חולין סא ע"א

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף סא - א

וילפינן מיניה בבנין אב: מה נשר מיוחד בארבעה דברים:

א. שאין לו אצבע יתרה גבוהה אחרי שאר האצבעות.

ב. ואין לו זפק. כיס שהאוכל מתקבץ בו.

ג. ואין קורקבנו נקלף מן הבשר בלא חיתוך סכין.

ד. ודורס אוחז בצפורניו ומגביה מן הקרקע, ואוכל -

הרי הוא טמא.

אף כל עוף כיוצא בו, שאין לו את ארבעת הסימנים הללו, הרי הוא טמא. אבל עוף, שיש בו אחד מארבעת הסימנים הרי הוא טהור, חוץ מהעופות המפורשים בתורה שהם טמאים, אף על פי שיש להם סימן טהרה.

וכמו כן כתיב בתורה "תורין", שהם עופות טהורים, שהרי מהם מביאים קרבנות העוף. ומהתורים הללו אתה למד בבנין אב לשאר העופות: מה תורים, שיש להן אצבע יתרה, וזפק, וקורקבן נקלף, ואין דורסין ואוכלין הרי הן טהורין. אף כל עוף כיוצא בהן, טהורין. ^[104]

ואם כן קשה, אמאי אמרה המשנה שסימני העוף לא נאמרו בתורה, והרי ילפינן להו מבנין אב מנשר!?

ומשנינן: אמר אביי: מה שאמרה המשנה שלא נאמרו בתורה סימני העוף, היינו, לא נאמר פירושן מדברי תורה. שלא נתפרשו הסימנין בפירוש בתורה, אלא מדברי סופרים ילפינן להו - מבנין אב, מנשר ומתורין.

תני רבי חייא: עוף הבא לפנינו בסימן אחד של טהרה - טהור [וכל שכן אם בא בשנים או בשלשה סימנים של טהרה, ובלבד שיכיר בו שאינו מעשרים וארבעה עופות הטמאים המפורשים בתורה], לפי שאין דומה עוף שיש לו סימן אחד, לנשר, שהוא עוף טמא.

נשר, דלית ליה כלל שום סימן טהרה, הוא שאמר רחמנא דלא תיכול אותו. הא איכא עוף דאית ליה חד סימן טהרה - תיכול!

והוינן בה: מדוע נלמד מנשר להכשיר עוף הבא בסימן אחד!?

ולילף מתורין: מה תורין, דאיכא בהו כולהו ארבעה סימני טהרה, ואותם התורה הכשירה, אף הכי נמי שאר עופות, רק עד דאיכא כולהו ארבעה סימני טהרה - ליתכשרו. אבל בפחות מארבעה סימני טהרה, לא נכשיר אותם!? ומשנינן: אם כן, אם תאמר דבעינן ארבעת סימני טהרה, שאר עשרים וארבעה עופות טמאים דכתב רחמנא, למה לי? הלא אין באף אחד מהן את כל ארבעת סימני טהרה. ומכך שהוצרך הכתוב לומר שאסור לאוכלם, משמע שבסימן אחד של טהרה די להכשיר את העוף.

ומקשינן: ונילף מינייהו, בכל שכן מעשרים עופות הטמאים המוזכרים בתורה שיש להם שלשת סימני טהרה. ונימא: מה התם, שיש להו תלתא שלשה סימני טהרה, ובכל זאת לא אכלינן להו. אף כל עוף הבא בתלתא סימנים, נילף שהוא טמא ולא ניכול ליה, וכל שכן עוף שיש בו רק תרי סימנים, וחד סימן, שלא נאכל אותם!?

ומשנינן: אם כן, שאפילו עוף הבא בשלשה סימנין ילפינן לאסור מעופות המפורשים בתורה - עורב, דכתב רחמנא שהוא עוף טמא, אף על פי שיש לו רק שני סימני טהרה, למה לי?!

השתא, היכא דאית ליה תלתא סימנים של טהרה לא אכלינן, עורב, דאית ליה תרי סימנין בלבד, מיבעיא למיכתב דלא אכלינן!? ומכך שכתבה התורה שאסור לאכול עורב, שיש בו שני סימני טהרה, שמע מינה שבשלשה סימני טהרה, עוף טהור הוא!

הערות

^[104] ולקמן מישבת הגמרא את הסתירה שבין הרישא, שמשמע ממנה שעוף הבא בסימן אחד טהור, לסיפא דמשמע ממנה שצריך ארבעה סימנים להכשיר את העוף.

מה נשר שנזכר בכתוב הוא מיוחד במה שאין לו אצבע יתרה, ואין לו זפק, ואין קורקבנו נקלף, והוא דורס ואוכל — טמא, אף כל כיוצא בו שיש בו ארבע סימנים אלה — טמא. ומצד אחר, מה תורין (ובני יונה) שיש להן אצבע יתרה, וזפק, וקורקבן נקלף, ואין דורסין ואוכלין — טהורין, שהרי נבחרו להקרבה על גבי המזבח (ויקרא א, יד), אף כל כיוצא בהן, שיש בהם ארבעה סימנים אלה — טהורין. ואם כן, כיצד שנינו במשנה שסימני העוף לא נאמרו מן התורה? אמר אביי, כך צריך להבין את לשון המשנה: סימני העוף לא נאמר פירושן, כלומר, לא נתפרש מה הם מדברי תורה, אלא מדברי סופרים, שהם פירשו את הסימנים.

תני [שנה] ר' חייא: עוף הבא לפנינו בסימן אחד בלבד של טהרה, ואינו מן העופות הטמאים שפירטה התורה — טהור, לפי שאין זה דומה לנשר. שמשום כך הזכיר הכתוב גם נשר ברשימת העופות הטמאים, אף שיכול היה איסורו להילמד מן העופות האחרים שאסרה התורה — כדי ללמדנו: נשר, דלית ליה [שאין לו] כלל סימני טהרה — הוא דלא תיכול [שלא תאכל], הא איכא דאית ליה חד [אבל אם יש עוף שיש לו אפילו אחד] מהסימנים — תיכול [תאכל] אותו.

ושואלים: ומדוע נלמד מנשר להכשיר? ולילף [ונלמד] להיפך מתורין לאוסרו: מה תורין שהכשיר הכתוב במפורש הם עופות דאיכא כולהו [שיש להם כל] הארבעה סימנים — אף הני נמי [אלה גם כן], שאר עופות שבאים לפנינו, אינם כשרים עד דאיכא כולהו [שיש להם כל] ארבעה סימני הטהרה!

ומשיבים: אם כן, שאנו למדים דבר זה מתורים, שאר עופות טמאין דכתב רחמנא [שכתבה התורה] שהם אסורים, למה לי לכותבם? והרי אין בהם אחד שיש בו כל ארבעת סימני הטהרה, ואם כן ניתן היה ללמוד את איסורם מתורים! אלא מכאן שאין למדים דין זה מתורים.

ושואלים: ומדוע למדים מנשר שדי בסימן אחד של טהרה? ונילף מינייהו [ונלמד מהם], מרוב העופות הטמאים, שיש בהם שלושה סימנים טהרה: מה התם [שם], בעופות הללו, יש תלתא [שלושה] סימנים של טהרה, ולא אכלינן [ועם כל זה אין אנו אוכלים אותם] — אף כל עוף שבא לפנינו, שיש לו תלתא [שלושה] סימני טהרה — טמא הוא, ולא ניכול [ולא נאכל] אותו, וכל שכן אם יש בו רק תרי [שני] סימנים, או רק חד [אחד]!

ומשיבים: אם כן, עורב, שיש לו שני סימני טהרה, דכתב רחמנא [שכתבה התורה] שהוא טמא, למה לי? השתא [עכשיו] שאתה אומר שעוף דאית ליה תלתא [שיש לו שלושה] סימני טהרה בלבד לא אכלינן [אין אוכלים אנו אותו], עורב דאית ליה תרי מיבעיא [שיש לו שני סימני טהרה בלבד נצרכה לומר] שהוא אסור? אלא מכאן שלא התכוונה התורה שנלמד מהם, אלא דווקא אלה שנזכרו במפורש לאיסור הריהם אסורים, אבל שאר עופות שיש בהם שלושה סימני טהרה — מותרים.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

Just as a nesher is unique in that it has no extra digit or crop, and its gizzard cannot be peeled, and it claws its prey and eats it, and it is non-kosher, so too, all like birds with these four signs are non-kosher. And just as doves and pigeons, which have an extra digit and a crop, and whose gizzard can be peeled, and do not claw their food and eat it, are kosher, as they are fit for sacrifice on the altar (see Leviticus 1:14), so too, all like birds with these four signs are kosher. If so, why does the mishna state that the signs were not stated in the Torah? Abaye said: The mishna means that the explanation of the signs of a kosher bird was not stated in the Torah. Rather, one learns it from the statements of the Sages, i.e., the baraita.

Rabbi Ḥiyya teaches: A bird that comes before a person with one sign of a kosher bird, and which is not listed in the Torah as non-kosher, is kosher, since it is unlike a nesher. The verse did not need to state that the nesher is non-kosher, since one could have inferred this from the list of other non-kosher birds. Rather, the verse mentions the nesher specifically to indicate that it is only a bird like a nesher, which has none of the signs of a kosher bird, that you shall not eat. But if there is a bird that has even one of the signs, you may eat it.

The Gemara asks: But why learn specifically from the case of a nesher? Let one derive the opposite from the case of doves: Just as doves, which the Torah mentions explicitly as kosher, have all four signs, so too here, no other bird is kosher unless it has all four signs.

The Gemara responds: If it is so that one learns from the case of a dove, why do I need the rest of the non-kosher birds that the Merciful One wrote? Since none of them has all four signs of a kosher bird, their non-kosher status could simply be inferred from the case of a dove. Rather, since the Torah states explicitly that they are non-kosher, it follows that one does not learn from the case of a dove.

The Gemara objects: But let us derive instead from them, i.e., the rest of the non-kosher birds, which each have only three signs, the following: Just as there, those birds have three of the signs of a kosher bird mentioned in the mishna, and we still do not eat them, so too, all other birds that have three signs should have the same halakhic status, and we will not eat them. And all the more so should this apply to a bird that has only two signs or one.

The Gemara responds: If so, why do I need the crow that the Merciful One wrote among the non-kosher birds? Now that it is established that we do not eat any bird that has three signs, is it necessary to mention the crow, which has only two? Rather, those birds explicitly listed as non-kosher are prohibited, and all other birds with any number of signs are kosher.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

א"כ שאר עופות טמאין למה לי. כלומר אי אמרינן מה תורין דאית בהו ארבעה אף כל דאית בהו ארבעה ואי לית ליה ארבעה לא א"כ שאר עופות טמאין לבר מנשר ומפרס ועזניה ומעורב דכתב רחמנא למה לי דאית להו תלתא תלתא סימנים ואעפ"כ טמאין הא אמרינן וגמרינן מתורין מה תורין דאית בהו ארבעה ולא פחות אף כל עופות לישתרו בארבעה ולא פחות:

אלא מדכתב רחמנא עשרים ואחד עופות. ש"מ דלא גמרינן מתורין:

ונילף מהתם. כלומר משאר עופות טמאין:

התם כו' תרי מיבעיא. כלומר עורב אית ליה תרי סימנין ואף על פי כן טמא:

מתני': סימני העוף לא נאמרו. מפרש בגמרא שלא נאמר פירושן מדברי תורה אלא מדברי סופרים, שחקרו ומצאו ההפרש שיש בין נשר שמנה הכתוב בטמאין ובין תורין שמנה הכתוב בטהורים ונמצאו מוחלקין בארבעה סימנין אלו.

אמרו חכמים כל עוף הדורס טמא שאין לך בכל הטהורין דורס לעולם. ופירש רש"י ז"ל שמניח רגלו על המאכל בשעה שהוא אוכל כדי שלא ינוד האוכל ויבא כולו לפיו.ורבינו תם ז"ל פירש שדורס ואוכל והוא שדרכו לדרוס ולאכול חי וכדאמר בבבא קמא (טז, ב) אמר שמואל ארי ברשות הרבים דרס ואכל פטור. פירוש משום שדרכו בכך והוי ליה תולדה דשן ברשות הרבים דפטור, טרף ואכל חייב דלאו דרכיה למיטרף ולמיכל ואינן כעין דורס דקתני לעיל (חולין מב, א) במתניתין דרוסת הנץ ודרוסת הגס. דהתם פירושו שמטילין ארס, וכן כל עוף טמא יש לו ארס וזיהרא, ודריסה דהכא דורס ואוכל חי, והראיה שהרי שנינו ודרוסת הזאב (ובב"ק פרק כיצד) [ובבבא מציעא פרק המפקיד (בבא מציעא מא, א)] אמרינן דלא דריס ואכיל אלא טורף ואוכל, אלמא דריסה דהכא לאו היינו דריסה דהתם. ועוד כתב ר"ת ז"ל דאכילת זבובים ושקצים ורמשים חיים לא חשבינן ליה בהכי דורס ואוכל. ולא מספקא דילמא דריס שאין נראה מה שפסק רש"י ז"ל לספוקי בדריסה ע"כ.

וכל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף טהור. מתוך מה שפירש רש"י ז"ל בגמרא משמע דסבירא ליה דכללא דמתניתין לאו דוקא, דסיפא דמתניתין ארישא סמיך, כלומר אם ידוע שאינו דורס ועוד יש לו תלתא סימני טהרה בגופו בידוע שהוא טהור, דאין לך עוף טמא שיש לו ארבעה סימני טהרה. אבל בזמן שמצא לו אלו השלשה אם אינו יודע אם דורס אם לאו טמא. ובגמרא מפרש הוא ז"ל דעשרים עופות טמאין אית להו תלתא סימני טהרה כמות זה יש לזה, ומאותן השלשה שנים מהן ישנן בעורב ואחד מהן בפרס או בעזניה, והסימן הרביעי שאינו נמצא כלל בכל שאר העופות הטמאין הוא בפרס או בעזניה. עוד כתב הוא ז"ל דעורב הוא דורס. נמצא עכשיו שמתוך דבריו אנו למדין דשלשה סימנין הנוהגין בעשרים עופות הן אצבע יתירה וזפק וקרקבן נקלף. ולפיכך עוף הבא בשלשתן אסור עד שיתברר שאינו דורס, שאם אתה אומר שאין שלשה אלו השלשה הנוהגין בכולהו עשרין עופות למה אנו צריכין לבירור שאינו דורס, שהרי אין לך עופות טמאים אלא ארבעה ועשרים הכתובים בפרשה וכדאמרינן בגמרא ואין לך אחד בהן שיש לו שלשה סימנין בגופן. אלא ודאי לפי דברי רבינו ז"ל כולהו עופות יש להן אצבע זפק וקורקבן נקלף אבל דורסין הן, ועורב יש לו אצבע וקורקבן ואין לו זפק ודורס. ועזניה בדרך הדמיון אצבע לבדו, ואין לו זפק ולא קורקבן ודורס. ופרס אין לו זפק ולא קורקבן ולא אצבע. אבל יש לו הסימן הד' שאינו בכולן והוא שאינו דורס. כך נראית עיקר סברתו ויסודו של רש"י ז"ל בהלכה זו.
אלא דגבי שמנה ספיקות דגמרא כתב הוא ז"ל בחלוף מה שאמרנו, שהוא ז"ל פירש דכל אותן ספיקות ג' סימן טהרה היו מבוררין בהן שהן אצבע וזפק ואינן דורסין, אלא שאין קורקבנו נקלף ביד אלא בסכין, וזו היתה ספיקתן שאם קליפת סכין נחשבת קליפה הרי אלו טהורין בודאי שיש להן ארבעה סימני טהרה כתורין, ואם אינה נחשבת קליפה יש לספוקי בכולהו עשרים עופות טמאים, וזה הפך מה שאמרנו. שהרי אין לך בכל העופות טמאין שיש להו שני סימנין בגופן ושאינן דורסין, וצ"ע. ואם תשאל למה אנו צריכין ארבע סימנין להתיר עוף הבא לפנינו, והלא באחד בגופו וידוע שאינו דורס יש להתירו, שאין לך בכולהו עופות טמאים כזה, וכן בשני סימנין בגופו שאינן אותן שהן בעורב והעורב מצוי הרבה וידוע להן איזה סימנין יש לו. יש לומר דמתניתין לא בא אלא ללמד על עיקר הסימנין הטהורין וסימני הטמאין וכדרך ששנו בברייתא מה נשר מיוחד שיש לו ארבע סימני טומאה אף כל כיוצא בו טמא, ומה תורין מיוחדים שיש להן ארבעה סימני טהרה אף כל כיוצא בהן טהור. אבל לידע המותר מן האסור לפי הפירוש שכתבנו בסימן אחד בגופו וידוע שאינו דורס טהור. ואי נמי בסימן אחד בגופו לבד במקום דלא שכיחי פרס ועזניה. ואי נמי בשני סימנין בגופו והן שאינן בעורב.

גמרא, גירסת הגאונים ז"ל כך היא: תני רבי חייא עוף הבא בסימן אחד טהור לפי שאינו דומה לנשר וכו' ונגמור מתורין וכו' אם כן שאר עופות טמאין דכתב רחמנא למה לי ונילוף מינייהו אם כן עורב דכתב רחמנא למה לי. ופירוש דר' חייא בא להתיר כל עוף הבא אפילו בסימן אחד בגופו, ואף על פי שאינו בקי בהן ובשמותיהן, דפרס ועזניה לא שכיחי בישוב, וכל שכן בב' סימנין, והוא שיכיר עורב ומינו, וכל שכן בג' בגופו, והוא שיכיר העופות הכתובין בפרשה הן ומיניהן, והילכך כל שאר העופות שאין מהן אם אינן דומין לנשר טהורין, דנשר בנין אב דכל שאין כמוהו טהור, והוא שאינו ידוע שדורס, אבל ידוע שדורס ודאי טמא, דהא כל הדורס טמא כדקתני במתני', ואף על גב דר' חייא מבנין אב דנשר גמירי לה והלכך היה מן הדין שאפילו דורס טהור כיון שאינו דומה לנשר בארבעה סימנין, יש לומר שכך היתה קבלה בידן של חכמים שאין לך בכל העופות הטהורין דורס כלל. ואם תאמר כיון שהוא בקי בכולהו עשרים וארבעה עופות טמאין אפילו דומה לנשר נמי אמאי טמא, דהא אמרינן לקמן (חולין סג, ב) דגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעופות טהורין מרובין מן הטמאים לפיכך מנה לך בטמאין, כלומר שאין לך טמא אלא אלו בלבד, וכיון שזה בקי בהן ויודע שאין זה מהן בידוע שהוא טהור, יש לומר קים להו לרבנן שאין לך בטהורין שיש לו ארבעה סימנין כנשר ובודאי יצא זה מבקיאתו וטועה הוא ואין ליסמך על בקיאתו כלל. ועוד נראה לי שכל סוגיא זו אינה הלכה על דרך מה שאמרנו למטה שאין עופות טמאין אלא אותן עשרים וארבעה מינים בלבד, שאם אתה אומר כן מאי בנין אב דקא בני הכי מנשר ואמר מה נשר אף כל והלא אין לך אלא נשר בלבד. ואם תאמר משום מיניו נשר אין לו מין, אלא ע"כ כמו שאמרנו. וע"כ כל סוגיא זו מוכרחת כן מדקאמר וניליף מעורב ונילף מפרס ועזניה. ועוד יש לומר דמה שאמרנו גלוי וידוע וכו' לפיכך פרט בטמאין, לאו למימרא שאלו בלבד שפרט לך הכתוב יש, אלא לומר לך שהטמאין מועטין ולפיכך מנה הכתוב בטמאין לומר שאלו וכיוצא בהן בלבד טמאין. וגם זה נראה לי נכון. ואקשינן ונגמר מתורין ועד דאית ליה ארבעה סימני טהרה כתורין לא ניכול, ופרקינן אם כן שאר עופות טמאים דכתב רחמנא למה לי לישתיק מינייהו ואנא ידענא דאסורין. ואיכא מרבוותא ז"ל דלא גריס שאר עופות אלא עופות, דהא לאו מעופות טמאין סליק דלימא שאר עופות אלא מתורין סליק, ונראה שאין למחוק הגירסא בכך, דהא עיקר דינא בנשר היא ומנשר הוה יליף לה ר' חייא, ועוד דע"כ לאו כולהו עופות טמאין קאמר, דהא נשר או שאר עופות מיהא איצטריך למילף מינייהו סימני טהרה וטומאה דהא לא ידעינן להו אלא מנשר או משאר עופות טמאים ותורין, אלא שאר עופות גרסינן, דאי אפילו לא גרסי ליה הכין אית לן לפרושי כדאמרן כנ"ל.

וניליף מינייהו אם כן עורב דכתב רחמנא למה לי השתא שאר עופות דאית להו תלתא בגופייהו אמרת לא ניכול עורב דלית ליה אלא תרי מיניהו צריכה למימר דלא אכלינן. והוא הדין דהוה מצי לפרוקי ליה הוה להו עשרים כתובין הבאין כאחד ואינן מלמדין, אלא דעדיפא מינה קאמר דעורב גופיה לא צריך קרא כלל למיכתביה. ואם תאמר היכי הדר פריך ניליף מיניהו, דהא היינו קושיין קמייתא דאקשינן וניליף מתורין ומפרקינן אם כן שאר עופות טמאין למה לי, והשתא נמי אי לא אכלינן עד דאיכא ארבעה הדרא קושיין לדוכתיה אם כן שער עופות טמאין דכתב רחמנא למה לי. ותירצו בתוספות דהכי פירך וניליף מינייהו דבאותן שלשה סימנים לא ניכול אלא בתרי מינייהו. ולא ירדתי לסוף דעת התירוץ הזה. דאם כן היכי פרקינן אם כן עורב דכתב רחמנא למה לי. דאדרבה איצטריך למיסר גופיה. דאלו אתא משאר עופות משרא הוה שרינן ליה כדאמרן ונראה לי דלאו קושיא היא, דמעיקרא כי פרכינן מתורין קא סלקא דעתך דתורין לאו לקרבן בלבד כתבינהו רחמנא אלא אף למילף מינייהו, ופרקינן אם כן דלבנין כתבינהו רחמנא לתורין שאר עופות טמאין דכתב רחמנא למה לי, אלא ודאי תורין לקרבן הוא דאתא וכדאמר מר עוקבא לקמן (חולין סא ע"ב), והלכך הדר פריך וניליף משאר עופות טמאין דכיון דתורין כתבינהו רחמנא לקרבן ודאי איצטריכו שאר עופות טמאין למכתבינהו דהא לא אתא מתורין, ופרקינן אם כן עורב דכתב רחמנא למה לי.

תורים ר"ל שנבחרו לקרבן מה תורים יש להם כל סימני טהרה ואינו דורס וטהור אף כל כיוצא בו טהור ולמדנו מנשר שכל שאין לו שום סימן מאלו טמא ומתורים למדנו שכל שיש בו ארבעה סימנים אלו טהור ואע"פ שמ"מ למקצתם לא למדנו שהרי כל שעוף בא במקצת סימנין מדקדוקו של נשר אתה מטהרו ומדקדוקו של תור אתה פוסלו לכל מי שאינו מכיר את הכתובים בתורה מ"מ כל שיש בו סימנין אלו הוא מתירן בלא שום היכר וכל שאין שם אחד הוא מחליטן לאיסור והיאך החליט לומר בסתם שסימני העוף לא נאמרו כלל כלומר שאין זה שאינו מכיר את הכתובים יכול להתיר מכח שום סימן או להחליט באיסור את שאין בו אחד מהם והרי יש הרבה שיכול להתיר בסימנין או להחליט באיסורם ותירץ לו שאף לדבריו הסימנין מיהא לא הוזכרו ואמר אחר כן תני ר' חייא עוף הבא בסימן אחד טהור ופי' דבריו בשהוא בקי בכל אותם הכתובים בתורה ושזה אינו מהם וכל שנתברר לו בזה שיש לו סימן אחד של טהרה הן העדר דריסה הן אחד מן האחרים אף בדריסה לדעת קצת או בלא ידיעת דריסה לשטתנו ולדעת רוב מפרשים טהור וכל שכן אם בא בשנים או יותר שמאחר שאינו מאותם הכתובים בדין היה שלא לחזר אחריו בשום סימן שאין לך עופות טמאים אלא אלו אבל גזרת הכתוב הוא שאם נמצא בדרך זרות עוף שאינו מן הכתובים ולא ממיניהם בלא שום סימן טהרה שלא להתירו שלא יאכל דומה לנשר ואם לא כן נשר מיהא לא הוצרך ושאל אחר שאתה מזקיקו לכך מתורת נשר ליליף מתורים שנפרטו בהיתר אכילה הואיל ונבחרו לקרבן ואף לעוף שאינו מהם לא נתיר אלא בכולם וגירסת הספרים לשטה זו אם כן עופות טמאים דכתב רחמנא למה לי כלומר למה הזכיר אחד מהם בפרט יאמר סתם כל עוף טמא לא תאכלו והייתי למד טהרתם מתורים מדכתבינהו שמע מינה כל שאינו מהם מותר בסימן אחד ונמשך בשקלא וטריא כדרך הסוגיות ושאל וניליף משאר עופות טמאים ולא יאכלו אלא בשלשה סימנין והיה יכול לתרץ שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין אלא דעדיפא מינה תירץ ליה דאם כן עורב למה לי ושאל(ה) מעורב והשיב אם כן פרס ועזניה למה לי ושאל מפרס ועזניה והשיב אם כן נשר למה לי אלא כל שמכיר בו שאינו מן הכתובים מותר בסימן אחד וצריך מיהא סימן אחד וזהו שכתב נשר לאשמועינן נשר הוא וכו' וכן לכל כיוצא בה הא כל דאיכא חד ואינו מהם אכול ושאל ואי לאו נשר הוה דייקת נמי הכי בפרס ועזניה לומר הני הוא דאית להו סימן אחד לא תיכול וכן לכיוצא בהם הא איכא תרי ואינו מהם אכול ולא תתיר אף באותם שאינו מהם אלא בשנים שעל כל פנים האחרון אתה מזקיקו לדרשא זו והא הוו להו שני כתובים ואין מלמדין לאסור הדומה להם אחר שאינו מהם ותירץ דסימנא דאיתיה בפרס ליתיה בעזניה ולא הוו שני כתובים דהא מיצרך צרכי שלא היה סימן אחד מלמד על חברו וחזר ושאל מכדי כ"ד עופות טמאים נינהו ואי אפשר דחד דבהנך ר"ל של פרס ועזניה ליתיה בחד מהנך והוו להו פרס או עזניה בהדי חד מאידך שני כתובים והיאך היה יכול ללמוד הימנו אף בשלא כתב נשר ותירץ כ"ד עופות טמאים וד' סימני טהרה הוו ואין גורסין תלתא הדרי בכלהו אלא תלתא איתנהו בכלהו ר"ל שבכל העשרים יש בהן שלשה סימני טהרה ופרס ועזניה לית בהו אלא חד חד והילכך לא הוו שני כתובים לא בהדי אידך דהאי חד והני תלת ולא חד בדחבריה דהא האי דאיתיה בהאי ליתיה בהאי ואם לאו נשר הוה ילפינא מניהו ושאל אם כן תורים דכתב רחמנא הואיל ולא למילף מניהו כתיבי למה לי דאי לגופיהו ולשרויינהו פשיטא שהרי אינו מהם ותירץ לקרבן כלומר ולמעט בכל עוף אחר והדר אמר רב נחמן היה בקי כו' כלומר ומכיר בזה שאינו מהם בסימן אחד טהור כדברי ר' חייא אלא שהוסיף לומר שאם אינו בקי בסימן אחד טמא מחשש פרס או עזניה בשני סימנין טהור והוא שיכיר עורב שאין לחוש עוד לא לפרס ועזניה דהא לית להו אלא חד חד ולא לשאר עופות דהא תלתא אית להו ומפני שהעורבים מצויים וניכרים אצלם אמרה כן ושאלו בה וניחוש שמא מין עורב הוא שהרי זרזיר וסנונית לבנה נאכלו בטעות ונודע אחר כן שהם מין עורב והעמידוה שיהא מכיר עורב וכל מיניו ובא אמימר לחלוק על רב נחמן לומר שאף למי שאינו מכיר בא בסימן אחד טהור והוא דלא דריס ר"ל שלא ידוע לנו שיהא דורס שאם נודע כן אין אחר הדריסה כלום הא מן הסתם לא חיישינן שהרי אין לחוש אלא לפרס או עזניה וליתנהו ביישוב ואחר כך נחלקו בקצת עופות הן לענין עצמם אם כשרים אם פסולים הן לענינים אחרים כמו שיתבאר לך מן הפסק אלא שאין אנו מכוונים עכשיו אלא לישב הסוגיא לשטה זו והוא שזה שאמר רב אסי שמנה ספקות הן פירושה זו שהתרנו בסימן אחד למי שאינו מכיר אם היה אותו סימן קורקבן נקלף ומצינו שאינו נקלף ביד אלא בסכין הרי הדבר ספק אבל אם לאחר שהונחה בשמש הוא מתרפה עד שנקלף ביד סימן גמור הוא ותרנגולתא דאגמא שראוה דורסת ואסרוה בת שלש סימנין היתה וכשהיו סבורים עליה שאינה דורסת היו מתירין אותה מכח ארבעה סימנין וכשראוה דורסת עשאוה משאר עופות ומה שאמרו שקטנאי וכתנאי מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלין ומחשש פרס ועזניה פירושה גם כן למי שאינו מכיר ואין בהם אלא סימן אחד ואסרוה במקום שפרס ועזניה מצויים כגון סמוך למדברות ושאר דברים שבסוגיא פשוטים הם והרי שנתישבו השמועות לשטה זו אלא שעיקר השיטה החוש מעיד לנו כנגדה שהרי הנץ משאר עופות הוא ודורס ואין בו אלא סימן אחד והוא אצבע יתרה וכן בת היענה אין לה סימן דריסה כלל ומצאו בה קורקבן נקלף אבל לא אצבע יתרה ולא זפק וכן בדיקת הרבה עופות מעידה כנגד שטה זו ומ"מ הם פרשו בנץ של תורה שאינו כמה שלועזין אותו ומ"מ מה הועלנו שהרי אי אפשר להיותם ממין פרס שהרי אינו מצוי ביישוב ומ"מ יש לומר שאין לו שום סימן טהרה ואין זה אצבע יתרה כלל שאף הנשר נאמר בו שאין לו סימן טהרה ואנו רואין בו אצבע זו עד שהוצרכו קצת רבנים לומר שאין זה נשר הכתוב בתורה כמו שאמרו בנץ ומ"מ לא הועילו כלום כמו שכתבנו אלא שאין זה סימן טהרה ואפשר שהנץ ממיני הנשר ויש מעידין עליו בשני סימני טהרה ומפרשים בו שהוא ממיני העורב אלא שאומרים כנגד שיטה זו שהרבה עופות דורסים שאין להם שלשה סימני טהרה ואין בכך כלום שמיני העורב אין להם מספר ושמא מאותו המין הם ואף כשיבאו בסימן אחד שמא ממין הפרס הוא ודחק ונכנס ואין לחוש בכך לשאינו דורס ותדע לקיים מה שכתבנו שגדולי המפרשים כתבו שאין אנו בקיאין באצבע יתרה ואף לא בזפק מפני שיש לקצת עופות כיס הקרוי גורגא שהיא במקום זפק ואין סימן טהרה מובהק אלא קליפת הקורקבן ביד ואף בפרס ועזניה כתבו שמא על מקומותיהם העידו ושמא עכשיו מצויים הם ולמה שכתבנו בחסרון בקיאותנו באצבע יתרה כתבו רוב מפרשים שהיא אצבע שאחורי הרגל בסוף הרגל ונקרא בלשון בני אדם אישפירון ויש מפרשים על אצבע היוצא מן השוק על אותו אצבע שבסוף הרגל שהזכרנו ויש אומרים שזה רוב עופות מצויים בה ומפרשים יתרה גדולה על הדרך שביארנו בנשמה יתרה והיא אמורה על אצבע האמצעית כלומר שיש להם שלש אצבעות והאמצעי הוא הגדול והנשר אין לו אלא שתים לפניו ואחת לאחריו ובדקו הזרזיר הנקרא אישטורניל ומצאו בו אצבע יתרה וקורקבן נקלף כעורב ובסנונית הנקרא אירונדיל ומצאו בו אצבע יתרה וקורקבן נקלף ואף העוף הנקרא אווצטור וכן עוף הנקרא מילאן בדקו ולא מצאו בהם אלא אצבע יתרה וכן מצאו הענין בעוף הנקרא וולטור ואומרין עליו שהוא דיה:

השיטה השניה לקצת גדולי נארבונאה ופירשו שמשנתנו זו כללים כללים נאמרה ראשון שכל עוף הדורס טמא ואין בו בדיקה והשני שכל שיש לו שלשה סימני טהרה בידוע שאינו דורס ואין אנו צריכין לברר שאינו דורס והוא ששנינו בבריתא בגמרא רבן גמליאל אומר דורס ואוכל בידוע שהוא טמא יש לו אצבע יתרה וזפק וקורקבן נקלף בידוע שהוא טהור שכל שהוא בשלשה סימנין אלו בידוע שאינו דורס ודעתם בשאר עופות שכולם דורסים אלא שאין לאחד מהם אלא סימן אחד של טהרה זה בכה וזה בכה ולא נשתנו פרס ועזניה משאר עופות אלא שאחד מאלו סימן שלו שאינו דורס אין לספק בו אלא בפרס או עזניה והם אינם מצויים ביישוב ומכשירין אותו לא נתברר לנו אם דורס אם לאו אם בא בסימן אחד מספקין אותו בכל שאר מיני עופות וטמא בא לו בשנים מטמאין אותו מספק עורב ומיניו וחכמי הדורות כתבו להלכה אבל לא למעשה שכל עוף שהוא לבן גמור אין לחוש לעורב ומיניו שאין במין עורב כלו לבן וסנונית לבנה על שם כריסה נקראת כן ובדרש אמרו אם יעלה חמור בסלם ימצא דעת בכובסים אם ידור גדי עם נמר תדור כלה עם חמותה אם נמצא עורב כלו לבן תמצא כשרה בנשים:

בא לו בשלשה טהור לגמרי ככלל השנוי במשנתנו בידוע שאינו דורס וביאור הסוגיא לדעתם הוא שתחלה כלל במשנתנו כל עוף הדורס טמא ולשטה זו יכול היה לכלול שאינו דורס טהור אלא שזה אינו ניכר בכל עת וכן שהרבה פעמים טועים בה כמו שאמרו בתרנגולתא דאגמא חזינא דדרסא ומה ששאלו בה ולא והתניא וכו' הכל כמו שביארנו בראשונה וכן דברי ר' חייא כלם בבקי בהם כמו שביארנו וכן כל אותה שיקלא וטיריא ואין גורסין אם כן שאר עופות למה לי אלא אם כן עורב למה לי וחוזר ומקשה מעורב ומשיב אם כן פרס ועזניה למה לי ובאמת קשה לפרש לשטה זו למה פרט פרס ועזניה שהרי לדעתם אף שאר עופות אין להם אלא סימן אחד והוה ליה למימר אם כן שאר עופות טמאים למה לי אלא שאפשר לומר שכך היה דרכה של סוגיא כדי להקשות אחר כן טעמא דכתב נשר כו' ולאשמועינן דהואיל ודאיתיה בחד ליתה בחבריה לאו שני כתובים נינהו הא שאר עופות איפשר דהאי דאיתיה בהאי איתיה בהאי והוו שני כתובים והקשה מכדי כ"ד עופות טמאים הוו וכו' כמו שביארנו בראשונה ואין גורסין תלתא איתנהו בכלהו אלא תלתא הדרי בכלהו ופירושו שחוזרים חלילה בהם זה בסימן פלוני וזה בסימן פלוני והא דרב נחמן הוא שכל שאינו בקי טמא בסימן אחד מחשש שאר עופות ובשני סימנין טהור כל שיכיר עורב ומיניו הא בשלשה טהור בלא שום היכר ואמימר הכשיר בסימן אחד והוא דלא דריס כלומר כל שאותו סימן הוא שאינו דורס שאין לחוש בו אלא לעזניה וביישוב לא שכיחא ופליג אדרב נחמן שהיה פוסל בסימן אחד אף כשהוא שאינו דורס ושמנה ספקות הוא שהיה בהם שני סימנין אצבע יתרה וזפק ואלו היה הקורקבן נקלף היה טהור בלי ספק מכח שלשה סימנין אלא שפקפקו בסימן זה ונשארו שנים וחששו בהם לעורב ואף לדעת האומר שסימני העורב אצבע יתרה וקורקבן נקלף:

כבר ביארנו שמיני העורב מתהפכים בסימנין אלא שלכלם אינם אלא שנים או שמא היה להם בזולת הקורקבן סימן אחד וכשנסתפקו בקורקבן חששו לשאר עופות ואלו היה קורקבן נקלף היו מתירין מפני שברור היה להם שאינם ממין עורב ותרנגולתא דאגמא שאסרו משום דחזו דדרסא לא היה להם סימן טהרה בגופה אלא שהיו מוחזקים בה שאינה דורסת ולא היו מסופקים בה אלא במיני פרס ועזניה ולא שכיחי או שהיו לה שני סימני עורב והיו מוחזקים בה שאינה ממין עורב ועכשיו שראוה דורסת הכניסוה בכלל עורב ומה שאמרו בשקטנאי ואנתתאי לא היו דורסים ולא היה להם לחוש אלא לעזניה ולא שכיחא זו היא שטת פירושם והשמועות מסכימות בה יפה ואף בדיקת העופות מסכמת בה לפי מה שהעידו בה רבים אלא שהיענה מתנגדת בה שאינה דורסת ואי אפשר שלא להיותה אותה שהוזכרה בתורה שהרי סימן נתנו לה שאוכלת זכוכית וכן מצאנו בשלנו אלא שאפשר שאף תכונת הדריסה נעלמת וכן מפני שהיא כואבת שיוצאת ממקומה ושמא במקומה דורסת אלא שרגליה מ"מ רחבים ובעלי מחיצות כרגלי האוז אלא שאין לסמוך:

ויש לאחרוני הרבנים שיטה שלישית בענינים אלו והוא שפירשו במשנתנו שכל שיש בו שלשה סימני טהרה שטהור ודאי הוא שאינו דורס וכל עוף הדורס טמא בלא ספק ודעתם בשאר עופות שיש לכל אחד מהם שלשה סימני טהרה אלא שאינו דורס הוא אחד מן השלשה ואין לך דורסים אלא נשר ופרס ועורב ומיניהם נמצא שאם בא לפנינו עוף וברור לנו שהוא דורס טמא בלא ספק בא בשלשה סימני טהרה שבגוף טהור בלא ספק ודאי הוא שאינו דורס נתברר לנו שאינו דורס ואין לו שום סימן טהרה אין לספקו אלא בעזניה ומתוך שאינה מצויה מותר נתברר לנו שאינו דורס ובא לו בשני סימני טהרה מטמאין אותו מספק שאר עופות נתברר לנו שאינו דורס ובא לו בסימן אחד טהור ואין לחוש בו לעורב אע"פ ששוה לו במנין הסימנין הואיל ואינו דורס וביאור השמועה לדעתם הוא שמה ששאלו והתניא וכו' הוא לגמרי כמו שפרשנו בשלפניה אבל מה שאמר ר' חייא עוף הבא בסימן אחד טהור פירושו אף למי שאינו בקי בהם ופירושה בשאותו הסימן הוא שאינו דורס ואע"פ שבירורו רחוק מ"מ שכל שיתברר כן טהור ולעזניה לא חיישינן דלא שכיחא ושאל בה ליליף מתורים כלומר שלא להתיר אלא בארבעה והם גורסים ואם כן שאר עופות טמאים למה לי וכן תלתא הדרי בכלהו שיש בכלם ג' סימני טהרה ואחד מהם שאינו דורס ורב נחמן חלק עם ר' חייא לומר שאע"פ שבבקי בסימן אחד טהור על הדרך שפרשנו בשטה ראשונה בשאינו בקי אין סימן אחד כלום אע"פ שהוא שאינו דורס ומחשש עזניה אע"פ שהם מן הסימנין האחרים טהור הואיל ולא נתבררה בו דריסה ובלבד שיכיר עורב ומיניו שאם אינו מכיר עורב הואיל ויש כאן שני סימני טהרה שמא דורס הוא וממין עורב שמא אינו דורס והוא מן האחרים ואמימר בא לחלוק עם רב נחמן להכשיר באחד כר' חייא וביאר את דבריו דוקא בשאותו הסימן הוא שאינו דורס ושמנה ספקות לא היו דורסות והיה להם סימן אחד של טהרה ואלו קליפה בסכין אינה סימן יצאה מחשש שאר עופות שבעלי שלשה הם ומספק עורב שדורס הוא וטהורות ואם שמא היא סימן טהרה יש כאן שלשה סימני טהרה עם שאינו דורס והרי היא בחשש שאר עופות ותרנגולתא דאגמא בשני סימנין היו מתירין אותה מפני שיודעים היו שאינה בכלל עורב וכשדרסה החליטוה לאיסור שאין אחר הדריסה כלום זה היא שטתם ולשטה זו אתה צריך לפרש על העופות הדורסים כגון נץ וגס הנקרא פאלקו וכן מילא וגירפאלק והדומים להם שהם ממיני העורב או ממיני הנשר ואע"פ שהן כדברי נבואות מיני העופות מרובים כל כך שאין להרחיק דבר זה כל כך ואלו הן שלש שטות שבהלכה זו לקדמונים אע"פ שקצת מחברים הביאום בדרכים אחרים בקצת מקומות שכבר הגיהו עליהם קצת מפרשים ולדעת שלשתם נמצא לדברי הכל שכל עוף שנתברר שאינו דורס ואין לו סימן אחד או שאינו דורס וסימן אחד עמו איזה שיהיה כשר לדעת כלם ושאר הדברים במחלקת:

ראיתי מקצת חכמים שנסתפקו בסימני העורב יש מי שאומר שסימני טהרה שלו שאינו דורס ואצבע יתרה וממה שפירשו בזרזיר שאין בו זפק ובסנונית לבנה שקורקבנה נקלף מה שאין שני אלו בעורב כמו שפרשנו למעלה ואחרים אמרו אצבע יתרה וזפק וחכמי הדורות העידו בהם בבדיקה אצבע יתרה וקורקבן נקלף:

ולקצת גאונים ראיתי שהעידו שבדקו בהרבה מן הדומים לעורב ומצאום בסימנים חלוקים ונמצא לדעת ראשון על עוף הבא בשאינו דורס וסימן אחד עמו שיש לחוש בו בעורב ונמצא פשוט לראשונים להיתר לכל הג' שיטות ספק לאחרונים ואף לדעת הראשונים רוב הגאונים הסכימו שכל שאינו דורס וקורקבנו נקלף מותר בלא ספק ונסעדים בה במה שאמרו למטה עופות טהורים קורקבנן נקלף טמאים אין קורקבנן נקלף ועשו מזו הוראה מוחלטת והלכה למעשה ואע"פ שמ"מ אין זו ראיה שהרי החוש מעיד בקצת הדורסים שקורקבנן נקלף ועוד שאם הוא דוקא לא הוצרכנו אלא לסימן זה אלא שבודאי לא נאמר בדוקא אלא כאומר סימני טהרה אחד שבהם הוא קורקבן נקלף וכן אחד מסימני טומאה הוא בשאין הקורקבן נקלף אעפ"כ כל שנצטרף עמו שאינו דורס הם עשו ממנה הלכה למעשה בלא שום פקפוק אבל בצירוף סימן אחר לבד לא רצו לסמוך ומגדולי המחברים כתבו שאין אנו בקיאים באצבע יתירה איזה הוא שכל שהוא סומך עליו ובטוח בו כבשאר אצבעות אין זה יתר ופרשו מה שאמר ר' אליעזר במשנה שכל עוף החולק את רגליו טמא שהוא רומז לענין אצבע יתרה ואנו אין לנו לסמוך על זה וכן פירשו שאין אנו בקיאים בזפק שיש עופות שנעשה מגופם כיס אחד שקורים לה גורגא שעומדת לפעמים במקום זפק ואינה זפק ולא מצאנו סימן מובהק אלא קורקבן נקלף וכבר כתבנו דבר זה למעלה ולא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה והוא שמצורף לדעת זה מצאתי לקצת גאונים המובהקים שפירשו בענין זה שיטה רביעית והיא היא שטרחתי עליה בבדיקת כמה עופות ומצאתי כן והוא שעופות הטמאים אין המדה שוה בהם אלא בנשר ופרס ועזניה ועורב אבל שאר עופות יש מהן באחת ויש מהן בשנים ויש מהן בשלשה יש מהן דורס ויש מהן שאינו דורס אין הדבר שוה בהם אלא לענין קורקבן נקלף שאינו בהם אא"כ לעורב לדעת קצת נמצא שאם אינו דורס ובא לו בקורקבן נקלף מותר ואף בזו יש פקפוק למי שמפקפק בסימני עורב אלא שרבותי מנהיגים בה היתר גמור וכן הסכימו כל הגאונים ואף לפרס ועזניה ראיתי לגדולי המפרשים שכתבו הואיל ואין אנו מכירין אותם אין אנו יודעים אם מצויים אם אינם מצויים ויש לחוש בהם ומתוך הפוך הגרסאות וחלוף הידיעות הסכימו רוב הגאונים שבעל נפש לא יתיר אף כל שבא בארבעה סימנין אא"כ מסורת עוזרת לו:

היה עוף אחד נאכל במסורת במחוז אחד יש מי שאומר שסומכין עליו למקומות אחרים שלא לחנם קבלו אלו כך במסורת זקניהם ולאותם שקבלו שומעין אא"כ ראינוהו שדורס שאין אחר הדריסה כלום ואף הם מביאים ראיה לדבריהם ממה שאמרו בסוגיא זו אטו במנהגא תליא מילתא כלומר שאם הוכר לאלו במסורת ודאי אינו מן האחרים ולמה לא יאכלוהו האחרים שהרי לא נאסר להם מתורת קבלת מנהג אלא שלא קבלוה במסורת ואלמלא שמסורת של אלו מתרת אף לאלו היה לו לומר אין במנהגא תליא מילתא ומ"מ אינה ראיה דאיהו לישנא דמנהגא קשיא ליה דמנהגא בכי הא מילתא ליכא וכל שנמנע מלאכול אינו נמנע מצד מנהג אלא מצד העלמת כשרותו ואלו היו אוכלים במסורת היה להם לומר מקום שקבלוהו במסורת מותר ומ"מ לענין פסק נראה שיש לפקפק בדבר שיש הרבה מינין נראין דומין זה לזה מכל וכל ואין הדבר שוה בהם בכל מקום וכן הדבר מצוי תמיד ברבים:

קורקבן נקלף שאנו דנין בסימן טהרה דוקא בשנקלף ביד אבל אם אינו נקלף אלא על ידי סכין אין זה בדין קורקבן נקלף על ברור וחוששין לו מן הספק היה קורקבן זה חזק ודבק וכשמושיבין אותו בשמש הוא מתרפה ונקלף ביד הרי זה בכלל קורקבן נקלף:

תד"ה כל עוף הדורס טמא וא"ת כו' ואי הל"מ הוא א"כ ל"ל דכתב רחמנא פרס ועזניה עכ"ל אבל מהא דאצטריך נשר לטמא כל שיש בו ד' סימנים לא קשיא להו ל"ל כיון דבכלל הד' סימנים הוא שהוא דורס והוה הל"מ שהוא טמא דיש לומר דאצטריך נשר לטהר כל עוף שאין בו א' מכל ד' סימנים אלו ואין להקשות א"כ כיון דכל הדורס טמא ע"כ האי כללא ליתא דהא אם היה דורס לחוד טמא אף שיש בו ג' סימני טהרה די"ל לשיטת התוס' דליכא עוף טהור חוץ מכ"ד עופות שהוא דורס ויש בו א' מסימני טהרה וצ"ע בזה לקמן ודו"ק:

בד"ה כל שיש לו אצבע כו' ובאותן ב' סימני טהרה דליתנהו בעורב לתכשרו כו' עכ"ל פי' דאף אם לא נדע הי ניהו סימן החדש דליתא בי"ט עופות מ"מ בהנהו ב' סימני טהרה דליתנהו בעורב דחד מהן הוא סימן החדש לתכשרו דהא ליכא לספוקי לא בי"ט עופות ובעורב דלית בהו סימן החדש ולא בפרס ועזניה דלית בהו אלא חד סימן טהרה ומיהו הא לא קשיא להו למיתני דבחד סימן טהרה דליתיה בעורב ועוד סימן טהרה אחר דעמו לתכשרו דאם כן הוה צריך לבדוק גם אחר סימני טומאה דאל"כ יש לספק בשאר י"ט עופות שיש בהם ג' סימני טהרה ומה לי דתני דבדק בג' סימני טהרה או דבדק אחר ב' סימני טהרה ובדק גם בסימני טומאה אבל בב' סימני טהרה דליתנהו בעורב ניחא דלא הוה צריך למבדק כלל אחר סימני טומאה ודו"ק:

בא"ד דהדרי בכולהו פי' בי"ט עופות כו' עכ"ל וכ"כ בכולה שמעתין והיינו משום דשאר עופות דאית בהו ג' ג' סימנין י"ט הוו ט"ז כתיבי בהדיא וג' למינה הרי י"ט ועורב ולמינו דכתיב גביה יש בכ"א ב' סימנין הרי כ"א ובפרס ועזניה אית בהו סימן אחד הרי כ"ג ובנשר לית ביה כלל הרי כ"ד כדלקמן בשמעתין:

בד"ה לא נאמר פירושן כו' אבל קשה מתורין כו' ועוד אי לא כתיבי תורין ה"א איפכא כו' אבל היינו יכולין לעשות כל סימני עורב כו' עכ"ל פי' דקשה מתורין דאצטריך ליה דלא ידעינן כלל סימני טהרה וטומאה אלא ממה שהתורים חלוקים מנשר כנראה מפרש"י ועוד אף אם נאמר דא"נ לאו חילוק סימני טהרה מטומאה ידעינן שפיר סימני טומאה מ"מ הא איכא למימר איפכא כו' וה"ה דהמ"ל דהיינו יכולין לעשות כל סימני פרס או עזניה ההוא דאית ביה סימנא דהדר בכולהו סימני טומאה מיהו סימני פרס או עזניה ההוא דלית ביה סימנ' דהדר בכולהו ודאי דלא היינו יכולים לעשות כל סימני טומאה דא"כ בי"ט עופות לא הוה שום סימן טומאה שהי"ט עופות הם ממש איפכא מפרס או עזניה דאית ביה סימן החדש ודו"ק:

תוס' בד"ה כל שיש כו' קתני בברייתא רשב"ג אומר כל שיש לו אצבע כו' כצ"ל:

בא"ד פי' בי"ט עופות ע"כ כו'. נ"ב בעלי התוס' בעל כרחן גורסין לקמן י"ט עופות והיינו מאחר שהזרזיר הוא בכלל כ"ד עופות הטמאים והזרזיר הוא מין עורב כדלקמן א"כ הסברא נותנת שיש לו ב' סימנים כמו עורב וא"כ [לא] נשארו אלא י"ט עופות שיש להם ג' סימני טהרה כו' ודו"ק:

בא"ד שהיא באות שבעופות כו' כצ"ל:

גמ' ולא והתניא כו' מה נשר כו'. א"ל נשר גופיה לא היינו יודעין אלולי פירש לנו המשנה הסימנים (*ד) דז"א דאכתי מנא ידעינן מאי נשר דלמא עורב הוא נשר ונשר הוא עורב (*ה) גם א"ל דלא היינו יודעין כל עוף הדורס טמא דאין זה דין רק בתר דנלמד הכל נמצא שהאמת כן הוא כמ"ש בנח בתוס' בד"ה כל עוף:

גמ' א"כ שאר עופות טמאים. אפשר שדקדק שאר חוץ מנשר דאיירינן ביה דאיצטריך לאורויי סימן טהרה לידע שהסימנים הן ההבדל שבין תורין לנשר:

בתוס' בד"ה כל עוף כו' וא"ת כו' וכי קניגי כו'. ולעיל בקרני דחיות י"ל הלכה למשה מסיני. גם יש מספר [לבהמות ולחיות טהורין וראה כולן].

בא"ד וי"ל כו' מימות נח כו'. ונח גופיה שידע איזה טהורה דאותן שדבקו במינם מאיליהן באו וכל שהתיבה קולטת כו' אבל הפרש בין טהור לטמא ליקח מזה ז' ומזה שנים ע"י לימוד ידע כפרש"י הטהורה העתידה כו' מכאן שלמד נח תורה הא נשר מורה כל עוף הבא בסי' אחד טהור באיזה סימן שיהיה ז"א דנח למד כל הסוגיא כאשר הוא בשמעתין ונשר מלמד לבא בסימן אחד טהור וכשבדק כל הבאין בסימן אחד לא מצא בהן דורס שכל העופות חוץ מהכ"ד אין דורסין וכשתמצא סימן אחד טהור ודאי יש בו עוד סימן דאינו דורס ולא דסימן דורס גרע משאר סימנים דשקולין הן רק כן הוא האמת שאין עוף טהור דורס וכשבא בסימן אחד לחוד דאינו דורס ובו ג' סימני טומאה טהור ונח מצא ממילא לאחר הבדיקה שכן הוא האמת שאין עוף טהור דורס ואין ללמד שום דין מנח ואף בלא נח לא חסר שום דין מתורתנו ואין להתורה לסמוך על נח דנח גופיה לא ידע יותר רק למד תורתנו כר"ח בשמעתין ממילא צריך להיות הכל מבואר בתורה דאי לא"ה איהו גופיה לא הוי ידע ושוב בדק ומצא כל העופות בכללן חוץ מכ"ד שנתרבו כולן להתירא אין בהן אחד שדורס משא"כ על הלכה למשה מסיני וק"ל:

בתוס' בד"ה הדורס כו' ופריך והא כתיב ארי טורף כו'. שלא תימא איפכא דורס לאחר מיתה דהיינו אורחיה וטורף מחיים:

בתוס' בד"ה כל שיש לו כו' ובגמרא קתני בברייתא רשב"ג אומר כל שיש לו אצבע כו'. ולפי"ז א"ש שכתבו אין לשון הברייתא משמע כן גם מ"ש דארישא סמיך אבל בגמרות לקמן לפנינו כמו במתני' שרשב"ג גופיה אמר דורס ואוכל כו':

בא"ד דארישא סמיך דתניא כו'. כצ"ל:

בא"ד וכן יש לדקדק כו' והוא שיכיר עורב כו'. לפי"ז דחיקא דקתני כל עוף הדורס טמא דאין בנמצא שום עוף בעולם הדורס רק פרס ועזניה לחוד דכ"ד עופות זולתן אינן דורסין דגם עורב אינו דורס כמו שהוכיחו וכל שאר עופות זולתן טהורין ממילא אינן דורסין ונשר שדורס אין בו שום סימן טהרה כלל ולא בא מתני' רק למימר אף שעוף הבא בסימן אחד טהור אם תראה עוף שדורס אין לך לבדוק יותר דודאי אין בו שום סימן טהרה דהוא מנשר ושאר מינים חוץ מנשר שיש בהן ד' סימני טומאה כמ"ש התוס' בד"ה מה נשר ואם המצא תמצא בו סימן טהרה אחד הוא פרס או עזניה דממ"נ אחד מהן דורס ואפשר שניהם דורסין דאין לך עוף טהור בעולם דורס משא"כ אם תראה בעוף שאין לו זפק או אצבע או קורקבן נקלף עדיין יש תיקון שטהור הוא ועליך לבודקו וק"ל. אך קשה לי מאי דקדקו מהא דאדרבה נימא איפכא כל הכ"ד עופות דורסין חוץ מפרס או עזניה הבא בסימן רביעי שאינו דורס וה"ק כל עוף הבא בב' סימנים איזו סימנים שיהיו טהור דאם אינו דורס אחד מסימנים פשיטא דטהור וא"צ שיכיר עורב דכל עופות טמאין דורסין חוץ מפרס או עזניה ואותן אין להם רק סימן א' יש לו ב' סימנים אחרים [מהג' הנראין בגופו. והג' אין לו בודאי] אפ"ה טהור דאמרינן ודאי אינו דורס וא"כ עוף טהור הוא דאין לך טמא ואינו דורס חוץ מפרס ועזניה שאין להם אלא סימן אחד דאילו דורס א"כ היה עוף טמא דכל עוף הדורס טמא א"כ מה יש לו להיות נשר יש בו ד' סימני טומאה י"ט עופות יש בהן ג' סימני טהרה ע"כ עורב או מינו והרי זה מכירן וק"ל. וכן יש לפרש עוף הבא בסימן אחד [מג' סימנים שבגופו. והשנים ליתנייהו ביה ואין ידוע אם דורס] והוא שיכיר פרס ועזניה דאמרינן ודאי אינו דורס וטהור דאילו דורס ע"כ הוא טמא ואין לך טמא שאין בו רק סימן אחד חוץ מפרס ועזניה וזה מכירן ודו"ק ושמא משמע להו עוף הבא בסימן אחד או בב' סימנים ואחרים אין בו בודאי או אחרים מסופקים ולא לפרש אחד או ב' [בעוף הבא בסימן אחד] מהסימנים הנראין בגופו ודאי אין בהן ודריסה שאינו נראה בגופו מסופק [דאין במשמעות הלשון אלא שאחרים ודאי אין בו או שאחרים שניהם מסופקים. וא"כ בשניהם מסופקים ודאי דאי אפשר לפרש דא"כ מאי מהני והוא שיכיר עורב דלמא מי"ט עופות הוא ע"כ דשנים אחרים ודאי אין בו ממילא מוכח דאינו דורס מאותן השנים כהוכחת התוס'] וצ"ע. אח"כ ראיתי שבסמוך דף ס"ב בתוס' בד"ה מפני שיש להם זפק הרגישו בזה וע"ש. עיין ברמב"ן פרשה שמיני ע"ש ולדידיה צ"ל שי"ט עופות אין להם רק סימן אחד דטהרה ולפירושו תלתא הדרא בכולהו זה סימן זה וזה סימן זה [מהנך תלתא] ואין אחד בהן שיהיה בו סימן הרביעי והוא דעת כמה פוסקים והביאן הב"י ע"ש [וגירסתם דלא כגירסת הספרים שלנו וכמבואר ברשב"א באורך]. ומאור ומלחמות ור"ן אין בידי כעת:
לא הבינותי לתוס' [דכולן אינן דורסין] הא דמסיק בגמ' דאיצטריך נשר דה"א נילף מעזניה דהוי סימן חדש שאין בכולן דלא הוו שני כתובים ומה בכך נילף ונילף הא ע"כ עזניה דורס כיון דכולן אין דורסין וקושטא הוא דכל עוף הדורס טמא והיאך מורה לנו נשר היום לטהר בסימן זה הא באמת טמא ועוד שהרי אין עוף בעולם כזה שיהיה בו סימן אחד ויהיה דורס ודו"ק. [ולקמן ע"ב בתוס' בד"ה מכדי מישב זה ע"ש]:

בא"ד וא"ת כו' מתרי מנייהו כו' כגון באותו סימן כו'. בתרי מנייהו סתמא לא דממ"נ אם הוא דורס [וא"כ הוא בודאי לא מי"ט עופות ולא מעורב דאין דורסין] כל עוף הדורס טמא ועוד שאין נמצא עוף הדורס שיהיה בו ב' סימני טהרה ואם אינו דורס שמא הוא מי"ט עופות שיש להם ג' סימני טהרה לכן הקשו כגון באותו סימן דליתא בי"ט עופות כו' וממילא ליתנייהו בעורב דסימני עורב ב' מנייהו הוא ועוד דעורב הוכיחו שאינו דורס וזה יש לו ב' סימני טהרה אחרים לבד מאינו דורס. והומ"ל כגון בסימן של אינו דורס ובסי' דליתא בי"ט עופות רק עדיפא הקשו שאינו צריך לצייר דוקא על ב' סימנים המיוחדים שהרי (*ו) כוונת המתני' באלו ג' סימנים שאז בידוע שאינו דורס ואיך יאמר המשנה סימן של אינו דורס לזה הקשו כיון שבתוך אלו הג' סימנים המורים על אינו דורס ע"כ יש בו א' שאינו בי"ט עופות וכמו שהוכיחו כבר א"כ יאמר המשנה אותו הסי' עם עוד סי' אחד נמי בידוע שאינו דורס ולמה אמר המשנה אותו סימן עם עוד שני סימנים. ולא הקשו לפרש"י דקאי ארישא אם אינו דורס למה לי עוד ג' סגי בעוד אחד דליתא בעורב שהרי עכ"פ אחד מהג' סימנים ליתא בעורב (*ז) דבעורב ליכא אלא תרי וי"ל דאו או קתני וכוכ"ת דבסמוך (*ח):

בא"ד וכן התנשמת שהוא באות שבעופות כו' . בערוך ערך באות באות שבעופות הוא קיפוף וכן הוא לקמן (חולין דף ס"ג:)

בא"ד מפני שהוא מאכל לעורבין ומפרש התם כו' . שלא תימא כיון דתורת מאכל עליו אין מוקצה לטלטלו [אף דאין עורבין מצויין ביניהם לזה אמר ומפרש התם כו' והיינו שמגדלין עורבין]:

בא"ד ובאותן ב' סימני טהרה דליתנייהו בעורב כו' . וה"ה חד דאיתנייהו וחד דליתא בי"ט עופות (*ט) ובתרי דליתנייהו צ"ל מסתמא יש בו [גם] סימן שאינו דורס דאל"כ מהו [וטפי עדיף למינקט חד דאיתנייהו וחד דליתנייהו דסגי בהנך ב' סימנים לחוד] וק"ל:

בא"ד אלמא הני ב' ליתנייהו בעורב כו' . מזה היו יכולין להוכיח לעיל דאינו דורס חדא מתלתא דהדרא בכולהו:

בתוס' בד"ה מה נשר כו' . אין להוכיח מזה מ"ש לעיל [דכולן אין דורסין] דאי דורסין כולן חוץ מפרס או עזניה שאינו דורס א"כ לא הו"ל להתורה לכתוב רק עוף א' טהור שאינו דורס ובו [שאר] כל סימני טומאה ונילף ממנו כל אינו דורס טהור וכן הוא האמת שכל הדורס טמא י"ל שהייתי טועה בפרס או עזניה וכ"ת לכתוב נמי פרס או עזניה י"ל שהייתי לומד מפרס או עזניה לטמא עוף כזה ומי מפיס ללמוד מעוף טהור כזה לטהרו וק"ל (*י):
אף להתוס' ילפינן מנשר שפיר אף הבא בסימן א' וכ"ש בב' או בג' סימנין שהוא טהור דאף שישנו הרבה מינים טמאים חוץ מהכ"ד מ"מ כולן אין בהן שום סימן טהרה ואינם מחולקים עם רש"י רק שרש"י פי' שהם מין נשר והתוס' כתבו שהם מינים אחרים. ולא כתב למינו בנשר שא"צ לרבויי (*כ) וק"ל:

בתוס' בד"ה לא נאמר כו' הא איצטריך נשר לאורויי לן סימני טהרה. דאף דכתיב תורין כי לא הייתי עושה לסימן טהרה רק מה שאלו העופות מחולקין מתורין דהיינו ג' בדילות ולא הייתי יודע סימן הרביעי ונ"מ לבא בסימן הד' [שאינו מבורר לסימן טהרה] עם עוד סימן אחד [מהג' הבדילים המבוררין] (*ל) הייתי מחשבו רק לעוף הבא בסימן אחד וה"א טמא לה"א זו דילפינן מפרס ועזניה לטמא הבא בסימן אחד או עוף הבא בסימן הרביעי לחוד [דהיינו בסימן הישן שיש בפרס או בעזניה] טהור [אף לה"א זו דילפינן מפ"ו לטמא בא בסימן א'] דלא ילפינן מפרס ועזניה רק סימני שישנו בפ"ו [דהיינו סימן החדש למסקנא. וא"כ אי לאו נשר הייתי מחשבו לאין לו סימן טהרה כלל]:
וא"ל לסברתם זו כדמסיק מהו דתימא לילף מעזניה הבא בסימן החדש נימא דבעי לאורויי לן סימן טהרה דהא סימן החדש לא ידענו בלא עזניה (*מ) וא"כ בלא נשר הוי אמרי' נמי הבא בסימן אחד טהור דהוי שני כתובים [סימן הישן עם י"ט עופות] ועזניה לאורויי סימן טהרה קאתי כמו השתא נשר דמשמע מתוס' דאי לאו דהוי שמעינן בלא"ה סימני טהרה ה"א נשר לאורויי קאתי י"ל שהתוס' לא הקשו רק דלאו יתורא הוא עד שתקשה נשר למה לי [ומשום זה ילפית מניה דינא לטהר בא בסי' א'] דאיצטריך לאורויי וכו' ולא תקשה למה לי ולקמן הוא איפכא דלא תקשי למה לי נשר. דה"א ילפינן מעזניה [לטמא בא בסימן החדש] ואתיא לאורויי וילפינן מניה נמי וזיל הכא כו'. ועוד דלעולם אמרינן לאורויי סימן חדש ולילף מיניה גם כן אותו סימן בעזניה הבא בסימן אחד וטמא ה"נ כל דכוותיה [דמה דילפינן מניה לדכוותיה בבנין אב א"צ להיות מיותר ואף דלאורויי אתי מ"מ שפיר משתמע בבנין אב] ונשר הבא להורות דוקא שאין בו סימן טהרה כלל הא הבא בסימן חדש דאורי לן נשר טהור (*נ). וכה"ג כדפריך ואלא טעמא כו' הו"ל שני כתובין כו' הא צריכי תרוייהו להורות סי' טהרה ואי משום שסימן טהרה שלהם נכלל בי"ט עופות ודו"ק (*ס):

בא"ד אבל היינו כו' כל סימני עורב סימני טומאה. ויהיה לנשר ב' סימני טומאה וב' סימני טהרה במקום עורב דהשתא ועורב במקום נשר דהשתא ופרס ועזניה ג' סימני טהרה וא' סימן טומאה במקום י"ט עופות דהשתא וי"ט עופות ג' סימני טומאה וא' סימן טהרה במקום פרס ועזניה דהשתא ויהיה הלימוד הכל כמו השתא ועורב הבנין אב לבא בסימן אחד דטהור (*ע) וקשה דבה"א זו למינו [דעורב] למה לי [כמו השתא דלא צריך למינו בנשר משום דמרבינן בבנין אב כמ"ש הגאון לעיל] ושמא י"ל דה"א לרבות אף שאינו דומה לו בסימניו כמו זרזיר לר"א באמת מיהו תוס' כתבו בסמוך בד"ה נילף מעורב דהמ"ל א"כ למינו למה לי [ע"כ דלא ניחא להו לתרוצי בהכי א"כ] אם הבנין אב מעורב נתרץ נמי כן ודו"ק:

בתוס' בד"ה מה התם כו' הו"מ לשנויי דהוי להו י"ט כו'. אל תטעה דתלתא דוקא לא הוי ילפינן דא"כ לא לכתוב רק אחד מהי"ט אלא ודאי עופות אחרים הבאים בג' סימנים טהורין אבל הבא עם סימן אחד ילפינן מניה מכח השתא בתלתא לא אכלי כו'. דלענין זה לא הוי י"ט כתובים כו' רק לא ילפינן מינייהו כלל כמ"ש התוס' בסמוך בד"ה מכדי בפירוש. [עוד כתב לקמן השייך לכאן ז"ל]:
המ"ל דהו"ל י"ט כו'. ואילו כוונת התורה ללמוד מהן ג' לא. לא לכתוב רק חד וא"ל דמ"מ ה"א אבל א' לא והיה קשה אכתי דנילף מהם א' לא (*פ) דז"א דכיון דהוי י"ט כתובים כו' לא ילפינן מינייהו כלל וכמו שכתבתי לעיל ובסמוך בהדיא בתוס' וא"ל דלא מתרץ כן דא"כ קשה למה לי נשר בלא"ה נמי סימן אחד טהור זה לא אסיק המקשה אדעתיה דא"כ מאי פריך ונילף כו' [מתורין או מי"ט עופות או מעורב] א"כ נשר ל"ל. ועוד שהרי האמת היא כן דהוי י"ט כתובים כו' ומ"מ איצטריך נשר משום עזניה וכדמסיק:

בא"ד אלא בתרי מינייהו ובחד דלית בהו כו' . ולהכי כתב עופות טמאים דאי מתורין הוי ילפינן מיניה דצריך דוקא ד' סימנים מש"ה כתב להני ללמוד מהם דהשתא לא נוכל ללמוד רק דבאותן תלתא לא אכלינן. ולא כתבו אבל בחד דלית בהו גרידא אכלינן ואי משום פרס ועזניה אותם כתב רחמנא בפירוש לאיסור וזולתן קאמרינן [דמהני בחד דליתא בי"ט עופות] או בחד מינייהו ובחד דלית בהו ואפ"ל משום דאה"נ דלא אכלי באותו סימן לחוד דלית בהו עם ג' סימני טומאה דא"כ דורס לפי מ"ש לעיל בד"ה כל שיש לו כו' דאינהו אין דורסין ואין בעולם עוף כזה שיהיה בו סימן טהרה ויהיה דורס וק"ל (*צ) והומ"ל אכתי בחד מינייהו ובחד דלית בהו גם דקדקו דהיינו תלתא [דמשמע תלתא דוקא]. ואם נמשך למ"ש התוס' דהא לא הוי ידעינן מתורין כו' ר"ל דמתורין ה"א דבעי ד' [ולהכי נקטו ג'] כ"ש דהול"ל אפילו חד. ואפשר לאלומי הקושיא מנ"ל למילף מנשר חד נילף מי"ט דוקא תלתא [ב' מינייהו וחד דליתא. והנך דבי"ט אפילו תלתא לא] (*ק) ודו"ק. ואולי אכתי לא ידעינן דסימן דעורב הוא מינייהו וכדמשמע בסמוך בסוף דבריהם ומשני כו' דכיון שאינך מטהר אלא בתרי סימנים ואחר כו' א"כ לעורב דלית ביה אלא תרי כו' וא"כ מאי משני א"כ עורב למה לי דאיצטריך כיון דיש בו סימן (השלישי) [החדש] (*ר). וכ"ת אמאי לא מקשה באמת כדמשני א"כ עורב כו' אכתי נילף סימן הג' דליתיה בעורב אלימא מהא מקשה ונילף אפילו תרי לטומאה מעורב:
ובעיקר קושיתם י"ל דמעיקרא ס"ד דיש שום תורין מיותר ללמוד ממנו ולהכי פריך ולילף מתורין מאי חזית לילף מנשר נילף בהיפוך מתורין ומשני א"כ שאר וכו' הרגיש מיד דתורין אינו מיותר דאל"כ תקשי בהיפך א"כ יתורא דתורין למה לי ולזה מקשה ולילף מינייהו וק"ל:

רש"י ד"ה תורים (בסופו). וסיפא לקמן מפרש לה. (לפי גירסתו לקמן בע"ב בסופו) לא מפרש לה הגמרא מידי אלא רש"י מעצמו מפרש לה. וזה לא יתכן שיכוון כאן להואית דגרסי שכתב שם שהרי דחהו בשתי ידים שם. לכן נראה להגיה אפרש לה. או דאיזה תלמיד כתב זה עה"ג והכניסוהו אח"כ בפנים:

רש"י ד"ה עוף הבא לפנינו כו'. ובלבד שיכיר בו שאינו מכ"ד הכתובים. ל"ד שהרי נשר ודאי אינהו:

תד"ה מה. והנך כ"ד האמורין איכא בכולהו כו'. כצ"ל. או לגרוס כלשון רש"י שלפנינו:

בא"ד התם בעי למימר אין מספר שנוכל להכיר כו'. וע"ש בתוס'. וק"ל דמ"מ מאי פריך דלמא ה"ק דאע"פ שמכיר כל הכ"ד וזה אינו מהם אפ"ה אסור לאכלו עד שיבדקנו וימצא בו חד סי' טהרה דשמא הוא מאותן הטמאים שאין להם סי' טהרה כלל שאין להם מספר:

תד"ה הדורס. וקשה לר"ת דהא אפי' תרנגולת עושה כן. מעולם לא ראינו לתרנגולת שתגביה ברגלה המאכל לפיה. והר"ן הביא קושיא זאת דר"ת על פרש"י דלקמן (סב) בד"ה וה"מ דלא דרס ועי' ב"י:

בא"ד ומפרש ר"ת דורס ואוכל מחיים ואינו ממתין לה עד שתמות. וסיים הר"ן ואע"פ שתרנגולת אוכלת שקצים ורמשים בעודן חיים אין זה קרוי' דריסה. ונראה דר"ל דדוקא דורס דהיינו שמכה את הבע"ח בצפרניו קודם שיאכלנו וכדמסיים בפסחים שם אף ע"ה מכה ובועל משא"כ תרנגולת דבולעתן חיים מבלי הכות אותן קודם. ודע שבט"ז ר"ס פ"ב יש ט"ס בהעתקת פי' התוס':

תד"ה כל שיש. וא"ת ול"ל למינקט הכא כל ג' סימני טהרה כו'. פשוט דקושיא זה כש"כ דקשה לפרש"י:

בא"ד וכ"ת דלא הוה ידעי מאי ניהו אותו סימן טהרה כו'. כצ"ל:

בא"ד כדאריו"ח לדידי חזי לי שלך וכו' לדידי חזי לי רחם כו'. לפנינו לקמן ליתא בהאי לישנא:

בא"ד והואיל ומכירין אותן כו'. כצ"ל:

בא"ד שאין בכולן וסימן אחר עמו. כצ"ל:

תוס׳ ד"ה כל עוף. וד"ה הדורס וד"ה כל כיש לו נ"ב שלשה ד"ה הללו הנמשכים ראוי להיות מקומם לעיל על לשון המשנה לא כאן:

ד"ה כל עוף הדורס וכו׳ חד מיניהו דורס. נ"ב אזדו לשיטתייהו בסמוך בד״ה כל שי"ל:

ד"ה כל שיש לו וכו׳ בתשע׳ עשר עופות. נ"ב לתוס' מיני דעורב לית בי׳ אלא תרי כעורב משו״ה גרסי תשעה עשר. וגרסא דידן עשרים. קחשיב מיני דעורב בהדי אינך י"ט דאית בהו תלתא דהדרי בכולהו ואעפ"כ מין עורב הוא ואינו ממיני י"ט עופות וכדחזינן נמי לר"א דלא אכפת לי׳ בסימני מין עורב אע"ג דאינן שוין עם סימני עורב אפ"ה מינו הוי וה"ה אפי׳ אית בי' תלתא אלא שדומה לו ושכן עמו מינו מקרי:

בא"ד אותן סימני דטהרה דליתניהו בתשעה עשר כצ"ל:

נשר. הוזכר בטמאים ודנין בנין אב הימנו דמה נשר מיוחד דאין לו אחד מכל הסימנין הללו וטמא אף כל שאין לו אחד מכל הסימנין הללו מין נשר הוא וטמא אבל עוף שיש בו אחד מכל אלו טהור וכל שכן שנים או שלשה או כולם חוץ מעופות המפורשים בפרשה שגזירת הכתוב הוא שאע''פ שיש בהן סימן טהרה כדאמר לקמן טמאים והאי אף לא מרבי אלא מין נשר דאין עוף טמא בעולם אלא כ''ד האמורין כאן וכדתניא לקמן (דף סג:) לפיכך מנה הכתוב בטמאים ובהנך כ''ד אמרינן דאית בהו בכולהו סימני טהרה חוץ מן הנשר: תורים. מנה הכתוב לטהרה ומהן אתה דן בנין אב לכולן ואע''ג דקשיא סיפא לרישא דרישא מכשר אפילו בחד סימן וסיפא לא מכשר עד דאיכא כולהו רישא דוקא וסיפא לקמן מפרש לה: פירושן. לא נתפרשו הסימנין ממש בתורה אלא מדמנה תורין בטהורין והני איתנהו בהו ומנה נשר בטמאין ובארבעה סימנין הללו הן חלוקין ש''מ הן הן סימני טהרה: עוף הבא לפנינו בסימן אחד. של טהרה טהור וכל שכן אם בא בשנים או שלשה ובלבד שיכיר בו שאינו מעשרים וארבעה הכתובים: אם כן. דמתורין ילפינן: שאר עופות טמאין למה לי. דכתבינהו והא לית חד בהו דליהוו ביה כולהו ארבעה סימנים דהכי אמרינן לקמן דבעשרים מינייהו איכא ג' סימנים ובעורב תרין ובפרס ובעזניה חד חד: ה''ג ולילף מינייהו מה התם תלתא ולא אכלינן אף כל תלתא ולא ניכול וכ''ש תרי וחד: א''כ. דאפילו בתלתא נפקא לן מעופות המפורשין דלא מתכשר למה לי למיכתב עורב דלית ליה אלא תרי:

מה נשר מיוחד כו' אף כל כיוצא בו טמא. פירש רש''י דהאי אף כל לא מרבינן אלא מין נשר שאין עוף טמא בעולם אלא כ''ד האמורין בתורה כדקתני לקמן (סג:) לפיכך מנה הכתוב בטמאין והנך כ''ד האמורין דאיכא בכולהו סימן טהרה חוץ מן הנשר ואין זה ראיה דדילמא ה''ק לפיכך מנה הכתוב בטמאים משום דעל ידי כ''ד אלו וסימניהון נוכל להכיר כל הטמא שבעולם אבל אם היה בא למנות בטהורים היה צריך למנות יותר וכן כי קאמר ולעופות אין מספר ופריך עופות טמאין כ''ד נינהו אלא לעופות טהורין אין מספר התם בעי למימר אין מספר שנוכל להכיר על ידיהם כל האחרים ומשני דאין מספר. לטהורים קאמר ושפיר קא מרבה הכא אפילו שאר מינין שאינן מין נשר: כל עוף הדורס טמא. וא''ת והיכי קים להו לרבנן הך מילתא וכי קניגי או בליסטרי היו שבדקו כל העופות טהורים ואין שום עוף טהור דורס הא אמר לקמן (דף סג:) דלעופות טהורים אין מספר ואי הלכה למשה מסיני הוא א''כ ל''ל דכתב רחמנא פרס ועזניה תרוייהו לא לכתוב אותו שדורס דממה נפשך חד מינייהו דורס שאין בכל אחד אלא חד סימן של טהרה ואותו שבזה אינו בזה כדמוכח בגמרא וי''ל דשמא קבלה היתה מימות נח שהקריב מכל עוף טהור ובדק את כולם ומסר לדורות שאין עוף טהור דורס אבל בשסועה לא שייך למימר הכי דאין זה מין בפני עצמו אלא ולד בהמה כדאיתא בהמפלת (נדה דף כד.): הדורס. פי' בקונטרס שאוחז בצפורניו ומגביה מן הקרקע מה שאוכל וקשה לר''ת דהא אפילו תרנגולת עושה כן ומפרש ר''ת דורס ואוכל מחיים ואינו ממתין לה עד שתמות כי ההיא דפרק אלו עוברין (פסחים מט:) המשיא את בתו לע''ה כאילו כופתה לפני ארי מה ארי דורס ואוכל ואינו ממתין עד שתמות אף ע''ה מכה ובועל ואינו ממתין עד שתתפייס וכן בסוף פ''ק דב''ק (דף טז:) ארי בר''ה דרס ואכל פטור פירוש מחיים דהיינו אורחיה והוי שן טרף ואכל חייב פירוש לאחר מיתה דלאו היינו אורחיה והוי ליה קרן ופריך והא כתיב ארי טורף בדי גורותיו ומשני בשביל גורותיו שהן קטנים דרכו להמית ומחנק ללבאותיו בשביל לבאותיו: כל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף טהור. בגמרא קתני בברייתא ר''ג אומר כל שיש לו אצבע יתרה וזפק וקורקבנו נקלף בידוע שהוא טהור ופי' שם בקונטרס דארישא סמיך דתני כל עוף הדורס טמא ואם אינו דורס טהור ואתא למימר רבן גמליאל ואם אינו דורס ויש לו עוד שלשה סימנין בידוע שהוא טהור ואין לשון הברייתא משמע כן ומפרש ר''ת כיון שיש לו ג' סימנין הללו של טהרה בידוע שאינו דורס וטהור וא''צ לבדוק בסימן של דריסה ויש ללמוד מתוך כך דהא דאמר לקמן בגמרא דג' סימנין הדרי בכולהו פי' בי''ט עופות ע''כ חד מינייהו אינו דורס דאי יש להם אצבע יתרה וזפק וקורקבן נקלף א''כ אינן דורסין ויש להם ארבע סימני טהרה אלא אינו דורס חד מינייהו מהתלת וכן יש לדקדק מדקאמר בגמרא עוף הבא בב' סימנין טהור והוא שיכיר עורב ועל כרחך חד מאותן שני סימנים אינו דורס דכל עוף הדורס טמא ומדצריך להכיר עורב אלמא עורב לאו דורס ושני סימני טהרה של עורב הדרי בכולהו י''ט עופות דסימן הרביעי דליתיה בי''ט עופות ליתיה אלא או בפרס או בעזניה כדמוכח בגמרא וא''ת ולמה ליה למנקט הכא כל ג' סימני טהרה בתרי מינייהו היה יכול לומר בידוע שהוא טהור כגון באותו סימן דליתיה בי''ט עופות וסימן אחר עמו דתו ליכא לספוקי בשום עוף טמא דנשר לית ליה שום סימן טהרה ופרס ועזניה לית להו אלא חד ועורב וי''ט עופות לית בהו אותן תרי סימני טהרה אלא חד מינייהו וכי תימא דלא הוי ידעינן מאי נינהו אותן סימני טהרה דליתיה בי''ט עופות והלא היו מכירין שלך כדאמר רבי יוחנן לדידי חזי לי שלך וכו' לדידי חזי לי רחם ועביד שרקרק וכן התנשמת שהיא באות שבעופות ובפרק המפלת (נדה דף כג:) קריא וקיפופא דעיניהם הולכות לפניהם כשל אדם והיינו כוס וינשוף והואיל ומכירין אותן ליבדקו בהן והיו יכולין להתיר עוף הבא לפנינו באותו סימן רביעי שאין בכולן סימן אחר עמו דהשתא ליכא לספוקי בשום עוף טמא וכן עורב היו מכירין כדאמר בפ' מפנין (שבת קכח.) מטלטלין את הלוף מפני שהוא מאכל לעורבים ומפרש התם דכל ישראל בני מלכים הם ולקמן לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו ובפרק השולח (גיטין דף מה.) אמרינן דאתא עורב ואמר עיליש ברח ובסוף פרק במה אשה (שבת דף סז:) האומר לעורב צרח וא''כ לבדקו שני סימני טהרה דעורב ובאותן שני סימני טהרה דליתנהו בעורב ליתכשרו כולהו עופות וגם מתוך ההלכה יש קצת לברר מדקאמר בגמרא והלא אנשי כפר תמרתא אוכלין אותה מפני שיש לה זפק וגבי סנונית לבנה קאמר והלא אנשי גליל אוכלין אותה מפני שקורקבנו נקלף אלמא הנהו ב' ליתנהו בעורב וכי תימא דמתניתין לאו כל שלשה סימני טהרה בעיא אלא או או קתני וארישא קאי דקתני כל עוף הדורס טמא ואם אינו דורס ויש לו אצבע יתירה או זפק או קורקבנו נקלף טהור אי אפשר לומר כן כלל שהרי הוכחתי דחד משני סימני טהרה של עורב היינו אינו דורס א''כ באינו דורס ובאידך חד סימן דבעורב היכי אכלי להו ניחוש דלמא עורב הוא ונראה לפרש דכל עיקר משנתנו לא באת אלא לאשמועינן ד' סימנין של טהרה וממילא ידעינן דבהנך סימני טהרה דליתנהו בעורב מחזקינן ליה בטהורה: לא נאמר פירושן מדברי תורה אלא מדברי סופרים. פי' בקונטרס מדמנה תורין בטהורין והנהו איתנהו בהו ומנה נשר בטמאין ובארבעה סימנין הללו הם חלוקין ש''מ הן הם סימני טהרה וקשה לפי' דקאמר בסמוך ונילף מפרס ועזניה א''כ נשר דכתב רחמנא למה לי השתא דאית ליה חד לא אכלינן דלית ליה כלל מבעיא הא איצטריך נשר לאורויי לן סימני טהרה ומיהו מפרס ומעזניה לחודייהו הוה ידעי דבכל מה שפרס חלוק מתורין הייתי עושה סימן טהרה וכל מה שעזניה חלוק מתורין הייתי עושה סימן טהרה ובין שניהם הם חלוקין מתורין מכל ד' סימנין אבל קשה מתורין דקאמר דלא אצטריך למכתב אלא לקרבן הא צריכי למכתב משום דמינייהו ילפינן סימן טהרה ועוד אי לא כתיבי תורין ה''א איפכא דד' סימני טהרה דהשתא ג' מהם יהו סימני טומאה שיהו בי''ט עופות ד' סימני טומאה ובנשר חד ומיהו הכי לא הוה מצי למימר דהא פרס ועזניה ההוא דאית ביה סימנא דלא הדר בכולהו לא יהא בו שום סימן טומאה שהוא ממש איפכא מי''ט עופות אבל היינו יכולין לעשות כל סימני עורב סימני טומאה ונראה לפרש דס''ד שיש שום תורין מיותר לאורויי לן סימני טהרה לכך פריך ההוא תורין למה לי דלאורויי לן סימני טהרה זה הייתי יודע מתורין דאתא לגופיה ומנשר ומשני דאין שום תורין מיותר וכולהו אתו לקרבן: מה התם תלתא ולא אכלינן כו'. ה''מ לשנויי דהוו ליה י''ט כתובים הבאים כאחד אלא דעדיפא קא משני ומיהו קשה דזה הדבר עצמו היה רוצה ללמוד מתורין דבתלתא לא אכלינן עד דאיכא כולהו וכיון דמשני אם כן שאר עופות טמאים דכתב רחמנא למה לי א''כ מאי הדר פריך ונילף מהתם מה התם תלתא ולא אכלינן כו' וי''ל דפריך ונילף מינייהו דבאותן ג' סימנין לא ניכול אלא בתרי מינייהו ובחד דלית בהו אכלינן דהיינו תלתא דהא לא הוה ידעינן מתורין עד דאיכא כולהו ומשני א''כ עורב דכתב רחמנא למה לי דכיון שאינך מטהר אלא בשני סימנין ואחר דליתיה בי''ט עופות א''כ לעורב דלית ביה אלא תרי למה לי:

דף סא - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד