חולין קיט ע"ב

אחר שלמדנו כי השומר מצטרף לאוכל שבתוכו להשלימו לשיעור כביצה לענין טומאת אוכלים, שני שומרין של דבר מאכל, מהו הדין לענין שיצטרפו להשלים לשיעור ביצה?

ומבררים את השאלה: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר], אילימא [אם תאמר] שמדובר באופן שהיו השומרים נתונים זה על גב זה, כדבר מאכל שיש לו שתי קליפות, פנימית וחיצונית — ומי איכא [והאם יש, נוהג דין] שומר במקרה כזה של שומר על גב שומר?

והתנן [והרי שנינו במשנה] כי ר' יהודה אומר שיש שלש קליפות בבצל, הנבדלות זו מזו בדינן. שהקליפה הפנימית, בין שהיא שלמה ובין שהיא קדורה (נקובה) — היא עצמה נחשבת כאוכל, ולכך היא מצטרפת לבצל שבתוכה להשלמת שיעורו לכביצה. ואילו הקליפה האמצעית, אינה נחשבת אוכל, ואולם אם היא שלמה — היא משמשת כשומר לבצל שבתוכה ולכך היא מצטרפת אליו להשלים שיעורו, ואולם אם היא קדורה, ולכן אינה משמשת לשמירה על הבצל — אין מצטרפת להשלים לשיעור. ואילו הקליפה החיצונה הדקה ביותר, שאינה נאכלת — בין כך ובין כך, בין שהיא נקובה ובין שהיא שלימה, הריהי טהורה, שאינה מצטרפת לבצל להשלים לשיעור. הרי שאין שומר על גב שומר!

ומסבירים: לא באופן זה שאל רב אושעיא את שאלתו, אלא במקרה של שומר אוכל שחלקו, שחילק את האוכל עם השומר שעליו, באופן שהשומרים נפרדים זה מזה, ואולם חלקי האוכל מחוברים זה לזה. שכך קמיבעיא ליה [היא נשאלה לו], ואלו הם צדדי הבעיה: האם

כיון דהאי [ששומר זה] הנמצא על חלק האחד של האוכל שוב לא מגין אהאי [על חלק זה, השני] של האוכל. ובדומה לכך, שומר האי [זה] של החלק השני של האוכל שוב לא מגין אהאי [על חלק זה הראשון] של האוכל — מעתה לא מצטרפת להשלים את שיעור כביצה של שני חלקי האוכל.

או דלמא [שמא] נאמר מן הצד השני כי כיון דהאי [ששומר זה] מגין אדידיה [על חלק האוכל שלו], וכמו כן שומר האי [זה] מגין אדידיה [על חלק האוכל שלו], ושני חלקי האוכל מחוברים זה לזה, נחשב הכל כמחובר, ומצטרפין השומרים להשלמת שיעור כביצה.

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לבעיה ממה ששנינו בדינן של קטניות, שר' אלעזר בן עזריה מטהר בשל פול שיש בו גרגרים, שאין התרמיל שלהם נחשב כשומר לגרגריו, משום שהפולים הם גסים ואינם צריכים לשרביט. ומטמא את התרמיל בשל קטנית אם נשאר גרגיר בתרמיל, מפני שאדם רוצה בתרמילים אלו לשם משמישן (שימושם כשומר לגרגרים). והרי כל תרמיל אינו שומר אלא על הגרגרים שבתוכו בלבד, שאין בהם כדי שיעור כביצה, ובכל זאת מצטרפים התרמילים זה לזה להשלמת שיעור טומאה.

ודוחים: הרי כבר אמר רב אחא בריה [בנו] של רבא בהסבר דברי ר' אלעזר בן עזריה שאין המדובר בתרמילי הקטניות, אלא בקולחא [בקלח], שהתרמילים נתונים בו, ואין ר' אלעזר בן עזריה מטמא את הקטניות משום שומר (שהרי הקלח אינו שומר על גרגרי הקטניות), אלא משום יד, שמשמש הקלח לאחיזה לצורך הקטניות, ומאי [ומה פירוש] "במשמישן"? — בתשמישן.

ומציעים עוד: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לבעית רב אושעיא ממה דתנא דבי [ששנה החכם של בית] מדרשו של ר' ישמעאל על הכתוב בטומאת אוכלים "על כל זרע זרוע" (ויקרא יא, לז), וכמובא בדף הקודם שהרי זה בא ללמד לענין השומר בדין הטומאה, שכדרך שבני אדם מוציאין בזריעה, חטה בקליפתה, ושעורה בקליפתה, ועדשים בקליפתן. לכך הקליפה (המשמשת כשומר לאוכל שבתוכה) מצטרפת להשלים לשיעור טומאת אוכלים. והרי בגרגר חיטה ושעורה אחת אין בקליפה כדי להשלימו לשיעור כביצה, ואין זאת אלא שלמדנו שמצטרפות קליפותיהן של הרבה גרגרי חיטה ושעורה כדי להשלימן לשיעור כביצה, ומעתה נמצא פתרון לבעיית רב אושעיא, בעניינו של שומר שחילקו, שהריהו מצטרף.

ודוחים: כדרך שאמר רב אחא בריה [בנו] של רבא בהסבר דברי ר' אלעזר בן עזריה המובאים למעלה שאין המדובר בהם בתרמיל הקטניות ומשום שומר, אלא בקולחא [בקלח], ומשום יד,

הכא נמי [כאן גם כאן, בדברי החכם מבית מדרשו של ר' ישמעאל]: אין המדובר בגרגרי החיטה והשעורה כשלעצמן, אלא בשדרה שבה נתונים הגרגרים, ומשום שומר. שכל גרגרי החיטה אחוזים בעיגול סביב שדרת השיבולת, ושומרים הם זה לזה, שאם תיפול קליפתו של אחד מהם, תיפולנה אחריה גם קליפות האחרים והגרגרים עימן. ולכך מצטרפות הקליפות זו לזו.

ותוהים על הסבר זה: בשלמא [נניח, מובן הדבר] שגרגרי עיליתא צריכי לתתיתא [השורות העליונות בשיבולת צריכים את הגרגרים של השורות התחתונות] להחזיק אותם, אלא תתיתא מאי צריכי לעיליתא [התחתונות מה הן צריכות את העליונות]? ומשיבים: הכוונה לגרגרים שבחד דרא [בשורה אחת] בשיבולת החיטה, שאלה עומדים בצפיפות בסמוך זה לזה, ואם תיפול קליפתו של אחד מהם, ואף העליון, תתערער הקבוצה, ויפלו השאר.

ושואלים: ומי איכא [והאם יש] כשיעור ביצה אוכלין בחד דרא [בשורה אחת] של חיטה? ומשיבים: כן, כגון בחטי [בחיטים] שהיו בזמנו של שמעון בן שטח, שהיו גדולות ביותר.

ומעירים: השתא דאתית להכי [עכשיו שהגעת לכאן] לתרץ כך, מעתה שוב אין צורך להסביר את דברי החכם של בית מדרשו של ר' ישמעאל שמדובר בשדרה של חיטה, ובהרבה גרגרים הנתונים בה, אלא בגרגר חדא [אחד] של חטה נמי [גם כן] יכול אתה להסביר את דברי חכם זה, וכגון בחטי [בחיטים] שהיו בזמנו של שמעון בן שטח שהיו גדולות מאד.

א למעלה (קיח,ב) אגב דיון הובאה מחלוקתם של חכמים ויהודה בן נקוסא, ועתה דנים בהלכה זו גופא [לגופה]. שנינו: שני עצמות ועליהן שני חצאי זיתים, והכניס ראשיהן שנים לבית, והבית מאהיל עליהן — לדעת חכמים הבית טמא בטומאת אוהל, ומטמא את הנמצא בתוכו, שכן שני חצאי הזית מצטרפים לשיעור כזית, המטמא בטומאת אוהל.

ואילו יהודה בן נקוסא אומר משום [בשם] ר' יעקב: היאך [כיצד] שני חצאי זית הנמצאים בשני עצמות נבדלות מצטרפין לכזית? ומכאן נסיק שעצם שיש עליה בצידה האחד שיעור שלם של כזית בשר מן המת, ועמד והכניס לתוך הבית את צידה האחר של העצם שאין בו בשר מן המת — מטמאה את הבית בטומאת אוהל, לדעת הכל.

ובענין זה אמר ריש לקיש: לא שנו שכך הדין, אלא רק בעצם, ומשום דהוי [שהריהי] משמשת כיד לבשר המת. אבל נימא [שערה] שעל ראשה האחד נמצא בשר מן המת בשיעור כזית, והכניס לתוך הבית את ראשה השני של השערה — אין הבית נטמא בכך, שכן השערה לא הויא [אינה נהיית] יד לבשר. ואילו ר' יוחנן אמר שאפילו נימא נמי הויא [שערה גם כן הינה] יד לבשר, ונטמא הבית בכך.

איתיביה [הקשה לו] ר' יוחנן לריש לקיש ממה ששנינו כי עור שיש עליו כזית בשר, הנוגע בציב (חוט בשר) היוצא ממנו, מן הבשר, וכן הנוגע בשערה שנמצאת כנגדו, מעברו האחר של העור שבו נמצאת חתיכת הבשר — טמא. ויש לדייק בדברים: מאי לאו [האם לא] הסיבה לכך שהנוגע בציב נטמא בכך, הרי זה משום יד, והרי זה שלא כדברי ריש לקיש שאמר שאין השערה נחשבת יד לבשר!

משיב ריש לקיש לשאלה זו: לא, אין זה משום שהשערה משמשת כיד לבשר, אלא משום שהיא משמשת כשומר לבשר. ותוהים על הסבר זה: והרי העור הוא השומר על הבשר, ואילו השערה נמצאת מעל העור, ומי איכא [והאם יש] שומר על גבי שומר? ומשיבים: חלחולי מחלחל [מחלחלת] השערה מבעד לעור ומגיעה עד לבשר, ואף היא שומרת על הבשר בחלקה שלה.

מתקיף לה [מקשה על כך, על תשובה זו] רב אחא בר יעקב: אלא מעתה שאמרנו כי יש נקבים בעור שדרכם השערה מחלחלת מבעד לעור ומגיעה לבשר עצמו, תפילין היכי כתבינן [איך אנו כותבים]? הא בעינן [הרי אנו צריכים] בכתיבת התפילין שתהא זו כתיבה תמה (רצופה ושלימה), שלא יהיה דבר המפסיק בתוכה, וליכא [ואין כאן], שכן הנקבים המשמשים למעבר השערות בעור מפסיקים בתוך הכתיבה!

ומעירים: אשתמיטתיה [נשמט ממנו, מרב אחא בר יעקב שהקשה כן] הא דאמרי במערבא [הלכה זו שאמרו בארץ ישראל] כי כל נקב שהדיו עובר עליו ומכסה אותו — אינו נחשב נקב לענין פסול בכתיבה.

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] תשובה אחרת לשאלת ר' יוחנן על ריש לקיש מדברי משנה זו: כל המשנה כוליה [כולה] המטמאת את הנוגע בציב או בשערה, מדברת בטומאה משום יד, ולא משום שומר. ואולם אין בכך משום קושיה על שיטת ריש לקיש הסבור שאין השערה נחשבת כיד, שכן הסבר הדברים הוא כדרך שאמר ר' אלעא בפירוש משנה אחרת, שמדובר בה במלאי (בשערה) שבין המלאים (וכפי שיוסבר להלן),

הכא נמי [כאן, במשנה זו לענין טומאת הנוגע בשערה, גם כן] יש לומר שאין המדובר בשערה אחת בודדת, אלא בנימא [בשערה] שבין הנימין [שערות] מרובות, ובאמצעות כל אותן שערות ניתן להחזיק את הבשר (ובאותה עת, השערות הללו לא תינתקנה ממקומן), ולכך הריהן משמשות כיד.

ואומרים: והיכא אתמר [והיכן נאמרו] דבריו אלה של ר' אלעא במקורם? ומשיבים: אהא [על משנה זו] ששנינו בה כי המלאי (השערות שבראש השיבולת) שבשבלים הריהם מיטמאין מן האוכל, שאם נגעה טומאה בשיבולים נטמאו גם שערותיהן, ומטמאין את השיבולים אם נגעה טומאה בשערות, ואולם הם אינן מצטרפין לשיבולים להשלימן לשיעור טומאה, וכדין יד. ושאלו בבירור משנה זו: מלאי למאי חזי [למה לאיזה שימוש הוא ראוי] שייחשב בו כיד לשיבולים? ועל כך אמר ר' אלעאי בתשובה: אין המדובר במלאי אחד בודד, שאמנם אין הוא כשלעצמו ראוי לשמש כיד לשיבולת, אלא במלאי שבין המלאים, בקבוצה מרוכזת של שערות שבראשי השיבולת, ואלה מסוגלות לאחוז בהן את השיבולת בלא שתינתקנה ממנה. ב למעלה הובאה מחלוקת ר' יוחנן וריש לקיש בדין שערה, האם היא משמשת כיד לדבר הנמצא תחתיה, ואת הדיון בדברי ריש לקיש. ועתה מביאים כי

לישנא אחרינא אמרי לה [בלשון אחרת אומרים אותה את המחלוקת שבין ר' יוחנן וריש לקיש והדיון שבעקבותיה] באופן זה: שלא נחלקו בדינה של שערה אחת, אלא מוסכם על הכל שאין זו נחשבת כיד. ונחלקו רק בקבוצת שערות האם אלה נחשבות כיד או לא. והקשה ר' יוחנן לריש לקיש (הסבור שאין השערות נחשבות כיד) ממה ששנינו במשנה בדינו של הנוגע בשערה היוצאת מן העור שבצידו האחר ישנה חתיכת בשר מן המת, שהריהו טמא, והרי איפוא שהשערות נחשבות כיד. ועל כך השיב ריש לקיש כי אין הטומאה משום שהשערות נחשבות כיד אלא משום שהן נחשבות כשומר, שכן הן מגינות על הבשר. ומעירים כי

הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר] לומר, שמשום שומר היא טומאתו של הנוגע ולא משום יד, דאי סלקא דעתך [שכן אם עולה על דעתך] לומר שטומאתו היא משום יד — נימא [שערה] אחת למאי חזי [למה לאיזה שימוש היא ראויה] שתיחשב בו כיד לבשר?

ודוחים: אין זו ראיה, שכן כדרך שאמר ר' אלעא בהסבר המשנה המזכירה "מלאי" שאין הכוונה לאחת בודדת, אלא במלאי שבין המלאין, הכא נמי [כאן גם כן] אפשר לומר שאין המדובר בשערה בודדת אלא בנימא שבין הנימין.

ואומרים: והיכא אתמר [והיכן נאמרו] דבריו אלה של ר' אלעא במקורם? ומשיבים: אהא דתנן [על משנה זו ששנינו] בה כי המלאי (השערות שבראש השיבולת) שבשבלים הריהם מיטמאין מן האוכל, שאם נגעה טומאה בשיבולים נטמאו גם שערותיהן, ומטמאין את השבלים אם נגעה טומאה במלאי, ואולם הם אינן מצטרפין לשיבולים להשלימן לשיעור טומאה, וכדין יד. ושאלו בבירור משנה זו: מלאי למאי חזי [למה לאיזה שימוש הוא ראוי] שייחשב בו ליד לשיבולים? ועל כך אמר ר' אלעאי: בתשובה: אין המדובר במלאי אחד בודד, שאינו ראוי לשמש כיד לשיבולת, אלא במלאי שבין המלאים, בקבוצה מרוכזת של שערות שבראשי השיבולת, ואלה מסוגלות לאחוז בהן את השיבולת בלא שתינתקנה ממנה.

ג ומביאים אופן נוסף בו נשנתה מחלוקתם של ר' יוחנן וריש לקיש, ודרך הדיון שבעקבות מחלוקתם. שכן איכא דמתני לה [יש ששונים אותה] את מחלוקתם של ר' יוחנן וריש לקיש

As the Gemara stated, protection joins together with the food to constitute the requisite measure to impart impurity. What is the halakha with regard to two protections joining together with the food to constitute the measure of an egg-bulk required to impart impurity?

The Gemara asks: What are the circumstances of the dilemma? If we say that it is referring to a case where a food item has two layers of protection, and this outer protection is on top of that inner protection, is the halakha of protection applicable with regard to protection that is on top of another protection?

But didn’t we learn in a mishna (Okatzin 2:4) that Rabbi Yehuda says: There are three peels surrounding an onion. The inner peel is considered like the food itself, and therefore, whether whole or punctured, it joins together with the onion to constitute the requisite measure to impart the impurity of food. With regard to the middle peel, when it is whole it provides protection and therefore joins together with the onion, but when it is punctured it does not provide protection and therefore does not join together with the onion. The outer peel does not join together with the onion at all, and both in this case, when it is whole, and in that case, when it is punctured, it remains ritually pure. Evidently, the halakha of protection is not applied to a protection that surrounds another protection.

The Gemara explains the dilemma: Rav Oshaya does not raise the dilemma with regard to a food item that has two layers of protection. Rather, he raises the dilemma with regard to protection of food that one divided such that the food is whole but the protection is divided into separate sections.

The dilemma is as follows: Since this section of the protection is protecting this part of the food but does not provide protection for that other part of the food, and that other section of the protection is protecting another part of the food but does not provide protection for this part of the food, must one conclude that the two protections do not join together to constitute the requisite measure for the impurity of food?

Or perhaps, should one reason that since this section of the protection provides protection for its part of the food, and that section of the protection provides protection for its part of the food, and the two parts of the food are joined together, therefore the entire entity is considered unified and the two sections of the protection join together to constitute the requisite measure?

Come and hear a resolution to the dilemma from that which is taught in a mishna cited previously (Okatzin 1:5): Rabbi Elazar ben Azarya deems a pod containing beans that came in contact with a dead creeping animal ritually pure. But he deems a pod containing legumes that came in contact with a dead creeping animal impure because one desires the use of the pod when handling the legumes so that he will not damage them. Since the requisite volume for a food item to be susceptible to impurity is an egg-bulk, and the volume of one pod and its legumes is less than an egg-bulk, this statement must be discussing multiple pods joined together. Evidently, protection of food that is divided into separate sections joins together to constitute the requisite measure to impart impurity.

Rav Aḥa, son of Rava, said in rejection of this resolution: That mishna is discussing a case where a creeping animal touched the stalk to which the pods are attached but not the pods themselves. And the halakha in that mishna is not referring to the matter of protection; rather, it is with regard to the matter of a handle, as the stalk serves as a handle for the pod and its attached grain. And what does Rabbi Elazar ben Azarya mean when he says that in the case of legumes, the stalk is impure because one desires the use of the stalk when handling [bemashmishan] the legumes? He is referring to using [betashmishan], i.e., carrying, the legumes with the stalk.

Come and hear a resolution from that which the school of Rabbi Yishmael taught: With regard to the impurity of food the verse states: “On any sowing seed that is sown” (Leviticus 11:37), indicating that the entire seed is susceptible to ritual impurity when it is in a state where it is typical for people to take it out to the field for sowing: This applies to wheat in its shell, and barley in its shell, and lentils in their shells. It is derived from here that shells and other appendages that protect the food join together with the food to constitute the requisite measure to impart impurity. Since the measure of one grain and its shell is less than an egg-bulk, this statement must be discussing multiple grains and their shells joined together. Evidently, protection of food that is divided into separate sections joins together to impart impurity.

The Gemara rejects this resolution: One can explain this statement in accordance with that which Rav Aḥa, son of Rava, said with regard to the statement of Rabbi Elazar ben Azarya that was cited previously: The mishna is discussing a case where a creeping animal came in contact with the stalk to which the pods are attached but not the pods themselves. And therefore, the halakha in the mishna is not referring to the matter of protection; rather, it is with regard to the matter of a handle.

Here too, the statement of the school of Rabbi Yishmael is not referring to independent grains of wheat and barley, but rather to the stem to which the grains are attached, and it is with regard to the status of all the shells of the grains on one stem as protection. All of the grains surrounding the stem protect each other, since if one shell with its grain falls it causes all of the other shells and their grains to fall as well. Therefore, this case is not similar to Rav Oshaya’s dilemma, where each protection protects only part of the food.

The Gemara asks: Granted, the grains located higher on the stem need the grains located lower on the stem to remain in place in order to not fall. But for what purpose do the grains located lower on the stem need the grains located higher on the stem? The Gemara answers: The case is one where the grains are all positioned tightly around the stem in one row in such a manner that if even one located higher up on the stem were to fall, the remaining grains would fall too.

The Gemara asks: Is there a volume of an egg-bulk of food in one row of grain? The Gemara answers: Yes, this baraita is stated with regard to large grains of wheat, such as those grown in the time of Shimon ben Shataḥ.

The Gemara points out: Now that you have arrived at this conclusion, it is not necessary to interpret the baraita as referring to many grains tightly packed around the stem. It is even possible to explain that the baraita is discussing the case of one grain of wheat, such as the large grains of wheat grown in the time of Shimon ben Shataḥ.

§The Gemara proceeds to discuss the Tosefta itself that was cited earlier (118b): In a case of two bones upon which there are two halves of an olive-bulk of flesh of a corpse, i.e., half an olive-bulk of flesh is attached to one end of each bone, and one placed the ends of both bones that are not directly attached to the flesh inside the house in such a manner that the house overlies those ends of the bones but not the ends of the bones attached to the flesh, it is considered as though the house is overlying the flesh itself and the house is impure.

Yehuda ben Nekosa says in the name of Rabbi Ya’akov: How can two bones join together to constitute an olive-bulk if the flesh attached to each bone is less than the measure of an olive-bulk? It may be inferred from here that according to all, if the end of a bone that is attached to an olive-bulk of flesh is outside the house, and the other end that is not directly attached to any flesh is inside the house, the house becomes impure with the ritual impurity of a corpse.

With regard to this matter Reish Lakish said: The Sages taught this halakha only with regard to a bone, as it constitutes a handle vis-à-vis the flesh, but if one hair of a corpse is attached to an olive-bulk of flesh at one end, and the other end of the hair is inside a house, it does not render the house impure, because the hair does not constitute a handle vis-à-vis the flesh. And Rabbi Yoḥanan said: Even a hair constitutes a handle vis-à-vis the flesh, and therefore the house is rendered impure.

Rabbi Yoḥanan raised an objection to the opinion of Reish Lakish from the mishna taught later (124a): In the case of the hide of an unslaughtered animal carcass upon which there is an olive-bulk of flesh, one who touches a strand of flesh emerging from the flesh, or touches a hair that is on the side of the hide opposite the flesh, is ritually impure with the impurity of an unslaughtered carcass, even though he did not touch an olive-bulk of the flesh. What is the reason that one who touches the strand of flesh or the hair becomes impure? Is it not because they constitute a handle for the flesh, contrary to the opinion of Reish Lakish with regard to a hair?

The Gemara answers: No, the ruling of that mishna is not because the hair serves as a handle for the flesh. Rather, it is because the hair serves as protection for the flesh. The Gemara asks: But the hide protects the flesh, and the hair is on top of the hide; is the halakha of protection applicable with regard to protection that is on top of another protection? The Gemara answers: The hair penetrates through the hide and touches the flesh, thereby providing protection directly for the flesh.

Rav Aḥa bar Ya’akov objects to this answer: If that is so, that there are perforations in the hide through which the hairs penetrate, how can we write phylacteries? Don’t we require phylacteries to be written with a perfect writing, with no perforations in the letters? And that is not possible if there are perforations in the hide.

The Gemara answers: Rav Aḥa bar Ya’akov overlooked that halakha which they say in the West, Eretz Yisrael: Any perforation over which the ink passes and which it covers is not considered a perforation that invalidates the writing.

And if you wish, say instead a different answer to Rabbi Yoḥanan’s objection to Reish Lakish: The entire mishna teaches that one who touches either a strand of flesh or a hair becomes impure because these appendages serve the flesh as a handle and not as protection. Nevertheless, that statement does not contradict the opinion of Reish Lakish that a hair does not constitute a handle for the flesh, because one can explain this mishna as Rabbi Ela stated with regard to a different mishna: It is stated with regard to the case of an awn among many awns.

So too, the mishna taught later is stated with regard to the case of a hair among many hairs and not the case of a single hair. Therefore, the hair constitutes a handle for the flesh because one can hold the hair and lift the flesh without the hair becoming detached.

And where was the opinion of Rabbi Ela stated? It was stated with regard to that which is taught in a mishna (Okatzin 1:3): An awn [melai] that is on top of a stalk constitutes a handle for the stalk. Therefore, it can become impure and impart impurity, but it does not join together with the grains to constitute the requisite measure to impart impurity. It was asked: For what function is an awn fit such that it is considered to be a handle for the stalk? Rabbi Ilai, i.e., Rabbi Ela, said: That mishna is stated with regard to the case of an awn among many awns and not the case of a single awn. Therefore, the awns constitute a handle for the stalk because one can hold the awns and lift the stalk without the awns becoming detached from it.

Some say another version of this dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish and the ensuing discussion with regard to the status of hairs vis-à-vis the flesh: Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish agree that a single hair does not constitute a handle vis-à-vis the flesh connected to it, but they disagree with regard to several hairs. Rabbi Yoḥanan raises an objection to Reish Lakish’s opinion that hair is not considered a handle from the mishna taught later, which states that one who touches a hair emerging from the hide of an animal carcass opposite the flesh is impure, indicating that hair constitutes a handle.

Reish Lakish answers that one who touches the hair is impure not because it is considered a handle, but rather because it is considered protection for the flesh. The Gemara adds: So too it is reasonable to explain that the person is impure because hair is considered protection and not because it is considered a handle, as, if it enters your mind that it is because hair is considered a handle, for what function is one hair fit such that it is considered a handle?

The Gemara responds: One can explain that that mishna considers hair to constitute a handle, as Rabbi Ela stated in explanation of a different mishna: It is stated with regard to the case of an awn among many awns. Here too, that mishna is stated with regard to the case of a hair among many hairs and not the case of a single hair.

And where was the opinion of Rabbi Ela stated? It was stated with regard to that which we learned in a mishna: An awn that is on top of a stalk can become impure and impart impurity, but it does not join together with the grains to constitute the requisite measure to impart impurity. It was asked: For what function is an awn fit such that it is considered to be a handle for the stalk? Rabbi Ilai said: That mishna is stated with regard to the case of an awn among many awns.

And there are those who teach another version of this dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish,