן אין דבר טמא יורד משמים וה"נ דכוותי'. אלא לכאורה הא חזינן שנברא חסר שהרי הי' לו לברוא אותו בשני קרניים בסי' טהרה מבורר ואפ"ה לא נברא אלא בקרן א' הה"נ נימא דטמא הי' לשום טעם כמוס אצל הקב"ה ע"כ אמר קרן א' אינו ריעותא שהרי גם שור הראשון שנברא בעולם הי' בעל קרן א' ואותו כיפר על אדה"ר וראוי הוא שיברא הקב"ה דוגמתו לצורך מלאכת המשכן אבל טהור הוא עכ"פ וא"ש בעזה"י ומיושב גם דברי תוס' ד"ה וקרש וכו' וק"ל:

והזהרו ברבי אחאי דמאיר עיני הגולה הוא פי' עיזא דכרכוז הוא ספק עז ספק צבי ור' אחאי לא בעי להחליטו להתירו כצבי כוון שישן וב' עיניו סתומים ויאמרו ח"ו דומה דודי לאותו צבי וח"ו כי הקב"ה עינו פתוחה על ישראל בגולה כמ"ש תוס' בשם המדרש והיינו מאיר עיני הגולה:

בין אונא לאונא פי' מהר"מ שיף בין אזן לאזן והיינו רוחב פניו וכן נראה דאין לומר בין אונא דריאה דמי ראה אותו במותו דאין נכנס ליער שלו לראות נבלתו ולא הרגו אדם מעולם. אבל בחייו אפשר שראוהו אדם מרחוק ושיער רוחב פניו והיינו דפירש"י לקמן משכי' דטבי' בי' עילאה ארכו ולא פי' משכי' עורו אבל איהו גופי' גדול טפי טובא דצבי אין עורו מחזיק בשרו אבל רש"י לא רצה לפרש כן דמי מדד עורו המופשטת כנ"ל ע"כ פי' אורכו של הטבי' דבי עילאה קאמר:

מאי רבותי' פרשא קטל ארי'. נראה הקיסר ידע דהמשלים הללו אינם אלא לסבר האזן. אך הקיסר דיבר כלפי הנביא שאמר על עצמו ארי' שאג מי לא ירא ה' אלקים דבר מי לא ינבא המשיל מוראו מפני הקב"ה כמוראו מפני הארי ומאי רבותי' דארי' פרשא קטל ארי' ואין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר וא"כ גבור כמותו מאי רבותי' להמשיל יראתו את ה' כמוראו מפני הארי והשיב לו ריב"ח כאימתו מפני ארי' דבי עילאה וק"ל:

בעינא דאיחזא לאלקינו עמהרש"א ח"א:

מפרי פי איש תשבע בטנו שלחו מתם הלכתא כותיה וכו'. כתב הרב עיון יעקב ז"ל כי מותר לאכול כדי לברר הוראתו ולכך הלכתא כוותיה כי מעשה רב ובפרט דעביד עובדא בנפשיה וכו' לכן שלחו דהלכה כוותיה ולא כרב אחאי אפ"ה הזהרו בשאר דברים שאומר כי מאיר עיני גולה הוא עכ"ל. ולי ההדיוט אין דבריו מחוורין חדא הא דקאמר דמעשה רב לכן שלחו מתם דהלכתא כוותיה. ואין נראה כן דלא משום דמעשה רב ועביד עובדא בנפשיה וכו' רק דבמערבא בלאו הכי הוו ידעי דכן הלכה. וזאת שנית מ"ש דיזהרו ברב אחאי בשאר דברים נראה דהעיקר כמו שפירש רש"י ז"ל לנהוג בו כבוד ולדון לפניו בהלכה עד שיחזור בו ולא להתיר לפניו מה שהוא אוסר דמאיר עיני גולה הוא עכ"ד רש"י ז"ל והם דברים נכונים ופשוטים ואין להאריך:

להתיר חלבה. והכי קאמר אלו סימני חיה לידע שחלבה מותר: שיש לה קרנים. לקמיה מפרש: טלפים. צפורני הפרסות: אי אתה צריך לחזור. שאפילו נחתכו רגליה כשרה וחלבה מותר שהקרנים סימן מובהק הוא: קרש. חיה היא ולקמיה מפרש לה: כרוכות. גילדי גילדי קליפה על קליפה כעין קרני השור: חרוקות. מלאות פגימות וחריצים קרניי''ר בלע''ז: והרי עז דחרוקות. דקס''ד הדר ביה מכרוכות ואוקי סימנא אחרוקות וכרוכות תו לא בעינן: מפוצלות. פורקייר''ש בלע''ז: והרי צבי דאין מפוצלות. לא ידענא מאי קאמר דהא ודאי מפוצלות הן ונראה בעיני שמה שאנו קורין צבי לא היו הם קורין צבי אלא אותן הנקראים שטיינבו''ק וקרנים שלהן אינן מפוצלין: חדורות. עגולות שמעתי ולא כשל עז שהן רחבות ולא נראה דכרוכות היינו עגולות כדאמר בב''ק (דף נ:) גבי שיחין ומערות ובבכורות (דף מ:) נמי גבי פיו דומה לשל חזיר והכי גרסינן חדורות כעין קרני איל וצבי שחדין למעלה: הלכך. כיון דאיכא מפוצלות ואיכא דלאו מפוצלות: היכא דמיפצלא לא דינא ולא דיינא. כלומר אין להרהר ולחזר אחר סימן אחר שאין פיצול בקרני בהמה: והיכא דלאו מפוצלות. כגון צבי: בעינן חדורות כרוכות וחרוקות. דניפוק מספיקא דכולהו חרוקות לאפוקי מספיקא דשור חדורות לאפוקי מעז שהן רחבות כרוכות לאפוקי נמי מספיקא דעז ואף על גב דשל עז אינן חדורות יש עז כרכוז ששמו עז וקרניו חדורות וחרוקות ומספקא לן אי מינא דעז הוא: דמיבלע חירקייהו. חריציהן תכופות וסמוכין ומובלעים זה בזה: והיינו ספיקא דעיזא כרכוז. שקרניו חדורות וחרוקות ומספקא לן כיון דחדורות וחרוקות חיה הוא או דילמא כיון דשמו עז מין בהמה הוא: דעקור מלא צנא דתרבא מינה. לאחר שחיטה הוציאוהו ממעיה: מפרי פי איש. בשכר ששמעתי וקבלתי שהוא מותר בטני שבע ממנו: והזהרו ברבינו אחאי. לנהוג בו כבוד ולדון לפניו כהלכה עד שיחזור בו ולא להתירה בפניו מה שהוא אוסר שמאיר עיני גולה הוא: קרש. דיי''ן בלע''ז: דבי עילאי. שם יער: טגריס. לא איתפרש לן היכא איירינן ביה: משכיה. ארכו: אריה שאג מי לא יירא. כך ה' אלקים דבר מי לא ינבא הרי שנמשל לו: פרשא קטיל אריא. אדם גבור הורג את הארי: דמחזית ניהליה. לאריא דבי עילאי: איברא. אמת אני רוצה לראותו ועל כרחך צריך אתה להראותו לי: אפילו כל מעברתא. הפילו כל הנשים המעוברות:

כקרני חיה ולא טלפים כטלפי חיה וי''ל הכי כל שיש לו קרנים גרידא כקרני חיה חלבו מותר או שיש לו טלפים כטלפי חיה כמו כן אין לספוקי בבהמה רבי דוסא אומר יש לה קרנים כקרני חיה חלבה מותר יש לה טלפים כטלפי חיה אכתי איכא לספוקי בבהמה דיש טלפי חיה דומות כטלפי בהמה והשתא מתני' דפ' בא סימן (נדה נא:) דכל שיש לו קרנים יש לו טלפים מצי אתי ככולי עלמא דרבנן מודו כל שיש לו קרנים יש לו פרסות סדוקות אך קשה על פירוש זה דכי פריך והרי עז שיש לו קרנים וטלפים מסתמא הוי ההוא טלפים דמו כטלפי דחיה כמו טלפים דברייתא ולמה ליה למימר תרתי דאיכא בעז כיון דבחד סגי להתיר חלבה: והרי עז דחרוקות. פי' בקונטרס דסלקא דעתיה דהדר ביה מכרוכות ואוקי סימנא אחרוקות וכרוכות תו לא בעינן ותימה ולישני ליה דתרוייהו בעינן חרוקות וכרוכות ועוד בסמוך דבעינן חרוקות וכרוכות וחדורות אמאי לא סגי בכרוכות וחרוקות ומפרש הריב''ם דהאי והרי עז מעיזא כרכוז פריך דכרוכות וחרוקות חלבו אסור למאן דאסר לה בסמוך ואע''ג דלית הלכתא כוותיה פריך אליביה היכי מפרש לה לברייתא ומשני מפוצלות בעינן ופריך והרי צבי כו' עד היכא דלא מיפצלן בעינן כרוכות חרוקות וחדורות דבכרוכות וחרוקות לבד לא סגיא משום עיזא דכרכוז ובחדורות וכרוכות נמי לא סגי דשל שור נמי כרוכות ועגולות וחדורות גם חדין בראשיהן ובחדורות ובחרוקות נמי לא סגיא משום עז סתם הלכך בעינן כל תלתא והאי הוא דמבלע חירקייהו כלומר בענין אחר אין החריקה סימן והיינו ספיקא דעז דכרכוז לאו אמיבלע חירקייהו קאי אלא אחדורות דלמאן דאמר עז כרכוז חיה היא לא בעי כלל חדורות וקשה קצת דהוה ליה לפרש בהדיא והרי עז דכרכוז כיון דמעז כרכוז קא פריך וגם הלשון משמע שבא לפסוק הלכה היכא דלא מיפצלי וי''ל דיש שום מין עז דקרניה כרוכות וחרוקות ומההיא פריך ולא מעיזא כרכוז והשתא קאי שפיר ספיקא דעיזא כרכוז אמיבלע חירקייהו: והרי צבי שאין מפוצלות כו'. פירש בקונטרס צבי אין זה שאנו קורין צבי דהא ודאי מפוצלות הן אלא צבי זהו אותו שאנו קורין אותו אשטנבו''ק דקרניה שלו אינם מפוצלות ור''ת אומר דזהו אותו שאנו קורין צבי דהא חזינן שאין עורו מחזיק את בשרו וצבי כן הוא כדאמר במסכת כתובות (דף קיב.) בסוף וחזינן נמי דבשעה שהוא ישן עינו אחת פתוחה ואמרינן במדרש שיר השירים דומה דודי לצבי מה צבי זה בשעה שהוא ישן עינו אחת פתוחה כך הקב''ה בשעת גלותן וצרתן של ישראל נותן עינו עליהם לשומרם וה''ג ר''ת מבוצלות כלומר זקופות וראשיהם כפופות ושל צבי אינם כפופות כלל ומבוצלות לשון כפיפה כדאמר בקדושין פרק האומר (דף סב:) מאי משמע דהאי אגם לישנא דבוצלנא הוא דכתיב הלכוף כאגמון ראשו ואפילו גרסינן מפוצלות אין לחוש דכמו מבוצלות הוא כדאשכחן פרק בכל מערבין (עירובין כט:) דאפציל זירתא דהוי כמו דאבציל ובמשניות יש בכמה מקומות הבקר במקום הפקר (פאה פ''ו משנה א): וקרש אע''פ שאין לו אלא קרן אחת חלבו מותר. וא''ת בפרק במה מדליקין (שבת דף כח:) אמר תחש קרן אחת היה לו במצחו וטהור היה מדאמר רב יהודה דאמר שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו והיכי דייק מדרב יהודה שהיה תחש טהור והלא כל אותן שיש להן קרן אחת אינן שוין דהא איכא קרש שהוא חיה ושור שהוא בהמה וי''ל דסמיך אמתניתין דבא סימן (נדה דף נא:) דכל שיש לו קרנים יש לו טלפים ומסתמא אפילו בקרן אחת איירי מדאשכחן שור שהקריב אדם הראשון שקרן אחת היתה במצחו וטהור ומיהו כמו כן היה לדקדק מקדש דהא חזינן שאין לו אלא קרן אחת והוא מעלה גרה ומפריס פרסה: הכי גרסינן שיתסר (הוי משכה אמהתא) דטביא דבי עילאי ולא גרסינן אריא דאפילו בין אונא לאונא אית ליה תשע אמהתא א''כ משכיה טפי משיתסר: נתור ככי ושיני. מכאן משמע דככי לא הוי החניכיים שקורין יינציב''ש שאותן אין דרכן ליפול כדאשכחן בערבי פסחים (דף קיג.) א''ל רב לבריה לא תשתי סמא ולא תעקור ככי אלא ככי הם השינים האחרונים הטוחנים המאכל ושינים הם השינים שלפנים וכן (איוב יג) על מה אשא בשרי בשיני מתרגמינן אטול בסרי בככי. [וע''ע תוס' ע''ז כה. ד''ה ככי]:

דף נט - ב

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד