שקלים ו ע"ב

א הלכה ד משנה האוסף מעות מעט מעט לצורך מחצית השקל, ונמצא שאסף יותר מכדי הצורך — אותו מותר שקלים הריהו חולין, וכשיטת בית הלל במשנה הקודמת. אבל מותר (עודף) הכסף שאסף יותר מכדי הצורך לקניית עשירית האיפה למנחתו, וכן מותר הכסף שאסף לקניית קרבנות שהתחייב בהם בשל טומאה או חטא, וכגון לקני (זוג עופות) זבין או לקני זבות וכן קני יולדות, או לחטאת או אשמות — כל אלה מותרן הולך לעולות נדבה המוקרבות כשהמזבח בטל ("קיץ המזבח"). זה הכלל: כל כסף שהוא בא לשם קרבן חטאת או משום אשמה, כלומר, לשם קרבן אשם — מותרן הולך לנדבה. מותר מעות שהפריש אדם לקניית עולה שנדר או נדב — הריהו הולך לקרבן עולה אחר שיביא בעתיד. מותר הכסף שהפריש אדם לקניית סולת למנחה — למנחה. מותר שלמים — לשלמים. מותר הכסף שהפריש אדם לקניית שה לקרבן הפסח אינו הולך לפסח אחר (וכגון לצורך הקרבן של השנה הבאה) אלא לקניית קרבן שלמים. מותר הכסף שנאסף לקניית הקרבנות של כמה נזירים והתברר שהוא יותר מכדי הצורך — הריהו הולך לצורך קרבנות נזירים אחרים. מותר הכסף שהפריש נזיר אחד לקרבנותיו — הולך לנדבה.

ב גמרא אמר ר' יוסי: עד דאנא תמן [עד שהייתי, כלומר, כשהייתי שם, בבבל] שמעית קל [שמעתי את קולו] של רב יהודה כששאל לשמואל רבו: הפריש אדם שקלו ומת קודם שמסרו לגזבר, מה עושים במעות הללו? אמר לו שמואל: יפלו לנדבה. הוסיף רב יהודה ושאל: כהן גדול שהפריש כסף לקניית סולת למנחתו, ונמצא כי הפריש יותר מכדי הצורך, מה ייעשה במותר עשירית האיפה שלו? אמר לו: מחלוקת היא, ר' יוחנן אמר: יוליכם לים המלח, כלומר, יאבדם מן העולם. ר' לעזר אמר: יפלו לנדבה. ומעירים: מתניתא פליגא [משנתנו חולקת] על ר' יוחנן, ששנינו בה: מותר שקלים — חולין, ואילו מותר עשירית האיפה, ומותר קני זבים וקני זבות, מותר קני יולדות ומותר חטאות ואשמות — כל אלו מותרן הולך לנדבה, ומתוך שאמרה המשנה "מותר עשירית האיפה" סתם ולא חילקה בין סוגי המנחות, הרי מנחת כהן גדול בכלל, ומפורש איפוא שהריהי הולכת לנדבה ושלא כשיטת ר' יוחנן! ושואלים: מה עבד לה [מה עושה לה, כיצד מפרש אותה] ר' יוחנן? ומשיבים: ר' יוחנן פתר לה [מפרש אותה] שמשנתנו אינה מדברת במותר מנחת כהן גדול, אלא במותר עשירית האיפה של מנחת חוטא של כל אדם מישראל, ולדעת הכל מותר מנחה זו הולך לנדבה, אבל מותר מנחת כהן גדול הולך לים המלח, וכשיטתו.

ר' יוסי אמר: על דא עליל [על זה בא] אבא בר בא ומקשה: דאינון אמרין [שהם, החכמים בני בבל, היו אומרים]: מנין שהפסח שנשחט שלא בזמנו לשם קרבן שלמים, אף שהופרש מלכתחילה לשם פסח הריהו משתנה לשם קרבן שלמים וכשר? תלמוד לומר "ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים" (ויקרא ג, ו), וכוונת הכתוב: כל קרבן שהוא בא מן הצאן, כלומר, הפסח שנאמר בו "מן הכבשים ומן העזים תקחו" (שמות יב, ה), כאשר הוא קרב קודם זמנו — הריהו בא כקרבן שלמים. ועל דבריהם אלו היתיבון [הקשה עליהם] אבא בר בא: ואיזו ראיה יש מפסוק זה, והרי עולה שהיא באה אף מן הצאן, ובכל זאת אין מותרה שלמים אלא עולה! ומשיבים: כוונת הכתוב היא לדבר שאינו בא אלא מן הצאן, וממילא יצאת (יצאה) עולה שהיא באה אפילו מן הבקר, כנאמר בה "מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם" (ויקרא א, ב). היתיבון [הקשה עליהם] עוד אבא בר בא: הרי אשם אינו בא אלא מן הצאן ושנינו במשנה שמותרו הולך לעולות נדבה, ולדבריכם היה צריך אף הוא ללכת לשלמים ("ואם מן הצאן קרבנו — לזבח שלמים")! אמר ר' בון בר כהנא, משמעות הכתוב "מן הצאן" היא — דבר שהוא בא מכל סוגי הצאן (כבשים ועזים), כקרבן הפסח, יצא קרבן אשם שאינו בא אלא מן האילים (זכרי כבשים) בלבד. ומקשים: בכל אתר את אמר [בכל מקום, כרגיל אתה אומר, מפרש] את משמעות המלה "מן" — למעט, ואילו כאן את מר [אתה אומר] שמשמעות המלה "מן" — לרבות (מכל סוגי הצאן)?! אמר ר' מנא: הכי נמי [כך בפסוק זה גם כן] המלה "מן" באה למעט, ומה הוא המיעוט, כלומר, מה הוא הדבר המתמעט? — קרבן הפסח. שאינו בא משה בן שתי שנים אלא רק עד בן שנה, וכן מיעוט שאינו בא נקיבה, אלא זכר בלבד. ור' בון בר כהנא הממעט מהכתוב "ואם מן הצאן קרבנו" את האשם שאינו בא מכל מיני הצאן אינו למד זאת מן המלה "מן" אלא מייתור האות ה במלה "הצאן". ומוסיף ר' מנא: ועל כל פנים, גם אם היה ר' בון בר כהנא מעמיד את הכתוב "ואם מן הצאן קרבנו" גבי [לגבי, ביחס] לקרבן אשם, ולא לקרבן הפסח, כאמור, נמי [גם כן] "מן" שנאמר בו למעט הוא בא. ומה הוא המיעוט? — שהאשם אינו בא אלא מן האילים בלבד ולא מן העזים. עוד היתיבון [הקשה] אבא בר בא על שיטת חכמי בבל: והכתיב [והרי נאמר] "ואם מן הצאן קרבנו מן הכבשים או מן העזים לעולה" (שם א, י), ולדבריכם, נלמד אף פסוק זה כך: כל שקרבנו בא מן הכבשים או מן העזים, יהיה מותרו לקרבנות עולה, ומעתה מותר הפסח שהוא בא מן הכבשים ומן העזים יהיה בא עולה, ולא שלמים! אמר ר' אבון: אין ללמוד כן מכתוב זה, שכן משנין דבר (קרבן) שהוא עומד לאכילה, כגון הפסח שהוא נאכל למנוייו, לדבר שאף הוא עומד לאכילה כגון שלמים, ואין משנין דבר שהוא לאכילה כפסח לדבר שאינו עומד לאכילה אלא עולה כולו למזבח, כקרבן עולה. תירוץ אחר אמר ר' יוסי בר ר' בון: משנין קדשים קלים לשם קדשים קלים, ולכן קרבן פסח שהוא קדשים קלים משתנה לשלמים שאף הם קדשים קלים, אבל אין משנין קדשים קלים לשם קדשי קדשים כעולה. ר' יוחנן אמר: על דא עליל [על זה בא] ר' חנינא בדעה החולקת על שיטת חכמי בבל: דאינון אמרין [שהם, החכמים בני בבל, היו אומרים]: אין הפסח הקרב שלא בזמנו משתנה לשם קרבן שלמים, אלא אם כן שחטו מלכתחילה לשם שלמים. ואולם אם שחטו מלכתחילה לשם קרבן אחר, כעולה — הריהו פסול. ואני אומר: אפילו שחטו לשם עולה הריהו גם כן הופך להיות שלמים. אמר ר' אילא: טעמא [הטעם], כלומר, מקור שיטתו של ר' יוחנן בשם ר' חנינה הוא בייתור הכתוב. שכן נאמר "אם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים" (ויקרא ג, ד), והיה הכתוב יכול לומר בקיצור "אם מן הצאן קרבנו לשלמים". אלא באה המלה "זבח" ללמד כי הפסח כל שהוא נשחט לשם כל זבח שהוא, ובכלל זה לשם עולה, הריהו בא, משתנה לשם שלמים. ושואלים: האם שיטתך שמחשבת שוחט הפסח לשוחטו לשם קרבן עולה מועילה לשנותו לקרבן שלמים תקפה בכל האופנים, ומשתנה הפסח ששחטו לעולה להיות שלמים גם למחשבת פסול, שאף כאשר שחטו מתוך מחשבת פסול מועיל הדבר? ומבררים: היך עבידא [כיצד נעשה, כיצד הוא בדיוק הענין]? אם כוונתך ששחטה, את בהמת הפסח לשם עולה על מנת לזרוק את דמה למחר (מחשבת "פיגול") — מכל מקום בין אם משתנה להיות עולה בין אם לשלמים, קרבן פסול הוא! ומסבירים: המחשבה לזרוק את דמו שלא בזמנו אכן פוסלת את הקרבן, ואולם השאלה היא האם האוכל כזית מבשרו יהא חייב כרת כדין האוכל בשר פיגול, או לא, וכדין האוכל סתם קרבן פסול. שכן כלל הוא שרק קרבן כשר ששחטו מתוך מחשבת פיגול מתפגל, ולא קרבן פסול. ולפי זה אין תימר [אם תאמר] שאף כאשר הקריב את הפסח (שלא בזמנו) מתוך מחשבת פיגול הריהו משתנה להיות שלמים, ולולא מחשבת הפיגול היה כשר, הרי אף שהיתה השחיטה מתוך מחשבת פסול — הרי זה פיגול. ואולם אין תימר [אם תאמר] שאין הוא משתנה בכך להיות שלמים, שמכיון ששחטו מתוך מחשבת פסול אינו יכול להשתנות להיות קרבן כשר, אם כן אין מחשבה זו עושה אותו פיגול!

שנינו קודם שאם שחט את הפסח בערב פסח קודם זמנו (חצות היום) לשם שלמים הריהו משתנה להיות שלמים, וכשר, ואולם אם שחטו לשם פסח, הריהו פסול. ומבררים: אם שחטו לשמו ושלא לשמו, שחשב בתחילת השחיטה לשוחטו לשם פסח וסיימה לשם שלמים, לא בערב פסח אלא בשאר ימות השנה, מה יהא דינו? ר' בון בר חייא בשם שמואל בר אבא אמר: מכיון שבשאר ימות השנה אין לו שם לא של פסח, שהרי אין זה זמנו, ולא של שלמים, שהרי לא הקדישו לכך, ובכל זאת אם שחטו בסתם בלא לפרט לאיזה קרבן הוא שוחטו, הריהו שלמים, הוא הדין בששחטו בשאר ימות השנה אף ששחטו במפורש לשם פסח נעשו כשוחטו לשמו (לשם פסח) ושלא לשמו (לשלמים) בשתיקה, כלומר, במחשבה בלבד, והרי זה כשוחט בסתם והוא שלמים וכשר. אמר ליה [לו] אחד השומעים לר' בון: אם כן הוא שאף במחשבה מפורשת לשם פסח הקרבן משתנה לשלמים, וכדרך שהוא משתנה בסתם, אם כן אפילו אם שחטו לשמו (לשם פסח) על מנת לזרוק את דמו שלא לשמו אלא לשם שלמים, יעשה משעה הראשונה כשוחטו לשמו ושלא לשמו בשתיקה, ויהא אף הוא שלמים וכשר. אמר ר' אבא מרי: מה נאמר, כלומר, מנין לך שבשוחטו לשמו ושלא לשמו בשתיקה, שלא פירש כן בפיו הריהו שלמים וכשר, או (אולי) נאמר שכשעשה כן בשתיקה הרי זה כפירש בפיו ששוחטו לפסח שבכגון זה אינו משתנה לשלמים, והריהו פסול.

ג שנינו במשנה שמותר הכסף שאסף הנזיר לקרבנותיו יותר מכדי הצורך הולך לעולות נדבה. ועל כך רב חסדא

Halakha 4 · MISHNA The leftover money from what was set aside for shekels is non-sacred property, in accordance with the opinion of Beit Hillel in the previous mishna. The mishna now discusses similar cases for other sacred items: However, with regard to the leftover money from what one set aside to purchase the tenth of an ephah of fine flour for a meal-offering and the leftover money from what one set aside to purchase offerings that he is liable to sacrifice due to ritual impurity or a sin, such as the pairs of birds of a zav, the pairs of birds of a zava, and the pairs of birds of a woman after childbirth, sin-offerings, or guilt-offerings, in these cases, its leftover money must be used for free-will offerings that are offered as repletion of the altar, i.e., burnt-offerings sacrificed at times when the altar was idle. This is the principle: Whatever money is designated for a sin-offering or for a guilt-offering, its leftover money must be used for a free-will offering. The leftover money from what one set aside to purchase a burnt-offering that he owes, due to a vow or to volunteering, must be used for another burnt-offering that he will bring in the future. The leftover money from what one set aside to purchase fine flour for a meal-offering must be used for another meal-offering. The leftover money from what one set aside to purchase a peace-offering must be used for another peace-offering. The leftover money from what one set aside to purchase a lamb for his Paschal lamb is not used for another Paschal lamb, such as for the following year. Rather, it is used for purchasing a peace-offering. The leftover money from what one set aside to purchase sacrifices for a number of nazirites must be used to purchase sacrifices for other nazirites. The leftover money from what a single nazirite set aside for his own offering must be used for a free-will offering.

GEMARA: Rabbi Yosei said: While I was still there, in Babylonia, I heard the voice of Rav Yehuda ask his teacher Shmuel: If one set aside his shekel and died before he contributed it to the Temple treasurer, what is to be done with this money? Shmuel said to him: It must be allocated for communal free-will offerings. Rabbi Yosei asked: If a High Priest set aside money to purchase fine flour for his meal-offering and then discovered that he had separated more than was necessary, what should be done with the leftover money from his tenth of an ephah? Shmuel answered that this is a matter of dispute, as Rabbi Yoḥanan said that he must cast it into the Dead Sea and dispose of it there. Rabbi Elazar said it must be allocated for communal free-will offerings. The Gemara comments. The mishna disagrees with Rabbi Yoḥanan, as it is taught: The leftover money from the shekel is non-sacred property. However, with regard to the leftover money from the tenth of an ephah, the leftover money from the pairs of birds of a zav and from the pairs of birds of a zava, the leftover money from the pairs of birds of a woman after childbirth, from sin-offerings and guilt-offerings, all of this leftover money must be used for free-will offerings. The mishna did not distinguish between different types of meal-offerings, so the High Priest's meal-offering must also be included. However, according to the mishna, its leftover money is used for a free-will offering and not cast into the Dead Sea, as Rabbi Yoḥanan requires. The Gemara asks: What does Rabbi Yoḥanan do with the mishna? The Gemara answers: Rabbi Yoḥanan explains that it is not referring to the leftover money of a High Priest's meal-offering. Rather, it is referring to the leftover money of the tenth of an ephah of the meal-offering of a sinner among the entire Jewish people. Everyone agrees that the leftover money of this type of meal-offering must be used for a free-will offering; however, the leftover money of a High Priest's meal-offering is cast into the Dead Sea.

Rabbi Yosei said: On this point Abba bar Ba raised a difficulty. As they, the Sages of Babylonia, said: From where is it derived that an animal that was designated for use as the Paschal lamb, ab initio, and was ultimately slaughtered before its proper time as a peace-offering is valid, as it is transformed and designated as a peace-offering? The verse states: "If his offering for the sacrifice of the peace-offering is from the flock" (Leviticus 3:6). This verse indicates that any offering that comes from the flock, i.e., sheep or goats, may come as a peace-offering. The verse is referring to a Paschal lamb, about which it is written: "You shall take it from the sheep or from the goats" (Exodus 12:5), and it must refer to one that was offered before its proper time; however, if it were offered on the eve of Passover as a peace-offering it would clearly be an invalid. Rabbi Abba bar Ba raised an objection with regard to this source: A burnt-offering also comes from the flock, and yet its leftover money is not used for a peace-offering; it is used for a burnt-offering. The Gemara answers: The verse is referring to items that may come only from the flock; this excludes burnt-offerings, which may come even from cattle, as it is written: "From the cattle or from the flock you may bring your offering" (Leviticus 1:2). Rabbi Abba bar Ba raised another objection: A guilt-offering comes only from the flock, and the mishna taught that its leftover money is used for a free-will offering. However, according to this explanation, it too should be able to be sacrificed as a peace-offering. Rabbi Bun bar Kahana said that the phrase "From the flock" indicates that which comes from all kinds in the flock, i.e., sheep and goats. This excludes a guilt-offering, which may come from only rams. The Gemara challenges Rabbi Bun. In every other place you say that the word from comes to exclude items from a particular category, and here you say that the word from comes to include the Paschal lamb, as "from" indicates all kinds of animals that can be considered part of a flock. The Gemara answers. Rabbi Mana said: In this verse too, "from" comes to exclude. One exclusion is that the Paschal lamb may not come from a lamb that is two years old, but rather from a lamb that is in its first year. There is an additional exclusion that a Paschal lamb may not come from a female animal, but only from a male. Accordingly, Rabbi Bun bar Kahana's explanation that the verse: "If his offering is from the flock" is referring to the Paschal lamb, as it may come from any of the animals of the flock, is not based on the word "from" but rather on the superfluous letter heh, which adds the definite article to the phrase "the flock," as opposed to the verse simply writing "a flock." Rabbi Mana adds: And furthermore, even if Rabbi Bun bar Kahana would interpret the verse "If his offering is from the flock" with regard to a guilt-offering and not to a Paschal lamb, the word "from" would also come to exclude. It would teach that guilt-offerings may come only from rams and not from goats or female sheep. Rabbi Abba bar Ba raised another objection on the source of the Babylonian Sages. Isn't it written: "If his offering is from the flock, whether from the sheep or from the goats for a burnt-offering" (Leviticus 1:10)? According to your opinion, this verse could just as easily be interpreted to indicate that in the case of any offering that comes from sheep or from goats, the leftover money must be used for a burnt-offering. However, if so, the leftover money of the Paschal lamb, which may come from sheep or from goats, must then come as a burnt-offering and not as a peace-offering. What indication is there that the concerning a peace-offering is the preferred one? The Gemara answers. Rabbi Avun said: An item that is designated for eating, e.g., the Paschal lamb, which is eaten by its owners, may be transformed into another item that is designated for eating, e.g., a peace-offering. However, an item that is designated for eating, like the Paschal lamb, may not be transformed into another item that is not designated for eating, such as the burnt-offering, which is completely consumed on the altar. Rabbi Yosei bar Rabbi Bun said another answer: The status of offerings of minor sanctity may be transformed and designated as other sacrifices of minor sanctity. Therefore, the Paschal lamb, which is of minor sanctity, can be transformed and designated as a peace-offering, which is also of minor sanctity. However, the status of offerings of minor sanctity may not be transformed and designated as offerings of the most sacred order, such as a burnt-offering. Rabbi Yoḥanan said: On this point, Rabbi Ḥanina raised an issue that they, the Sages of Babylonia, said that the status of a Paschal lamb that is not offered at the proper time is not transformed and designated as a peace-offering, unless it was slaughtered as a peace-offering; but if it was slaughtered for another offering, such as a burnt-offering, it is disqualified. However, I say that even if he slaughtered it as a burnt-offering, it may be transformed and designated as a peace-offering. Rabbi Ila said: The reason, i.e., the source, for the opinion of Rabbi Ḥanina quoted by Rabbi Yoḥanan is the redundancy in the verse, as it is written: "If his offering for the sacrifice of the peace-offering is from the flock" (Leviticus 3:6). It could have simply written: If his offering of the peace-offering is from the flock. The extra phrase "for the sacrifice" indicates that a Paschal lamb slaughtered as any kind of offering, including a burnt-offering, it comes to be a peace-offering. The Gemara asks: According to this opinion of Rabbi Yoḥanan, may a Paschal lamb that was sacrificed as a burnt-offering be transformed and designated as a peace-offering even it was slaughtered with a disqualifying intention? If, during one of the services involved in an offering's sacrifice, i.e., slaughter, receiving the blood, bringing it to the altar, or sprinkling it on the altar, the priest or the one bringing the offering entertains the thought of performing any of the other services or eating the offering at a time that is unfit, the offering is thereby invalidated [piggul]. The Gemara asks: How was it done? If one slaughtered the Paschal lamb as a burnt-offering in order to sprinkle the blood the following day, in any case, whether it is transformed and designated as a burnt-offering or as a peace-offering it is disqualified. The intention to sprinkle the blood at an improper time disqualifies the offering, so it does not matter whether it is transformed and designated as a peace-offering or not. The issue is whether one who eats an olive-bulk from the meat of this offering is liable to receive karet, like one who eats piggul meat, or whether he is not liable, like one who eats a regular disqualified offering. The principle is that an offering becomes piggul only when one slaughters an otherwise valid offering with an intention that disqualifies it. However, when the offering is disqualified for some other reason, the improper intention does not render the offering piggul. Therefore, if you say that even if one offers the Paschal lamb with a disqualifying intention, such as to sprinkle the blood the following day, it is transformed and designated as a peace-offering, and if not for the disqualifying intention it would be a valid offering, it is deemed piggul and one who eats the meat is liable to receive karet. However, if you say that when the Paschal lamb is offered with a disqualifying intention, it is not transformed and designated as a peace-offering, since it remains a Paschal lamb and it was sacrificed at the wrong time, then it is simply a disqualified offering, but not one that is piggul. In that case, one who eats the meat is not liable to receive karet. This question remains unresolved.

If one slaughters the Paschal lamb on Passover eve as a peace-offering, before the proper time for the Paschal lamb, it is transformed and designated as a peace-offering, and it is valid. However, if one slaughters it as a Paschal lamb, then it is disqualified, since it is not the proper time. The Gemara asks: What is the halakha if one slaughters it for itself and not for itself, meaning that at the beginning of the act of slaughtering one intends to slaughter it as a Paschal lamb, but at its conclusion he does so as a peace-offering, and it is not on Passover eve but during the rest of the days of the year? Rabbi Bun bar Ḥiyya said in the name of Shmuel bar Abba: During the rest of the year it has no name; it is not a Paschal lamb, as it is not its proper time, nor is it a peace-offering, as he did not consecrate it for that purpose ab initio. Despite this, if one slaughters it without specifying for which offering he is doing so, it becomes a peace-offering. Since it has no name in that case, then, by the same reasoning, even if one begins to slaughter it as a Paschal lamb, it becomes as one who slaughters it for itself, a Paschal lamb, and not for itself, a peace-offering, silently, without specifying his intention, and it is valid as a peace-offering. Just as total silence determines that it is meant to be for a peace-offering, so too, the explicit change of intention at the end of the slaughtering is sufficient to accomplish the same. One of the disciples said to Rabbi Bun: If this is so, that even when one begins to slaughter the animal with specific intent as a Paschal lamb it is transformed and designated as a peace-offering, then even if one slaughters it for itself in order to sprinkle its blood not for itself, but rather for a peace-offering, it should become, from the first moment, as if he slaughtered it for itself and not for itself silently, and it too should be valid as a peace-offering. Rabbi Abba Mari said: What, shall we say, i.e., is it so clear, that when one slaughters for itself and not for itself silently, without specifying his intention to sprinkle the blood for a peace-offering, that it is considered a valid peace-offering? Or, perhaps, shall we say that even when one slaughters silently with the intent to sprinkle its blood for a peace-offering, it is as if he specified that he is slaughtering for the Paschal lamb, in which case it is transformed and designated as a peace-offering and it is disqualified? The difference is that in the previous case there is not one entire part of the service that is completed for the Paschal lamb. However, in this case, the slaughtering is completed. It is only the intent with regard to a later stage, i.e., the sprinkling of the blood, that could possibly transform it and designate it as a peace-offering. That is not a sufficiently compelling logical extension.

The mishna taught: The leftover money gathered by the nazirite beyond what he needs for his offerings must be used for free-will offerings. On this point, Rav Ḥisda