דלג לתוכן
פורטל הדף היומי 224ימים לסיום הש״ס
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף סב - א

היה בקי בהן - בפרס ועזניה, ובשמותיהן ויודע מי קרוי פרס ועזניה. אם בא לפניו עוף הבא בסימן טהרה אחד ויודע הוא שאינו נקרא לא פרס ולא עזניה, ואינו דומה להן, הרי העוף טהור.

אבל אם לא היה בקי בהן ובשמותיהן, הרי אף על פי שהוא בא בסימן אחד - העוף טמא! ואפילו אם יודע הוא שאין עוף זה דומה לפרס או לעזניה, אם שמו הוא פרס או עזניה אסור הוא. דחיישינן שמא מין של פרס או עזניה הוא.

אבל אם יש לו עוף הבא בשני סימנין ואינו מכיר אותו, הרי הוא טהור, והוא, בתנאי שיכיר עורב, וידע שאין זה עורב. [שהרי אין שום עוף טמא הבא בשני סימנים אלא עורב, ולכן עוף זה שודאי לו שהוא אינו עורב, מותר].

ופרכינן: וכי רק עורב אסור אף על פי שיש לו שני סימנים, ותו לא?! והלא ישנם עוד עופות הבאים בשני סימנים והם טמאים.

והתניא: נאמר "ואת כל עורב למינו". ודרשינן:

"עורב" הכתוב בפסוק, זה עורב.

"למינו" - רבי אליעזר אומר: להביא את הזרזיר, שגם הוא אסור.

אמרו לו לרבי אליעזר: והלא אנשי כפר תמרתא שביהודה היו אוכלים אותן, את הזרזירין, מפני שיש להן זפק, שהוא סימן טהרה [ואין סימן זה אחד משני הסימנים שבעורב. וכיון שאין לזרזיר אלא שני סימני טהרה ואינו דומה לעורב, לכן מותר הוא. ורבי אליעזר סבר, מפני שרגיל הזרזיר לשכון עם העורבים, נחשב הוא כמינו של העורב].

אמר להם: אף הן עתידין ליתן את הדין על כך שאכלו את הזרזיר.

דבר אחר: "למינהו", להביא סנונית לבנה שהיא דומה לעורב, דברי רבי אליעזר.

אמרו לו: והלא אנשי גליל העליון אוכלים אותו מפני שקרקבנו נקלף.

אמר להם: אף הן עתידין ליתן את הדין על כך שאכלו את הסנונית הלבנה!

ואם כן, מצינו עוד עופות הבאים בשני סימנים והם טמאים, וגם אותם צריך להכיר!?

ומשנינן: אלא, היכן אמר רב נחמן שעוף הבא בשני סימנין טהור? בזמן שיכיר עורב וכל מין עורב. וכאשר הוא יודע שעוף זה אינו עורב ולא מין עורב, מותר הוא באכילה.

אמר אמימר: הלכתא - עוף הבא בסימן אחד של טהרה הרי הוא טהור, ואפילו שאינו בקי לא בהן ולא בשמותיהן, של הפרס והעזניה, והוא - דלא דריס, כל כמה שלא ראינו אותו דורס [עוף הנותן רגלו על האוכל בשעת האכילה כדי שלא ינוד ולא יעלה כולו לפיו, זהו עוף הדורס].

אמר ליה רב אשי לאמימר: הא דרב נחמן, שאמר בעינן שיכיר בו שאינו לא פרס ולא עזניה, מאי? האם אתה חולק על דברי רב נחמן או לא?

אמר ליה: לא שמיע לי! כלומר, לא סבירא לי! שאני חולק עליו. כי מאי איכא למיחש אם אינו מכיר את העוף? הרי רק משום שמא עוף זה הוא פרס או עזניה. הני ליתנהו בישוב. וכיון שאינן שכיחין בישוב, אם מצא בישוב עוף הבא בסימן אחד ואינו דורס, הרי הוא מותר באכילה.

אמר רב יהודה: עוף המסרט המגרד כשר הוא לטהרת מצורע, לפי שהוא צפור האמור בתורה, כדכתיב "ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות", וזו היא סנונית לבנה, שנחלקו בה לעיל רבי אליעזר וחכמים [ורב יהודה סבירא ליה כדעת חכמים, המטהרים את הסנונית הלבנה].

אמר אמימר: בחיורא כרסה, בסנונית כזו שכרסה לבנה, כולי עלמא לא פליגי, אף רבי אליעזר מודה דשריא!

כי פליגי רבי אליעזר וחכמים, בדירוקא כרסה, כשכרסה ירוקה. רבי אליעזר אסר, וחכמים שרו.

והלכתא כרבי אליעזר שהיא אסורה. [ופליג על רב יהודה שהכשיר אותה לטהרת מצורע, דרב יהודה סבירא ליה כחכמים שהיא טהורה, דלטהרת מצורע בעינן צפרים טהורות].

מר זוטרא מתני הכי את דברי אמימר: בדירוקא כרסה - כולי עלמא לא פליגי דאסיר. ואפילו חכמים אוסרים.

כי פליגי רבי אליעזר ורבנן בדחיורא כרסה. רבי אליעזר אסר ורבנן שרו. והלכתא כרבנן דשרי.

והוינן בה: בשלמא למאן דאמר [מר זוטרא] בחיורא כרסה פליגי רבי אליעזר ורבנן, היינו דקתני לעיל בברייתא, "למינו" זו היא סנונית לבנה, שרבי אליעזר מרבה, שסנונית לבנה דינה כעורב.

אלא, למאן דאמר [לישנא קמא דאמימר] בדירוקא כרסה פליגי רבי אליעזר ורבנן, מאי "זו היא סנונית לבנה" דקתני? והלא אין זו סנונית לבנה, אלא ירוקה.

ומשנינן: הא דקתני בברייתא סנונית לבנה, לאפוקי סנונית דבתי, הגדלה ודרה בקירות הבתים, דאוכמתי, שחורה היא, וביחס לשחורה נקראת הירוקה לבנה.

בקרבנות העוף נאמר "מן התורים ומן בני היונה" ודרשו חכמים מכאן שהתורים אינם כשרים לקרבן אלא כשהם גדולים, והיונים אינם כשרים לקרבן אלא כשהם קטנים, שנקראים אז "בני יונה".

אמר רחבה אמר רבי יהודה: תסיל, שהוא מין יונה, פסול הוא להקרבה אם בא להביאו משיזקין משום "תורין", דאינו מין של תורים.

וכשר הוא להביאו בקטנותו לקרבן משום "בני יונה".

דאציפי, מין תורים, ותורין של רחבה - כשרין הן, בזקנותם להביאן משום תורין, ופסולין הן בקטנותן אם בא להביאן משום בני יונה, לפי שמין תורים הן.

היה בקי בהן בעופות הטמאים ובשמותיהן, שיודע מה שמו של כל אחד מהם, הרי עוף אחר הבא לפניו בסימן אחד בלבד של טהרה — טהור, שהרי אין עוף טמא שיש בו סימן אחד של טהרה אלא פרס ועזניה, והרי הוא בקי ויודע שלא מדובר בהם. לא היה בקי בהן ובשמותיהן, אם בא לפניו עוף שיש לו רק סימן אחד של טהרה — טמא, שמא הוא פרס או עזניה. אם בא לפניו עוף שיש לו שני סימנין של טהרה — טהור, והוא (וזהו דווקא) כשיכיר עורב, וידע שהעוף שלפניו אינו עורב, שהרי אין עוף טמא שיש לו שני סימנים אלא עורב.

ושואלים: שיכיר עורב ותו לא [ולא עוד]? והתניא [והרי שנויה ברייתא], מה שנאמר ברשימת העופות הטמאים: "את כל עורב למינו" (ויקרא יא, טו), "עורב" — זה עורב שאנו מכירים, "למינו" מה בא לרבות? ר' אליעזר אומר: להביא (לרבות) לאיסור את הזרזיר, שהוא ממין העורב. אמרו לו לר' אליעזר: והלא אנשי כפר תמרתא שביהודה היו אוכלים אותן את הזרזירים, מפני שיש להן זפק! אמר להם: אף הן עתידין ליתן את הדין על שאוכלים דברים אסורים.

דבר אחר: מה שנאמר בעורב "למינהו" — הרי זה להביא סנונית לבנה, שגם היא אסורה, אלו דברי ר' אליעזר. אמרו לו: והלא אנשי גליל העליון אוכלים אותו, מפני שקרקבנו נקלף! אמר להם: אף הן עתידין ליתן את הדין. על כל פנים, מוסכם כי יש עופות טמאים נוספים שיש להם שני סימני טהרה כמו עורב, שהרי נאמר בו "למינו"! אלא צריך לומר, שמה שאמר רב נחמן שעוף הבא לפנינו בשני סימני טהרה טהור, והוא שיכיר עורב, כוונתו — והוא שיכיר עורב וכל מין עורב.

אמר אמימר, הלכתא [הלכה היא]: עוף שאינו ידוע כמין טמא הבא לפנינו בסימן טהרה אחד — טהור, והוא שידע שהעוף הזה לא דריס [אינו דורס]. אמר ליה [לו] רב אשי לאמימר: הא [זו] שאמר רב נחמן לעיל, שעוף הבא לפנינו בסימן אחד של טהרה אינו מותר, עד שיהיה בקי בהם ובשמותיהם, וידע שאין זה אחד מהם, מאי [מהו]? אמר ליה [לו]: לא שמיע לי [לא שמעתי], כלומר, בלשון נקיה: לא סבירא לי [איני סבור כן]. שכן, מאי איכא [מה יש] לחשוש, משום פרס ועזניה, שיש בהם סימן אחד של טהרה? שני אלו הם ליתנהו [אינם מצויים] בישוב, ואין לחשוש להם.

א אמר רב יהודה: עוף הידוע בכינוי עוף המסרט — כשר לטהרת מצורע, כלומר, עוף טהור הוא, שנאמר שם: "ולקח למיטהר שתי צפרים חיות טהורות" (ויקרא יד, ד). וזו היא סנונית לבנה שנחלקו בה ר' אליעזר וחכמים בברייתא שהובאה קודם, האם היא טהורה.

אמר אמימר: שני מינים מוכרים לנו בשם סנונית לבנה, זו שכריסה לבנה וזו שכריסה ירוקה (צהובה); בחיורא כרסה [בכריסה לבנה] — כולי עלמא לא פליגי דשריא [הכל אינם חלוקים שהיא מותרת], כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה בדירוקא כרסה [בשכריסה ירוקה], ר' אליעזר אסר [אוסר], ורבנן שרו [וחכמים מתירים], והלכתא [והלכה] כר' אליעזר.

מר זוטרא מתני הכי [היה שונה כך] את דברי אמימר: בדירוקא כרסה [בשכריסה ירוקה] כולי עלמא לא פליגי דאסיר [הכל אינם חלוקים שאסור], כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה בדחיורא כרסה [בשכריסה לבנה], ר' אליעזר אסר [אוסר], ורבנן שרו [וחכמים מתירים], והלכתא כרבנן דשרו [והלכה כחכמים שמתירים].

ושואלים: בשלמא למאן דאמר [נניח למי שאומר] בחיורא כרסה פליגי [בכריסה לבנה הם חלוקים] — היינו דקתני [זה שהוא שונה] בברייתא לעיל: "למינו" — זו היא סנונית לבנה, אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] בדירוקא פליגי [בשל ירוקה כרסה הם חלוקים], מאי [מה] הלשון "זו היא סנונית לבנה"? והלוא כרסה ירוקה! ומשיבים: מה שנאמר "סנונית לבנה" הריהו לאפוקי דבתי דאוכמתי [להוציא את סנונית הבתים, שהיא שחורה לגמרי].

ב אמר רחבה, אמר ר' יהודה: תסיל, שהוא עוף הדומה ליונה ותור — פסול להקרבה בקטנותו משום תורין, שהם כשרים רק כשהם בוגרים, וכשר בקטנותו, משום בני יונה, שהם כשרים דווקא בקטנותם. כלומר, הוא נחשב למין של יונה. ואילו העוף הקרוי דאציפי, וכן תורין של רחבה — כשרין רק בבגרותם משום תורין, ופסולין משום בני יונה, מפני שהם מין תור. מתיב [מקשה] רב דניאל בר רב קטינא על כך ממה ששנינו במסכת פרה: כל העופות

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

If one is familiar with the non-kosher birds and their names, any bird that comes before him with only one sign is kosher, since he can be sure that it is not the peres or ozniyya, which have only one sign. If he is not familiar with them and their names, any bird that he finds with one sign is non-kosher, since it may be the peres or ozniyya. But if he finds a bird with exactly two signs, it is kosher, provided that he can recognize a crow, since the crow is the only non-kosher bird with exactly two signs.

The Gemara asks: Must he recognize only the crow and nothing more? But isn’t it taught in a baraita: The verse states: “Every orev after its kinds” (Leviticus 11:15). With regard to the orev, this is the well-known crow; as for the phrase “after its kinds,” Rabbi Eliezer says: It is written to include the zarzir, another type of crow, to teach that it is non-kosher. The Sages said to Rabbi Eliezer: But wouldn’t the people of Kefar Temarta in Judea eat the zarzir, because it has a crop? Rabbi Eliezer said to them: They too will be judged in the future for their transgression.

Alternatively, the phrase “after its kinds” is written to include the white senunit and teach that it is non-kosher; this is the statement of Rabbi Eliezer. The Rabbis said to him: But don’t the people of the upper Galilee eat it, because its gizzard can be peeled? Rabbi Eliezer said to them: They too will be judged in the future for their transgression. In any event, the baraita indicates that other non-kosher birds exist that have two signs, like the crow. The Gemara responds: Rather, Rav Naḥman must have meant that one must be able to recognize the well-known crow and all other species of crow.

Ameimar said: The halakha is: Any bird that comes before a person with one sign is kosher, provided that it does not claw its food. Rav Ashi said to Ameimar: What about that which Rav Naḥman said, that if one finds a bird with exactly one sign, he may eat it only if he can identify all the non-kosher birds in the Torah, to be sure that it is not one of them? Ameimar said to him: I did not hear this statement; that is to say: I do not hold accordingly. What concern is there? Is one concerned because of the peres and ozniyya, which have only one sign? They are not found in settled areas, and one need not be concerned about them.

§ Rav Yehuda says: The bird known as the scratching bird is fit for use in the purification of a leper, i.e., it is kosher. Only kosher birds are fit for this rite, as the verse states: “Then shall the priest command to take for him that is to be purified two living pure birds” (Leviticus 14:4). And this is the white senunit about which Rabbi Eliezer and the Rabbis disagreed in the baraita.

Ameimar said: There are two kinds of white senunit. With regard to the senunit with a white belly, everyone agrees that it is permitted for consumption. They disagree when discussing the kind with a yellow belly. Rabbi Eliezer prohibits it, and the Rabbis permit it. And the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer.

Mar Zutra teaches the statement of Ameimar in this manner: With regard to the senunit with a yellow belly, everyone agrees that it is prohibited. They disagree when discussing the kind with a white belly. Rabbi Eliezer deems it prohibited, and the Rabbis deem it permitted. And the halakha is in accordance with the opinion of the Rabbis, who deem it permitted.

The Gemara asks: Granted, according to the one who says that they disagree with regard to the kind with a white belly, this explanation is consistent with that which Rav Yehuda teaches: This is the white senunit about which Rabbi Eliezer and the Rabbis disagreed. But according to the one who says that they disagree with regard to the kind with a yellow belly, what is the meaning of the phrase: This is the white senunit? The Gemara responds: The phrase: White senunit, is used only to exclude the house senunit, which is black.

§ Raḥava says that Rabbi Yehuda says: A young tasil, which is similar to a dove, is unfit for sacrifice as a dove, which is fit only when mature, but it is fit for sacrifice as a pigeon, which is fit only when immature. In other words, the tasil is considered a type of pigeon, not a dove. A mature datzifi bird, and mature doves of Reḥava, are fit as doves, but are unfit as pigeons, since they are types of doves. Rav Daniel bar Rav Ketina raises an objection from a mishna (Para 9:3): All birds

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

בב' סימנין טהורין:

והוא שיכיר עורב. כלומר דאית ליה תרי וטמא:

אמר אמימר הלכתא עוף הבא בסימן אחד טהור. כלומר בעינן שלא יהיה דורס ועוד סי' אחד שהן ב' סימנין:

הא דרב נחמן מאי. כלומר דרב נחמן לא בעיא)נראה דצ"ל דרב נחמן הא ס"ל דאם לא היה בקי בהן ובשמותיהן עוף הבא בסימן אחד טמא ואפי' אם הסימן הוא דלא דריס. אלא חד סי' שלא יהא דורס. ואיבעית תימא משום דפרס ועזניה לא שכיח בישוב כלומר פרס ועזניה חד מיניהו לא דריס ואף על פי כן טמא [ומכל מקום] כיון דלא שכיחי בישוב עוף הבא בסימן שאינו דורס טהור דליכא לספוקיה בפרס ועזניה לאפוקי הני דבתי דאוכמי כלומר ההיא לדברי הכל אסורה. כל העופות פוסלין במי חטאת כו' כלומר אם שתו מהם פוסלין משום מים שאובין מפני שדרכן כששותין מקיאין:

בב' סי' טהור ובלבד שיכיר עורב. פי' ב' סי' מכל הד' השנויין במשנתינו, כגון שיש לו אצבע יתירה וזפק והג' שבו לטומאה הוא ואין לחוש שמא דורס הוא וטמא שא"כ יהיו לו ב' סי' של טומאה וב' של טהרה ואין כן אלא בעורב והוא מכיר שאינו ממין עורב אלא ודאי אינו דורס ואינו ממין כ' עופות שהרי דורסין הן לפיכך טהור ומכאן (יש) [שכל] כ' עופות דורסין הם.

והלכתא עוף הבא בסי' א' טהור. פי' וב' סי' לטומאה טהור והוא דלא חזינן ליה דדריס שאי אפשר לחוש לו אלא שהוא פרס והוא דורס ולא שכיח בישוב ואין חוששין שמא אינו דורס ויש לו ב' סי' של טומאה שעורב וכל מין עורב דורסין הם ומכאן שעורב נמי דורס הוא וכן אם לא היה לו סימן טהרה כלל אלא שאינו דורס מודה שאין לחוש אלא בעזניה ואינו מצוי אלא להתיר בכל סי' א' אמר אמימר ואלו היה דורס חוששין לפרס דאמרי' מעקר עקר ובא לישוב שמסורת היא כל עוף דורס טמא.
וזה הפי' נכון ומחוור בפשט השמועות דמשמע בכל מקום הדריסה הוא סי' מובהק לטומאה ושאינו דורס סי' גדול לטהרה וכן התנאים נותנים סי' לדריס' בקולט מן האויר וחולק את רגליו.
אבל אני תמיה אם יכול הכתוב ללמד בקצרה כל עוף הדורס טמא וכל שאינו דורס טהור חוץ מפרס ועזניה כמו שפירש בחזיר ואינה קושיא שהכתוב מונה והולך הוא במועטין שהרי בבהמה נמי מנה בטהורין וכאן מנה בטמאים שהם מועטין ולפי שענין הדריסה אינו סימן בגופן ואין אדם יכול לעמוד על העוף שלא יהא דורס אלא בבקיאות גדולה בו ובכל מיניו וכבר תפס לו שמותיהן ואין בטמאין אלא הן שוב לא הוצרך הכתוב בדריסה כלום וכן מצינו שלא פי' דין כנפי העוקץ בבהמה וגמ' גמירי לה בתורה שבע"פ וכן יש לנו לומר לפי השיטה הזאת שכל העופות הטמאין דורסין הם ופרס ועזניה עמהם ואין לך בטהורין דורס ותעלה לך השמועה גם בזה ע"ד שפירשתי.
אלא שהלשון הזה דחוק קצת כמו שאמרו לפנינו ואידך סימנא או בפרס איתיה או בעזניה איתיה ועוד שא"כ למה ג' סימנים נמנים בסימני טהרה יש לך שכולן בו וטמא כגון שדורס ושאינן בו וטהורה כגון שאינו דורס.
ושמענו שהגאונים ז"ל אמרו שמסורת בידיהם שלא התיר אמימר אלא שקרקבנו נקלף וכ"כ ר"א ז"ל בקבלה מרבותיו ומסתייעי מפשטה של שמועה במה שאמרו טמאים אין קרקבנן נקלף וגו'.
[וכן כ'] הרב אחאי משבחא (לא נמצא בשאלתות שלפנינו) כולהו קורקבני דעופות נקלף וכשרים ועופות טמאים אינו נקלף ולפי זה נמי כל הדורס טמא וך' עופות דאית בהו ג' ג' היינו אצבע יתירה וזפק ושאינן דורסין ובעורב אצבע יתיר' ואינו דורס וכן נראה ממה שאמרו לר"ש והלא אנשי תמרתא ואנשי גליל אוכלין אותה מפני שיש להן זפק או קורקבן ש"מ שאין כך בעורב.
והא דא"ר נחמן עוף הבא בסי' א' טמא פי' בכל סי' א' שבעולם ואפי' כשבא וקורקבנו נקלף מפני שיש לחוש לפרס או לעזני' ודוקא בבא בסי' א' בלבד כלומר שאין בו אלא זה והשאר לטומאה [ועוף הבא] בב' סי' בלבד והשאר לטומאה טהור בכל ב' סי' כגון שיש לו זפק ואינו דורס או אצבע יתירה ואינו דורס וכ"ש כשקורקבנו נקלף אלא שאינו מותר (כשאר) [בשאר] ב' סי' אלה ובלבד שיכיר עורב אבל אם בא בב' סי' ואין אנו יודעים אם יש יותר ודאי טמא אף ע"פ שמכיר עורב שיש לחוש שמא יש לו סי' ג' והוא מכ"ד עופות טמאים.
ודברי אמימר כך פירושן: עוף הבא בסי' א' (וקורקבנו) [שהוא קורקבונו] נקלף טהור שאין סי' זה אלא בפרס ולא שכיח בישוב והוא דלא חזינן הדריסה אבל בסימן (א') [אחר] אסור שאם דורס טמא ואם אינו דורס יש לו ב' סי' של טהרה והוא ממין עורב.
ותמהני אם בא בזפק נמי יהא מותר שהרי עורב אין לו זפק ויש תמיה אחרת היאך נחלקו אבות העולם בזרזיר ובסנונית אם הם מין עורב אם לאו והרי עורב מצוי ובכולן יכולין לבדוק מה ב' סי' יש לו.
ונ"ל שר"א סובר שב' מיני עורב הם, והעורב הידוע שהוא השחור יש לו אצבע יתירה ואינו דורס והמין האחר שנתרבה מלמינו שוכן עמו ודומה לו בסי' שיש לו ב' סי' של טהרה וא' מהן הוא סי' שיש בעורב עצמו והוא שאינו דורס ויש לו סי' א' של טהרה שאילו בעורב והוא זפק והוא מחלוקתן של ר"א וחכמים אליבא דת"ק ור' סבר לא נחלקו בזה אלא בסנונית לבנה נחלקו שיש לו אצבע יתירה כעורב השוכן עמו וקרקבנו נקלף בסכין בשמש דר"א סבר אין קרקבנו נקלף ומין עורב הוא ואינו דורס ויש לו ב' סי' כעורב וחכ"א קרקבן נקלף הוא וכל שקרקבנו נקלף אין לחוש לו אלא בשאין לו אלא סי' א' שיש לחוש לפרס ועזניה ומאחר שנחלקו ר"א ורבנן בקרקבן נקלף בסכין ולא נפסקה הלכה כאחד מהן מעתה כל שקרקבנו נקלף בסכין ספק הוא בין כשאין לו סי' אלא זה בין כשיש לו סי' אחר והיינו ח' ספקות, כנ"ל לתרץ מסורת הגאונים ז"ל.
נמצא עכשיו שאין להתיר עוף הבא בסי' א' למי שאינו בקי בהן ובשמותיהן אלא שאותו סי' הוא שקרקבנו נקלף ביד ולפי מה שפי' אפי' רגליו חתוכות ואין לבודקו בשאר הסי' או שבא בב' סי' ואחד מהן קרקבנו נקלף אעפ"י שאינו מכיר עורב או בג' טהור לעולם ולא א"ר נחמן ובלבד שיכיר עורב אלא משום שבא להתיר בכל ב' סי' אבל בא בקרקבן נקלף לעולם מותר ואין לחוש.
ואין דבר שמתקשה עלי לפי סברא זו, אלא מה שאמרו סתם בסי' א' ולא פירשו. ויש להשיב שכלפי שאמר ר"נ עוף הבא בסי' א' טמא והוא כלל לכל כמו שפי' בא אמימר ואמר שיש סי' אחר שמותר והוא שידוע שאינו בטמאין ועוד מצינו בתלמוד במקצת מקומות שהזכירו אחד סתם והוא מיוחד וידוע כ"כ היתה מדה של אחד מהם ופי' של לוקח ביבמות ביאתה או חליצתה של אחד מהן פוטרת צרתה כיצד חולץ לבעלת וכו'.
ורבינו יעקב ז"ל חלק על פי' משנתינו שפיר' רש"י ז"ל ואמר דה"ק כל עוף הדורס למעלה טמא ויש לו אצבע יתירה וזפק וקרקבנו נקלף בידוע שאינו דורס וטהור ולפי פי' זה שך' העופות שיש להם ג' סי' הא' מהם הוא שאינו דורס שאלמלא כן היו טהורין שכל שיש בהן ג' השנויין במשנתינו בידוע שהד' בהן וטהור הוא ועורב לדעת הרב ז"ל אינו דורס, והשמועה מוכרחת על כרחנו כמו שאפרש בע"ה.
גם מה שפירש הרב בענין הדריסה יוכיח והיינו דקאמרינן עוף הבא בסי' א' טהור והוא דלא דריס כלומר שאותו סי' הוא שאינו דורס ורואין ומכירין בו שאין אלא סי' זה של טהרה בלבד ובג' הנזכרים של טומאה הן אבל בסי' אחר אין מתירין אותו חוששין שמא אינו דורס ומין עורב הוא ואם דורס עכ"פ טמא ופרס ועזניה הוא דאתו להו לישוב ובב' סי' שא' מהן נמי אינו דורס טהור ובלבד שיכיר עורב ומיהו אבל בב' סי' אחרים אין להתיר שאם ראינוהו שדרס ודאי טמא ואם אינו דורס יש לחוש לך' עופות, זהו תורף פי' של הרב ז"ל.
ואל ישבש עליך דעתך מ"ש בספר הישר שלו אסטיר ושלקון מין עורב הן והן שדורסין כמו שנשתבשו בו אחרים שהרב ז"ל סובר שמיני עורב חלוקין בסימניהם כמו שפירשנו למעלה ועל כן אמר שהם מין עורב כמו סנונית לבנה לר"א לפיכך עוף שבא בסי' א' והב' אינו דורס אסור הוא לדעת הרב ז"ל.
וק' שכדבריו בכ' עופות אינן דורסין ושנינו דרוסת הנץ ודרוסת הגס ומה שדחה יש להן ארס וזיהרא אבל אינן דורסין ואוכלין אינו אלא כל שצדין וממיתין דורסין הן וכן מה שאמרו בניזקין ארי בר"ה דרס ואכל פטור היינו נמי שדרס בצפורניו ומיד שניצודו לו אכל בין שמתה בין שהיא חיה דורס מיקרי טרף היינו שהמיתה תחלה והוצי' דריסתו ממנה ואח"כ אכל דלאו היינו אורחי' שכל הצדין מיד שנצודו להן הם אוכלים בדריסתן הן.
וע"ק שמשמעות הגמ' עוף הבא בסי' א' ועוף הבא בב' סי' דר"ן בכל לשון משמע ולאו דוקא כשאינו דורס.
אבל י"ל בזה לפי שסי' א' צריך שלא יהא דורס וכיון שאתה אומר אינו דורס הוא לאו בסי' א' אתה מתירו וכן בשנים הוא הטעם.
והוי יודע שהכל לסומכין על דברי אמימר דפרס ועזניה לא שכיחי בישוב ולאו דוקא באתריה אלא מילתא פסיקתא היא בכל המקומות של ישוב והא דאמר איהו לקמן הא באתרא דשכיחי פרס ועזניה כגון שהוחזקו שם ודאי א"נ כגון ביושבין במדברות.
ושמעי' השתא דהיכ' דאיכ' ד' סי' טהרה ג' בגופו יאינו דורם טהור וא"צ מסורת והיכא דאיכא ג' סימני טומאה ואינו דורס טהור בין לפירושינו בין לפירו' ר"ת ז"ל ואין מסורת הגאונים ז"ל נמי חולק בזה שהרי אין לחוש אלא לפרס ועזניה ולא שכיחי בישוב ולא באו הם אלא לאסור הבא בסי' א' שיש לחוש לעורב וכמו שפירשנו.
והיכ' דקורקבנו נקלף וב' הסי' לטומאה ואינו ידוע שדורס טהור וכן בסי' אחר יחידי לפי הפי' הראשון שהוא הנכון והראוי לסמוך עליו כפי מה שנתבאר אלא שאנו חוששין בסי' אחד חוץ מן הקרקבן נקלף כפי מסורת רבותינו ז"ל ולפי' ר"ח ז"ל גם הוא אסור שיש לחוש בו לעורב וכן נמי מי שיש לו אצבע יתירה וקרקבן נקלף ואינו דורס או זפק וקרקבן ואינו דורס מן המחלוקת הזו שלפי פי' א' טהור הוא ואין לחוש לו.
כללו של דבר אין לחוש לעוף שידוע שאינו דורס בין שבא בלא סי' א' בין שבא בסי' א' בגופו או בבא בג' סימן ולחוש לדברי הגאונים צריך שיהא קרקבנו נקלף.
ועכשיו אני חוזר לסוגי'.

והלא אנשי כפר תמרתא היו אוכלים אותו מפני שיש לו זפק. לפי דברי מי שאמר שהעורב דורס הוא אין לפ' שאלו הב' סי' אינן בעורב שא"כ אין בו אלא סי' א' של טהרה שהוא אצבע יתירה אלא אנשי כפר תמרתא מסורת היה בידם שהן טהורים והיו אוכלים אותם ע"פ מסור' מפני שהיה להם סי' טהרה זה ואע"פ שהיה להם סי' אחר של טהרה זה מסייע למסורת שרוב העופות הטהורים המצויי' באותם המקומות הם מאותם שיש להם זפק או קרקבן נקלף ואין פי' זה כלום.
ויפה אמר רש"י ז"ל שפי' שאין זה מאותם ב' סי' שבעורב אלא שיש להשיב על דבריו מדבריו שהוא אמר שהעורבים הגדלים בבתים דורסים ורבים אמרו שדברי שגגה הם אבל ראיתי שלא פי' הרב ז"ל כן אלא בזפק שהעורב היה בדוק אצלו שאין לו זפק ואלו היה בזרזיר ב' סי' שבעורב ממש היו הכל מודים שהוא מינו דשכן ונדמה הוא אפי' רבנן מודו אלא שאין לעורב זפק אבל על כרחנו קרקבן נקלף יש לו.
וטעם אנשי גליל העליון בסנונית נ"ל שהי' לה אצבע יתירה בודאי ומפני שבדקוה ומצאו בה קרקבנו נקלף ולא זפק אמרו ש"מ שאין לחוש בה אלא במין עורב ונהגו בה התר לפי שאינה דומה לעורב שזו לבנה והוא שחור דסברי לה כרבנן דאמרי שכן ונדמה בעינן ואמר להם ר"א אף הם עתידין ליתן את הדין דשכן עמו מינו הוא שהרי דומה לו בסי' וסיוע לפי' זה מה שהסכימו בגמ' דחוורא כריסי' שרי וירוקה מחלוקת ואוכמ' ודאי אסור' אלמ' אין התר ואיסור שלה אלא לפי מה שהיא מתקרב' לפרצוף העורב ושחרות שלו.
ויש נוסחאות מדוקדקות שכתוב בהן תניא אידך בסנונית לבנה וזרזי' ול"ג פלוגתא דר' כלל.
וכן מוכח לקמן בבריי' למינו להביא את הזרזיר למינו להביא את הסנונית לבנה מרבה להו תרוייהו מלמינו ואע"ג דהאי אית ליה זפק והאי קרקבן נקלף ואי אפשר דלר"א הני ב' סי' דעורב לא לרבנן ואי אפשר נמי שיהא עורב בלא א' מן ב' סי' הללו כיון שהוא דורס אלא ע"כ מיני עורב חלוקין הן בסימנים לר"א וכל דאית ליה ב' סי' ושכן עמו נתרבה מלמינו לדידיה ומיהו לרבנן נדמה לו בסי' בעי' לפי משמעות הגמ'. והא דמקשי' מהך בריית' לר"ן לאו מדר"א אלא דמודו רבנן בלמינו דמרבינן ביה ולא פליגי אלא בהני א"נ משום דקי"ל בירוק' כריס' אסור.

והא דאמר רב נחמן הבא בסימן אחד טהור. והוא שבקי בהן ובשמותיהן לא בקי בכולהו אלא שבקי בפרס ועזניה שיש להן סימן אחד בגופן לבד ואינ(ו)[י] יודע למה סתם בזה והוא שבקי בהן ובשמותיהן, דהוה ליה למימר והוא שמכיר פרס ועזניה כדאמר איהו נמי והבא בשני סימנין טהור הוא שיכיר עורב, ואם מפני שאין פרס ועזניה מצויין (ו)אין אומר והוא שיכיר את שאינו מצוי, זה אינו, דיש בכלל מאתים מנה, ואם אתה מצריכו שיכיר כל העופות הטמאין הרי אתה מוסיף עליו ומצריכו בקיאות יתר מאד שיכיר פרס ועזניה וכל השאר ומן הדומה שזו אחת מן הקושיות הסותרות את הפירוש לגמרי.

אמר אמימר עוף הבא בסימן אחד טהור והני מילי בדלא דריס. כלומר באיזה סימן גופו שיבא טהור והוא שאין אנו מכירין בו שדורס, דמן הסתם אנו אומרין שאינו דורס, דמאי אמרת שמא פרס או עזניה הוא דלית ליה אלא סימן אחד בגופו ודורס, אפילו הכי לא חיישינן ליה, מאי טעמא פרס ועזניה לא שכיחי ביישוב, זהו פירוש שמועה זו לפי מה שנראה מתוך דברי רבינו שלמה ז"ל, אלא דקשיא לן בהא מה שפירש הוא בעצמו ז"ל בשמנה ספיקות כמו שכתבתי למעלה (סא, א ד"ה וכל שיש) בפירוש משנתינו. ועוד הא דנקט רב נחמן בעוף הבא בסימן אחד והוא שבקי בהן ובשמותיהן, ולא הוה ליה למימר אלא והוא שמכיר פרס ועזניה כמ"ש (ד"ה והא דאמר) ועוד אמאי לא קאמר רב נחמן עוף הבא בשלשה סימנין טהור והוא שבקי בהן ובשמותיהם. ועוד גדולה מזו שהרי כמה מן העופות הטמאין שנבדקו ביד כגון הנץ. והוא שהורגלו הכל ללעז אותו אשפרויר, וכן פירש רבינו שלמה ז"ל בפירוש המשנה וכן פירש (בפרק) [בפירוש] החומש (ויקרא יא, ט). וכן האסטרו שהוא ממין הנץ אלא שהוא הגס שבמין ואין להם אלא אצבע יתירה לבד ואין להן קרקבן כלל ולא זפק, וכן בדקו בעוף הטמא הנקרא מילא"ן והוא שדורס בתרנגולין ואין לו אלא אצבע יתירה, וא"א לומר שזו פרס או עזניה שזה מצוי בישוב יותר משאר העופות הטמאין, ובת היענה שקורין אישטרו"ץ ואין לה זפק ואין לה [אלא] ג' אצבעות שנים לפניה ואחד יוצא גודל וקרקבנו נקלף, וכן בדקו בעופות שעיניהם הולכות בפניהם כשל אדם ויש להן לסתות והן קריא (וכפוף) [וקיפופא] כמו שהזכירו בנדה (כג, א) פרק המפלת ואין להן אלא אצבע יתירה ולא זפק ולא קרקבן נקלף, וכן הדיו והיא הדיה האמורה בתורה וקורין אותו בולטור וכן פירש רש"י ז"ל בכל מקום בולטור והוא דורס ואין לו אצבע יתירה, והרבה פירושין וכללין נאמרין בשמועה זו ואין אחד מהן עולה כהוגן בלי קושיות והויות, ורובן שתעיד העין על סתירתן בבדיקת העופות הטמאים הנמצאים. ופירש הרב רבי משה ברבי יוסף ז"ל וגרסתו עולה כהוגן להלכה יותר מכולן. והוא מפרש כללי משנתינו שהן כללים גמורים מוחלטים, שכל העוף הדורס ודאי טמא, וכל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקרקבן נקלף טהור, כדתניא בברייתא בידוע שהוא טהור, כלומר שאי אפשר לעוף הבא בג' סימנין אלו בגופו (שהוא) [שיהא] דורס, שכך הוא מסורת בידן של חכמים, ופי' דכולהו עופות טמאין אין להם אלא חד חד של טהרה חוץ מעורב שיש לו שנים, אלא שהג' סימנין שהן זפק אצבע יתירה וקרקבן נקלף חוזר בכולן וכדגרסינן בגמרא במקצת הנוסחאות תלתא הדרי בכולהו, והמשל בזה נץ יש לו אצבע יתירה דיה יש לה זפק. והחסידה יש לה קרקבן נקלף וכולן דורסין הן, ולא הזכירו פרס ועזניה אלא מפני שהיתה קבלה בידן שאחד מהן הוא שיש לו אותו סימן שאינו בכל שאר העופות והוא שאינו דורס, והוא גורס תני רבי חייא עוף הבא בסימן אחד טהור וכו' ונגמר מתורין, אם כן עורב דכתב רחמנא למה לי, השתא דאית ליה תלתא אמרת לא עורב דלית ליה אלא תרי וכו', טעמא דכתב רחמנא נשר הא לאו הכי הוה אמינא לילף מפרס ועזניה הוה ליה פרס ועזניה שני כתובים הבאין כאחד ואין מלמדין, גמירי דאיכא בהאי ליכא בהאי מכדי עשרים וארבעה עופות נינהו א"א דליכא חד מנהון וחד דאיתיה בעזניה דליתא בחד מהני, ולא גריס כלל שאר עופת טמאין דכתב רחמנא למה לי, ואפשר שהוסיפו אותו בגמרא על פי הלכות גדולות. והא דתני רבי חייא עוף הבא בסימן אחד טהור, דוקא כשהוא בקי בכל העופות הטמאים, דאי לא איכא לספוקי בכולהו עשרים עופות טמאין ואם בשני סימנים והוא שיכיר עורב ומיניו. אלא דקשיא לי בהא כי אקשיה ונגמר מעורב ופרקינן אם כן פרס ועזניה דכתב רחמנא למה לי, ולמה פטר פרס ועזניה דכולהו נמי אין להן אלא סימן אחד כפרס ועזניה. ואפשר לומר דמשום דבעי למהדר ולאקשויי ונילף מפרס ועזניה לברורי, דאי לא כתב רחמנא נשר הוה גמריה מיניה, משום דההיא חד סימן דאית לחד מינייהו ליתיה בכל שאר עופות טמאין, ומסימן אחד דשאר עופות טמאין ליכא למגמר, משום דא"א דהאי דאיתיה בהאי ליתא בחד מהנך והוה להו שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין, משום הכי נקט פרס ועזניה, והשתא לפירושו אתי שפיר הא דנקט רב נחמן בעוף הבא בסימן אחד והוא שבקי בהן ובשמותיהן, דודאי צריך הוא להיות בקי בכולהו עשרים עופות טמאים שגם להן יש אחד אחד. וניחא נמי הא דלא קאמר והבא בשלשה טהור והוא שבקי בהן ובשמותיהן שכלל זה כבר למדנו אותו ממשנתינו אף על פי שאינו בקי בעופות הטמאין כלל דאין לך עוף הבא בשלשה סימני טהרה שאינו טהור. והא דאמר אמימר עוף הבא בסימן אחד טהור, והני מילי דלא דריס, הכי פירושה והוא שיהא אותו סימן שאינו דורס, דאי בחד סימן אחר אתי איכא לספוקי לכולהו עופות טמאים, אבל (הכא) [הבא] בסימן שאינו דורס ליכא לספוקי אלא לפרס או לעזניה שאינו דורס, ופרס ועזניה לא שכיחי בישוב, ולפי שאמר רב נחמן סימן אחד תפס לו אמימר אותו לשון ואמר איהו נמי סימן אחד ואינו אלא שאינו דורס, ושמנה ספיקות לפירוש זה כגון שהיו בהן שני סימני טהרה בגופן, ואם היה להן עוד השלישי בידוע שהוא טהור, ואם אין קרקבנן נקלף יש לספקן בעורב ומיניו ואף על פי שאינן דומין בסימניהן ממש לעורב, שהעורב יש לו אצבע יתירה וקרקבן נקלף, (ו)חששו לרבי אליעזר בן יעקב שאסר גם הזרזיר אף על פי שיש לו זפק מפני שכונתו. אי נמי שהיו מכירין עורב ומיניו והיו אותן הספיקות בעלי סימן אחד, ואם היה להן זה השני (שהבא) [שהוא] קורקבן נקלף היו טהורין ואם לא יש לספקו בכולהו עופות טמאין. וזה הנכון שהן מכירין היו העורב וכל מיניו שמצוי היה ביניהן. ועוד דלית הלכתא כרבי אליעזר בן יעקב וכדמתמהינן לקמן (חולין סה, א) כמאן כר' אליעזר בן יעקב דאלמא לית הלכתא כותיה במאי דקאמר לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו, ותרנגולתא דאגמא שהיתה מוחזקת בידן בטהורה ואחר כך אסרה אמימר ואמר חזינא לה דדרסה ואכלה, לפירוש זה נראה לפרש שלא היה לה שום סימן טהרה בגופה אלא שהיתה מוחזקת ביניהם שאינה דורסת וליכא למיחש אלא לפרס או עזניה כדאמימר, ומשום דפרס ועזניה לא שכיח ביישוב לא היו חוששין לה, ועכשיו שנתגלה שהיא דורסת הויא לה מין נשר, אי נמי שהיו לה אצבע יתירה וקרקבן נקלף כעורב והיתה נאכלת במסורת שאינה מין עורב ושאינה דורסת, ועכשיו שראו אותה שהיא דורסת אסורה לפי שהיא בודאי ממין עורב. ומכל מקום מתוך שרבו בזה הסברות והפירושין אין לסמוך בעוף הבא לפנינו בלא ארבעה סימני טהרה לאכלו אלא במסורת. וכן כתב רש"י ז"ל וז"ל ומתוך שאין נו בקיאין בהן נראה לי שעוף הבא לפנינו [חוששין] לומר שמא דורס הוא, דהא הך תרנגולתא דאגמא היו מחזיקין בה דטהורה, ולאחר מכאן ראוה שדורסת ואין עוף נאכל אלא במסורת, עוף שמסרו לנו אבותינו בטהור טהור, ושלא מסרו לנו יש לחוש, ובמסורת יש לנו לסמוך כדאמר למקן (סג, ב) עוף טהור נאכל במסורת ע"כ. וכתב הר"ז הלוי ז"ל וקבלנו במסורת מאבותינו ומזקנינו הקדמונים כי כל שחרטמו רחב או שיש לו כף הרגל שקורין פטא כמו שיש לאווזין אין להן להסתפק בדריסתו, כי בידוע שאינו דורס.

הא דאמר רב נחמן עוף הבא בשני סימנין טהור והוא שיכיר עורב, ואקשינן עורב ותו לא והתניא עורב זה עורב למינו להביא סנונית לבנה וכו'. לאו מדרבי אליעזר בן יעקב מקשינן, דהא לא קיימא לן כותיה, וכדמוכח לקמן (שם), דתניא השוכן עם הטמאים טמא, ואקשינן כמאן כרבי אליעזר בן יעקב, דאלמא משמע מינה לכאורה דלית הלכתא כותיה, אלא מינה שמעינן דאית ליה מינין, וע"כ לא נחלקו עליו חכמים באלו אלא מפני שאנשי גליל ואנשי כפר תמרתא אוכלין אותן, וע"כ אית לן למימר הכין, דהא גבי עורב למינו כתיב, וה"ה דהוי מצי למפרך והא למינו כתיב, אלא משום דנחלק ר"א בן יעקב וחכמים במיניו נ"ל למפרך מיהא ולומר שצריך בקיאות בהכרת המינין, שהרי רבי אליעזר בן יעקב ורבנן נחלקו בהן. ועוד תדע דהא בסנונית שנחלקו אמרינן בסמוך דלא נחלקו אלא בחיורא כריסה אבל בירוקה כריסה מודו ליה, ולמאן דאמר דאף בירוקה כריסה פליגי, הלכה כרבי אליעזר בן יעקב, ולדידיה אפשר דמדרבי אליעזר קא מקשה כנ"ל. ולדידיה הא דתניא לקמן (חולין סג, א) את כל עורב להביא עורב עמקי, אפשר דאתיא אפילו כרבנן, ומוקי לה בירוקה כריסה וכלפי שהעורב שחור גמור קרי לירוקי עמקי וכדאמרינן הכא מאי לבנה שאינה שחורה, אבל למאן דאמר בירוקה כריסה פליגי ולא אסרי רבנן אלא בשחור גמור, ברייתא כולה דלקמן אתיא כרבי אליעזר בן יעקב.

סנונית הדרה בבתים אם כרסה לבן טהורה ובכלל צפור היא וכשרה לטהרת מצורע ואם כרסה ירוק או של צבעי' טמאה ומנהג פשוט לאסור את כולן:

כל שהוא מין תורים כשר לקרבן משום תורים ומ"מ כל שאין בו ארבעה סימנין אינו בכלל מין התור ואינו כשר לקרבן:

התסיל והוא עוף ממין יונה הנקרא טודו אינו ממין התור אלא ממין היונה ונמצא שבקטנו כשר בקרבן ולא בגדלו והגאונים פרשו תסיל בלשון ערב אלורשאן:

דאצופי הוא ממין התור ונקרא בלשון ערבי אלפאכתה והוא צוצלא האמור בסנהדרין פרק חלק מין אחד של תורים היה מצוי אצלם והיו קורין להם תורים של רחבה והעידו עליהם שכשרים לקרבן:

תד"ה מפני שיש להן זפק כו' דומיא דבא בסימן אחד דכולה שמעתתא דמשמע דברור לנו כו' דאי מספקא לן א"כ הוי ספק עורב כו' עכ"ל דאין דבריהם מבוררים דלמאי דמפרשי התוס' לקמן דאותו סימן א' היינו אינו דורס א"נ דמספקא לן בשאר הסימנים ליכא לספוקי בעורב לפי' ריב"ם דעורב הוא דורס ואף שאין שם קושיא לפי' ריב"ם לפירושו הכא הא איכא לפרושי הכי מכח קושיא דהכא והקשו לפירושו ועוד דאם נפרש דברור לנו בא' סימן שאין לו אלא ההוא סימן בלבד משאר א"כ ידענו בו שהוא דורס וכל הדורס טמא ואם רצונם דברור לנו שאין לו אלא סימן א' ושנים האחרים לית ביה בודאי ולא בדקנו אם הוא דורס אם לאו אם כן הוי שפיר ממש דומיא דבשני סימנים טהור כמו שפי' לפי' ריב"ם וצ"ע:

בא"ד ומדרסי נמי לא דרסו מדאכלי ליה כו' משכחת להו כולהו סימני טהרה בעורב ומינו ונראה לפרש כו' עכ"ל אכתי לא יתיישב מדאכלי ליה לא דרסי ומשכחת לר"א דסימן החדש דהיינו אינו דורס לפריב"ם איתיה במין עורב ואנן אסיקנא דלא משכחת ליה אלא או בפרס או בעזניה ואפשר שלא חשו התוספות לתרץ משום דאיכא למימר דר"א סובר שאנשי גליל טעו והוו סברי דלא דריס וקושטא הוא דדריס כיון שהוא מין עורב וכה"ג איתא לקמן בתרנגולתא דאגמא כפי' התוספות ע"כ וק"ל:

בד"ה והוא דלא דרס כו' ועוד דמשמע דאי הוה פרס ועזניה שכיחי בישוב הוה מספקא כו' עכ"ל לכאורה מאי קושיא דמה"ט דלא שכיחי פרס ועזניה מחזקינן ליה באינו דורס אבל אי הוה שכיחי בישוב לא הוה מחזקינן ליה אלא בדורס שהוא פרס או עזניה וכן צ"ל לפי' ר"ח שכתבו התוס' לקמן דהכא בסימן א' הוא סימן החדש קורקבן נקלף שפירש והוא דלא דריס דמחזקינן ליה באינו דורס כיון דפרס ועזניה לא שכיחי ואפשר דלשון רש"י הכי משמע להו מדחזינן ליה סימן א' של טהרה מחזקינן בהו דאינו דורס אפי' הוא פרס ועזניה שכיחי בישוב ודו"ק:

גמ' דבר אחר למינו להביא כו' מאי סנונית לבנה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אמר רחבה כו' סטיו כפול היה כו'. נ"ב פי' האיצטבא סביב מקפת ובתוך אותו היקף עוד היקף אחר. רש"י:

בסוף א"ד בפ"ק דפסחים. נ"ב פי' שכך היתה נקראת:

גמ' עוף הבא בסימן אחד טהור. לפרש"י לעיל דאף כל לא מרבה רק מין נשר למה אמר עוף הבא בסימן אחד כו' ופרש"י [לעיל בתני ר"ח] ובלבד שיכיר בו שאינו מכ"ד הכתובים לימא אם מכירן אף בלא בדיקת שום סימן טהור דודאי ישנו בו מסתמא סימן טהרה מיהו בזה צריך להכיר כולן ובסימן אחד רק פרס ועזניה ובב' עורב ובג' י"ט [ומ"ש רש"י ובלבד שיכיר שאינו מכ"ד ר"ל כל חד לפי מה שהוא אותו צריך שיכיר בסימן א' פ"ו וכיוצא בו כולהו] אך הומ"ל שבדק בו שאין בו שום סימן טהרה [בגופו] טהור דודאי אינו דורס ובלבד שיכיר פ"ו ונשר ואר"ח לא קשה דלא בעי רק לאשמועינן הבנין אב דנשר רק אר"נ דאמר היה בקי כו' קצת קשה ומ"מ לאו קושיא הוא כ"כ וק"ל:

ברש"י בד"ה מפני שיש להן זפק ואין זה מאותן שני סימנים שבעורב ובסמוך כתב דעורבין דורסין מזה סימני טהרה שבעורב קורקבנו נקלף ואצבע יתירה ולדבר אחר אצבע יתירה וזפק וא"כ פליג הד"א בסימני עורב אבל לתוס' לא משמע להו דפליגי שהקשו דמשכחת כולהו סימני טהרה בעורב ומיניו:

בתוס' בד"ה בקי בהן ובשמותיהן תרוייהו בעינן כו' . אף אם מכיר כל הקרויים פרס ועזניה ויודע שעוף הבא אינו קרוי כן מ"מ יש לחוש שמא הוא פ"ו ואיתרחיש טעות בחילוף השמות וכן אם מכיר בטביעת עין פרס ועזניה דמותו וצלמו וזה אין כדמותו אפ"ה יש לחוש לטעות שטועה בטביעות עין או אף אם אינו כדמותו עדיין שמא פ"ו הוא עד דאיכא תרתי לטיבותא:

בתוס' בד"ה בסימן אחד טמא הומ"ל כו' התוס' מפרשים בסימן אחד וכל שכן בב' וכל שכן בג' וכפרש"י לעיל בתני ר"ח ולזה צריך שיהיה בקי בכל הכ"ד עופות כדלעיל לזה כתבו דהומ"ל בסימן אחד טהור [אף שאינו בקי בהן בכל הכ"ד] והוא כו'. ואפשר שצריך שיכיר אין ר"ל בקי בהן ובשמותיהן רק היכר לבד דדוקא היכא שצריך להיות בקי בכולן יש לחשוש טפי לטעות ודו"ק:

בתוס' בד"ה מפני שיש להן כו' אבל אם נתברר כו' שהוא רק כו' ונצטרך לדחוק כו'. ולא מסתבר להו לומר שקורביל הוא מין עורב והוא אפשר הזרזיר ועורב ומינו רקו אבל העורב עצמו אפשר דאינו דורס ולכך צריך שיכיר עורב ומינו צריך שיכיר דישנו ג"כ מינים הדומין לעורב בסימניהם כמו לרבנן נמי [דמרבינהו מלמינו כמ"ש התוס' בד"ה ר"א] דבסוף מסקו דזרזיר יש לו זפק קטן וריב"ם בדק ומצא בו זפק כראוי ואפשר [דמ"ש] ונצטרך לדחוק אריב"ם קאי שמחשבו לעורב:

בא"ד ואם היה דורס א"כ כו' דכל עוף הדורס טמא כו'. לכאורה שפת יתר כ"ז ודי במ"ש כבר שאין עוף בב' סימנים דורס אלא עורב ומינו וזה מכירן וק"ל ועיין:

בא"ד דומיא דבא בסימן אחד כו' לכאורה תלו בדלא תניא [דלמא גם בא בסימן אחד ר"ל וב' סימנים שבגופו ודאי אינם וא"י אם דורס]. ונפרש מקודם מ"ש בד"ה והוא דלא דריס פירש בקונטרס כו' וקשה אמאי טהור שמא עורב הוא וכו' דא"ל כריב"ם וכמ"ש רש"י דעורבים דורסין ויש לו ב' סימני טהרה בגופו [וזה אין לו אלא סימן אחד בגופו] דמ"מ ניחוש למין עורב דאמימר גופיה פסק כר"א בסמוך דע"כ אינו דורס דקאמר מפני שיש לו זפק ור"ל וגם אינו דורס בודאי ואפ"ה לר"א מין עורב הוא דא"ל דס"ל מסתמא דאינו דורס וכדין עוף הבא בסימן אחד כל כמה דלא חזינא ליה דדריס ור"א ס"ל דדורס מסתמא כיון דשוכן תמיד אצל עורבין (*ח) א"כ הו"ל ג' סימני טומאה ורק סימן טהרה של זפק בגופו ואמאי חשביה ר"א לעורב דא"ל דהו"ל זפק ועוד סימן טהרה בגופו והיו מכירין עורב (*ט) ומ"מ הוכיחו לעיל (*י) מדנקיט סימן מפני שיש להן זפק [ולא אידך סימן דהוא המוציא מחשש עורב] משמע דעורב אין לו זפק (*כ) דא"כ הו"ל לפרש אותו סימן. מיהו ז"א דאינו מפרש רק סימן לשלול עורב [כפי' רש"י] מיהו לשיטת ריב"ם ע"כ אינו שולל עורב וכו' (*ל). אכן מ"מ למסקנת התוס' דר"א לא חשיב ליה זפק וקליפה נמי צ"ל [אף לשיטתייהו דעורב אינו דורס] או דר"א מחשבי ליה לעורב אע"פ שאין בו רק סימן אחד דהיינו אינו דורס או צ"ל שהיה בו עוד סימן בגופו ונשאר בו לר"א ב' סימני טומאה וב' טהרה כעורב אבל תוספות הקשו למה שהעלו דר"א לא חשיב ליה זפק כו' והו"ל עוד סימן בגופו ועוד סימן שאינו דורס (*מ) ממילא מין עורב אינו דורס וא"ל דלר"א נמי דורס והו"ל עוד ב' סימנים בגופו נמצא לרבנן היה בו ד' סימני טהרה [דמסתמא אינו דורס] ולר"א לא חשיב זפק וס"ל דמסתמא דורס כעורב ונשארו בו ב' סימנים כעורב. וצריך יישוב למה א"ל כן דא"ל דאמאי אכלוהו דלמא דורס והוי מי"ט עופות השתא נמי (*נ) דיש ב' בגופו ואינו דורס והוא [אפשר] מי"ט עופות אלא י"ל דמכירין היו בו דאינו מי"ט עופות ונקיט זפק דשולל עורב דקורקבן נקלף ואצבע יתירה ישנן נמי בעורב לפי' רש"י דעורב דורס ואין לו זפק. ואולי דא"כ הול"ל מפני שיש לו ג' סימנים אכלוהו [דנשלל בזה עורב] ודו"ק. והשתא א"ש שהוכיחו דומיא דעוף הבא בסימן אחד דאיירי שבדקנו וכו' דא"ל שאנו מוצאין בו סימן אחד וב' אין בו ולא בדקנו אם דורס דא"כ שמא אינו דורס ומין עורב הוא אע"כ דבדקנו שאין בו שום סימן יותר ואותו סימן שבו הוא דלא דריס וכפירוש התוס' דא"ל סימן אחר ובדקנוהו שאין בו סימנים אחרים נמצא שהוא דורס וכל עוף הדורס טמא ובודאי פרס ועזניה הוא וא"ל שבא בסימן שאינו דורס ואחרים לא בדקנו דשמא יש בו עוד סימן טהרה בגופו והוא מין עורב. אבל יש לראות מנ"ל להתוספות אליבא דרש"י ולריב"ם לומר כן דר"א לא חשיב ליה כו' דמ"ש ואפילו לפירוש ריב"ם כו' מ"מ כיון דר"א חשיב סנונית מין עורב וקורקבן נקלף ומדרס נמי לא דריס מדאכלי ליה כו' דלמא אנשי גליל אכלוהו משום עוף הבא בסימן אחד וכפרש"י [אהא דעוף הבא בסימן אחד והוא כו'] והיו מכירין פרס ועזניה או משום דלא שכיחא [ולכך החזיקוהו בדלא דריס] אבל ר"א ס"ל דמידרס דרסי ומין עורב הוא כיון דדרכו לשכון אצל עורבים והו"ל עוד סימן טהרה בגופו [בהכרח. דע"כ מין עורב הוא דיש לו ב' סימנים בגופו ורבנן החזיקוהו בעוף הבא בסי' א'] כמו השתא לונ"ל (*ס) ולעולם עורב ומינו דורסים ואזדא ראייתם מעוף הבא בסימן אחד ואזדא וא"ת שבסוף ד"ה מפני [לפי' ריב"ם] ושבד"ה והוא דלא דריס ודו"ק:

בא"ד ומשמע דהלכה כר"ח כו' לא הקשו למה לי נשר לר"א דמהי תיתי לטמא הבא בסימן אחד דכיון דהוי ב' כתובים כו'. די"ל לדרשא אחריתא אבל מאי קושיא השתא הא יש לקיומי שפיר פסק ההלכה כר"ח ולא מטעמיה וק"ל:

בתוס' בד"ה והוא דלא דריס וכו' ועוד דמשמע וכו'. לא ידעתי טעם לזה דמשום דפרס ועזניה לא שכיחי מש"ה מחזיקי' ליה בטהור ואמרינן דאינו דורס מסתמא וק"ל:

בתוס' בד"ה אמר רחבא כו'. עיין ברש"י ברכות (דף ל"ה ע"ב) ובערוך ערך רב ומ"ש בעזה"י ב"ה במס' ביצה:

גמרא בשלמא למ"ד כו' היינו דקתני סנונית לבנה. כצ"ל ותיבות זו היא מחקן רש"י. וכן לקמן בסמוך צריך למחקן:

רש"י ד"ה ה"ג. אלא אמתניתא דקתני למינו. כצ"ל:

רש"י ד"ה תורין של רחבה. כך שמן. נראה דאתי לאפוקי של"ת דהעולם קורין אותן תורין סתמא רק דרחבה קורא להו כן לסמנן ע"ש מקומן וע"ד שפי' מהרש"ל בסוכה (יג) הא דקאמר שם והאי דקרי להו מרירתא דאגמא כו' ע"ש. דא"כ מאי קמ"ל רחבה פשיטא:

תד"ה רא"א. אבל מודו דלמינו אתא לרבויי כו'. ר"ל כדתני לקמן (סג) להביא עורב הבא בראשי יונים:

גמ' מפני שיש לו זפק כצ"ל:

שם והוא דלא דריס. נ"ב הלשון היולי. לכן צ"ע אי ס"ל דלא דריס לחודי׳ מספק. ואיצטריך עוד סימן טהרה לבר מאינו דורס א"כ צריך לומר דפרס ועזני' נמי אינן דורסין ואית להו תרי סימנין דאי איתא דדרסי מאי קאמר מא"ל משום פרס ועזניה ליתנהו בישוב הא אפי' תימא איתנהו וליכא למיחש מידי דאינהו דרסי והאי לא דריס. וצ"ע שוב ראיתי שבתוס׳ נתעוררו בכך:

תוס׳ ד"ה מפני שיש לו זפק וכו׳ א"כ אינו מינו וכו׳ אוכלין אותו א"כ מכירין אותו כצ״ל:

בא"ד ומשמע דלא בעינן שיכיר עורב כצ"ל:

היה בקי בהן. בפרס ועזניה ויודע מי קרוי פרס ועזניה: עוף הבא בסימן אחד טהור. אם יודע שאין דומה להן ואין שמו פרס ועזניה אבל אם שמו פרס חיישינן שמא מינו הוא: בסימן אחד טמא. שמא פרס ועזניה הם: בב' סימנים טהור. דנפקא ליה מספק פרס ועזניה ומספק כל שאר עופות טמאין דאית להו תלתא חוץ מעורב: הזרזיר. הוא אישטורני''ל: מפני שיש לו זפק. ואין זה מאותן שני סימנים שבעורב ומ''מ אין לו אלא שנים ולרבי אליעזר מפני שרגיל לשכון עם העורבים מחזיקו ממנו וכדתניא [החובל] (ב''ק צב:) רבי אליעזר אומר לא על חנם זרזיר הולך אצל עורב אלא מפני שהוא מינו: סנונית. ארונדייל''א: עוף הבא בסימן אחד טהור ואפילו אין בקי בהן ובשמותיהן דלא חיישינן דלמא פרס ועזניה הן כדמפרש לקמיה דלא שכיחי בישוב אלא במדברות: והני מילי דלא דריס. כי משכחינן ביה סימן אחד מחזקינן ליה בטהור כל כמה דלא חזינן ליה דדריס ונראה לי שכל עוף הנותן רגלו על האוכל כשהוא אוכלו ומחזיקו ברגלו שלא ינוד ולא ינטל כולו אצל פיו הוא דריסה וכן דרך העורבים שגדלין בבתים שקורין קוקוא''ה: הא דרב נחמן מאי. דאמר לעיל דבעינן בקי ואי לא חיישינן לפרס ועזניה: מאי איכא. למאי ניחוש: המסרט. אשגרטנ''ר בלע''ז: לטהרת מצורע. שהוא צפור האמור בתורה: מר זוטרא מתני הכי. להא דאמימר ללישנא קמא דאמימר דפסק הלכתא כרבי אליעזר דאסר לית ליה דרב יהודה דמכשר ליה לטהרת מצורע דהא טהורות כתיב: הכי גרסינן היינו דקתני סנונית לבנה. ולא גרסינן שנחלקו בה דלאו אדרב יהודה קאי אלא אמתני' דקתני למינהו להביא סנונית לבנה: לאפוקי דבתי. הגדלות והדרות בקירות הבתים ושחורות הן: תסיל. מין יונה הוא: ופסול משום תורין. אם בא להביאו משיזקין בתורת תורין כדאמרינן בפרק קמא (לעיל כב.) גדולים כשרים קטנים פסולין וכשר משום יונה בקטנה: דאציפי. מין תורין: תורין של רחבה. כך שמן:
בקי בהן ובשמותיהן. תרוייהו בעינן דלא ליתי למטעי: בסימן אחד טמא. הוה מצי למימר טהור והוא שיכיר פרס ועזניה: רבי אליעזר אומר להביא את הזרזיר. בזרזיר הוא דפליגי רבנן עליה אבל מודו דלמינו אתא לרבויי שאר עופות הדומין להן: מפני שיש להם זפק. מפני שקורקבנו נקלף משמע דהנך סימנין ליתנהו בעורב ורבי אליעזר סבר דאפילו הכי אפשר דהוו מין עורב ואין לחוש אם אין שני סימני טהרה של עורב ומינו שוין ורבנן סברי כיון דאינן שוין א''כ אינו מינו וה''ר יצחק בה''ר מאיר בדק בעורב שאנו קורין קורבי''ל בלע''ז ומצא שיש לו אצבע יתירה וזפק ומתוך כך היה רוצה לפרש שמעתתא דהכא והלא אנשי כפר תמרתא אוכלין אותן א''כ מכירין בהן שאינן מין עורב ולא מייתי טעמא דיש לו זפק לאפוקי מעורב דעורב נמי יש לו זפק אלא מפרש הטעם למה אוכלין אותו שרואין בו סימני טהרה שיש לו זפק שהוא סימן טהרה וגם אינו דורס אבל זה לא הוצרך לפרש דפשיטא דכל עוף הדורס טמא וממילא מייתי ראיה מדאכלי ליה א''כ מכירין בו שאינו מין עורב וקשה לפירוש הריב''ם דאם עורב יש לו אצבע יתרה וזפק א''כ אין קרקבנו נקלף ודורס ואי אפשר לומר כן מדאמר רב נחמן עוף הבא בשני סימנין טהור והוא שיכיר עורב ועל כרחך חד מהנך שני סימנין אינו דורס דכל עוף הדורס טמא ומדאיכא לספוקי בעורב ש''מ דעורב אינו דורס ואפשר דאותו שאנו קורין קורבי''ל שיש בו אצבע יתרה וזפק כמו כן אינו דורס והוי מי''ט עופות אבל אם נתברר לנו שהוא רק כלומר שמוציא הזרע דרך הפה א''כ זהו עורב ודאי כדאמר בחלק (סנהדרין קח:) שהוא משלשה ששמשו בתיבה ולקו ונצטרך לדחוק ולפרש דה''ק בא בב' סימנין טהור פירוש שאנו מוצאין. לשם שני סימנין והשלישי אינו בא דלית ביה השלישי בודאי ולא בדקנו אם הוא דורס או לאו ואם נכיר שאין זה עורב אין לחוש שמא דורס הוא שאין עוף בשני סימנים דורס אלא עורב ומינו בלבד ואם היה דורס א''כ היה העוף טמא דכל עוף הדורס טמא ועורב ומינו אינו שמכירו א''כ מה היה לו להיות אם היה לו שני סימני טהרה ושני סימני טומאה אלא ודאי אינו דורס ומ''מ לא נסתפקו בתשעה עשר עופות דהדרי בכולהו תלתא סימנין כי נאמר דכולם דורסין והג' סימנים האחרים הוא שיש בהם ונפקא מינה לפי' זה כפירוש הקונטרס דהא דקתני כל שיש לו אצבע יתרה וזפק וקרקבן נקלף בידוע שהוא טהור דארישא סמיך דכבר אשמועינן דכל עוף הדורס טמא ולא כפירוש ר''ת ולא נתיר בג' סימנין הללו שום עוף עד שאינו דורס כי הג' הדרי בכולהו ומיהו אין הלשון משמע כן דהא בב' סימנים משמע שבדקנו שאין לו יותר דומיא דבא בסימן אחד דכולה שמעתא דמשמע דברור לנו שאין לו אלא סימן אחד דאי מספקא לן א''כ הוי ספק עורב ומשמע דלא בעינן שיכיר עורב כשבא בסימן אחד וא''ת דלעיל משמע דסימן רביעי לא הדר בכולהו דליתיה אלא או בפרס או בעזניה ולרבי אליעזר משכחת לה כולהו סימני טהרה בעורב ומינו לפי פשט ההלכה דמשמע דזפק וקורקבנו נקלף שהם סימן טהרה בזרזיר וסנונית לבנה ובעורב ב' סימני טהרה האחרים וא''כ בעורב ומינו איכא ד' סימני טהרה ובסמוך פסק הלכה כר' אליעזר ומשמע דהלכה כרבי חייא דאמר עוף הבא בסימן אחד טהור לפי שאינו דומה לנשר ואסיקנא לדידיה דחד לא משכחת לה אלא בפרס או בעזניה ואפילו לפירוש הריב''ם דאמר שעורב יש לו אצבע יתירה וזפק מ''מ כיון דרבי אליעזר חשיב סנונית מין עורב וקורקבנו נקלף כדקתני ומדרס נמי לא דריס מדאכלי ליה אנשי גליל אלמא משכחת להו כולהו סימני טהרה בעורב ומינו ונראה לפרש דבהכי פליגי רבי אליעזר ורבנן דזפק של זרזיר קטן הוא וקורקבנו של סנונית לא מבזרא לקלפה בידים ולא חשיב ליה רבי אליעזר זפק וקליפה: והוא דלא דריס. פירש בקונטרס כדמשכחת ביה סימן אחד מחזקינן ליה בטהור כל כמה דלא חזינן ליה דדריס וקשה אמאי טהור שמא עורב הוא שיש לו שני סימני טהרה ועוד דמשמע דאי הוה פרס ועזניה שכיחי בישוב הוה מספקא בהו ואמאי כיון דמחזקינן בהו דאינו דורס ונראה לי דהוא דלא דריס כלומר באותו סימן אחד היינו דאין דורס דתו ליכא לספוקי אלא או בפרס או בעזניה ולא שכיחי בישוב אבל אם היה דורס התנן עוף הדורס טמא: אמר רחבה אמר רבי יהודה. היינו רב יהודה סתמא ולפי שהיה רבו מובהק קאמר רבי וי''מ דקאמר רבי משום דספק ליה אי שמע מרבי יהודה תנא או מרב יהודה אמורא והיינו דאמר בעלמא דייק וגמר שמעתיה מפומיה דרביה כרחבה דפומבדיתא דאמר רחבה א''ר יהודה הר הבית סטיו כפול היה ואין נראה דא''כ הוה ליה למימר דאפילו ספק דגברי גריס כדאמר לעיל בפ''ק (דף יח:) גבי רב יהודה ספק משמיה דרב ספק משמיה דשמואל ועוד דכי מייתי התם ההוא דסטיו כפול היה הוה ליה לאתויי נמי הך דשמעתין אלא היינו דיוקא דידיה ממה שהיה אומר בלשון רבו ולא היה רוצה לשנות הלשון אע''פ שהוא לשון משונה דקאמר סטיו כפול היה סטיו לפנים מסטיו והוה ליה למימר אצטוונית היתה כדאמר בפ''ק דפסחים (דף יג: ושם) [וע''ע תוס' ביצה יא: ד''ה אמר]:

פרשנים

שיעורים זמינים
טוען שיעורים…

בחירת עמוד

חיפוש בעמוד