חולין קיט ע"א

ועתה מפרטים את השאלה: לשיטת רב האומר שאין יד לפחות מכזית, וכן שאין שומר לפחות מכפול, האי [זו] הברייתא במאי אוקים לה [במה, באיזה אופן הוא מעמיד אותה]? שהרי אי [אם] מדובר בה באחת מהעצמות הללו שאין בה כל מח (הנאכל), ואין היא משמשת אלא כיד לבשר (ששיעורו הוא כחצי זית) שעליה — קשיא רישא [קשה תחילתה של הברייתא] מדברי התנא הראשון שאמר שנטמא הבית בטומאת אוהל — הרי שיש יד לטומאה לפחות מכזית.

ואי [אם] מדובר בברייתא זו בעצם שיש בה מח בצידה האחד, והריהי משמשת כשומר לדבר הנאכל אף ששיעורו הוא פחות מכזית — קשיא סיפא [קשה סופה של הברייתא], מדברי יהודה בן נקוסא המטהר מטומאת אוהל — הרי שאין שומר לפחות מכזית, בעוד שלשיטת רב יש שומר לפחות מכזית!

ומשיבים: איבעית אימא [אם תרצה אמור] שרב מעמיד את הברייתא בעצם המשמשת כשומר, איבעית אימא [אם תרצה אמור] שרב מעמיד את הברייתא בעצם המשמשת כיד.

ומפרטים: איבעית אימא [אם תרצה אמור] שמדובר בעצם המשמשת כיד, והוא רב אמר כדעת ר' יהודה בן נקוסא, המטהר את הבית מטומאת אוהל, שהוא סבור שאין יד לפחות מכזית. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] שמדובר בעצם המשמשת כשומר, והוא רב אמר כדעת תנא קמא [התנא הראשון], המטמא את הבית, שהוא סבור שיש שומר לפחות מכזית.

ואילו ר' יוחנן אמר כי בכל הברייתא כולה מדובר בעצם המשמשת כיד, והוא ר' יוחנן אמר את שיטתו כדעת תנא קמא [התנא הראשון], המטמא את הבית, שהוא סבור שיש יד לפחות מכזית. ושלא כדעת יהודה בן נקוסא המטהר את הבית שהוא סבור שאין יד לפחות מכזית. ולענין מחלוקתם של רב ור' יוחנן מציעים:

תא שמע [בוא ושמע] ראיה מן הברייתא שלא כשיטת רב, שכן שנינו שר' יהודה אומר כי הקולית (עצם הירך) שיש עליה כזית בשר — כזית הבשר גוררת (מושכת אחריה) את הקולית כולה לענין הטומאה, שאם נגע שרץ בכל מקום שהוא בקולית — הריהי נטמאת בכך. אחרים אומרים כי אפילו אם אין עליה על הקולית אלא בשר ששיעורו כפול בלבד — הבשר גוררת את הקולית כולה לטומאה. ומעתה יש להקשות לשיטת

רב: האי [זו, הברייתא, במאי מוקים לה [במה, באיזה אופן הוא מעמיד אותה]? אי [אם] מדובר בקולית המשמשת כיד לבשר שעליה — קשיא סיפא [קשה סוף הברייתא], משיטת אחרים הסבורים שאפילו אם לא היה בקולית אלא כפול בשר, הריהי משמשת כיד להכנסת טומאה. ושלא כשיטת רב האומר שאין יד לפחות מכזית. ואי [אם] מדובר בברייתא זו בקולית המשמשת כשומר לבשר שבה — קשיא רישא [קשה תחילת הברייתא], משיטתו של ר' יהודה האומר שרק אם על הקולית כזית בשר הריהי מטמאת, שלא כשיטת רב האומר שיש שומר בפחות מכזית!

ומשיבים: איבעית אימא [אם תרצה אמור] שמדובר בברייתא בקולית המשמשת כיד לבשר שעליה — והוא רב אמר את שיטתו כדעת ר' יהודה הסבור שרק אם יש על הקולית כזית בשר נטמאת כל הקולית, ואולם אם יש עליה פחות מכזית — אין היא נטמאת, שכן אין יד לפחות מכזית, וכשיטת רב. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] שמדובר בברייתא בקולית המשמשת כשומר לבשר שעליה — ושיטת רב היא כשיטת אחרים בברייתא הסבורים שיש שומר בפחות מכזית, ושלא כשיטת ר' יהודה.

ואילו ר' יוחנן אמר כי בכל הברייתא כולה מדובר בקולית המשמשת כשומר לבשר שבה, והוא ר' יוחנן אמר את שיטתו כדעת אחרים הסבורים שיש שומר בשיעור כפול. ושלא כדעת ר' יהודה הסבור שאין שומר אלא בכזית.

ומקשים על הסבר זה בשיטת ר' יוחנן: כיצד מעמיד ר' יוחנן את שיטתו כדעת אחרים, הא [הרי] רק בשיעור "כפול" קא אמרי [הם אומרים כפול] שיש שומר, ואילו ר' יוחנן אומר שיש שומר אפילו בפחות מכפול!

ומשיבים: בעיקר סבורים אחרים כי יש שומר אף בפחות מכפול, ואולם איידי דקאמר תנא קמא שיעורא [מתוך שאמר התנא הראשון שיעור מסויים, "כזית"], קאמרי אינהו נמי שיעורא [אמרו גם הם שיעור מסויים, "כפול"], אבל לדעתם הוא הדין אף בפחות מכפול.

אמר רבא: דיקא נמי [מדוייק גם כן] מלשון הברייתא שבעצם המשמשת כשומר עסקינן [עוסקים אנו], ולא בעצם המשמשת כיד. דקתני [שכן שנינו] בה בעצם קולית, והרי עצם זו לרוב יש בתוכה מח, והריהי משמשת כשומר לאוכל שבתוכה. ואילו היו דברי הברייתא עוסקים בעצם המשמשת כיד, היה לה לשנות דבריה בכל עצם שיש עליה בשר. ומסכמים: אכן שמע מינה [למד ממנה] כי בעצם המשמשת כשומר עוסקת הברייתא.

א שנינו למעלה בברייתא את דעת אחרים בדין הקולית, שאפילו אין עליה כי אם כשיעור כפול, גורר הבשר את הקולית כולה לענין הטומאה. ובענין זה איתמר [נאמר] שחלקו האמוראים, שר' חנינא אמר כי זהו בדווקא השיעור, ואילו בפחות משיעור זה — אין הקולית נגררת אחר הבשר להיטמא. ואילו ר' יוחנן אמר כי אין זה השיעור בדווקא, ואף בפחות מכפול יש דין שומר בקולית.

ותוהים על דברי ר' יוחנן: כיצד ניתן לומר כי "אין זה שיעור", והא קתני [והרי שנינו] בברייתא במפורש "אפילו אין עליה אלא כפול"! ומשיבים: באמת סבורים אחרים שהוא הדין אף בפחות מכפול, ואולם איידי דקאמר תנא קמא שיעורא [מתוך שאמר התנא הראשון שיעור מסויים, "כזית"], קאמרי אינהו נמי שיעורא [אמרו גם הם שיעור מסויים, "כפול"], אבל כוונתם, אפילו בפחות מכן.

ובבירור מחלוקת זו מציעים: תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו במשנה בדינו של תרמיל ("שרביט") שבתוכו גרגרי קטנית, ועמד ורוקן את התרמיל מגרגריו, שר' אלעזר בן עזריה מטהר בתרמיל של פול שיש בו גרגרים, שכן הפולים הם גסים, ואינם צריכים לתרמיל. ולכך אין התרמיל נחשב כשומר לאוכלים. ומטמא בתרמיל של קטנית אם נשאר גרגר אחד בתרמיל — מפני שרוצה במשמישן, כלומר, שיהיה לו משהו לאחוז בו כאשר ינקה את הקטניות. הרי איפוא שיש שומר אף בפחות מכפול, ושלא כדברי ר' חנינא ורב!

ומשיבים: אין זו קושיה, שכן הסבר דברי אותה משנה, הריהו כדאמר [כמו שאמר] רב אחא בריה [בנו] של רבא בתשובה לשאלה אחרת שהמשנה עוסקת באופן שנגע השרץ לא בתרמיל אלא בקולחא [בקלח] שהתרמילים נמצאים בו, ואין נידון הדברים משום "שומר" אלא משום "יד", שהרי הקלח משמש כיד לתרמילים ולקטניות שבתוכם.

מעתה הכא [כאן], בתשובה לשאלה זו נמי [גם כן] יש לומר בהסבר דברי המשנה שמדובר בה בקולחא [בקלח], ומשום יד. ומאי [ומה] פירוש דברי ר' אלעזר בן עזריה שאמר שאדם רוצה במשמישן? כוונתו — בתשמישן, בשימוש בהם באותם קלחים.

ומציעים עוד: תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה דתנא דבי [ששנה החכם של בית] מדרשו של ר' ישמעאל על הכתוב בטומאת אוכלים "על כל זרע זרוע" (ויקרא י״א:ל״ז,חז), וכמובא בדף הקודם שהרי זה בא ללמד לענין השומר בדין הטומאה, שכדרך שבני אדם מוציאין בזריעה, חטה בקליפתה, ושעורה בקליפתה, ועדשים בקליפתן. לכך הקליפה (המשמשת כשומר לאוכל שבתוכה) הריהי מצטרפת להשלים לשיעור טומאת אוכלים. הרי איפוא שיש שומר אף בפחות מכפול, שכן קליפת החיטה והשעורה והעדשים מועטה משיעור כפול. והרי זה שלא כדעת ר' חנינא ורב!

ומשיבים: אין זו קושיה, שכן בריה שלימה, עצמאית, דבר שלם כגרגרי החיטה והשעורה בקליפתן עליהם, שאני [שונה] דינו. ולכן יש בהם שומר אף בפחות משיעור כפול.

ב ועוד בדיני שומרים לאוכל, בעי [שאל] רב אושעיא:

The Gemara explains the objection: And according to Rav, who holds that a handle that is attached to less than an olive-bulk of food or protection that is attached to less than a bean-bulk of food is not considered a handle or protection with regard to imparting impurity, in what manner does he interpret this baraita? If the baraita is discussing the case of a bone without marrow, and therefore the bone constitutes merely a handle for the flesh, which measures less than an olive-bulk, then the first clause of the baraita is difficult, because it indicates that a handle that is attached to less than an olive-bulk of food is considered a handle with regard to imparting impurity.

If the baraita is discussing the case of a bone containing marrow, and therefore the bone constitutes protection for food measuring less than an olive-bulk, then the last clause of the baraita is difficult because Yehuda ben Nekosa apparently holds that protection that is attached to less than an olive-bulk of food is not considered protection with regard to imparting impurity, contrary to the opinion of Rav, who holds that it is protection unless it is attached to less than a bean-bulk of food.

The Gemara answers: If you wish, say that Rav interprets the baraita as discussing the case of a bone that constitutes protection. If you wish, say instead that Rav interprets the baraita as discussing the case of a bone that constitutes a handle.

The Gemara explains its answers: If you wish, say that the baraita is discussing the case of a bone that constitutes a handle, and Rav stated his opinion in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Nekosa, who maintains that the house does not become impure because he holds that a handle that is attached to less than an olive-bulk of flesh does not impart impurity. And If you wish, say that the baraita is discussing the case of a bone that constitutes protection, and Rav stated his opinion in accordance with the opinion of the first tanna, who maintains that the house is impure because he holds that protection attached to less than an olive-bulk of flesh imparts impurity if the flesh measures at least a bean-bulk.

And Rabbi Yoḥanan could have said that the entire baraita is discussing the case of a bone that constitutes a handle, and Rabbi Yoḥanan stated his opinion in accordance with the opinion of the first tanna, who maintains that the house becomes impure because he holds that a handle that is attached to less than an olive-bulk of food imparts impurity. But he did not state his opinion in accordance with the opinion of Yehuda ben Nekosa, who maintains that the house does not become impure.

Come and hear another objection to the opinions of Rav and Rabbi Yoḥanan from the Tosefta (Okatzin 2:5): Rabbi Yehuda says: With regard to a femur that has an olive-bulk of flesh upon it, the flesh draws the entire femur into ritual impurity if any part of the femur comes into contact with a dead creeping animal. The Sage referred to as Aḥerim says: Even if there is only a bean-bulk of flesh upon the femur, it draws the entire femur into impurity.

The Gemara asks: In what manner does Rav interpret this baraita? If the baraita is discussing the case of a femur that constitutes merely a handle for the flesh, then the latter clause of the baraita is difficult, because Aḥerim apparently maintains that a handle that is attached to less than an olive-bulk of flesh imparts impurity, contrary to the opinion of Rav. If the baraita is discussing the case of a femur that constitutes protection, then the first clause of the baraita is difficult, because Rabbi Yehuda apparently holds that protection that is attached to less than an olive-bulk of flesh does not impart impurity, contrary to the opinion of Rav.

The Gemara answers: If you wish, say that the baraita is discussing the case of a femur that constitutes a handle, and Rav stated his opinion in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who maintains that a handle attached to less than an olive-bulk of flesh does not impart impurity. And if you wish, say instead that the baraita is discussing the case of a femur that constitutes protection, and Rav stated his opinion in accordance with the opinion introduced with the words: Aḥerim says, according to which even protection attached to less than an olive-bulk of flesh imparts impurity.

And Rabbi Yoḥanan could have said that the entire baraita is referring to case of a femur that constitutes protection, and Rabbi Yoḥanan stated his opinion in accordance with the opinion referred to as: Aḥerim says, according to which even protection that is attached to a bean-bulk of flesh imparts impurity.

The Gemara asks: How is Rabbi Yoḥanan’s opinion consistent with the opinion referred to as: Aḥerim says? Don’t they say that protection that is attached to a bean-bulk of flesh imparts impurity, and Rabbi Yoḥanan holds that even protection that is attached to less than a bean-bulk of food imparts impurity?

The Gemara answers: Aḥerim agrees that even protection that is attached to less than a bean-bulk imparts impurity. Nevertheless, since the first tanna states the specific measure of an olive-bulk, Aḥerim also states the specific measure of a bean-bulk even though he maintains his opinion with regard to a measure of less than a bean-bulk as well.

Rava said: The language of the baraita is also precise, indicating that we are dealing with protection and not a handle, as it teaches the case of a femur, which contains marrow, and therefore the bone provides protection for the food inside. If the baraita were discussing a handle, it would have taught this halakha with regard to any other bone that is attached to flesh and not specifically a femur. Conclude from it that the baraita is discussing the halakha of protection.

§The baraita cited above teaches that Aḥerim says: Even if there is only a bean-bulk of flesh attached to the femur it causes the entire femur to become impure. A dispute was stated with regard to this opinion. Rabbi Ḥanina says: When Aḥerim stated the measure of a bean-bulk, this is a specific measure, and Aḥerim holds that the halakha of protection applies to an appendage only if a bean-bulk of food is attached to it. And Rabbi Yoḥanan says: This is not a specific measure. Aḥerim holds that the halakha of protection applies even if it is attached to less than a bean-bulk of food.

The Gemara asks: How is it possible for Rabbi Yoḥanan to hold that this is not a specific measure? But doesn’t the baraita explicitly teach the measure of a bean-bulk? The Gemara answers: Indeed, Aḥerim holds that protection that is attached to even less than a bean-bulk of food imparts impurity. But since the first tanna states the specific measure of an olive-bulk, Aḥerim also states the specific measure of a bean-bulk even though he maintains his opinion with regard to a measure of less than a bean-bulk as well.

The Gemara suggests: Come and hear proof against the opinion of Rav from that which is taught in a mishna (Okatzin 1:5): Rabbi Elazar ben Azarya deems a pod containing beans that came in contact with a dead creeping animal ritually pure. Since beans are large and do not require the protection of the pod, the pod is not considered protection for the beans and therefore does not impart impurity. But he deems a pod containing smaller legumes that came in contact with a dead creeping animal ritually impure if even only one grain is attached to the pod, because one desires the use of the pod when handling the legumes so that he will not damage them, and it is therefore considered protection, which imparts impurity. Apparently, Rabbi Elazar ben Azarya holds that even protection that is attached to less than a bean-bulk of food imparts impurity, contrary to the opinion of Rabbi Ḥanina and Rav.

The Gemara rejects this proof: The explanation of that mishna is in accordance with that which Rav Aḥa, son of Rava, said in the context of a different discussion: That mishna is discussing a case where a dead creeping animal came into contact with the stalk to which the pod is attached, but not with the pod itself. And therefore the halakha in the mishna is not with regard to the matter of protection; rather, it is with regard to the matter of a handle, as the stalk serves as a handle for the pod and its attached grain.

Here, too, with regard to this proof one can respond that the mishna is discussing a case where a dead creeping animal came in contact with the stalk and therefore the halakha in the mishna is with regard to the matter of a handle. Since the mishna is referring to a stalk, and the stalk has many pods on it, it serves as a handle to more than an olive-bulk of food, and is consistent with the opinions of Rabbi Ḥanina and Rav. And what does Rabbi Elazar ben Azarya mean when he says that in the case of legumes, the stalk is impure because one desires the use of the stalk when handling [bemashmishan] the legumes? He is referring to using [betashmishan], i.e., carrying, the legumes with the stalk.

Come and hear proof from that which the school of Rabbi Yishmael taught: With regard to the impurity of food the verse states: “On any sowing seed that is sown” (Leviticus 11:37), indicating that the entire seed is susceptible to impurity when it is in a state where it is typical for people to take it out to the field for sowing: This applies to wheat in its shell, and barley in its shell, and lentils in their shells. It is derived from here that shells and other appendages that protect the food are considered part of the food. Since wheat, barley, and lentil grains are smaller than a bean-bulk, this statement indicates that even protection that is attached to less than a bean-bulk of food imparts impurity, contrary to the opinion of Rabbi Ḥanina and Rav.

The Gemara rejects this proof: A grain is a distinct entity, and therefore its status is different. The halakha of protection is applicable to a distinct entity even if it measures less than a bean-bulk.

§Rav Oshaya raises a dilemma: