יומא י ע"א

דף י - א

ומשמעות הפסוק היא: אף על גב דיפת אלהים ליפת, שזכו הפרסים, שהם מזרע יפת, לבנות את בית שני - אבל אין השכינה שורה אלא במקדש שבנה שלמה, באהלי שם, ששלמה הוא מצאצאיו.

ומבארת הגמרא: ופרסאי - מנא לן דמיפת קאתו, הם באים?

דכתיב [בראשית י]: בני יפת: גמר ומגוג ומדי, ויון ותבל, ומשך ותירס.

גומר - זה גרמניא. ^[30]

מגוג - זו קנדיא. מדי - זו מקדוניא. יון - כמשמעו. תובל - זה בית אונייקי. משך - זו מוסיא.

תירס: פליגי בה רבי סימאי ורבנן, ואמרי לה רבי סימון ורבנן. חד אמר: זו בית תרייקי. וחד אמר: זו פרס.

תני רב יוסף: תירס זו פרס.

והיינו, שהפרסים הם צאצאי יפת.

ומבארת הגמרא פסוקים נוספים שהוזכרו באותו פרק:

סבתה ורעמה וסבתכא:

תני רב יוסף: סבתא וסבתכא, שהם שמות דומים, הם שמות עמים הגרים בסמוך, זה מסביב לזה: ונקרא המחוז הפנימי "סקיסתן גוייתא" והוא מוקף בהרים שבהם שוכנת "סקיסתן ברייתא".

בין חדא לחדא, המרחק בין המחוז הפנימי לבין הסובב אותו הוא מאה פרסי פרסאות מסביב. והיקפה של סקיסתן החיצונית הוא אלפא פרסי.

[בראשית י] ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה.

בבל - כמשמעה.

ארך - זה אוריכות, ואכד - זה בשכר, כלנה - זה נופר נינפי.

[בראשית י] מן הארץ ההיא יצא אשור.

תני רב יוסף: אשור זה סילק.

ויבן את נינוה ואת רחבת עיר ואת כלח.

נינוה - כמשמעו.

רחובות עיר - זו פרת דמישן, כלח - זו פרת דבורסיף.

ואת רסן בין נינוה ובין כלח היא העיר הגדלה.

רסן - זה אקטיספון.

"היא העיר הגדלה" -

איני יודע אם נינוה היא "העיר הגדולה", אם או רסן היא "העיר הגדולה".

כשהוא אומר [יונה ג]: "ונינוה היתה עיר גדולה לאלהים, מהלך שלשת ימים" - הוי אומר: נינוה היא העיר הגדולה.

ומביאה הגמרא ביאור שמות נוספים:

[במדבר יג] ושם אחימן ששי ותלמי, ילידי הענק.

תנא: אחימן - מיומן הגיבור וחזק שבאחים. ^[31]

ששי - שמשים את הארץ כשחיתות, בורות הנוצרים מכובדו.

תלמי - שמשים את הארץ תלמים תלמים, שחורץ בארץ מכובדו.

דבר אחר [נמחק על ידי רש"י]: אחימן בנה ענת, ששי בנה אלוש, תלמי בנה תלבוש.

ילידי הענק - שמעניקין החמה בקומתן, שמרוב גובהם נראה כאילו צוארם נוקב את חלון הרקיע, ואור החמה הוא כענק לצוארם.

אמר רבי יהושע בן לוי אמר רבי: עתידה רומי שתפול ביד פרס. שנאמר [ירמיהו מט]:

"לכן שמעו עצת ה' אשר יעץ אל אדום [רומי], ומחשבותיו אשר חשב אל יושבי תימן: אם לוא יסחבום [בני פרס הנמשלים ל] צעירי הצאן, אם לא ישים עליהם נויהם.

מתקיף לה רבה בר עולא להא דאמר רבי: וכי מאי מניין משמע דהאי "צעירי הצאן"

- פרס הוא!?

אם מהא דכתיב [דניאל ח]: האיל אשר ראית בעל הקרנים הוא מלכי מדי ופרס.

ומכך שנמשלו מלכי פרס לאיל נאמר שצעירי הצאן הם הפרסים.

ואימא יון. דכתיב [דניאל ח]: והצפיר השעיר - מלך יון!

וממשיכה הגמרא מה עלה בגורלה של קושיה זאת:

כי סליק כשעלה רב חביבא בר סורמקי לארץ ישראל, אמרה לקושיה זאת קמיה דההוא מרבנן.

אמר ליה: וכי רבה בר עולא, שהוא מאן דלא ידע פרושי קראי - מותיב תיובתא לרבי!?

כי מאי "צעירי הצאן" - זוטרא דאחוהי, צעיר האחים מבני יפת, הכתובים בפסוק, והוא פרס.

דתני רב יוסף לעיל: תירס - זה פרס. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, משום רבי יהודה ברבי אלעאי: עתידה רומי שתפול ביד פרס.

ויש ללמוד זאת בקל וחומר: ומה מקדש ראשון, שבנאוהו בני ישראל שהם בני שם והחריבוהו כשדיים - סופו של דבר שנפלו כשדיים ביד פרסיים.

מקדש שני, שבנאוהו פרסיים, והחריבוהו רומיים - אינו דין שיפלו רומיים ביד פרסים!?

אמר רב: עתידה פרס שתפול ביד רומי.

אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב: וכי יתכן כי בנויי בוני המקדש יפלו ביד הרומים שהם סתורי, סותרי בית שני!?

אמר להו: אין, אכן, כי גזירת מלך [הקב"ה] היא.

איכא דאמרי, כך אמר להו: אינהו נמי הפרסים, הא קא סתרי בי כנישתא בתי כנסת.

תניא נמי הכי: עתידה פרס שתפול ביד רומי.

טעמא חדא - דסתרי בי כנישתא.

ועוד, גזירת מלך הוא, שיפלו בונין ביד סותרין.

דאמר רב יהודה אמר רב: אין בן דוד בא עד שתפשוט מלכות רומי הרשעה בכל העולם כולו תשעה חדשים.

שנאמר בנבואת מיכה על עת בוא המשיח [ה ב]: לכן, הקב"ה יתנם את מלכות רומי הרשעה לשליטים על כל העולם עד עת יולדה ילדה [במשך תשעה חדשים, כמו תשעת ירחי לידה].

ואז, יתר אחיו - ישובון על בני ישראל. ^[32]

תנו רבנן: כל הלשכות שהיו במקדש לא היו להן מזוזה, לפי שאינן עשויות לדור שם, חוץ מלשכת פרהדרין שחייבת במזוזה מפני שהיה בה בית דירה לכהן גדול.

אמר רבי יהודה: אם תאמר שלשכת פרהדרין חייבת במזוזה מן התורה מפני דירת כהן גדול שהיתה בה, יש להקשות: והלא כמה לשכות היו במקדש שהיה להן בית דירה, לפעמים, לאיזה שהוא צורך, ובכל זאת לא היה להן מזוזה!?

אלא הטעם שלשכת פרהדרין חייבת במזוזה, כי גזירה היתה שיניחו בה מזוזה, כדי שלא יאמרו הבריות, שהכהן הגדול ב"בית האסורין" הוא חבוש.

והוינן בה: מאי טעמא דרבי יהודה הסובר שאף על פי שהיה בה בית דירה, אין די בזה להחשיבה למקום דירה כדי לחייבה במזוזה.

אמר רבא: היות וקסבר רבי יהודה: כל בית שאינו עשוי להיות בית דירה בין לימות החמה ובין לימות הגשמים - אינו נקרא בית חשוב. ורק בית חשוב חייב במזוזה.

איתיביה אביי לרבא: והכתיב "והכיתי את בית החורף על בית הקיץ". הרי שאף בית שאינו עשוי אלא לחורף או רק לקיץ קרוי בית, בלשון הפסוק.

אמר ליה: לא מצינו בפסוק זה אלא ש"בית חורף" ו"בית קיץ" איקרי [הם נקראים]. אבל "בית" סתמא, בלא שם לווי לא איקרי.

ושוב איתיביה אביי ממה ששנינו במסכת מעשרות [ג ז]:

סוכת החג בחג - רבי יהודה מחייב [כפי שיתבאר מיד]. וחכמים פוטרין.

ותני עלה בברייתא לפרש: רבי יהודה מחייב את הסוכה בעירוב חצירות.

שאם היתה הסוכה פתוחה לחצר שפתוחין לתוכה דירות אחרות, אסור לטלטל חפצים בשבת מהסוכה לחצר, אלא אם כן עירב בעל הסוכה עם בני שאר הדירות.

[והיינו, לפי שאסור לטלטל בשבת מן הבתים לחצר המשותפת, אלא אם כן עירבו כל דיירי הבתים את עצמם, להחשיב שהם גרים כולם בדירה אחת, על ידי פת, שמשתתפים בה כל בעלי הבתים, ומניחין אותה באחד הבתים.

וסובר רבי יהודה שאף הסוכה חשובה "בית" לענין שאם לא נתערב בעל הסוכה עם דיירי הבתים, נאסרים כולם בטלטול חפצים מביתם לחצר].

וכן חשובה הסוכה בית לענין שתתחייב במזוזה.

וגם לענין שיתחייב הטבל במעשר.

שאין פירות שהם טבל מתחייבים בתרומה ובמעשר עד שיראו את "פני הבית". ואם הכניסן לסוכה באחד מימות חג הסוכות, נקבעו בה הפירות לחיוב מעשר כאילו "ראו פני הבית".

הרי, שסובר רבי יהודה שאף בית שאינו עשוי לדור בו כל השנה חשוב בית.

וכי תימא לתרץ שאינו מחייב אלא מדרבנן.

אי אפשר לתרץ כך. כי

בשלמא לענין עירוב ומזוזה - שפיר איכא למימר שחיובם הוא מדרבנן.

אלא מעשר - מי איכא למימר שמן התורה פטורים הן, ומכל מקום מדרבנן חייב לעשר!?

ומקדש שני בניוה פרסאי דאתו מיפת דתני רב יוסף תירס זו פרס וכתיב בני יפת גומר ומגוג כו'. א"ר עתידה רומי שתפול ביד פרס שנא' (ירמיהו מ״ט:כ׳) לכן שמעו עצת ה' אשר יעץ אל אדום ומחשבותיו וגו' אם [לוא] יסחבום צעירי הצאן. ופריש לה צעירי הצאן זוטרא דאחוה.

ופרסאי מנא לן דמיפת קאתו דכתיב בני יפת גומר ומגוג כו' גומר זו גרמומיא. מגוג זו גינתא. מדי כמשמעו. יון זו מקדוניא. תובל בית איניקי. ואית דגרסי' בע"ז [דף כט] גבינות בית איניקי ותירס זו פרס. ותני רב יוסף תירס זו פרס. מקדש ראשון בנאוהו ישראל שהם בני שם והחריבוהו כשדים נפלו כשדים ביד פרסיים מקדש שני שבנאוהו פרסיים כו':

אמר רב עתידה פרס שתפול ביד רומי תניא נמי כו' דאמר רב יהודה אמר רב אין בית דוד בא עד שתפשוט מלכות הרשעה ט' חדשים בכל העולם שנאמר לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון.

ת"ר כל הלשכות שהיו במקדש לא היה בה מזוזה חוץ מלשכת פרהדרין מפני שהיא בית דירה לכ"ג שבעת ימים בשנה א"ר יהודה וכי אין שם בית דירה אלא זו בלבד כו' ואוקמה רבה אליבא דר' יהודה לימות החמה ולימות הגשמים. אלא אמרו כל שהיא בית דירה חייבת ושאינה בית דירה פטורה שנאמר וכתבתם על מזוזות ביתך ביתך סתם כתיב. ואע"ג דכתיב בית החורף ובית הקיץ [בית החורף בית הקיץ] איקרי בית סתמא לא איקרי אלא העשוי לדירת ימות החמה וימות הגשמים.

ומותיב אביי סוכת החג בחג ר' יהודה מחייב וחכמים פוטרין ותני עלה ר' יהודה מחייב בעירוב במזוזה ובמעשר כלומר בית הוא דהא קיי"ל אין חייב [בעירוב] אלא בית.

חוץ מלשכת פרהדרין שבו היתה שמירה לכהן ביום הכפורים. פי׳ בראשונה ולהכי חשיבא מה שאין כן בלשכה דפרה ודוק.

ת״ר כל הלשכות וכו׳ איתיביה אביי סוכת החג בחג רבי יהודה מחייב וכו׳ ותני עלה רבי יהודה מחייב בערוב ובמזוזה ובמעשר וכי תימא מדרבנן בשלמא ערוב וכו׳ איכא למידק אפילו מצי לאוקומה דמדרבנן הוא דמיחייב היכי ניחא דהא גבי לשכות פוטר רבי יהודה אפילו מדרבנן חוץ מלשכת פלהדרין משום גזירה בעלמא. ויש לומר דאי מדרבנן ניחא דבסוכה כיון דכתיב בה תשבו כעין תדורו תקון ביה רבנן מזוזה מפני שמשתמש בו כל שבעה הוא וביתו כמו בבית מה שאין כן בלשכות. והקשו בתוספות אמאי לא פריך אביי נמי דרבנן אדרבנן דבלשכות מחייבי והכא פטרי. וכי תירץ אביי ואמר בשבעה כולי עלמא לא פליגי דחייב בלשכה. אמאי לא קשיא ליה מדרבנן דסוכה דקתני וחכמים פוטרין. ותירצו דניחא ליה לאביי דדילמא רבנן דסוכה לאו היינו רבנן דלשכה והא דפרכינן ליה בסמוך והא סוכת החג בחג קתני וחכמים פוטרין היינו משום דכיון דאמ׳ אביי באוקמתיה בשבעה כולי עלמא לא פליגי הוה משמע דליכא שום תנא דפטר. וכן נראה מלשון רש״י ז״ל שכתב והא סוכת החג בחג קתני ופטרי רבנן אלמא בשבעה נמי איכא מאן דפטר ואין זה מחוור כ״כ ויותר יש לומר לאביי לא שמיע ליה מאי דקתני וחכמים פוטרין דלא סיימוה לברייתא קמיה ולא גרסינן באיתיביה אביי וחכמי׳ פוטרין ולבסוף אקשינן ליה דהא קתני בההיא מתנייתא וחכמים פוטרין. עוד י״ל דמדרבנן לא קשיא ליה דאיכא למימר דפוטרין מדאורייתא קתני דהא רבי יהודה מדאורייתא מחייב כדמפרש ואזיל וגבי לשכה היו מחייבין מדרבנן מיהת וה״ק רבנן סברי גזרי׳ שאר ימות השנה אטו שבעה דכולה חדא גזירה היא. ורבי יהודה סבר לא גזרינן כלל ואע״גב דחיוב שבעה מדאורייתא ואנן פרכי׳ לאביי דכיון דקתני וחכמים פוטרין פוטרין לגמרי משמע ואפילו מדרבנן.

אלא מעשר מי איכא למימר מדרבנן דילמא אתי לאפרושי מן הפטור על החיוב או מן החיוב על הפטור. פירשו הראשונים דאתו לאפרושי מפירות שהכניס בסוכה שהן פטורין מן המעשר. על פירות שהכניס בבית דעלמא שהם חייבים. והקשה ר״י ז״ל דהכא ליכא למימר דאתו לאפרושי מן הפטור דליכא למימר הכי אלא במאי דמפטר מדאוריתא מתרומה ומעשר דומיא דפירות עציץ שאינו נקוב וכיוצא בו. אבל הני חייבין הן במעשר מן התורה אלא שלא הגיע גרנם למעשר מן התורה עד שיראה פני הבית והני לא גרעי משבלים דקיימ׳ לן שאם הפריש תרומה ומעשר בשבולין תרומתו תרומה ופטור מתרומת מעשר אם הקדים מעשר א׳ בשבלים ועוד דהא תנן במס׳ תרומות אין תורמין מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנג״מ ואם תרם תרומתו תרומ׳ וכ״ש האי שכבר נגמרה מלאכתו אלא שלא ראה פני הבית דאפשר דאפי׳ לכתחלה תורמין מזה ע״ז. לכך פר״י דהכא חיישינן שיכניס פירות במוץ שלהם לסוכה והוא סבור שהסוכה הזאת בית גמור הוא לענין מעשר להקל ולהחמיר וכיון שהכניסם במוץ שלה דינם כפירות אחרים שהכניס במוץ שלהם לביתו ואתי למתרם מזה על זה והוה ליה מן הפטור על החיוב דהני דסוכה לא חשיבא הכנסה וחייבין מן התורה והנהו שהכניס לביתו פטורין מן התורה לכל הפחות כדפרי׳ בפ׳ אין עומדין ואיכא למידק מאי שנא דהכא חששו דאתי לאפרושי מן הפטור על החיוב מכמה מילי שהן פטורין במעשר מן התור׳ וחייבין מדבריהם ולא חששו שמא יבא לעשר מן הפטור על החיוב ותירצו בתוספות דבעלמא מידע ידיע דהא מדאורייתא והא מדרבנן ולא אתו למטעי וכן בהא דאמר ר׳ יוחנן שאין חצר קובעת מן התורה וקובעת מדבריהם כדמוכח במסכת נדה ולא חששו שמא יבוא לעשר מהם על פירות שנכנסו בבית דחצר בבית לא מיחלף אבל הכא סוכה דתוך שבעה בבית מיחלף כיון דאמר רחמנא תשבו כעין תדורו. ודכותה הא דאמרינן בפרק מקום שנהגו גבי הנהו דהוו מפרשי חלתא מארוזא כסבורין אורז מין דגן הוא נכלה זר באנפיהו דילמא אתו לאפרושי מן הפטור על החיוב דהתם נמי אורו מין דגן חשיב להו כשבולת שועל ושיפון ואתי לאפרושי מהאי על האי:

אין הבית חייב במזוזה אא"כ היתה בו דירה של חול הא אם היתה בו דירה של חול אע"פ שגופו קדש חייב במזוזה מעתה כל הלשכות שבמקדש אע"פ שהיה בהן הרבה שהיתה שם דירה בלילה כמו שאמרנו בשלשה מקומות הכהנים שומרין את המקדש כולן היו פטורות מן המזוזה חוץ מלשכת פרהדרין שהיתה בו דירת חול לכהן גדול בשבעת ימי פרישה וכן שער ניקנור מפני שהוא חוץ ללשכת פרהדרין ובבית שער שלה הא למדת שכל שיש שם דירה חול אע"פ שאין אותה דירה עשויה לכל השנה הואיל ועשויה לדירה ז' ימים בשנה חייבת במזוזה בזמן דירתו ואפי' היתה אותה הדירה בע"כ של אותו הדר בה אבל לשכת בית אבן שהיו מפרישין בה כהן הממונה לשרוף את הפרה ז' ימים קודם שריפה הפרה כתבו קצת מפרשים שמאחר שאין דירתם עשויה לזמן קבוע שבשנה אלא בזמן רחוק אחת בשבוע או ביובל אין חייבת במזוזה וכן הר הבית וכל העזרות כולן פטורין:

בתי כנסיות הן של כרכים הן של כפרים וכן בתי מדרשות אם היתה שם דירה קבועה לאורחים או לחזן או לשומר בהכנ"ס חייבין במזוזה ואם לאו פטורין מפני שהן קודש:

זו אקטיספון. כך גי' הקונטרס^א)לפנינו ברש"י ליתא ובגיטין דף ו' מביא זה התוס' ד"ה ומבי בשם רש"י גם בגמ' הגי' שם ובעירובין אקטיספון בא' אבל בכ"י הוא בלי א'. ואפילו אי גרס קטיספון בלא אל"ף אין זו קטיספון דגיטין (דף ו. ושם) ועירובין (דף נז:) דהאי מארץ אשור וההיא דהתם בארץ כשדים הוה ועוד אומר רבינו הזקן דשמא י"ל שאשור בנה בנינים כדמשמע קרא אשור יסדה לציים (ישעיהו כ״ג:י״ג) פירוש לצורך בעלי ספינות ואפשר שיסד זה הבנין:

איני יודע אם רסן גדולה או נינוה. אבל בכלח לא נסתפק אם היא גדולה לפי שסבר שנינוה גדולה היא בשביל הפסוק או רסן שבבניינה מדבר הפסוק אבל כלח אינו מדבר אלא מזכירה:

חוץ מלשכת פרהדרין. וא"ת הא איכא נמי לשכת כהן השורף את הפרה שהיתה בצפונה מזרחה והיא היתה בקודש כדאמרינן (פרה פ"ג מ"ו) שהיו עושין כבש מהר הבית להר המשחה ותנן נמי (מדות פ"א מ"ג) שער המזרחי שפרה וכל מסעדיה יוצאין להר המשחה וגמרינן ממלואים ואומר רבינו הזקן דהואיל וליתה בכולה שתא לא קחשיב ולשכת בית אבטינס נמי דאמרינן שהיה בית דירה לכהן גדול לא קחשיב שלא היה שם עיקר דירה:

וכי תימא מדרבנן. תימה דאכתי לא תירץ כלום דלעיל בלשכת פרהדרין לא מחייב רבי יהודה אלא גזירה שמא יאמרו כהן גדול חבוש בבית האסורין והכא מחייב מדרבנן סוכה אטו בית וליכא למימר דגזירה נמי דקאמר לעיל גזרה לשכת פרהדרין אטו בית דהא כמה לשכות היו שם לבית דירה ולא גזרינן בהו אטו בית ואומר רבינו הזקן דבסוכה המסורה לכל גזרינן אטו בית אבל לשכת פרהדרין מסורה לזריזין ובשביל כך לא יניחו מלהניח מזוזה בבתיהם ואינשי דעלמא לא מסקו אדעתייהו שאין שם:

וכי תימא מדרבנן. תימא ואכתי קשיא דרבנן אדרבנן דלעיל מחייבי והכא פטרי מיהו לא מסיק אדעתא הך קושיא ונמי לא משני ליה:

מן הארץ ההוא יצא אשור הני רב יוסף אשרו זה נח ה"ג במקצת בפרים ואם תמנה שנות נח כלים בשנת נ"ח לאברהם אבינו והפלגה היתה בשנת מ"ח לאברהם נמצא שהי' נח לאחר הפלגה י' שנים ובאותן י' שנים בנה נינוה ורחובות עיר וכלח:

דיפת אלהים ליפת כו'. ולפי זה לא יהיה יפת בלשון תרגום מלשון הרחבה כפירוש רש"י בחומש אלא יפה ממש דהיינו שהמקדש נקרא כך כמ"ש מציון מכלל יופי וכתיב יפה נוף משוש וגו'. ואמר

דאין השכינה שורה אלא באהלי שם כו'. אמר אהלי בלשון רבים דהיינו שריית השכינה במעשה ידינו כוננה עלינו דהיינו במשכן ועוד מעשה ידינו כוננהו הוא בנין המקדש ראשון וק"ל:

גומר זו גרממיא כו'. ר"ל שם מדינה של גומר היא גרממיא וכן בכולם וכן הוא בתרגום ירושלמי ובת"י ושום אפרכיותיהם כו' ע"ש:

תירס זו פרס כו'. וכפרש"י בחומש וכתב הרא"ם בב"ר ומה שפירש זה השם לבד ולא כו' מפני שמדי ופרס סמוכין זו כו' עכ"ל ע"ש ונעלם ממנו סוגיא דשמעתין דאדרשה דלעיל אע"ג דיפת אלהים ליפת וגו' דהיינו שזכו פרסיים לבנות המקדש קאמר מנלן דפרסאי מיפת קאתי ומייתי דתני תירס זו פרס ורש"י נמי בחומש שהביא הך דרשה דהכא דיפת אלהים ליפת שבנה כורש שהיה מלך פרס את בית שני הוצרך לפרש נמי דתירס זו פרס שהיה מבני יפת וק"ל:

אשור זו סילק כו'. בפ"ק דכתובות מייתי לה אקרא ונהר השלישי חדקל הוא ההולך קדמת אשור וגו' ניחא דההוא משמע שם העיר כמפורש בתוספות שם ובחדושי' ע"ש אבל הכא מייתי ליה אקרא דמן הארץ ההיא יצא אשור וגו' שהוא שם האיש כפירוש רש"י שיצא שלא להיות בעצת דור הפלגה הוא מגומגם קצת מאי מייתי עליה אשור זו סילק שהוא שם העיר ולולי פירש"י הכא נראה לפי סוגיית תלמודינו הכא דמן הארץ ההיא יצא אשור וגו' נמי משמע ליה שם העיר ועיין בפי' הרמב"ן ודו"ק:

אם נינוה העיר הגדולה כו'. מאמר זה איתא ג"כ בב"ר וכתב הרא"ם ע"ז ולא הבינותי דבריהם כי היה להם להסתפק גם בכלח הסמוכה למלת גדולה עכ"ל גם בכאן נעלם ממנו סוגיא דהכא דהא תלמוד ערוך הוא בידינו והוא כתבו בשם ב"ר וגם הדבר שהניח בקושיא הרגישו בו התוס' ותרצוהו דאדרבה משום דמינה סליק אם איתא דעלה קאי לא הוי ליה למימר היא העיר וגו' אלא העיר הגדולה עכ"ל ועוד נראה כיון דהקדים בקרא דלקמיה גם בהאי קרא את נינוה קודם לכלח ליכא לספוקי כלל בין נינוה ובין כלח דודאי נינוה יותר גדולה מכלח כיון שהקדימה בקראי אבל ברסן שבא ליתן סימן היכן היא בין נינוה ובין כלח איכא למימר שפיר דהיא העיר הגדולה אי לאו האי קרא ונינוה היתה וגו':

ושם אחימן וגו' מיומן שבאחים כו'. מפורש במס' סוטה פרק אלו נאמרין:

והצפיר והשעיר כו'. אע"ג דכה"ג כתיב גבי חורבן בבל שמעו עצת ה' אשר יעץ על בבל וגו' אם לא יסחבום צעירי הצאן וגו' והתם ע"כ על פרס נאמר שהם החריבו בבל וארץ כשדים ולא יון מ"מ בהאי קרא דגבי חורבן אדום אימא דהיינו יון שהוא בכלל צאן שהוא לשון כולל מין כבש ומין עז:

זוטרא דאחוהי כו'. ר"ל זוטרא בבני יפת דהיינו תירס שהוא פרס:

שתפול ביד פרס כו'. ובפ"ק דע"ז אמרינן דהני תרי מלכיות חשיבי ומשכה מלכותייהו עד דאתא משיחא היינו עד סמוך לביאת משיח אבל אח"כ סמוך לביאת משיח תפול רומי ביד פרס וכ"כ התוס' שם למ"ד דעתידה פרס שתפול ביד רומי ע"ש:

אין בן דוד בא כו' עד שתפסו מלכות כו'. מפורש פרק חלק וע"ש:

גמרא מדי כמשמעו יון זו מקדוניא. כצ"ל וכ"ה בע"י ובב"ר וכן הגיה הב"ח:

גמ' שם כלנה זה נופר נינפי. נ"ל לפי שבתחום קן נשריא היו קורין לכלה נינפי ר"ה (כו) ובתיבת כלנה יש אותיות כלה והנ' מורה על נופר:

גמ' שם רחובות עיר זו פרת דמישן. כצ"ל:

גמ' שם מ"מ דהאי צעירי הצאן פרס הוא דכתיב והאיל כו'. עמש"כ בחדושי לס' נת"ע אות י"א:

רש"י ד"ה סקיסתן. ורחוקה פנימית מן היקף חיצונה כו'. כצ"ל ומלת חוץ למחוק וכן ליתא בע"י:

תד"ה וכ"ת. י"ל דלמאי דס"ד השתא כו' מהאי טעמא. עי' ת"י:

והקיפה אלפא פרסי. נ"ב אי גוייתא הואי טפי ממאה ל"ג ושליש אז החשבון מכוון כי העיר הפנימית עם חיצונה ורווח שביניהן עושין עגול של שלש מאות ול״ג ושליש וכל שרחבו טפח יש בהקפו ג' טפחים:

אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא בְּאָהֳלֵי שֵׁם. פירוש רש"י 'במקדש ראשון שבנה שלמה שהיה מזרעו של שם' וצריך להבין למה נקיט אָהֳלֵי לשון רבים כיון דהמקום אחד הוא?
ונראה לי כי במקדש ראשון היה שני מקומות ששרתה בהם שכינה האחד בבית קדשי קדשים על הארון, והשני על המזבח שירדה עליו אש שכינה מן השמים שגם זה נקרא בשם אש שכינה בגמרא, ולכן נקיט אָהֳלֵי לשון רבים ושניהם חסרו בבית שני. ונראה לי פָּרַס גימטריא שֵׁם [340] לרמוז דמקום המקדש שנבנה על ידי זרעו של שם יבנה עוד על ידי פָּרַס שהם מספר שֵׁם.

אֵינִי יוֹדֵעַ אִם 'נִינְוֵה' "הָעִיר הַגְּדוֹלָה", אוֹ 'רֶסֶן' הִיא "הָעִיר הַגְּדוֹלָה"?. הקשו התוספות ז"ל דהוה ליה לאסתפוקי בכלח, וכל שכן הוא כיון דמינה קא סליק? עיין שם.
ונראה לי בס"ד דאם קאי על כלח מוכרח לומר דמה שאמרו גְּדוֹלָה היינו על מידתה ובניינה ואם כן קשה הוה ליה למנקט זה בהזכירו בניינה של כלח דכתיב (בראשית י, יא) 'וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת אֶת כָּלַח' ויאמר כאן 'הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה' (שם פסוק יב), ולכן לא נסתפק בכלח אבל בנינוה נסתפק משום דכתיב בה (יונה ג, ג) 'וְנִינְוֵה הָיְתָה עִיר גְּדוֹלָה אֱלֹקִים' והקשו מאי קא משמע לן באומרו 'גְּדוֹלָה אֱלֹקִים'? ופירשו דמה שאמרו 'גְּדוֹלָה' לאו על כמות העיר קא משמע לן אלא על רבוי אכלוסין שהיו בה בני אדם הרבה, וכמו שנאמר (יונה ד, יא) 'אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ' משמע דמה שאמרו גְּדוֹלָה היינו על רבוי אכלוסים שהיה בה, ולהכי אמר גְּדוֹלָה לֶאֱלֹקִים כי אנשיה הרבים האלה היו מתחילה עובדי אלקים ובאותו זמן ששלח להם את יונה הנביא ע"ה קלקלו, וכמו שאמרו המפרשים ועיין באבן עזרא ז"ל.
ולפי זה יש לומר דמה שנאמר בתורה 'הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה' קאי על נינוה ולאו על גודל כמותה ובניינה קאמר דאפשר שלא היתה גדולה בכמות ובנין יותר מן רסן וכלח ושאר מקומות אלא בא ללמדנו שעתידה להיות גדולה באכלוסין שלא נמצא רבוי בני אדם באותם העיירות כמו שנמצא בנינוה ולזה אמר היא העיר שעתידה להיות גדולה באכלוסין לאחרי זה ועתידה להקרא גדולה לאלקים בעבור זה.
והשתא מובן הטעם שלא הזכיר הכתוב 'הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה' במקום שמזכיר את נינוה בבנין דאם היה נקיט הַגְּדֹלָה בהאי קרא דמשתעי בבניינה היינו מפרשים דמה שנאמר גְּדוֹלָה היינו על כמותה ובנינה, ובאמת לא היתה גדולה בכמותה על שאר עיירות רסן וכלח, ולכך הזכיר 'הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה' בפסוק השני.
והנה פסוק א' אומר (בראשית י, יא) 'וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת עִיר וְאֶת כָּלַח' משמע רחובות היא בין נינוה ובין כלח, ופסוק ב' אומר (שם פסוק יב) 'רֶסֶן בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח'? ונראה לי בס"ד כי 'רְחֹבֹת עִיר' לא היתה ביניהם בשורה אחת אלא היתה כמו נקודה אחרונה של סגו"ל ואחר כך בנה 'אֶת רֶסֶן בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח' בשורה אחת למעלה מן רחובות.

דָּבָר אַחֵר: 'אֲחִימָן' בָּנָה עֲנָת וְכוּ'. קשה מה שייך לומר דָּבָר אַחֵר על זה דמקודם הוה דריש בשמותם וכאן מזכיר מקומות אשר בנו, ואין שייכות למקומות אלו בשמותם כדי שיאמר 'דָּבָר אַחֵר'?
ונראה לי דבא לומר שכל אחד קרא שם למקום שבנה והניח בו אות אחד משמו והוא אֲחִימָן קרא למקום שבנה בשם עֲנָת שיש באמצע עֲנָת אות נון שהוא אות אחרון שבשמו וְשֵׁשַׁי קרא מקום שבנה בשם אֲלוֹשׁ שהניח אות אמצעי שבשמו בסוף שם מקום זה שקראו אֲלוֹשׁ, והוא עשה הפך מן אֲחִימָן זה הניח אות אחרון שבשמו באמצע שם העיר וזה הניח אמצע שמו ואות אחרון של העיר, וְתַּלְמַי עשה שינוי אחר שהניח אות ראשון שבשמו שהוא אות תי"ו לאות ראשון של שם העיר שקראה תַּלְבּוּשׁ וכיון דשמות הערים האלה הם כנויים ברמז על שמותם לכך נקיט כאן לשון דָּבָר אַחֵר.

אָמַר לְהוּ: אִין, גְּזֵרַת מֶלֶךְ הִיא. פירוש גְּזֵרַת מֶלֶךְ שתתפשט מלכות רומי תשעה חדשים בכל העולם כולו כדאמר רב אחרי זה ואם כן מוכרח שגם פרס יפלו בידם לקיים גזרה זו. והשתא אין להקשות בַּנָּאֵי בְּיַד סְתוֹרָאֵי? דזה דומה לנשבע שלא יאכל מצה בסתם דאיידי דחייל אשאר ימים חייל גם על ליל פסח, ואף על גב דאם היה נשבע על ליל פסח בפירוש לא הוה חיילה שבועתו עם כל זה בכולל חיילה.
וראיתי להגאון מוהרי"ש [יוסף שאול נתנזון] ז"ל בדברי שאול שפירש מה שזה סתר וזה בנה לא היה מעצמו אלא 'גְּזֵרַת מֶלֶךְ הִיא' ולכן יכולים לשלוט סְתוֹרָאֵי בְּבַּנָּאֵי עיין שם. ודבריו קשים דאף על פי שהחרבן גזור מאיתו יתברך אך לא צוה לאלו להחריבו! ובאמת בעבור זה נטרד עשו ולא הועילה לו תפלת יצחק אבינו ע"ה באומרו 'יֻחַן' עשו (ישעיהו כו, י) והשיב לו הקב"ה (שם) בְּאֶרֶץ נְכֹחוֹת יְעַוֵּל וכו', עתיד להחריב בית המקדש לכך אין לו תקנה וכנזכר בגמרא (מגילה ו.) ואם כן חייבין ואשמים הם בחרבן וכן הבנאי אף על פי שגזר הקב"ה בבניינו יש להם זכות בזה שעשו רצון הקב"ה בבניינו, ואם כן עדיין תיקשי בַּנָּאֵי בְּיַד סְתוֹרָאֵי, אך כמו שאמרנו בס"ד יבא נכון.

אֵין בֶּן דָּוִד בָּא, עַד שֶׁתִּפְשֹׁט מַלְכוּת רוֹמִי תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. הנה נודע שמכנה את אדום בשם ארם וצריך להבין על מה ועל מה זוכין אדום לכל הכבוד הזה?
ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל (אליהו זוטא יט) יעקב ועשו בהיותם בבטן רבקה אמנו ע"ה חלק המזלות שלהם את העולמות ועשו לקח עולם הזה שישלוט בכולה אך לא מצינו שמלך בעולם הזה בכל? וכתבו הטעם איהו דאירע אנפשיה ברשעתו אשר עשה אחר לידתו ולכן לא שלט בכל! ונראה כדי לקיים החלוקה שחלק בימי העיבור במקצת זמן ניתן לאדום שהם בני עשו שליטה בכל העולם כולו תשעה חדשים כנגד תשעה חודשים שהיה בבטן כי רבקה אמנו ע"ה ילדתם אחר תשעה חודשים דכתיב (בראשית כה, כד) 'וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת'.
ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב (תהלים קג, טז- יז) 'כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ וְחֶסֶד הֳ' מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים' והיינו כִּי רוּחַ זו ממשלת עשו עָבְרָה בּוֹ עברה לשון עיבור רוצה לומר תוקף שלו יהיה כנגד חדשי העיבור ואחר כך וְאֵינֶנּוּ יבולע מן העולם דכתיב (עובדיה א, יח) 'וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם' וְחֶסֶד הֳ' מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו הם משיח בן דוד דאתי מלאה שנקראת עוֹלָם ומשיח בן יוסף דאתי מרחל שנקראת עוֹלָם בסוד (תהלים צ, ב) 'וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם אַתָּה אֵל' וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים אלו ישראל בני בנים של האבות שאז ישלטו הם בעולם.
ובזה יובן בס"ד (תהלים קמד, ד) 'אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר' אל תקרי אָדָם אלא אֱדוֹם אם תניח חולם ואל תקרי עוֹבֵר בצירי אלא עֻבַּר בפתח תחת בי"ת. ובזה יובן הכתוב במשלי (משלי כב, ח-ט) 'זוֹרֵעַ עַוְלָה יִקְצוֹר [יִקְצָר] אָוֶן וְשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ יִכְלֶה טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל' רוצה לומר זוֹרֵעַ עַוְלָה זה עשו אבי אדום יִקְצָר אָוֶן וְשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ לשון עיבור ושבט רוצה לומר מלכות שלו שתהיה בתוקפה כנגד זמן העיבור יכלה ואחר שֶׁיִּכְלֶה זמן זה אז טוֹב עַיִן הוּא יעקב אבינו ע"ה שחי קמ"ז שנים כמנין 'טוֹב עַיִן' [147] הוּא יְבֹרָךְ שיקבל אז הברכות שברכו יצחק אבינו ע"ה שאלו זמן לקיחתם הוא לעתיד לבוא כנזכר בזוהר הקדוש יען כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ זו התורה שנקראת לחם לַדָּל למלכות שנקראת בשם דל כי קול יעקב בתורה גובר על עשו.
ובאופן אחר נראה לי בס"ד הטעם שתמשול תשעה חודשים כנגד תשעה ירחי לידה מפני כי עשו דר בבטן תשעה חודשים עם יעקב אבינו ע"ה ולא הזיקו ולכן יטול שכרו בזה השליטה, ולזה אמר (מיכה ה, ב) 'עַד עֵת יוֹלֵדָה יָלָדָה' רוצה לומר יולדה רבקה אמנו ע"ה ילדה כי ילדה אחר תשעה חודשים. ונראה לי בס"ד כי תשעה חודשים אלו שישלטו בהם המה ר"ע יום, ובזה יובן בס"ד (תהלים ז, י) יִגְמָר נָא 'רַע' רְשָׁעִים ואז וּתְכוֹנֵן צַדִּיק הוא מלך המשיח או צדיק רמז לאות צד"י דמנצפ"ך שממנו תצמח הגאולה.
ובזה יובן בס"ד (ישעיה ט, ב) הִרְבִּיתָ הַגּוֹי לֹא [לוֹ] הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה כתיב לֹא באל"ף וקרינן לוֹ בוא"ו ודרשינן לתרווייהו כאלו כתיב לֹא לוֹ הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה אלא לנו כי בראותינו שנגדל כל כך ששלט בכל העולם אנחנו יודעים ושועתינו קרובה וכמו שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים ד, ח) 'נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָבּוּ'.

גְּזֵרַת מֶלֶךְ הִיא שֶׁיִּפְּלוּ בּוֹנִים בְּיַד סוֹתְרִים. נראה לי בס"ד הטעם לגזרה זו, להודיע כי הבונים אף על פי שבגלוי תמצא פעולתם רצויה וטובה, שבנו בית המקדש שראוי שתעמוד להם מצוה זו לדורות עולם שיצליחו בכל מלחמותיהם, הנה תוכיות לבם מעת הבנין עבר בם מחשבה רעה, דחשבו לסתור הבנין הזה אחרי זה, ואצל האומות מחשבה רעה מצרפה למעשה, שמצינו בגמרא דראש השנה (ראש השנה ד.) הטעם שצוה כורש במכתב שנתן לאדונינו עזרא הסופר ע"ה שיהיו בונים שלשה שורות אבן ושורה של עץ, דכתיב 'נִדְבָּכִין דִּי אֶבֶן גְּלָל תְּלָתָא וְנִדְבָּךְ דִּי אָע חֲדַת' (עזרא ו, ד) היינו מפני שחשב לשרפו באש אם ימרדו בו היהודים, נמצא חשב על המקדש מחשבת רע לשלוח יד בו, ולכן גזר השי"ת דאלו הבונים שהיה להם מחשבה רעה זו של סתירת בית המקדש יפלו ביד הסותרים, להודיע שגם הם חשיבי בכלל הסותרים.
ודע כי עתה פרס נשתנו בדתם אחר שיצאה דת הישמעלים והם אינם עובדים עבודה זרה כאשר היו בתחילתם אלא נעשו בכלל דת הישמעלים, ואפשר כי גם עניינים אלו נשתנו כאשר נשתנו כמה עניינים של חבלי משיח מחמת אורך הגלות וברוך היודע. וכן נמי מה שאמר כאן 'אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁתִּפְשֹׁט מַלְכוּת אֲרָם תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ' לא נוכל לדעת אם ענין זה נשתנה באורך הזמן הרב אשר נתאחרה מלכות בן דוד שנים מרובות כאשר נשתנו הדברים האמורים בחבלי משיח בודאי, או אם עדיין יש קיום לדברים אלו האמורים כאן וברוך היודע, ומעיקרא ענין זה עצמו של התפשטות מלכות ארם, לא נודע לנו ביאורו באמיתות, כי יש לפרשו באופנים שונים, וברוך היודע.

גמ' בית סתמא לא איקרי. כעין זה חולין קלט ע"ב וש"נ:

תוס' ד"ה איני יודע וכו' וי"ל אדרבה משום דמינה סליק. עיין תשובת הראנ"ח ח"א סימן מ:

ד"ה חוץ כו' שבנויות בקדש. עיין לעיל ח ע"ב תוס' ד"ה דאי:

בגמרא ת"ר כל הלשכות שהיו במקדש לא היה להן מזוזה חוץ מלשכת פרהדרין כו' אמר ר' יהודה כו' מ"ט דר' יהודה אמר רבה כו'. ולכאורה יש לתמוה טובא אהא דמקשה מ"ט דר"י טפי הוי ליה לאקשויי מ"ט דרבנן דמחייבי לשכת פרהדרין במזוזה ונהי דמקרי בית דירה לדידהו אפ"ה הא לקמן מייתי הש"ס ברייתא בדף הסמוך ע"ב דקאמר יכול שאני מרבה הר הבית ולשכות ועזרות ת"ל בית מה בית חול כו' יצאו אלו שהן קודש וא"כ אטו מי גרע לשכת פרהדרין לענין קדושה מהר הבית והתם ע"כ אפילו באותן הלשכות יש בהן בית דירה פטור מה"ט דקודש דאי בדלית בהן בית דירה פשיטא דפטור כדקתני התם לעיל מיניה דבעינן דומיא דבית מה בית מיוחד לדירה ובשלמא אברייתא גופיה דהכא ליכא לאקשויי מברייתא דהתם משום דאיכא למימר דהא דמחייב ת"ק דר"י בלשכת פרהדרין היינו מדרבנן משא"כ בסוגיא דשמעתין דקאמר מ"ט דר"י ומפרש רבה טעמיה משום דלא מיקרי בית משמע להדיא ממימרא דרבה ומכל השקלא וטריא דשמעתין דר"י ורבנן בחיובא דאורייתא פליגי וא"כ קשיא תרתי חדא מ"ט דת"ק דמחייב תיפוק ליה דהוי קודש ועוד אליבא דר"י אמאי איצטריך לאהדורי אטעמא דידיה ומוקי לה בכמה גווני ושקיל וטרי בהו טובא אמאי לא קאמר בפשיטות דפוטר מטעמא שהוא קודש מיהו לקושיא קמייתא אליבא דרבנן יש לתרץ לפי מה שראיתי בירושלמי דהך שמעתין דהך מילתא דממעטינן הר הבית והלשכות מפני שהן קודש מייתי התם בברייתא אחריתא דמרבי לה בהדיא לחיובא מריבוי' דובשעריך מיהו סוגיא דשמעתין דלא מוקי לה בפשיטות פלוגתא דר"י ורבנן בהך פלגותא גופיה אי מרבינן קודש מריבויא דובשעריך או ממיעוטא דביתך כדמוקי לה בירושלמי ע"כ דלא נחית להכי א"כ הדרא קושיא לדוכתיה דלכל השקלא וטריא דשמעתין אכתי קשה מ"ט דרבנן דמחייבי מדאורייתא וכ"ש דקשה בהא דמהדר אטעמיה דר"י ושקיל וטרי בה טובא והיה נ"ל ליישב לפי מה שכתבתי לעיל בחבורי בסוגיא דמביתו למה פירש דהא דילפינן (עיקר מילתא דפרישה) פרישת יוה"כ ממילואים היינו לענין עיקר מילתא דפרישה לחוד משא"כ לענין מקום פרישה ליכא למילף ממילואים דהא התם הוי בפתח אהל מועד שהוא קדושת עזרה דאסור לישב ולישן שם משא"כ בלשכת פרהדרין שהותר לו לישב ולישן אלמא שלא נתקדשה בקדושת עזרה אלא משום מעלה בעלמא קבעוה במקום שיבא בו קדושה קצת כמ"ש התוס' להדיא לעיל דף ח' ע"ב ד"ה דאי רבי חנינא סגה"כ ע"ש א"כ לפ"ז תו לית לן לפרש טעמא דר"י דפוטר מפני שהוא קודש דאכתי היא גופא תקשי כיון דמדאורייתא הך פרישה לא בעי מקום קדוש אלא משום מעלה בעלמא ואטו משום הך מעלה מפקינן לכה"ג ממצות עשה דאורייתא הא קי"ל מזוזה חובת הדר היא וכתיב בה למען ירבו ימיכם כדאמרינן לקמן דף י"א ע"ב לענין ביהכ"נ וטפי הוי לן לקובעה סמוך להר הבית ולהתנות עליה שלא תקדש אלא ע"כ דטעמא דר"י דפוטר משום דלא מקרי בית דירה דכותיה אפילו במקום חול נמי פטור כך היה נראה לי אלא שאח"ז מצאתי ראיתי שהתוספות הקשו נמי אסוגיא דשמעתין דמהדר אטעמא דר"י ואמאי לא מפרש טעמא משום דירושלים לא נתחלקה לשבטים כדאמרינן לקמן בסוף הסוגיא וע"ז תירצו אי ס"ד דטעמא דר"י משום הכי הוא א"כ לא אתי שפיר והא דקאמר דלשכת פרהדרין גזירה היתה והיינו שלא יאמרו כה"ג חבוש כדמסיק ומאי גזירה שייך הכא כיון דכולי' ירושלים מיפטר ממזוזה זה תמצית לשון תוס' וא"כ לפ"ז ממילא נתיישב ג"כ הך קושיא קצת שהקשיתי בהא דלא מפרש טעמא דר"י מפני שהוא קודש דא"כ תו לא שייך הך גזירה דר"י ואין צורך למה שכתבתי אלא דאכתי קשה אלשון התוס' גופיא אדקשיא להו מירושלים דלא נתחלקה טפי הוי להו לאקשויי מהך ברייתא ערוכה דפוטר הר הבית מפני שהוא קודש וה"ל לתרץ כתירוצם דא"כ לא שייך הך גזירה וממילא נתיישב ג"כ הך קושיא דירושלים ומפני כך הוצרכתי ליישב מהך סברא שכתבתי דלא שייך הך טעמא דקודש לענין לשכת פרהדרין כל זה היה נראה לי לכאורה אמנם לאחר העיון שעינתי בלשון הירושלמי ובלשון הרמב"ם הלכו' בה"כ נראה ליישב כל הסוגיא בענין אחר עיין עליו לקמן בהך ברייתא דהר הבית גופיה ודו"ק:

שם אמר רבה קסבר ר' יהודה כל בית שאינו עשוי לימות החמה ולימות הגשמים אינו בית איתיביה אביי והכתיב והכתי את בית החורף כו' עד סוף הסוגיא. וקשיא לי טובא בהא דמשמע מסוגיא דשמעתין דאביי לית ליה כלל הך סברא דכל בית שאינו עשוי ואמאי הא בפ"ג דמעשרות משנה ערוכה שנינן ר' יוסי אומר כל שאינה דירת החמה ודירת הגשמים פטורה והיינו שאינה קובעת למעשר ובשמעתין משמע דמעשר ומזוזה חדא היא לענין הך מילתא וא"כ תיקשי לאביי עלה דר' יוסי מהאי קרא דוהכיתי את בית החורף. והנלע"ד דודאי לאביי גופא שפיר יש לחלק בין מזוזה למעשר דבמעשר דתליא בבית דילפינן בפרק הפועלים מדכתיב בערתי הקדש מן הבית א"כ ודאי משמע דאיירי בבית גמור של רוב בני אדם שדרים בה כל ימות השנה ומש"ה קובעת משא"כ לענין מזוזה דכתיב נמי ובשעריך דמה"ט מרבינן כמה מילי לקמן בברייתא שערי חצירות ושערי מדינות ורפת ולולין ומתבן אלא דאפ"ה ממעטינן לקמן בברייתא בית אכסדרה ומרפסת משום דבעינן ובשעריך דומיא דבית א"כ מש"ה ס"ד דאביי דלענין מזוזה לא בעינן שיהא מיוחד לדירה תמיד כל ימות השנה דמכיון דאשכחן מיהא דבית החורף ובית הקיץ שם בית עליהן בשום דוכתא שפיר אית לן לרבויי במזוזה ומריבוי' דבשעריך ואהא משני רבה דכיון דבית סתמא לא איקרי תו לא מיקרי בית אף לענין מזוזה כי היכי דלא הוי לענין מעשר לר' יוסי א"כ לפ"ז שפיר מקשי ליה אביי ממתניתין דסוכת החג בחג דתני עלה רבי יהודא מחייב בעירוב ומזוזה א"כ קשיא דר"י אדר"י דהתם מדאורייתא איירי כדמסיק והשתא לפ"ז שוב אין מקום לקושית התוס' דלמאי דבעי למימר וכ"ת מדרבנן כ"ש דקשיא דרבנן אדרבנן ותירצו בדוחק לחלק בסברא כזו לענין מילי דאורייתא אבל לפי מאי דפרישית אין מקום לקושייתם כיון דאביי גופיה מודה דאיכא מיהו שום תנא דסובר דבעיא דוקא שיהא מיוחד לימות החמה ולימות הגשמים והיינו רבי יוסי דמעשרות וא"כ תו לא קשיא ליה דרבנן אדרבנן דהנך דמחייבי בלשכת פרהדרין היינו ת"ק דר"י דמעשרות דקאמר להדיא דאפילו סוכת היוצרים הפנימית חייבת במעשרות אע"ג שאינה מיוחדת ולא הוי נמי אלא דירת עראי קצת כדמשמע להדיא בפ"ק דסוכה דף ז' ע"ב במימרא דר' יהושע ב"ל משום ר"ח דמסיק הש"ס התם דאפילו פנימי לא קבוע ע"ש בפי' רש"י וא"כ כ"ש בלשכת פרהדרין שהוא בנין קבוע מש"ה חייב במזוזה אע"פ שאינו עשוי לבית דירה אלא לשבעה משא"כ הנך רבנן דפטרי בסוכת החג לענין מעשר היינו משום דבהא ס"ל כר' יוסי דקתני בהדיא ברישא דהך מתניתין דכל שאינה עשויה לימות החמה ולימות הגשמים פטורה ומשמע דאפילו מדרבנן כי כולה לענין חיובא ופטורה דרבנן איירי כנ"ל נכון וע"ע בסמוך:

שם וכ"ת מדרבנן. נראה דאף למאי דבעי למימר דלשכת פרהדרין וסוכת החג לרבי יהודה חייבין מיהא במזוזה מדרבנן היינו דווקא כגון הנך דחשיבי טובא אבל בית החורף או בית הקיץ דעלמא פטורין מדרבנן דאלת"ה אדפליגי רבי יהודה ורבנן לענין סוכת החג טפי הוה להו לפלוגי בכל בית הקיץ או בית החורף דשכיחי טובא ובהכי הוי שפיר טפי לאשמעינן כחא דהתירא אליבא דהלכתא דרבנן פטרי במעשר ובמזוזה אפי' מדרבנן אפילו בהנך דקביע להו מיהת כל ימות החמה וכל ימות הגשמים וממילא ידעינן דפטרי רבנן סוכת החג שאינה אלא לשבעה אע"כ כדפרישית דאדרבא סוכת החג חשיבא טפי משום דלשבעה מיהא הוי בית קבוע דהא לר' יהודה סוכת קבע בעינן וכ"ש לשכת פרהדרין דקביע טובא והשתא א"ש טובא והא דמסיק הש"ס דלמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור והקשו בתוס' דבכמה דוכתי טובא אשכחן חיובא דרבנן לענין מעשר ולמאי דפרישית א"ש טובא דודאי מאן דחזי דאפילו בית הקיץ או בית החורף דשכיחי אין קובעין למעשר משום דלא קביעי לכל השנה וא"כ אם נתחייב בסוכת החג מדרבנן ודאי היינו משום דסוכת החג חשיבא טובא א"כ אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור דסבר מהאי טעמא גופא קובעת מדאורייתא כנ"ל נכון:

[מלואים: אע"ג דיפת אלקים ליפת פי' שזכו פרסיים דאתו מיפת לבנות הבית כו' ק"ל דהכא דריש ליה להאי קרא דיפת אלקים ליפת אפרסאי כדמסיק ופרסאי מנלן דמיפת קאתו ואבנין בית המקדש שזכו לבנותו קאי והא בפ"ק דמגילה (דף ח') תנן אין בין ספרים כו' אלא שהספרים נכתבים בכל לשון רשב"ג אומר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית וא' ר"י בגמ' מ"ט דרשב"ג אמר קרא יפת אלקים ליפת וישכון באהלי שם דבריו של יפת יהיו באהלי שם והיינו לשון יוונית דקאתו מיפת אלמא איון דריש שדברי תורה נאמרים באהלי שם בלשון יון וכ"ת דההיא דרשה דהתם אליבא דרשב"ג אתא דאמר אף ספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית אבל לרבנן דס"ל ספרים נכתבים בכל לשון בע"כ האי יפת אלקים ליפת לדרשא דהכא אתיא ואפרסאי קאי שבנאו בית המקדש ור"י כרבנן דריש ליה ליתא דהאמר ר"י התם הלכה כרשב"ג אלמא כוותיה דריש ליה ואיוונאי ולשונם קאי ולא אפרסאי ומבית המקדש שבנאו מיירי מקרא זה מיהו אי נימא דקרא דהתם אסמכתא בעלמא הוא ועיקר הטעם שהתירו שיכתבו יוונית לרשב"ג הוא משום מעשה דתלמי המלך שכתבו לו ע"ב זקנים יוונית כדאמר התם ועיקר קרא לההיא דרשא דהכא אתא אתי שפיר וזה שלא כדברי הרמב"ן שמשמע מדבריו דההיא דהתם דרשה גמורה היא כמ"ש שם ובחידושי למס' מגילה אפרש לה:]

[מלואים: אשור זה סילק משמע דה"פ דמדינת סילק היא מדינת בני אומות אשור כמו כל הני דלעיל דמדינות הללו הוא שיושבים בהו בני אומות פלוני ופלוני דאלו אשור שם איש מבני עבר הוי וקרא זה נמי מאותו האיש ששמו אשור מיירי כדכתיב מן הארץ ההיא יצא אשור אלמא גברא הוא וכן פי' רש"י יצא שלא להיות בעצת דור הפלגה וק"ל דבפ"ק דכתובות (דף י') אמרינן ומי כתב קרא לעתיד אין דכתיב ושם הנהר הג' חידקל הוא ההולך קדמת אשור ותני ר"י אשור זו סילקא ומי הואי אלא דעתיד ה"נ פי' אלמנה דכתיבא באורייתא על שם מנה דעתידי רבנן למתקני לה מנה ופי' רש"י מי הואי בבריאת עולם והקשו התוס' דמאי מייתי מאשור דאשור אע"ג דלא הוי בבריאת עולם כיון דהוי בימי משה שפיר הו"ל למכתב אבל מנה לא הו"ל למכתב כיון שעדיין לא היה בדורו ופי' בשם ר"י דסילק בימי משה מי הואי דקיי"ל דסילקא לא היה בימי משה וסביב סילקא הולך חידקל ולא אצל אשור שהיה בימי משה והא הכא קאי אהאי אשור שהיה מבני עבר ומפרש ר"י זו סילק אלמא מהאי אשור מיירי קרא ור"י וצ"ל דתרי אשור ותרי סילק הואי והא דמייתי התם לדתני ר"י אשור זו סילק לאו מדר"י דתנא הכא מייתי לה התם אלא ר"י תרתי תני אהני תרתי קראי ומפ' להאי אשור זו סילק וכבר היה בימי משה וה"נ הדר תני ומפרש נמי לאידך קרא דאשור דהתם זו סילוק אלא דהתם לא מיירי מאשור וסילק דהכא דהיה בימי משה דסביב זה אין הולך חידקל אלא סביב אשור וסילק אחר המאוחר שלא היה עדיין בימי משה ויש ספרים גורסים הכא תני ר"י אשור זו סילק והתם גורסים תני ר"י אשור זו סליקא בא' מסופו אלמא תרתי נינהו ור"י תרתי מילי קאמר ודר"י דהתם לאו דהכא הואי:]

[מלואים: ושם אחימן פירש"י איידי דדריש שמהתא נקט נמי להאי ואיני יודע מה ענין זה לזה דהא לא דריש הכא עד עכשיו למה ועל שם מה נקרא זה כן ולא קאמר אלא דפלוני הנאמר בקרא הוא נקרא כן כמו גומר זה גרממיא וכן כולן ואילו הכא לא קאמר אחימן זה פלוני אלא דריש אחימן למה נקרא שמו כן מפני שהוא מיומן שבאחיו וכן ששי על שם שמשים כו' וכן בתלמי ואין לו עניןלהני דלעיל כלל ולי נראה לפרש איידי דקאמר בסיפא דמילתא אחימן בנה ענת כו' דדמיא להא דאיירי לעיל דויבן את נינוה נקיט לה הכא ואגב מפרש לה נמי על שם מה נקראו כן:]

[מלואים: ד"א אחימן בנה ענת רש"י פי' ד"א ל"ג ודאי אין ענין ד"א לכאן מ"מ לפ"ז הא דקאמר בסוף הדברים ילידי הענק שמעניקין חמה בקומתן ראוי להיות קודם הא דאחימן בנה ענת דההיא שייך לעיל וסיומא דמלתא דדרשה דשמהתא הוי הא ובפ"ז דסוטה (דף ל"ד) מייתי לה נמי להא ודריש להא דענק קודם להא דאחימן בנה ענת נ"ל:]

חוץ מלשכת פרהדרין שהיתה בו דירה לכה"ג. ק"ל הא דירת כה"ג לא היתה אלא ז' ימי הפרישה לחוד והא אמרינן ר"פ התכלת (דף מ"ד) הדר בפונדקי בארץ ישראל והשוכר בית בחו"ל כל שלשים יום פטור מן המזוזה והא דירת כה"ג בלשכה זו לדר בפונדקי בא"י דמי ואפי' אי הוי דמי לשוכר בית בא"י דאמרינן התם דעושה מזוזה לאלתר הא מפרש התם דה"ט משום ישוב א"י פי' דלאחר שקבעה אפי' יוצא ממנה אינו רשאי ליטלה הלכך בקושי יוצא ממנה מפני טורח מזוזה אחרת ואפי' יצא ממנה יושיבנו אחר כשמזומן לו מזוזה ונמצא א"י מיושבת כדפרש"י התם וה"ט לא שייך גבי לשכה זו הא אינה מיוחדת אלא לכה"ג בז' ימי פרישה לבד וכל השנה לאו בת דירה היא ועוד דה"ט דישוב א"י אינו אלא מדרבנן ובכולה סוגיא זו משמע דלת"ק לשכה זו חייבת במזוזה מה"ת ולקמן אמרינן כל השערים שהיו שם לא הי' להם מזוזה חוץ משער ניקנור שלפנים ממנו לשכת פרהדרין לימא רבנן היא ולא ר"י דאי ר"י היא גופא גזירה וכו' ואי לרבנן לשכת פרהדרין פטורה מן התורה הא כרבנן נמי לא אתיא משום האי קושיא דהיא גופה גזירה כמו לר"י אלא ע"כ לרבנן חייבת מה"ת ותקשה ההיא דפרק התכלת אלא שהתוס' פירשו שם דמזוזה בשל אחרים חייב מה"ת דביתך לדרך ביאתך לחוד אתי והיינו טעמא דלא מסתבר למעט בית אחרים כיון דלשמירה עשויה לא שנא מיהו כל ל' יום פטור דלאו בת דירה דידי' היא כדאמרינן בפ"ק דב"ב גבי נשתהא שם ל' יום הרי הוא כאנשי העיר ויושבי העיר קרינן בי' לענין עיר הנדחת דהן בסייף וממונם אבד ולפ"ז א"ל אע"ג דבעלמא עד ל' יום אינו בכלל דירה וישוב דידי' אפ"ה גבי כה"ג כיון דבע"כ רמי רחמנא עלי' שיפרש בז' ימים הללו בקודש דוקא דומיא דמילואים עשה לישכה מקום פרישתו מיד לדירת קבע וכה"ג פי' מקצת מפרשים בפ"ב דסוכה (דף כ"ז) גבי ליל יו"ט ראשון של חג דגמרינן חמשה עשר חמשה עשר מחג המצות דליל ראשון חובה לאכול בסוכה דסגי לי' באכילת כזית אע"ג דבשאר ימי החג כזית אכילת ארעי ואין צריך סוכה מ"מ בליל א' שקבע הכתוב חובה בסוכה עשאו אכילת קבע ה"נ אע"ג דאינו חשוב דירה פחות משלשים יום כאן שקבע הכתוב דירתו חובה במקום קדוש ז' ימים אלו לדידי' חשובה מיד כדירתו וישוב קבוע כמו ל' יום דעלמא מיהו התוס' לחד תירוצא פי' התם דמה"ת שוכר פטור ממזוזה לעולם דתרי ביתך כתיב חד לדרך ביאתו וחד למעוטי בית של אחרים דפטורה לעולם והא דמחייב לאחר ל' יום אינו אלא מדרבנן כדאמרינן התם טלית שאולה כל ל' יום פטורה מן הציצית מכאן ואילך חייבת והיינו מדרבנן דאלו מה"ת פטורה לעולם דכסותך כתיב ולא של אחרים כדאמ' רפ"י דחולין והתם בפרק התכלת מייתי ראיה מהא דמזוזה להא דר"י ולפ"ז תקשה מזוזה לשבעה ימי פרישה ל"ל הא פחות משלשים יום פטורה אפי' מדרבנן וכ"ש דמה"ת אין צריך אלא שי"ל בהא נמי דלשכת פרהדרין לגבי כה"ג שלו מיקרי דכל כה"ג הי' בונה אותה משלו מחדש וסותר את של חבירו דמש"ה קרויה פרהדרין כדאר"י לעיל (דף ח') והרי הדבר ברור דאפילו תאמר של אחרים פטורה מן מזוזה לעולם היינו אם הבנין של אחרים אבל בנין שלו אע"ג דהקרקע שהבנין עומד עלי' של אחרים חייבת מה"ת ובהכי ניחא לי מה שהקשו בתו' אמאי לא חשיב נמי חוץ מלשכת בית האבן של שורף הפרה דליבעי מזוזה דלפירושינו היינו טעמא דלשכת פרהדרין הואיל והבנין שלו אבל בשורף הפרה לא היה בנין הלשכה שלו והתוס' תירצו הואיל וליתא בכל שתא לא חשיב ליה וק"ל לאביי דאמר בשאר ימות השנה פליגי ולת"ק חייב במזוזה לעולם גזרה אטו שבעה א"כ ה"ה לשכת בית האבן לת"ק חייבת לעולם מהאי טעמא גזירה אטו שבעה וכיון דתדיר היה במזוזה אמאי לא חשיב לת"ק ודוחק לומר הואיל וליתא בכל שנה לא גזרינן אטו שבעה אבל למאי דפי' ניחא וכ"ת למאי דפי' דה"ט דחייבת אי משום דהבנין שלו א"נ משום דהכתוב קבעה חובה א"כ מאי מקשה ר"י את"ק והלא כמה לשכות היו במקדש שהי' להן בית דירה ולא הי' להן מזוזה מאי קושיא שאר לשכות שאני שלא הי' הבנין שלהם וגם אין בהם משום קבע כמו של כה"ג ודמי לדר בפונדקי א"י וי"ל דה"ק והלא כמה לשכות היו במקדש שהיו לבית דירה יותר משלשים יום ולא הי' להן מזוזה ואפי' להאי תירוצא דשל אחרים פטור מה"ת לעולם הא מדרבנן מיהו חייב לאחר ל' יום מ"מ ק"ל הא אמרינן לקמן יכול שאני מרבה הר הבית הלשכות והעזרות ת"ל בית מה בית שהוא חול אף כל שהוא חול יצאו אלו שהן קדש והשתא אי נימא דלשכת פרהדרין בעזרה היתה כמ"ש לעיל אי נמי בהר הבית היתה אפ"ה פטורה ממזוזה דהא הר הבית נמי ממעט תנא מפני דהוי קודש וראיתי בירושלמי בשעריך אית תנא תני פרט לשערי הר הבית והעזרות ואית תנא תני לרבות מאן דתני פרט ר"י מאן דתני לרבות רבנן וא"כ ההיא דלקמן ר"י היא ודלא כרבנן מיהו גמרא דידן ודאי לא ס"ל הא דירושלמי דאם איתא אמאי שקיל וטרי מ"ט דר"י לימא ה"ט מפני שהוא של קודש:

איתיבי' אביי והא כתיב והכיתי את בית החורף וכו' וק"ל אדמקשה אדרבה תקשה לי' משנה שלימה דפ"ב דמעשרות דתנן סוכת היוצרים הפנימית חייבת פי' קובעת למעשר החיצונה פטורה ר' יוסי אומר כל שאינו דירת חמה ודירת הגשמים פטורה ואמאי הא כתיב והכיתי את בית החורף וי"ל הא דאמר ר"י כל שאינו דירת חמה וגשמים אינו בית ופטורה היינו שאינו ראוי לדירה כלל בימות הגשמים כההיא דסוכת היוצרים משום שהוא בנין קל וארעי והגשמים מנטפין בו מכל צד ואינו ראוי לדור בו כלל בימות הגשמים אבל בית החורף ובית הקיץ דקרא לאו משום דאינה ראויה לדירה לחורף ולקיץ אלא שהיו אנשים מעונגים וגסי הרוח והיו בונים להם בית מיוחד לקיץ לחוד בחלונות רחבים וכיוצא בו כדי שתכנס בו האויר ולחורף בית אחר שלא תשלוט בו האויר ומ"מ כל א' מהם הי' ראויה לדירה בין בקיץ בין בחורף ובהא מודה ר"י דקרוי בית אע"פ שאין דר בו בקיץ ובחורף הואיל וראויה לדור בשניהם אבל ר"י דפוטר לשכת פרהדרין לטעמא דרבה דאינה עשויה לימות החמה והגשמים אע"ג דבנין חשוב הוא וראוי לדור בו בקיץ ובחורף אפ"ה הואיל ואין דרין בו בקיץ ובחורף אינו קרוי בית פריך שפיר מהא דבית הקיץ ותדע דהכי הוא כדפי' דטעמא דרבה דהא דלשכה דר"י והא דסוכת היוצרים תרתי מילי נינהו דאי חדא מלתא וחד טעמא הוא והא בתר ההוא בבא דההיא דסוכת היוצרים מיד תנן התם האי דסוכת החג בחג ר"י מחייב וחכמים פוטרין והא נמי ה"ט דר"י דפוטר לרבה משום דאינה עשויה לחמה ולגשמים כדמוכח בסמוך א"כ תרתי בבא דסוכת החג והיוצרים ל"ל לערבינהו ולתנינהו בחדא בבא סוכת החג והיוצרים אי נמי ליתני חדא לגמרי או סוכת החג או של יוצרים תרתי ל"ל אלא ודאי תרי מילי נינהו ושלש מחלוקת בדבר לת"ק בין אינה עשויה לחמה ולגשמים בין אינה ראויה חייבת ומש"ה מחייב בלשכה וסוכת היוצרים ור' יהודא באינה עשויה כמו סוכת החג וכן באינה ראויה כמו סוכת היוצרים פוטר ולר' יוסי אע"ג דלא שמעינן לי' דפליג אלא גבי סוכת היוצרים שאינה ראויה אפ"ה אפי' ראויה אלא שאינה עשויה נמי פוטר מדנקט כל שאינה דירת חמה ודירת גשמים פטורה משמע דתלה טעמא באינה עשויה אע"פ שראוי' כסוכת החג אפ"ה פטורה והאי דפליגי בסוכת היוצרים דאינה ראויה להודיעך כחו דת"ק דאפי' באינה ראויה מחייב וכ"ש באינה עשויה והא דלא פליגי באינה עשויה להודיע כחו דר' יוסי דאפי' באינה עשויה פוטר וכ"ש אינה ראויה דהא כחו דהיתרא עדיף משום דממילא ש"מ הא מדנקט ר"י כל שאינו דירת חמה משמע באינה עשויה אפי' ראויה נמי פוטר וכמ"ש והיינו דשני בלישני' דשם בדר"י כל שאינה דירת חמה ובשמעתין בדרבה נקט כל בית שאינו עשוי ש"מ דתרי מילי נינהו וכדפי' מיהו כיון דבדר"י במתניתין לא נקט בהדיא דפליג נמי באינה עשויה דהא אסוכת היוצרים דת"ק קאי דהוי שאינה ראויה לחוד מש"ה ניחא לאביי להקשות אהא דרבה דאמר שאינה עשויה להדיא דומיא דלשכה אע"פ שראויה אפ"ה לא שמי' בית לר"י והא בית חורף:

ותני עלה ר"י מחייב בעירוב ק"ל הא משנה זו דסוכת החג בחג גבי מעשרות תנינן לה בפ"ב דמעשרות ול"ל להביא הא דתני עלה הא סוף סוף לק"מ אלא מהא דמחייב במעשר כדמסיק וכ"ת מדרבנן וכו' אלא מעשר מאי איכא למימר וכיון דמתניתין גבי מעשר מתניא בהדיא ממתניתין לחוד קשיא ול"ל להביא כלל הא דתני עלה:

(יו"ד רע"א) מדי זו מקדוניא^*[ס"א מדי כמשמעו יון זו מקדוניא וכן עיקר (הב"ח). וכן בירוש' מגלה עא סע"ב: מדי כשמועה (ע"ש).].—אין זו מקדוניא שבארץ היונים, שעל שמה נקרא המלך הנודע "אלכסנדר מוקדון", אלא היא עיר מוקדוניא [Mygdonia] אשר במחוז נציבין ונזכרת בקדמוניות היהודים ליוסף בן מתתיהו הכהן ספר כ' פ"ג ג'^*כן כתוב בהגה"ה שבס' תבואות הארץ פ"ה עמ' רפ"ו דפוס ירושלים תר"ס..