שקלים י ע"ב

א הלכה ב משנה פרה אדומה ושעיר המשתלח לעזאזל ביום הכיפורים, ולשון של זהורית (חוט של צמר אדום) המושלכת אל תוך שריפת הפרה האדומה, אף שאינם קרבנות הריהם באין מתרומת הלשכה. ואילו הכבש שעושים להוביל על גביו את הפרה האדומה מהר הבית להר הזיתים, והכבש שעושים להוביל על גביו את השעיר המשתלח מן העזרה אל מחוץ להר הבית, ולשון הצמר האדום שקושרים בין קרניו של השעיר, ואמת המים, תעלות המים של ירושלים, וחומות העיר ומגדלותיה, וכל שאר צרכי העיר ירושלים, כגון חפירת בורות מים ותיקון הרחובות, הם באין משירי הלשכה, מהשקלים שנותרו בלשכה לאחר התרומה השלישית בפרוס חג הסוכות. אבא שאול חלוק על דעת תנא קמא ואומר: כבש פרה לא היה בא משיירי הלשכה, אלא כהנים גדולים היו עושין אותו משל עצמן. כיון שלא כל הדברים הללו נחוצים תמיד ומחיריהם אינם קבועים, פעמים שהיה נשאר מותר, לא רק מתרומת הלשכה אלא גם משיירי הלשכה. ולפיכך מבררים: מותר שירי לשכה מה היו עושין בהן? — לוקחין (קונים) בהן יינות שמנים וסלתות, והיו מוכרים אותם במחיר יקר יותר לצוורך מנחות ונסכים, והשכר (הרווח) שהרוויחו ממכירה זו היה שייך להקדש, אלו דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר: אין משתכרין, אין עושים עסקים ורווחים בשל הקדש, אף לא משל עניים, ממה שנתרם וניתן עבור עניים. ומבררים עוד: אם השתמשו בשקלי תרומת הלשכה לכל הצרכים האמורים בתחילת המשנה ולאחר כל זה נותרו עדיין שקלים, מותר התרומה הזה, מה היו עושין בה? — היו קונים בה רקועי זהב והיו עושים בהם ציפוי לרצפת וכתלי בית קודש הקדשים. ר' ישמעאל אומר: מותר הפירות, היה הולך לקיץ המזבח, לקניית קרבנות עולה כדי להקריבם על המזבח כשאין עליו קרבנות. ואילו מותר התרומה היה הולך לקניית כלי שרת. ואילו ר' עקיבא אומר: מותר התרומה הוא שניתן לקיץ המזבח, ואילו מותר נסכים, אם נשארו כספים עבור נסכים שלא הוקרבו היו הולכים לקניית כלי שרת. ור' חנניה סגן הכהנים אומר: מותר נסכים הולך לקיץ המזבח, ואילו מותר התרומה, הולך לקניית כלי שרת. מכל מקום זה וזה, גם ר' עקיבא וגם ר' חנניה לא היו מודים לר' ישמעאל בשיטתו בענין מותר הפירות, שלדעתם מותר הפירות אינו הולך לקיץ המזבח.

ב גמרא כיון שהוזכרו במשנה כבש הפרה האדומה ולשון של זהורית, מביאים את שאמר ר' ישמעאל בר נחמן בשם ר' יונתן: שלש לשונות של זהורית הן, כלומר, בשלושה עניינים יש לשון של זהורית, ובכל אחד מהם שיעורה שונה: הלשון של השעיר המשתלח לעזאזל, כיון שהיא מתחלקת לשנים, חציה האחד נקשר בין קרני השעיר, והאחר על הסלע ממנו דוחפים את השעיר מן ההר, צריך שתהיה במשקל סלע (ארבע דינרים). של מצורע שצריך לסדר טהרתו בין השאר לשון זהורית, כיון שאין צריך לחלקה, די שתהיה במשקל שקל, מחצית מן הסלע. ושל פרה אדומה, כיון שנאמר עליה "והשליך אל תוך שריפת הפרה", משמע שצריך שישליכוה לתוך עומק האש, ולשם כך צריך שתהיה כבדה, ולכן צריך שתהיה במשקל שתי סלעים. ר' חוניה דברת [מבני] המקום חוורין, חולק ואומר בשם ר' בא בר זבדא בשם ר' שמעון בן חלפתא: של פרה צריך שתהיה במשקל שתי סלעים ומחצה, ואית דמפקין לישנא [ויש שמוציאים אומרים זאת בלשון] שאינה שונה בתוכנה: בעשרה זוז, שהוא משקל זהה לשתי סלעים ומחצה.

ג (מותר שירי הלשכה וכו'.) כיון שנמנו במשנה כמה דברים שתשלום הוצאותיהם בא משיירי הלישכה, מביאים עוד מה שאמר ר' יהודה בשם ר' שמואל: תלמידי חכמים המלמדין את הכהנים הלכות שחיטה, הלכות קבלה של דם הקרבנות בכלי שרת לאחר השחיטה, הלכות זריקה של דם הקרבנות על המזבח, כל אלו נוטלין את שכרן מתרומת הלישכה. ר' יצחק בר רדיפה בשם ר' אימי אומר: מבקרי מומי הקדשים שהיו בודקים אם יש מום בקדשים, גם הם נוטלין את שכרן מתרומת הלישכה. ר' אחא בשם ר' תנחום בר חייא בשם ר' שמלאי אומר: מגיהי ספר העזרה, ספר תורה שהיה במקדש, היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. גידל בר בנימין בשם ר' אסי אומר: שני דייני גזילות שהיו קובעים תקנות ודנים בענייני גזילות בירושלים ועמדו בראש הדיינים שבעיר, הם היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. שמואל אמר: נשים האורגות בפרוכת, שהיו עושות את הפרוכת שהיתה מבדילה בין האולם לבין קודש הקדשים במקדש, היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. רב חונה אמר: היו נוטלות את שכרן מתרומת בדק הבית, מכסף שהיו מקדישים אנשים לצורך בנין המקדש והתיקונים הדרושים בו. ושואלים: מה פליג [במה הם חלוקים], כלומר, מה טעמה של מחלוקת זו? ומשיבים: שמואל עבד לה [עושה, מחשיב אותה] את הפרוכת כקרבן, שכן את דם חלק מן הקרבנות (פר ושעיר של יום הכיפורים פר העלם דבר של ציבור, פר כהן המשיח, ושעירי עבודה זרה של ציבור) מזים על הפרוכת, והריהי איפוא צורך הקרבן. ורב הונא עבד לה [עושה מחשיב אותה] ודן בה כחלק מבנין המקדש, וכסף לבנין המקדש בא מהקדש לבדק הבית. ולפיכך נחלקו מאיפה באים הכספים לצורך הפרוכת. אמר ר' חזקיה: תנא [שנה] ר' יהודה גדגדות: הקטרת וכל קרבנות הצבור באין מתרומת הלשכה. מזבח הזהב, אשר היו מקטירים עליו בכל יום קטורת ועמד בתוך האולם, וכל כלי שרת באין ממותר נסכים. מזבח העולה, אשר עליו הקריבו את רוב הקרבנות ועמד מחוץ להיכל, וההיכל והעזרות באין משירי הלשכה. מה שנעשה מחוץ לעזרות באין מלשכת בדק הבית. ומקשים, והא תני [והרי שנינו]: אבני המזבח וכן של ההיכל והעזרות מועלין בהן, שאם נהנו מהן בשוגג, חייבים לשלם להקדש את הקרן בתוספת חומש וקרבן אשם מעילות. ואם כדבריך שאבני המזבח וההיכל באים משיירי הלשכה, קשה: וכי יש דין מעילה בהנאת ההדיוט מן השיריים? אלא ודאי אינם באים משייירי הלשכה, ושלא כר' יהודה גדגדות! ומתרצים: אלא יש לומר שהוא סבור כשיטת ר' מאיר. שר' מאיר אמר: מועלין גם בשיריים. אמר ר' חייא בדחייה: כלום אמר ר' מאיר שמועלים בשיריים אלא בתוך שנתו, באותה שנה שהפרישו בה את השקלים, בזמן שבין ראש חודש ניסן לסוף חודש אדר בשנה שלאחר מכן, שהיא השנה לענין השקלים, שכן ראויים הם שייקנו בהם קרבנות ציבור. אבל הכא [כאן] בענין אבני המזבח וההיכל, ודאי חוץ לשנתו אנן קיימין [אנחנו עומדים], שודאי נקנו בשקלי השנים הקודמות, וממילא אין זה קשור לשיטת ר' מאיר, שהרי אינם ראויים שייקנו בהם קרבנות ציבור! כיון שהוזכרו דברי ר' יהודה גדגניות, מביאים עוד מדבריו.

אמר ר' חזקיה: תנא [שנה] ר' יהודה גדגניות: השלחן והמנורה והמזבחות והפרוכת, כאשר אינם שלמים, או אינם במקומם הראוי הריהם מעכבים את הקרבנות, שאין מקריבים אז קרבנות, אלו דברי ר' מאיר, וחכמים אומרים: אין לך דבר שמעכב את הקרבן אלא הכיור והכן של הכיור בלבד, שכאשר אין כיור הכהנים אסורים בעבודת המקדש. ושואלים: ולא כן [והאם לא כך] אמר ר' אליעזר ור' יוסי בן חנינה, תריהון אמרין [ששניהם אומרים]: כל הן דכתיב [כל מקום שכתוב] בתורה ביחס למקום הראוי לכלי מכלי המקדש לשון "נכח", וכגון במנורה שנאמר בה "ואת המנורה נוכח השלחן על צלע המשכן תימנה" (שמות כו, לה) — המקום המצויין בכתוב מעכב, שאם היתה המנורה מונחת שלא במקומה, הקרבנות המוקרבים באותה שעה פסולים. ואם כתוב רק לשון "צלע" וכגון במנורה שנאמר בה "והשלחן תתן על צלע צפון" (שם) — אינו מעכב, שאף כאשר השלחן אינו במקומו, הקרבנות המוקרבים אז כשרים. ואמר ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן: ואפילו מקום שכתוב בו רק לשון "צלע", וכגון בשלחן, הרי זה מעכב. ואמר ר' אילא בשם

Halakha 2 · MISHNA The red heifer, the scapegoat, and the strip of crimson wool used in the process of burning the red heifer all come from the collection of the Temple treasury chamber, despite the fact that they are not sacrificial offerings. The same is true for the ramp built from the Temple Mount to the location on the Mount of Olives, where they would slaughter the red heifer; the ramp built to lead the scapegoat out of the city; the strip of crimson wool that was tied between its horns; any repairs required for the aqueduct that ran through the Temple courtyard and the walls of the city and its towers; and for all the needs of the city, such as street repairs, security, and the like. All of these come from the remains of the chamber, i.e., from the money that remained in the chamber after the three collections of money were taken to use for communal offerings. Abba Shaul says: The High Priests construct the ramp for the red heifer from their own funds. What would they do with the leftover remains of the chamber after all the items mentioned above had been attended to? They would purchase wine, oil, and fine flour and sell them to those who needed them for their private offerings. And the profit from these sales would go to consecrated property, i.e., to the Temple treasury; this is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: One may not generate profit by selling consecrated property, neither may one profit from funds set aside for the poor. What would they do with the leftover funds of the collection that had not been spent on communal offerings? They would purchase golden plates as a coating for the walls and floor of the Holy of Holies. Rabbi Yishmael says: The leftover produce was used to purchase the repletion of the altar, i.e., burnt-offerings sacrificed at times when the altar was idle. The leftover funds of the collection were used to purchase sacred vessels. Rabbi Akiva says: The leftover funds of the collection were used to purchase the animals used for the repletion of the altar, since they had originally been collected for offerings. The leftover libations were used to purchase sacred vessels. Rabbi Ḥananya, the deputy [segan] High Priest, says: The leftover libations were used to purchase animals for the repletion of the altar, while the leftover funds of the collection were used to purchase sacred vessels. Both this Sage, Rabbi Akiva, and that Sage, Rabbi Ḥananya, did not agree with Rabbi Yishmael's opinion with regard to the leftover produce.

GEMARA: Since the mishna mentions both the ramp used to transport the red heifer and the strip of crimson wool, the Gemara relates that Rabbi Yishmael, son of Naḥman, said in the name of Rabbi Yonatan: There are three strips of crimson, each of which is a different weight. That of the scapegoat is the weight of a sela, as it had to be divided into two, one to tie between the scapegoat's horns and one to tie on a rock. It is sufficient for the strip of crimson wool used in the purification of a leper to weigh a shekel, half of a sela, as it is not divided in half. The strip of crimson wool that was used in the process of burning the red heifer is of two sela. In order to sink into the mass of burning material, it had to be the heaviest of strips. Rabbi Ḥunya from the city of Berat Ḥavrin said that Rabbi Ba, son of Zavda, said in the name of Rabbi Shimon ben Ḥalafta: The crimson strip of the red heifer is of two and a half sela. Some expressed his statement using the language: Of ten zuz. This is the equivalent of two and a half sela; however, it is important to quote one's teacher using the identical language that his teacher used.

§ The Gemara cites additional opinions with regard to the items that are purchased with the remains of the chamber. Rabbi Yehuda said in the name of Rabbi Shmuel: The Torah scholars who teach the priests the halakhot of slaughtering, the halakhot of collecting the blood of an offering in a sacred vessel, and the halakhot of sprinkling the blood on the altar collect their wages from the collection of the chamber. Rabbi Yitzḥak bar Redifa said in the name of Rabbi Imi: Inspectors of blemishes of consecrated animals collect their wages from the collection of the chamber. Rabbi Aḥa said that Rabbi Tanḥum bar Ḥiyya said in the name of Rabbi Simlai: The proofreaders of the Torah scroll that was kept in the Temple courtyard collect their wages from the collection of the chamber. Giddel, son of Binyamin, said in the name of Rabbi Asi: The two chief judges in Jerusalem, who establish fines and adjudicate cases of thefts, collect their wages from the collection of the chamber. Shmuel says: The women who weave the curtain that separates the Temple Sanctuary from the Holy of Holies collect their wages from the collection of the chamber. Rav Ḥuna said: They collect their wages from the collection for Temple maintenance. With regard to what do they argue? Shmuel considers it like an offering, as the blood of certain offerings is sprinkled on the curtain. Rav Ḥuna considers it like part of the building, and funds for the building itself come from the collection for Temple maintenance. Rabbi Ḥizkiya said that Rabbi Yehuda Gudgadot taught: The funds for the incense and all communal offerings come from the collection of the Temple treasury chamber. The funds for the golden altar, located inside the Sanctuary and on which the incense was offered, and all sacred vessels come from the leftover money of that set aside for the libations. The funds for the altar of burnt-offering, which was located outside the Sanctuary and on which most offerings were burned; and for the Sanctuary itself; and the various courtyards come from the remains of the chamber. Funds for whatever was outside the courtyards come from the money stored in the chamber for Temple maintenance. The Gemara asks: Wasn't it taught in a baraita that one who derives benefit from the stones of the altar, the Sanctuary, or the courtyards thereby misuses consecrated property? Therefore, if one does so unwittingly, he is liable to repay to the Temple treasury the value of the loss he caused or benefit he gained, in addition to a fine of one-fifth of that amount, and he must bring a guilt-offering. And is there misuse of consecrated property with regard to items purchased with the remains of the chamber? The Gemara answers: Rather, the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, as Rabbi Meir says: One misuses consecrated property even if he derives benefit from items purchased with the remains of the chamber. Rabbi Ḥiyya said in response to this suggestion: Did Rabbi Meir say this statement other than within its year? Even Rabbi Meir agrees that one violates the prohibition against misusing consecrated property by deriving benefit from the remains of the chamber only within the year for which those coins were donated. Since the funds could still be used for communal offerings if needed during that year, the prohibition applies. But here, we are dealing with funds that are outside the year of their collection, as the remains of the chamber were not used to purchase stones until after the year was over. Therefore, the baraita is not in accordance with Rabbi Meir, and the challenge to Rabbi Yehuda Gudgadot remains.

Having cited Rabbi Yehuda Gudgadot, referred to now as Rabbi Yehuda Gudganiyot, the Gemara cites another of his rulings. Rabbi Ḥizkiya said that Rabbi Yehuda Gudganiyot taught: If the table and the candelabrum and the altars and the curtain are incomplete or are not in their proper location, they prevent offerings from being brought; this is the statement of Rabbi Meir. The Rabbis say: The only items that prevent the offering from being brought are the water basin and the base alone, as the Temple rite may not be performed if the basin and its base are not in place. However, didn't Rabbi Eliezer and Rabbi Yosei ben Ḥanina both say: Wherever it is written: Opposite, in describing the proper location for one of the sacred vessels, its absence prevents offerings from being brought. For example, with regard to the candelabrum, the verse states: "And the candelabrum opposite the table" (Exodus 26:35). Wherever the verse states: Side, the absence of the vessel does not prevent offerings from being brought. For example, with regard to the table, the verse states: "And you shall place the table on the south side" (Exodus 26:35). And Rabbi Shmuel bar Naḥman said in the name of Rabbi Yonatan: Even absence of a vessel whose location is described with the side, prevents offerings from being brought. And Rabbi Ila said in the name of