יומא יא ע"א

כל השערים שהיו שם במזרח העזרה לא היה להם מזוזה, חוץ משער ניקנור, משום שלפנים ממנו בתוך העזרה היתה לשכת פרהדרין שהיתה חייבת במזוזה, ולכן קבעו מזוזה אף בו.

לימא רבנן [האם נאמר שברייתא זו היא כשיטת חכמים] היא ולא כשיטת ר' יהודה? דאי [שאם] תאמר שכדברי ר' יהודה, הרי היא קביעת המזוזה בלשכת פרהדרין גופה [עצמה] היא רק משום גזירה, ואנן ניקום [ואנחנו נעמוד] ונגזור גזירה לגזירה לקבוע מזוזה גם לשערים שלפני לשכה זו? והרי כלל בידינו שאין גוזרים גזירה נוספת על הקיימת! ודוחים: אפילו תימא [תאמר] שברייתא זו כשיטת ר' יהודה היא, מכל מקום כולה חדא גזירה [גזירה אחת] היא. כלומר: כיון שגזרו שתהא לשכת פרהדרין חייבת במזוזה, ממילא יש לנהוג בה כאילו היה חיובה מן התורה, וכל הפתחים המוליכים אליה חייבים אף הם במזוזה.

א מתוך שדנו בענין מזוזה בלשכת הכהן הגדול דנים בהלכות מזוזה בכללן. תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר: "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" (דברים ו, ט) — אחד שערי בתים ואחד שערי חצרות ואחד שערי מדינות [ערים] ואחד שערי עיירות — בכולם יש בהן חובת מצוה למקום לקבוע בהם מזוזה, משום שנאמר: "וכתבתם על מזזות ביתך ובשעריך" (דברים ו, ט).

אמר ליה [לו] אביי לרב ספרא: אם כן, כיון שקיימת חובת מזוזה גם על שערי הערים, אם כן הני אבולי [אותם שערים] של העיר מחוזא, שרוב תושביה יהודים, מאי טעמא לא עבדו להו רבנן [מה טעם לא עשו להם חכמים] מזוזה? אמר ליה [לו]: הנהו חזוק לאקרא דכובי הוא דעבידי [אלה חיזוק למבצר שעל השער הם עשויים] ולכן אין לראותן כפתח שער ממש ולכך אינם חייבים במזוזה. אמר ליה [לו]: ואקרא דכובי גופה תבעי [ומבצר השער עצמו שיצטרך] מזוזה, דהא אית [שהרי יש] בה דירה לשומר בית האסורין, דהא תניא [שהרי שנינו בברייתא] במקרה דומה: בית הכנסת שיש בו בית דירה לחזן (לשמש) בית הכנסת — חייבת במזוזה שאף שאין דרים בבית הכנסת עצמו, כיון שהשמש דר בחדר הסמוך אליו — חייב גם בית הכנסת עצמו במזוזה!

אלא אמר אביי: הטעם שאין קובעים מזוזה שם הוא משום סכנה, שעיר שכולה של יהודים ודאי היתה חייבת במזוזה במקום כזה, אלא כיון שדרים בה גם גוים יכול הדבר לבוא לידי סכנה, בכך שיאשימו את היהודים בכשפים או בריגול. וראיה לדבר דתניא [שכן שנינו בברייתא]: מזוזת יחיד נבדקת אם נפסלה או נגנבה פעמים בשבוע (בשבע שנים), ומזוזה של רבים — נבדקת פעמים ביובל, שכל דבר שהוא של רבים ואינו שייך לאדם מסויים, אין להטריח את הרבים בו, ולכך מזוזת הרבים די שתיבדק פעמיים ביובל.

ואמר ר' יהודה: מעשה בארטבין (בודק) אחד שהיה בודק מזוזות בשוק העליון של צפורי בשעת גזירת המלכות שגזרה שמד על ישראל ומצאו קסדור [פקיד רומי] אחד ונטל ממנו כקנס אלף זוז. על אותו מעשה שואלים: והאמר [והרי אמר] ר' אלעזר: שלוחי מצוה אין ניזוקין, ומדוע אם כן ניזוק זה? ומשיבים: היכא דקביע היזקא, שאני [במקום שקבוע וברור ההיזק, שונה הדבר], שאף שאמרנו ששלוחי מצוה אין ניזוקין, מכל מקום אין זה מדובר במקום שהסכנה בו מוחשית, שבו לא תמיד מתרחש נס. וראיה לדבר ממה דכתיב [שנאמר]: "ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ויאמר ה' עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבח לה' באתי" (שמואל א' טז, ב), הרי שאף שנשלח שמואל בדבר ה' למשוח את דוד, מכל מקום לא סמך על הנס במקום שהיתה בו סכנה ברורה.

ב תני [שנה] רב כהנא ברייתא קמיה [לפני] רב יהודה: בית (מחסן) התבן ובית הבקר (רפת) ובית העצים ובית האוצרות — פטורים מן המזוזה, מפני שהנשים נאותות בהן. ומאי [ומה פירוש] "נאותות" — כוונתו רוחצות. שכיון שהנשים רוחצות שם ללא בגדיהן, אין זה מכבוד שמים שיקבעו שם מזוזה. אמר ליה [לו] רב יהודה: טעמא [הטעם] שנתת הוא משום שרוחצות שם, הא סתמא [הרי סתם] בית הבקר ובית התבן שאין הנשים רוחצות בהם — חייבים במזוזה? והתניא [והרי שנינו בברייתא] אחרת: רפת בקר — פטורה מן המזוזה, משמע שהיא פטורה תמיד מצד עצמה!

אלא כך צריך לפרש: מאי [מה פירוש] "נאותות" — מתקשטות. והכי קתני [וכך שנויה], כלומר כך יש להבין את הברייתא הראשונה: אף על פי שבתים אלה סגורים היטב ונקיים עד שהנשים מתקשטות בהן, מכל מקום פטורין, כיון שאינם בתי דירה. אמר ליה [לו] רב כהנא: ולשיטתך בתים שהנשים מתקשטות בהן פטורין מן המזוזה, והתניא [והרי שנינו בברייתא] אחרת: רפת בקר — פטורה מן המזוזה, אבל אלו שהנשים מתקשטות בהן — חייבת במזוזה, והרי זו שיטה סותרת!

אלא מאי אית לך למימר [מה יש לך לומר] שלענין בתים שהנשים מתקשטות בהם תנאי [מחלוקת תנאים] היא, שיש מי שמחייב בכגון זה במזוזה ויש מי שפוטר, וכיון שאתה חייב לומר שקיימות כאן דעות שונות, אם כן לדידי נמי סתמא תנאי היא [לשיטתי גם כן סתם בית בקר מחלוקת תנאים היא] שיש חכמים המחייבים ויש הפוטרים, ואין להוכיח מברייתא אחת על השניה. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: נאמר: "על מזוזות ביתך" — כוונתו: ביתך המיוחד לך למגורים, פרט לבית התבן ולבית הבקר ולבית העצים ולבית האוצרות, שפטורין הם מן המזוזה, ויש מחייבין. הרי זו הוכחה גמורה שנחלקו חכמים בסתם בית התבן.

ומוסיפה הברייתא: באמת אמרו, מסורת הלכה היתה כי בית הכסא ובית הבורסקי ובית המרחץ ובית הטבילה, וכל מקום שהנשים נאותות בהן — פטורים מן המזוזה. ברייתא זו כשמעיינים בה מוצאים שאינה מכוונת לא כשיטת רב כהנא ולא כשיטת רב יהודה, ועל כן רב כהנא מתרץ (מיישב) אותה לטעמיה [לטעמו, לשיטתו] ורב יהודה מתרץ לטעמיה [לטעמו, לשיטתו].

רב כהנא מתרץ לטעמיה [לטעמו, לשיטתו] כך: "ביתך" — ביתך המיוחד לך למגורים, פרט לבית התבן ולבית הבקר ולבית העצים ולבית האוצרות, שפטורים מן המזוזה בסתם. כלומר: אם אין אנו יודעים שמתרחצים בהם או משתמשים בהם שימוש אחר של גנאי, ויש מי שמחייבים בסתם. באמת אמרו: בית הכסא ובית הבורסקי ובית המרחץ ובית הטבילה וכל המקומות שהנשים נאותות בהן, ומאי [ומה] פירוש "נאותות": רוחצות בהן בעירום — פטורין מן המזוזה.

על הסבר זה מקשים: אי הכי [אם כך], אם פירוש "נאותות" הוא רוחצות אם כן היינו [זהו] בדיוק בית המרחץ ומדוע הוא מחלק בדבריו בין בית המרחץ ומקום שהנשים נאותות בו! ומשיבים: אשמעינן [השמיע לנו הלכה זו] בענין מרחץ של רבים, ואשמעינן [והשמיע לנו] גם כן מרחץ של יחיד. דסלקא דעתך אמינא [שיעלה על דעתך לומר]: מרחץ של רבים דנפיש זוהמיה [שמרובה זוהמתו] מפני שרבים מתרחצים בו — הוא הפטור מן המזוזה, אבל מרחץ של היחיד, כגון זה שנשות הבית בלבד רוחצות בו, שלא נפיש זוהמיה [מרובה זוהמתו] — אימא ליחייב [אמור שיתחייב] במזוזה, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאין אנו מחייבין אותו במזוזה.

ואילו רב יהודה מתרץ את הברייתא שהבאנו לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], הכי קתני [כך היא שנויה], כך יש להבינה: "ביתך" — הכוונה לביתך המיוחד לך למגורים, פרט לבית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות שפטורין מן המזוזה, אפילו היו הנשים מתקשטות (שכך הוא מפרש "נאותות") בהם, ויש המחייבין במתקשטות, אבל בסתם — דברי הכל פטור ממזוזה. באמת אמרו: בית הכסא ובית הבורסקי ובית המרחץ ובית הטבילה, אף על פי שהנשים מתקשטות בהן — פטורין מן המזוזה, משום דנפיש זוהמיה [שמרובה זוהמתם].

ושואלים: ולרב יהודה הרי סתמא סתם מחסן ואוצר דברי הכל פטור ממזוזה, והתניא [והרי שנינו בברייתא אחרת]: נאמר: "ובשעריך" — לומר: אחד שערי בתים ואחד שערי חצירות ואחד שערי מדינות ואחד שערי עיירות, וכן ורפת ולולין לתרנגולות ומתבן (מחסן התבן) ואוצרות יין ואוצרות שמן — חייבין כולם במזוזה. יכול שאני מרבה בכלל החיוב במזוזה אף

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף יא - א

כל השערים שהיו שם בעזרה, לא היה להם מזוזה, חוץ משער נקנור, משום שלפנים ממנו היתה לשכת פרהדרין. וכל שער שנכנסים דרכו לבית, חייב במזוזה. האם לימא שברייתא זו שיטת רבנן היא, ולא שיטת רבי יהודה.

דאי רבי יהודה, הרי הוא סובר שהלשכה עצמה אינה חייבת במזוזה מדאורייתא, ואם היא גופה עצמה אינה חייבת במזוזה אלא מכח גזירה - וכי אנן ניקום [נעמוד] ונגזור גזירה, להוסיף על הגזירה.

ומסקינן: אפילו תימא תאמר שהברייתא סוברת כרבי יהודה, אין אלו שתי גזירות.

אלא, כולה חדא גזירה היא. כיון שמדרבנן מחשיבים את הלשכה כדירה לחיוב מזוזה, וממילא אף שער נקנור - שדרכו היו נכנסין הנכנסים ללשכת פרהדרין - חייב במזוזה, כדין שער בית החייב במזוזה. ^[34]

תנו רבנן: כתוב בתורה "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך".

ודרשינן: אחד שערי בתים, ואחד שערי חצירות שנכנסים דרכן לבתים, ואחד שערי מדינות, המוקפות הרים ויערות, ונכנסין למדינה דרך אותן שערים, ואחד שערי עיירות - בכולן יש בהן חובת מצוה למקום, לקבוע בהן מזוזה, משום שנאמר "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך".

אמר ליה אביי לרב ספרא: הני אבולי [שערי] דמחוזא, שהיתה עיר שרובה ישראל - מאי טעמא לא עבדו להו רבנן מזוזה? והרי נתרבו שערי עיירות לחיוב מזוזה.

אמר ליה: הנהו שערים לא נעשו ככניסה לעיר, אלא לשם חזוק לבנין הבנוי מעל השער, הנקרא "אקרא דכובי", הוא דעבידי.

אמר ליה אביי: והרי משום היותם שער ל"אקרא דכובי" גופה - תבעי מזוזה לאותם שערים, שהרי נכנסין דרכם לבנין הזה.

ובית זה עצמו יחייב במזוזה, דהא אית בה [שהרי יש בו] בית דירה לשומר בית האסורין.

דהא תניא: בית הכנסת שיש בו בית דירה לחזן [שמש] בית הכנסת - חייבת הדירה במזוזה. ואף על פי שבית הכנסת עצמו אינו חייב במזוזה.

ומוכח שדירתו של שומר חשובה דירה לחייב במזוזה.

אלא, אמר אביי: הטעם שלא עשו מזוזה בשערי מחוזא הוא משום חשש סכנה, שלא יאמרו על המזוזה שהיא כישוף שעשו ישראל בשערי העיר. וכמעשה שהיה.

דתניא: מזוזת יחיד חוששין לה שמא ברבות הימים נפסלה, ולכן תיקנו שתהא נבדקת אם היא קיימת וכשירה פעמיים בשבוע [שבע שנים].

ואילו מזוזה של רבים לא הטריחו עליהם יותר מדאי, שמא מרוב טרחה יתרשלו ולא יקיימו את חיובם, מתוך שיסמכו כל אחד על חבירו.

ולכן לא הצריכו בדיקה למזוזת רבים אלא רק פעמיים ביובל.

ואמר רבי יהודה: מעשה בארטבין [שם אדם, או שם אומנותו] אחד שהיה בודק מזוזות בשוק העליון של צפורי. ובשעת מעשה מצאו קסדור אחד [שוטר ממונה מטעם המלך], ונטל ממנו, בעלילה שהוא עושה כשפים, אלף זוז.

ותמהינן: וכי חוששין לסכנה בשעת קיום מצוה?

והאמר רבי אלעזר: שלוחי מצוה אינן נזוקין.

ומשנינן: היכא דקביע היזקא, וכגון בערים שמצוי בהם מעלילי עלילות, שאני. וחוששין אפילו בשעה שמקיים מצוה.

דכתיב "ויאמר שמואל [לה']: איך אלך [למשוח את דוד], ושמע שאול, והרגני".

והרי על פי הדבור הלך, ואף הקדוש ברוך הוא לא השיבו שאין לו לחשוש, אלא "ויאמר ה': עגלת בקר תקח בידך, ואמרת לזבוח לה' באתי".

והטעם שחשש שמואל, מפני שהיה זה חשש מצוי.

ותני רב כהנא קמיה דרב יהודה: בית התבן שתשמישו לאחסן בו תבן, ואינו מיועד לדירת אדם, וכן בית הבקר, ובית מחסן העצים, ובית מחסן האוצרות של יין או שמן או תבואה - פטורים מן המזוזה. וטעם הפטור הוא, מפני שהנשים נאותות בהן.

ומפרש רב כהנא מאי נאותות? - רוחצות שם.

כי היות והנשים עומדות שם ערומות, מקום של גנאי הוא, ואין זה כבוד שמים שתהיה שם מזוזה.

אמר ליה רב יהודה: לדבריך, דטעמא שפטורים אותם מקומות מחיוב מזוזה הוא רק משום דרוחצות שם נשים, יש לדקדק:

הא בתי אוצרות סתמא, שאין רוחצות בהן הנשים - חייבין במזוזה!

והתניא בברייתא אחרת: רפת בקר פטורה מן המזוזה.

ולא נזכר בה שהפטור הוא רק באופן שרוחצות שם. ^[35]

ובעל כרחינו צריך לפרש אף בברייתא הראשונה שבית התבן ובית הבקר, אף במקום שאין נשים רוחצות בו, פטור ממזוזה.

וטעם הפטור הוא אחר - משום שאינם עשויים לדירת אדם.

ואלא מאי, מה זה ששנה רב כהנא לפני רב יהודה "מפני שהנשים נאותות בהם"?

כוונתו לומר שמתקשטות הנשים שם.

והכי קתני: מקומות האלו פטורים הם לגמרי ממזוזה. ואף על פי שיש בהם גם שמוש של בני אדם, שהרי הנשים מתקשטות בהן, אין שמוש זה חשוב לענין דירה, ולכן הם פטורין ממזוזה.

אמר ליה רב כהנא: וכי כך הוא הדין, שאף על פי שהנשים מתקשטות בהן - פטורין הם ממזוזה?

והתניא בברייתא נוספת: רפת בקר - פטורה מן המזוזה.

ואם היתה רפת שהנשים מתקשטות בה - חייבת היא במזוזה!

אלא בהכרח, מאי אית לך למימר, לדבריך, כדי ליישב סתירת הברייתות: שדין מתקשטות - פלוגתא דתנאי היא, וכפי שיבואר.

אם כן, לדידי נמי יש לומר שהחיוב במזוזה של רפת סתמא, שאין רוחצות שם הנשים - פלוגתא דתנאי היא.

דתניא: כתוב בתורה "וכתבתם על מזוזות בית ך".

ודרשינן: "ביתך" - אינו חייב במזוזה אלא הבית המיוחד לך לדירה.

פרט לבית התבן, ולבית הבקר, ולבית העצים, ולבית האוצרות. שכיון שאין תשמישן לדירת אדם - פטורין מן המזוזה.

ויש מחייבין את המקומות האלה במזוזה.

אך באמת אמרו כולי עלמא, שבית הכסא, ובית הבורסקי, ובית המרחץ, ובית הטבילה, וכן המקומות שהנשים נאותות בהן - פטורין מן המזוזה.

ומבארת הגמרא:

רב כהנא מתרץ [מפרש] ברייתא זו - לטעמיה.

ורב יהודה מתרץ אותה - לטעמיה.

רב כהנא מתרץ לטעמיה, שתנא קמא דורש מתיבת "ביתך" שיהיה ביתך המיוחד לך לדירה.

וממעטינן: פרט לבית התבן ולבית הבקר ולבית העצים ולבית האוצרות שפטורים מן המזוזה, ואפילו בסתם שאין בהם תשמיש של גנאי.

ויש תנאים אחרים שמחייבים בסתם.

באמת אמרו כולם, שבית הכסא ובית הבורסקי ובית המרחץ ובית הטבילה וכן בתים שהנשים נאותות בהן.

ומאי מה פירוש נאותות - רוחצות בהן.

כל אלו פטורין מן המזוזה.

נמצא לפי פירושו של רב כהנא, שהברייתא ששנה הוא קמיה דרב יהודה - שבתי האוצרות אינם פטורים, אלא מפני שהנשים רוחצות בהן, אבל בסתם חייבין - סוברת כהתנאים שמחייבין בברייתא זו.

והברייתא שהביא רב יהודה שרפת בקר פטורה אפילו בסתם, סוברת כתנא קמא דברייתא זו.

ומקשינן: אי הכי, שנאותות היינו רוחצות, מה הוסיפה הברייתא להשמיענו דין זה שהנשים רוחצות בהן?

הרי היינו בית המרחץ, שכבר נזכר קודם לכן.

ומשנינן: אשמעינן בית המרחץ שהוא מרחץ דרבים.

ולאחר מכן אשמעינן בתי האוצרות שהנשים רוחצות בהן, שהן מרחץ דיחיד.

וחידוש נוסף הוא, כי סלקא דעתך אמינא שרק מרחץ דרבים פטור משום דנפיש זוהמיה [שטינופו מרובה], וגנאי גדול הוא. ^[36]

אבל מרחץ דיחיד, דלא נפיש זוהמיה אימא אין זו דירת גנאי, וליחייב במזוזה.

קא משמע לן, שאף מרחץ זה פטור.

ורב יהודה מתרץ לטעמיה: דהכי קתני:

תנא קמא דורש מתיבת "ביתך" שאינו חייב אלא ביתך ה"מיוחד לך" לדירה גמורה, ולפיכך ממעט בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות - שאינם נחשבים דירה ממש - שפטורים מן המזוזה.

ואפילו באופן שיש בהם גם תשמיש אדם, וכגון שהנשים מתקשטות בהן.

ויש תנאים אחרים המחייבין גם בבית שכזה, כיון שמתקשטות בו.

אבל בתי אוצרות סתם, שאין הנשים מתקשטות בהן - לדברי הכל פטור.

באמת אמרו כולם: בית הכסא ובית הבורסקי ובית המרחץ ובית הטבילה, באלו שעיקר תשמישן לגנאי, הרי אף על פי שהנשים גם מתקשטות בהן - הרי הם פטורין מן המזוזה, משום דנפיש זוהמיה.

נמצא לפי פירושו של רב יהודה, שהברייתא הראשונה ששנה לפניו רב כהנא סוברת כתנא קמא, הפוטר בתי אוצרות אפילו אם הנשים מתקשטות בהם. ואילו הברייתא הנוספת שהזכיר רב כהנא לחייב בכגון זה, סוברת כמו התנאים החולקים על תנא קמא.

ומותבינן: וכי לרב יהודה, בתי התבן, הבקר, העצים והאוצרות סתמא - לדברי הכל פטור!?

והתניא: מה שכתוב במזוזה "ובשעריך" - דרשינן לרבות:

אחד שערי בתים, ואחד שערי חצירות, ואחד שערי מדינות, ואחד שערי עיירות, וכן רפת בקר, ולולין של תרנגולין, ומתבן [בית התבן], ואוצרות יין, ואוצרות שמן - כולם חייבין במזוזה.

הערות

^[34] בחידושי רבי אריה לייב הקשה: מה היתה ההוה אמינא שזה נחשב גזירה לגזירה? והוכיח מזה שחיוב המזוזה הזה אינו מתורת דירה, אלא הוא חיוב מחודש שתהיה שם מזוזה מפני הרואין.

^[35] כן פירש תו"י, והתוס' פירשו שרפת בקר פירושו מקום שהבקר מצוי בה תמיד, ואין דרך הנשים לרחוץ בו. ורק בבית הבקר שאין הבקר מצוי שם בקביעות היו הנשים רוחצות. וע"ע בשיח יצחק.

^[36] בשיח יצחק פירש שמרחץ דרבים שנפיש זוהמיה פטורו משום שאינו עשוי לכבוד, וכדלהלן. ואף בתי האוצרות שאין זיהומם מרובה פטורים משום שאין זה כבוד שמים. עייש"ה.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

All the gates that were there on the east side of the Temple courtyard did not have a mezuza except for the Gate of Nicanor, as in the courtyard just inside the gate was the Chamber of Parhedrin, in which there is an obligation to affix a mezuza. Therefore, a mezuza was affixed to the gate as well.

Let us say that the baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis and not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as, if it were in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, a difficulty arises. The principle is that decrees are issued only to prevent violation of a Torah prohibition. The fact that a mezuza was affixed to the Parhedrin chamber itself is due to a rabbinic decree, and will we then proceed to issue a decree to affix a mezuza on the gate before the chamber in order to prevent violation of the existing decree? The Gemara rejects this reasoning: Even if you say that the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, it is not difficult, as the entire obligation to affix the mezuza on both the chamber and the gate is the result of a single decree.

§ Apropos the mezuza in the High Priest’s chamber, the Gemara discusses other halakhot of mezuza. The Sages taught with regard to the verse: “And you will write them upon the doorposts of your houses and upon your gates” (Deuteronomy 6:9): With regard to the gates of houses, and the gates of courtyards, and the gates of cities, and the gates of towns, all of them are obligated in the mitzva of mezuza in that place, due to the fact that it is stated: “And you will write them upon the doorposts of your houses and upon your gates.”

Abaye said to Rav Safra: If there is an obligation to affix a mezuza on city gates, with regard to those city gates [abbulei] of Meḥoza, a city with a Jewish majority, what is the reason that the Sages did not affix a mezuza on them? Rav Safra said to him: Those gates are not the city gates. They are made as reinforcement to the fort [akra] of turrets above the gate, and therefore no mezuza is required. Abaye said to him: And shouldn’t the fort of turrets itself require a mezuza, since there is a residence for the prison guard in the fort? As, wasn’t a similar case taught in a baraita: A synagogue in which there is a residence for the synagogue attendant requires a mezuza? Although no one lives in the synagogue itself, since the attendant lives in an adjacent room, the synagogue requires a mezuza.

Rather, Abaye said: The reason that no mezuza was affixed there was due to the danger involved. The gates of a city populated by Jews certainly require a mezuza; however, since gentiles live there as well, the danger is that the gentiles would suspect the Jews of witchcraft or espionage, as it was taught in a baraita: The mezuza belonging to an individual is examined twice every seven years to determine whether it was stolen or became disqualified. And in order to avoid excessive burden on the community, the mezuza belonging to the public is examined twice in a fifty-year Jubilee period.

And Rabbi Yehuda said: There was an incident involving an examiner [artavin], who was examining mezuzot in the upper marketplace of Tzippori during a period when decrees were issued against the Jewish people, and a Roman official [kasdor] found him and collected a fine of one thousand zuz from him. The Gemara raises a difficulty: But didn’t Rabbi Elazar say that those on the path to perform a mitzva are not susceptible to harm throughout the process of performing the mitzva? The Gemara responds: In a place where danger is permanent it is different, as one should not rely on a miracle, as it is written with regard to God’s command to Samuel to anoint David as king in place of Saul: “And Samuel said: How will I go, and Saul will hear and kill me; and God said: Take in your hand a calf and say: I have come to offer a sacrifice to God” (I Samuel 16:2). Even when God Himself issues the command, there is concern with regard to a clear and present danger.

§ Rav Kahana taught a baraita before Rav Yehuda: A storehouse for hay, and a cattle barn, and a woodshed, and a storehouse are exempt from the obligation of mezuza, due to the fact that the women make use of them. And what is the meaning of the term: Make use? It means that the women bathe in them. Since women bathe there unclothed, it is inappropriate to affix a mezuza there. Rabbi Yehuda said to him: The reason that there is no requirement to affix a mezuza there is due to the fact that women bathe there; one can learn by inference that standard buildings of this kind, where women do not bathe, are obligated in the mitzva of affixing a mezuza there. But wasn’t it taught in a different baraita: A cattle barn is exempt from the obligation of mezuza, unrelated to whether or not women bathe there?

Rather, the term should be understood otherwise. What is the meaning of the term: Make use? It means that the women adorn themselves there, and this is what the baraita is teaching: Although these structures are solid and clean to the extent that the women adorn themselves in them, they are exempt from the obligation of mezuza since they are not residences. Rav Kahana said to him: Are you saying that structures where the women adorn themselves are exempt from the mitzva of mezuza? But wasn’t it taught in a different baraita: A cattle stable is exempt from the obligation of mezuza, and a barn in which women adorn themselves is obligated in the mitzva of mezuza?

Rather, what have you to say, that with regard to the requirement of mezuza the status of places where women adorn themselves is subject to a dispute between tanna’im? Just as there are different opinions in that case, in my opinion, the status of standard cattle barns is also subject to a dispute between tanna’im, as it was taught in a baraita that it is written: Upon the doorposts of your house, meaning your house that is designated as a residence, to the exclusion of a storehouse for hay, and a cattle barn, and a woodshed, and a storehouse, which are exempt from the mitzva of mezuza, and some obligate these structures in the mitzva of mezuza. Apparently, the Rabbis dispute the requirement of affixing a mezuza in a standard stable.

Actually they said: There is a legal tradition that a building housing a bathroom, and a building housing a tannery [burseki], and a bathhouse, and a building housing a ritual bath for immersion, and any places of which women make use are exempt from the obligation of mezuza. This baraita is inconsistent with the opinions of both Rav Kahana and Rav Yehuda. Therefore, Rav Kahana interprets the baraita according to his line of reasoning, and Rav Yehuda interprets it according to his line of reasoning.

Rav Kahana interprets it according to his line of reasoning: Your house means your house that is designated for your residence, to the exclusion of a storehouse for hay, and a cattle barn, and a woodshed, and a storehouse, which are exempt from the mitzva of mezuza in a case where their use is standard and they are not used for bathing or other immodest acts. And some obligate these structures in the mitzva of mezuza in a case where their use is standard. In truth they said the following with regard to a bathroom, and a tannery, and a bathhouse, and a ritual bath for immersion, and any places of which women make use; and what is the meaning of the term: Make use? It is that women bathe there. These places are exempt from the obligation of mezuza.

The Gemara challenges this interpretation: If so, that make use in this context means bathe, this is identical to the bathhouse. Why would the baraita need to list both a bathhouse and a place where women bathe? The Gemara answers: The baraita teaches us the halakha with regard to the bathhouse of the public, and it teaches us the halakha with regard to the bathhouse of an individual. As it could enter your mind to say: A bathhouse of the public, whose filth is extensive, is exempt from mezuza; however, the bathhouse of an individual, whose filth is not extensive, as only women of that house bathe there, I would say it is obligated in the mitzva of affixing a mezuza. Therefore, the baraita teaches us that the bathhouse of an individual is also exempt.

And Rav Yehuda interprets the baraita according to his line of reasoning, and this is what it is teaching: Your house means your house that is designated for your residence, to the exclusion of a storehouse for hay, and a cattle barn, and a woodshed, and a storehouse, which are exempt from the mitzva of mezuza even in a case where women adorn themselves there. And some obligate these structures in the mitzva of mezuza in a case where women adorn themselves there. However, in a case where use of the building is standard, everyone agrees that these structures are exempt from the mitzva of mezuza. In truth they said that a bathroom, and a tannery, and a bathhouse, and a ritual bath for immersion, even though women adorn themselves there, are exempt from the obligation of mezuza, because its filth is extensive.

The Gemara asks: And according to Rav Yehuda, in cases where use of the building is standard, does everyone agree that a storehouse is exempt from the mitzva of mezuza? But wasn’t it taught in a baraita that it is written with regard to the mitzva to affix a mezuza: And upon your gates, meaning that with regard to the gates of houses, and the gates of courtyards, and the gates of cities, and the gates of towns, and a barn, and chicken coops, and a hay storehouse, and wine storehouses, and oil storehouses, all of them are obligated in the mitzva of mezuza? I might have thought that I include in the obligation of mezuza even

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

ת"ר בשעריך בין שערי בתים בין שערי חצירות בין שערי מדינות בין שערי עיירות יש בהן מצוה למקום שנאמר וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך על כל שער ושער:

הני אבולי כו'. פי' תיקרא של מבואות לחיזוק מפני כובד הכובי עשויה שעושין אותם הכובים עליה דירה לשומר המבוי ולא משום צורת פתח ואקשינן גם זה (חיים) חייב. דתניא ביה"כ שיש בה בית דירה לחזן או לשומר ביהכ"נ חייב במזוזה. ופרקינן לעולם כי האי גוונא חייב והני אבולי אמאי לא עבדי בהו מזוזה (א"ל) פעמים שבא לבודקה ורואין אותו הגוים העוברין והשבין ואומרים לו יהודי אתה ומכשפות אתה עושה ואתי לידי סכנה. והיכא דשכיח היזקא ראוי להתרחק ממנה ואע"ג דהיא מצוה כדכתיב ויאמר שמואל איך אלך וגו'.

תני רב כהנא בית התבן ובית הבקר ובית העצים והאוצרות פטורין מן המזוזה מפני שהנשים ניאותות בהן. ופריש רב כהנא מאי ניאותות רוחצות ממש. הא סתמא חייבין. ואקשינן והתניא רפת בקר פטורין מן המזוזה.

ופירק רב יהודה מאי ניאותות מתקשטות והכי קתני ואע"פ שמתקשטות בהן הנשים פטורין ואקשינן עליה והתניא אם נשים מתקשטות בה חייבין א"ל רב כהנא לרב יהודה מאי אית לך למימר מתקשטות תנאי היא יש תנא שמחייב ויש תנא שפוטר לדידי נמי דפרישנא ניאותות רוחצות ממש אבל סתם חייבין תנאי היא דתניא ביתך ביתך המיוחד לך כו'.

רב (הונא) [כהנא] מתרץ לטעמיה זו הברייתא ומפרש בה פטור מן המזוזה בסתם ויש שמחייבין בסתם. הנה תנאי נינהו דבסתמא אחד מחייב ואחרים פוטרין ורב [יהודא] מתרץ לטעמיה מן המזוזה במתקשטות ויש שמחייבין במתקשטות הנה תנאי במתקשטות [פליגי] וסבירא ליה שמעתא לרב כהנא רפת וכיוצא בה אם עשויות בפירוש למרחץ פטורין הא סתמא יש תנא דמחייב במזוזה ולרב יהודה יש תנא שמחייב מפני שמתקשט בהן שהן כמו בית דירה אבל בסתם פטורין ויש תנא שאמר אע"פ שמתקשטות בהן פטורין.

דאי רבי יהודה היא גופה גזירה וכו׳. דאלמא לרבנן חיוב מזוזה בלשכה מדאורייתא היא ועדיפא מסוכה שבנינה בנין עראי משא״כ בזו שהיא בנין קבוע ורבי יהודה סבר דירה בעל כרחה לא שמה דירה אבל דירה דסוכה לאו דירה בעל כרחה היא דהא דר שם אשתו ובני ביתו וכיון דסוכה דירה קבוע היא לרבי יהודה דירה דבית גמור חשיבא.

ואחד שערי מדינות. פי׳ רש״י ז״ל שיש מלכות שיש בתוכה עיירות רבות וכולן מוקפין הרים סביב ואין יוצאין ממנה אלא דרך שערים כארץ הגר:

יש בהם מצוה למקום. כלומר שחייבוה במזוזה ומיהו חיוב עיירות ומדינות וחצרות אינם אלא מדרבנן דאסמכוה רבנן אקראי וכ״כ הר׳ ז״ל.

ושל רבים נבדקת פעמים ביובל. פירש רש״י ז״ל דכל דבר של רבים אין להטריח עליהם הרבה והקשו בתוספו׳ דא״כ היכי אייתי עלה מעשה דההוא ארטבין לכך פירשו דטעמא כי כדי שלא יבואו לידי סכנה הקלו עליהם בבדיקה כל מאי דאפשר וזהו שהביאו עלה מעשה דההוא ארטבין.

איך אלך ושמע שאול וגו׳ כבר פרשתיה יפה ביבמות בס״ד:

מאי נאותות רוחצות. פי׳ מלשון הנאה וגנאי הוא למזוזה כיון שהם עומדות שם ערומו׳ מאי נאותות מתקשטות פי׳ מלשון נוי. וה״ק אע״פי שהנשים וכו׳ כלומר דתנא ה״ק פטורין מן המזוזה והוצרכנו לפטרם מפני שהנשים מתקשטות בו וסד״א דדירה היא.

מתקשטות תנאי היא לדידי נמי סתמא תנאי היא. פי׳ דלרב יאודה סתמא דברי הכל פטור ומתקשטות תנאי. ולרב כהנא מתקשטות דברי הכל חייב וסתמא תנאי היא ומאי נאותות רוחצות. פרש״י ז״ל דה״ק שהנשים נאותות ורוחצות בו לאתויי כל מקום בית הטבילה.

כל שער שאינו פתוח לבית העשוי לדירה אם הוא עשוי ליכנס ממנו למקום אחר החייב במזוזה הרי הוא כבית שער לבית החייב ונמצא גם הוא חייב במזוזה ומה שאמרו בסוגיא זו יכול אף בית שער אכסדרה ומרפסת וכו' שמשמעו שלא יהא בית שער חייב פירושו בית שער של אכסדרה אבל בית שער של בית חייב ואין חילוק בחיוב מזוזה בין שיהא שער של יחיד בין שיהא של רבים מעתה שערי עיירות של ישראל שאין אצלם סכנה בהנחתם ושערי מבואות ושערי חצירות הואיל ובתים הפתוחים לתוכן חייבים במזוזה אף הם חייבים והוא שנא' בשעריך לשון רבים ואם אין בתים החייבים במזוזה פתוחים לאלו אף הן פטורין וכן בכל בית שער ובאכסדרה ובמרפסת ואפילו היו עשרה שערים זה לפנים מזה וכולן צריכין לכניסת פנימי אם הפנימי חייב כולן חייבין לא היו עשויין ליכנס שם אלא לדבר אחר אע"פ שאפשר לו ליכנס ממנו לשם הואיל ועיקר עשייתן לדבר אחר פטורין ומ"מ אם היתה באותן השערים עצמם בתי דירה לאיזה דבר כגון לשומר בית האסורים או לשומר הממונה לשמור שם בלילה וכיוצא באלו חייבין וכן שער גינה הפתוח לחצר חייבת:

בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצר וכיוצא באלו פטורין מן המזוזה שאין כאן דירה היו הנשים קובעות דירתם לשם בזמן שהן מתקשטות כדי להתקשט בצניעות נעשה זה מקום דירה וחייב וכן שער גנה ודיר וכיוצא בהן פטורין אא"כ בהן בתים המחוייבים פתוחים להם:

כל בית שהוא עשוי לדברים שאינן של כבוד כגון בית הכסא ובית הטבילה ובית המרחץ אף של יחיד ובית הבורסקי ובית עיבוד העורות ובית האשפה וכיוצא באלו אפילו היתה שם דירת אדם פטורה שאין זה דירת כבוד:

נמצא שדירת חיוב צריכה ארבעה תנאים דירת אדם ודירת חול ודירת קבע ודירת כבוד ויש מוסיפין שאף הבית יהא במקום חול ואם תשיבני לשכת פרהדרין אף היא פתוחה לחול היתה ותנן כל הלשכות הבנויות בקודש ופתוחות בחול תוכן חול ופונדק שעוברי דרכים ושבים נכנסים בו כגון בית המיוחד לאורחים וכיוצא בו פטורין מן המזוזה שאינו דירת קבע ומ"מ התבאר במנחות מ"ד א' שאם דר בו שלשים יום בארץ ישראל חייב משלשים ואילך:

ואחד שערי מדינות. וא"ת ואמאי מחייבי בה משום דנכנסין דרכו לבתים והא פטרינן לקמיה בית שער אע"פ שנכנסין דרכו לבית וי"ל דעדיפי מבית שער לפי שהוא דבר קטן אבל אלו הוה להו כפתח חצירות שהם גדולים ונכנסים דרכם לבתים אך תימה דמשמע דמחייב להו במזוזה בכל ענין ואמאי אם נבנה השער קודם הבתים דהוה ליה הוקף ולבסוף ישב הא לגבי עירוב דמדרבנן לא חשיב כדתניא פרק עושין פסין (דף כו.) עיר חדשה מודדין לה מישיבתה וישנה מחומתה איזו היא חדשה שהוקפה ולבסוף ישבה ישנה שישבה ולבסוף הוקפה ואמרינן נמי בפ"ק דמגילה (דף ג:) כרך שישב ולבסוף הוקף נידון ככפר כו' ולענין מקרא מגילה איירי התם ומאי שנא דלא מפלגינן לענין מזוזה ושמא י"ל דכיון דנכנסין דרכם לבתים אין לחלק דמ"מ ביתך מיקרי שפיר לענין מזוזה וא"ת אמאי לא אמרינן נמי דומיא דבית כדאמרינן לקמן מה בית העשוי לכבוד כו' ה"נ נימא מה בית שהכלים משתמרין בתוכו כדאמרינן^א)משם לא מוכח אבל מוכח הוא מפ' הפועלים דף פח מדברי ר"י ועיין ש"י. במסכת נדה פרק בא סימן (דף נא.) גבי מעשר דראיית פני הבית וי"ל שאני הכא דכתיב תרי ובשעריך אבל אין לומר דלשון ובשעריך משמע שערי עיירות ולא תיקשי מידי מההיא דעירובין בהוקף ולבסוף ישב ומההיא דבא סימן דהא בירושלמי אמר טעמא שדרך שם נכנסין לבתים:

ואאקרא דכובי גופה תיבעי מזוזה. אבל מאקרא גופיה לא פריך כי שמא הוא עצמו אינו בית ויש ספרים דגרסי ואקרא דכובי גופיה תיבעי מזוזה משמע שהוא עצמו חשיב בית:

ושל רבים נבדקת פעמים ביובל. פירש בקונטרס שאין להטריח שאם מטריח יאמרו יעשו חבירי ואין נראה דא"כ מה שייך התם מילתיה דר' יהודה דארטבון אלא נראה לרבי דטעמא משום סכנה דאם יבדקוה תדיר יבא סרסר לידי הסכנה כי ההוא מעשה דארטבון דסיכן וגבה ממנו אלף זוז ואע"פ שסכנה זו אינה אלא על הבדיקה מ"מ יש לחוש כמו כן בעשיה פן יאמרו כשפים כו':

לדידי נמי סתמא תנאי היא. וא"ת אמאי דחיק לשנויי הכי נימא הא דקתני רפת בקר פטור מן המזוזה ברוחצות כי היכי דמוקי רב יהודה בסמוך ויש מחייבין במתקשטות י"ל כיון דמשכח תנאי לא חייש לתרוצה הכי אליביה ועוד דלא סבירא ליה האי דיחויא דכי דחי במתקשטות לא ס"ל:

יכול שאני מרבה אף בית שער. הקשה רבינו שלמה במנחות (דף לג:) דבפ"ק דסוכה (דף ח:) פריך ותיהוי חיצונה כבית שער לפנימית ותתחייב במזוזה ותירץ דמדרבנן חייבת ורב יצחק אלפס תירץ דהכא מיירי בפתוחין לגינה וההיא דסוכה וכן ההיא דמנחות פרק הקומץ רבה אכסדרה בית שער ומרפסת חייבין במזוזה^ב)אולי צ"ל בפתוחין לבית ולא נראה דמתלי להו כו' לבית ואין נראה לדחות כו'. דמדתלי להו כבית שער ולא כבית משמע דלא הוי טעמיה משום דפתוחין לבית ועוד קשה לי מאי פריך מההיא ברייתא לרב חסדא דפטר אכסדרה ממזוזה לימא דרב חסדא בפתוחין לגינה וברייתא בפתוחין לבית אך נראה לדחות דלאביי פריך דאמר חזינא להו לאספלידי דבי מר פירוש אכסדראות שיש להן פצימין ולית להו מזוזה והתלמוד היה יודע שלא היו פתוחין אותן אספלידי לגינה דא"כ מאי האי שנויא דקא משני התם באכסדרה רומיתא פירוש אכסדרה שיש לה ארבע דפנות מארבע רוחותיה ורובם פתחים וחלונות כעין אותן עליות לויי"ש אמאי פטורים ממזוזה כיון שפתוחים לבית אבל לפירוש הקונטרס לא הוה מצי לשנויי דרב חסדא מדאורייתא וברייתא מדרבנן דהא דומיא דמילתא דאכסדראות רובם דלא היה להם מזוזה דמייתי עלה דהיינו מדרבנן ועוד כי יותר יש לרב חסדא להשמיענו חידוש אפילו מדרבנן:

כל השערים שהי' שם לא הי' להן מזוזה חוץ משערי ניקנור שלפנים ממנו לשכת סנהדרין קשאי לי דהא אמרי' לקמן בפירקין דשבעה שערים היו בעזר' שלש' בצפון ושלש' בדרום ואחד במזרח ואמרי' התם דלשכת פרהדרין הית' או בצפון או בדרום וא"כ נעש' מזוזה או לשער צפון הסמוך לה או לשער דרום ולמה אומר שלכל השערים לא הי' להן מזוזה אלא לשער ניקנור שהי' במזרח:

הנדו חיזוק לא קרא דכובי הוא דעבידן פי' לא היו עשוין השערים לכניסה וביא' לעיר אלא כיפות היו לסבול וקרא דכובי ובני העיר היו יוצאין ונכנסין ממקומות אחרים שיש לומר לא הית' החומ' מקפת העיר אלא פרזות היתה וראשי מבואותיו מפולשין לחוץ:

ולרב יהודא סתמא ד"ה פטור והתנאי אחד שערי בתים ואחד שערי חצרות ואחד שערי עיירות ורפת ולולין ומתבן ואוצרות יין ושמן חייבין במזוזה יכול שאני מרבה אף בית שער אכסדר' ומרפסת ת"ל בית מה בית מיוחד העשוי לכבוד אף כל העשוי לכבוד יצאו אלו שאין עשוין לכבוד תיובתא דרב יהודא תיובתא כ' רבינו חננאל זצוק"ל וקי"ל כרב כהנא וכי הא מתניתא ואינו נ"ל דהא רב כהנא אייתי לעיל ברייתא דבסתמא פליגי דתניא ביתך ביתך המיוחד לך פרט לבית הבקר לבית העצים לבית האוצרות שפטורין מן המזוזה ויש מחיבין ומשמע שהלכה כת"ק דפטר והך מתניתא דמחייבא היא כיש שמחייבין ואמרי' נמי תני רב שמואל בר יהודא קמי' דרבא ששה שערים פטורין מן המזוזה בית התבן בית העצים בית הבקר בית האוצרות ורבינו חננאל כתב רב כהנא מוקים לה כשהנשים רוחצת בהן ואינו נ"ל דאטו רב כהנא פטר בסתמא תנאי פליגי בסתמא קאמר ודלא כרב יהודא דאמר בסתמא כ"ע ל"פ דפטור אלא איכא תנא דמחייב בסתמא ואיכא תנא דפטר והאי תנא אתי כמאן דפטר ואינו צריך להעמידה כשששהנשים רוחצות שם ובפ' הקומץ בתרא אמרי' בית שער אכסדרה ומרפסת חייבין במזוזה ועיין מ"ש שם במהדורא בתרא:

תוס' בד"ה יכול כו' משמע דבית שער פטור מן המזוזה ותימה כו' עכ"ל מהך דפרק הקומץ ה"ל לאקשויי נמי מאכסדרה ומרפסת דפטר הכא מן המזוזה והתם מחייב אלא דנקטי בקושייתם בית שער דמהך דפ"ק דסוכה ל"ק רק בית שער וק"ל:

בד"ה והתניא כו' חדא דברפת אינן מתקשטות כו' עכ"ל ודקתני לעיל ושהנשים מתקשטות בה כו' לא קאי ארפת בקר דקתני ברישא אלא אשאר מקומות שנשים מתקשטות בהו וק"ל:

שלוחי מצוה אין נזוקין כו'. פסחים פ"א קידושין פ"א וע"ש:

גמרא שערי מדינות. עי' פרש"י. וקשה דה"ל למיתני עיירות קודם למדינות כמובן. ולעד"נ לפרש מדינות דהכא עיירות המוקפות חומה. ועיירות היינו בלי חומה. וכמו בריש מגילה מדינה ומדינה לחלק כו' ע"ש והשתא סדרן נכון מאד. ואף שברוב מקומות שם מדינה הונח על מחוז כולל עיירות רבות (פראווינ"ץ) לפעמים שמשו בה לשם כרך פרטי. וזה לשון הרמב"ם בהקדמתו לפיה"מ ושמא יחשוב החושב שענין קריאת שם הסדר טהרות וקרא שם מסכת ממנו טהרות שהיא תפיסה על המחבר. ואנו אומרים שאינו תפיסה אצל חכמי הגיון שהם קוראים המין הפרטי בשם המין הכולל אותו":

בת"י הרבה לגמגם על חיוב שערים הללו במזוזה ע"ש. ולפמ"ש בעלי הכללים דהיכא דקאמר משום שנאמר לא הוי רק אסמכתא א"ש בפשיטות דבאמת אין חיובן אלא מדרבנן וכמו בית שער עי' תוס' לקמן ד"ה יכול:

שם אמר ליה הנהו חזוק כו'. כצ"ל:

שם ואאקרא דכובי גופה כו'. כ"ה גי' הת"י וכ"נ מפרש"י:

רש"י ד"ה כל השערים. שערי עזרה. כצ"ל ותיבת מזרח למחוק:

רש"י ד"ה אבולי דמחוזא. והיה רובן ישראל. ל"י להולמו דממ"נ אי ס"ל דשותפות נכרי פוטר אפי' מיעוט נמי ואי אינו פוטר אפי' מיעוט ישראל נמי חייב עי' ביו"ד ר"ס רפ"ו בב"י בבד"ה ובד"מ:

רש"י ד"ה בארטבין. שם האיש וכו'. לפי' זה לא יתיישב שפיר מלת אחד שאחריו:

רש"י ד"ה ושהנשים נאותות בהן. כלומר כו' ובית העצים שהנשים כו'. כצ"ל:

חוץ משער נקנור שלפנים ממנו כו'. נ"ב צ"ע דהא כמה לשכות מפסקי (עי' בהגהות הגר"א ועי"ל דף יט ע"א):

רש"י ד"ה בארטבין שם האיש. נ"ב שם העצם לא יספר ולא ימנה (ואולי רש״י ל״ג מלת אחד):

תָּנוּ רַבָּנָן: "בִּשְׁעָרֶיךָ" אֶחָד שַׁעֲרֵי בָּתִּים וְאֶחָד שַׁעֲרֵי חֲצֵרוֹת וְאֶחָד שַׁעֲרֵי מְדִינוֹת וְאֶחָד שַׁעֲרֵי עֲיָרוֹת. קשה הוה ליה להקדים שַׁעֲרֵי עֲיָרוֹת לְשַׁעֲרֵי מְדִינוֹת על דרך לא זו אף זו כיון דנקיט תחילה בָּתִּים ואחריהם חֲצֵרוֹת?
ונראה לי בס"ד בשערי מדינות דרכם לעשות בנין אצל השערים לישב שם השומרים מה שאין כן בשערי עיירות אין עושין בנין כלל אצל השער אלא השער לבדו קבוע בחומה עצמה ולכן כיון שיש בנין בשערי מדינות יש צד לחייבם במזוזה טפי משערי עיירות וכמו שאמרו בגמרא על אבולי [שערי] דמחוזא אקרא דכובי גופה תבעי מזוזה ועיין רש"י ז"ל ולהכי נקיט הסדר כך לא מבעיא בָּתִּים אלא אפילו חֲצֵרוֹת ולא מבעיא חֲצֵרוֹת אלא אפילו שַׁעֲרֵי מְדִינוֹת שיש בנין שם ונכנסין בו דרך השער ולא מבעיא זה אלא אפילו שַׁעֲרֵי עֲיָרוֹת דליכא שם בנין כלל.

וּמְצָאוֹ קַסְדּוֹר אֶחָד וְנָטַל מִמֶּנּוּ אֶלֶף זוּז. פירוש היה נוטל המזוזות הקבועים בשערים ובודקן ומחזירן אחר כך וזה הַקַסְדּוֹר עשה לו עלילה שעושה מעשה כשפים בזה כי השערים פתוחים לרשות הרבים. ודע כי גרסת התלמוד עיקר דגריס 'מַעֲשֶׂה בְּאַרְטְבִין אֶחָד' והיינו שנקרא על שם מדינתו כמו בבלי או פרסי או ירושלמי.

גמרא הני אבולי דמחוזא מ"ט לא עבדו בה רבנן מזוזה.
פירש"י שערי העיר ששמה מחוזא, והיה רובן ישראל.
קצת קשה מה בכך דהוי רוב ישראל, והא מ"מ הוי שותפות נכרי מכח מיעוט נכרים שיש להם חלק בדירה זו לצאת ולבא דרך שערי העיר:

הני אבולא דמחוזא מאי טעמא ל"ע להו מזוזה פרש"י מחוזא רובן ישראלים הוי משמע מפי' דאלו רובא נכרים ומיעוט ישראלים היו פטורין מן המזוזה ולא הי' קשיא לי' מ"ט לא עבדו להו מזוזה ונראה מזה דס"ל לרש"י דאע"ג דשותפים חייבים במזוזה היכא דרובא של נכרים ומיעוט של ישראל הוי ליה כאלו כולה של נכרים ופטור ממזוזה דבתר רובא אזלינן ומש"ה פטור הואיל דרובן נכרים דאל"כ לא הי' קשה לו מאי טעמא לא עבדי מזוזה וה"ה אי היו נכרים וישראלים מחצה על מחצה הי' שפיר נמי קשה לו מ"ט לא עבדי מזוזה אלא דברובן פסיקא מילתא יותר ממחצה על מחצה:

ומאי נאותות רוחצות הא סתמא חייבים והכי הוא מסקנא דשמעתין דסתמא חייבין אלא א"כ רוחצות בו דעומדות שם ערומות בשעה שרוחצות ואין כבוד המקום להיות בו מזוזה וק"ל דהכא משמע דבית תבן ובית בקר ובית העצים ובית האוצרות מיקרו בית מדמחייב במזוזה ואלו בפ"ז דסוטה (דף מ"ג) אמרינן גבי מערכי מלחמה איש אשר בנה בית אין לי אלא בית מנין לרבות בית התבן בית הבקר בית העצים בית האוצרות ת"ל אשר בנה מ"מ פי' מדלא כתיב אשר בית בנה וכתיב אשר בנה מ"מ טעמא דרבי קרא אשר בנה הא לא"ה מינים הללו לאו בכלל בית הם ואמאי חייבים במזוזה ועוד דאמר ראב"י התם בית כמשמעו פי' ולא הני בתים דלית לי' האי דרשא דת"ק אשר בנה וש"מ דהני ד' מיני בתים לאו בכלל בית הם ואמאי מחייבינן לי' במזוזה וליכא למימר דבתר דגלי קרא התם אשר בנה לת"ק דהני ד' בתים דינם כבית גמרינן נמי מיני' בית דמזוזה מגז"ש דבית בית מה התם הני ד' דינם כבית אף כאן גבי מזוזה דינם כבית אי נמי במה מצינו מהתם ואל תתמה על זה מהא דקי"ל אין אדם דן גז"ש מעצמו דכה"ג מצינו בפ"ז דיבמות (דף ס"ו) דאמרינן שם אליו לרבות את הבוגרת והא אמר ר"מ בתולה אפי' מקצת בתולה משמע איצטריך סד"א נילף בתולה בתולה מהתם מה להלן נערה אף כאן נערה קמ"ל וא"כ ה"נ נימא הכי דכוותי' לגמור גז"ש דבית בית מ"מ אכתי קשה לפי"ז לראב"י דאמר התם בית כמשמעו ולא הוי שם הני ד' בתים בכלל בית דקרא ה"נ הכא דאינם כבית ופטורים ממזוזה דהא אף התם לדידי' אינם בכלל בית דקרא ומהיכי תיתי לחיובינהו במזוזה והשתא מאי איתותב ר"י דאמר דהני ד' בתים סתמא פטורים ממזוזה מדתניא מתבן ואוצרות חייבין במזוזה לימא ההיא רבנן היא דמרבי להו התם כבית וגמרינן מזוזה מהתם ור"י דאמר כראב"י דסבר התם נמי בית כמשמעו ולא הני דאינם בכלל בית וממילא גבי מזוזה נמי פטרינן דהא לאו בכלל בית הן וי"ל דודאי ר"י לא איתותב לקמן בעיקר מלתא דאמר סתמא פטורים והא תניא חייב דשפיר אפשר לומר ההיא רבנן דמרבי התם להני מיני בתים וגמרינן מיניה למזוזה כמו שפי' ואנא דאמרי כראב"י דלא מרבה לי' התם ואינם בכלל בית לא הכא ולא התם אלא בהא לחוד איתותב דאמר סתמא ד"ה פטור וליכא למ"ד דחייב אלמא ס"ל דאפי' לרבנן דפליגי אראב"י התם ומרבי להו אפ"ה לא גמרינן מזוזה מהתם א"כ הא דתניא סתמא חייב אמאן תרמי' לא ארבנן ולא אראב"י אלא ודאי לרבנן כיון דמרבי להו התם גמרינן מזוזה לחיוב מהתם וההיא דמחייב סתמא רבנן היא ומ"מ לראב"י סתמא ודאי פטור דלאו בכלל בית הן כדשמעינן לי' התם דאמר בית כמשמעו ולא הני דאינן בכלל בית ממילא דלגבי מזוזה נמי פטרינן כיון דאינן בכלל בית מהיכי תיתי לחייבן במזוזה:

ביתך המיוחד לך פרט לבית תבן משמע דמדכתב רחמנא ביתך ולא כתיב בית משמע המיוחד לך לדירתך פרט לאלו שאינן מיוחדים לדירת אדם עצמו אלא לצורך תשמישו ובהמותיו ולר"נ דמשמע לי' דפליגי בסתם האי דרשא דביתך המיוחד לך ת"ק קאמר לי' דפטר אפי' בסתם אבל לתנא בתרא דבסתם חייב ואינו פוטר אלא ברוחצות בע"כ לית לי' האי דרשא דביתך המיוחד לך דהא מחייב בסתמא להני אע"ג דאינן מיוחדין לו ואע"ג דמ"מ ברוחצות פטור היינו מטעם אחר משום דהוי דרך בזיון לקבוע מזוזה במקום רחיצה ולר"י דמפרש דפליגי במתקשטות אבל בסתמא ד"ה פטור הך ביתך המיוחד לך לד"ה ואפי' לתנא בתרא א"ש האי דרשא ומש"ה מודה בכל הני דסתמא פטורין הואיל ואינן מיוחדין לו אלא דבמתקשטות לחוד פליגי דלתנא בתרא הו"ל בכלל מיוחד לך לדירת אדם עצמו הואיל ונשים מתקשטות בו ות"ק מש"ה לא חשיב מיוחד לך לצרכך הואיל ואין זה קבוע אלא ארעי ולפרקים מיהו למאי דפי' צ"ל דלר"נ דאמר דבסתמא פליגי דכ"ע ל"ל הא דראב"י דאמר התם גבי מערכי מלחמה בית כמשמעו ולא הני בתים דאינן בכלל בית דא"כ תנא בתרא אמאי מחייב להו במזוזה בסתם ועד כאן לא פליג עלי' דת"ק אלא משום דכתיב ביתך דמשמע המיוחד לך הא אי לא כתיב ביתך אלא בית היו חייבים אלא ודאי הני תנאי כת"ק דהתם ס"ל ואע"ג דלת"ק דהתם נמי אי לאו ריבוי דאשר בנה הני פטורים אלמא לאו בכלל בית הן י"ל דתנא בתרא מ"מ מחייב הכא במזוזה בסתם דגמר בית דמזוזה מבית דהתם דאתרבו כל הני כבית ות"ק ס"ל דאתי ביתך דמשמע המיוחד לך ואיפטר כל הני בסתם ולר"י דפליגי במתקשטות אבל בסתמא ד"ה פטור איכא למימר דת"ק דהכא ותנא בתרא פליגי אליבא דכ"ע דהא דפטרי בסתמא אי משום דס"ל כראב"י דאמר התם בית כמשמעו לאפוקי כל הני ה"נ בית כמשמעו לאפוקי הני אלא ת"ק ס"ל מדכתב רחמנא ביתך דמשמע ביתך המיוחד לך בע"כ למעוטיה הני אפי' במתקשטת דמ"מ אינו מיוחד לו הואיל ואינן אלא ארעי ולפרקים דאי למעוטי סתמא ביתך ל"ל דהא אפי' כתב רחמנא בית נמי הני אינן במשמע ודרשא דביתך ל"ל ותנא בתרא לפיכך מחייב דהו"ל בכלל בית ולדידי' י"ל דבמתקשטות בכלל בית נינהו נמי גבי מערכי מלחמה ומודה ראב"י דחוזר עליהן וכי קאמר בית כמשמעו היינו בסתמא וי"ל נמי דת"ק דהתם ס"ל דמרבי לכל הני מאשר בנה הא לא"ה לאו בכלל בית הן ודכ"ע דרשו ביתך המיוחד לך אלא דת"ק לא גמר בית בית מהתם ואפי' אי לא כתיב אלא בית הני פטורין דאינן בכלל בית ולא גמיר הגז"ש ומהשתא דכ"ר ביתך דמשמעו מיוחד לך לפטור אפי' מתקשטות דמ"מ אינו מיוחד לגמרי אלא ארעי ולפרקים ותנא בתרא גמיר ואית לי' הגז"ש ואי לא כתב רחמנא ביתך ה"א דהני חייבים בסתם בגז"ש דבית בית מהתם כ"ר ביתך דמשמע מיוחד לך למעוטי הני בסתם אבל מתקשטות בכלל מיוחד לך הוא:

ביתך ביתך המיוחד לך מכאן קשה לי לפי' התוס' דתרי ביתך הנאמרים במזוזה חד לדרך ביאתך וחד למעוטי של אחרים והא חד ביתך דריש לי' הכא למיוחד לך ובע"כ אידך ביתך לדרך ביאתך אתי א"כ למעוטי של אחרים מנ"ל:

ואחד שערי מדינות וכו'. כרגע נראה לי לקוטי רב בצלאל כ"י וכתוב שם וז"ל מ"ש רש"י וא' שערי מדינות וכו' כתב הרב מהר"ר יוסף אשכנזי ז"ל לפ"ז קשה דהוי זו ואצל"ז ואם נפרש מדינה עיר קטנה א"ש דהרי אשכחן במדרש ששינו לקרות לעיר מדינה ע"כ ומיהו עיירות ומדינות אינו אלא מדרבנן דאסמכוה רבנן אקרא וכ"כ הרב הגדול זלה"ה עכ"ל ומ"ש דהוי זו ואצל"ז הכי מקשו התוס' בכמה דוכתי כלומר שאינו נאמר אלא מדוחק. ולפי פירושו הוי לא זו אף זו ויש להעיר כפי מ"ש התוס' דבב' תיבות לא נאמר ופירושו דחוק דבכל מקום בש"ס עיר קטנה ממדינה ועמ"ש מרן בכ"מ:

(יא רע"א רש"י) ד"ה כל השערים שערי מזרח עזרה. עי' בהגהות הרש"ש, שמחק מלת "מזרח". ולי נראה שצ"ל בלשון רש"י: כל השערים וכו' שער מזרח עזרה. והיינו שעל מה דתני בסיפא "חוץ משער נקנור" פרש"י "שער מזרח עזרה", דשער נקנור היה במזרח (עי' להלן יט א ושקלים פ"ו מ"ג).

כל השערים. שערי מזרח עזרה: אחד שערי מדינות. יש מדינה מוקפת הרים ויערים בכמה פרסאות ואין יוצאין ממנה אלא דרך שערים כגון ארץ הגר: אבולי דמחוזא. שערי עיר ששמה מחוזא והיו רובן ישראל: לאקרא דכובי. בנין בנוי עליהן ונקרא כובי והשערים תחתיו עשויין ככיפה ובניין הבנוי על גבי כיפין חזק יותר: ואקרא דכובי גופה. משום אותו בנין עצמו תבעי השער מזוזה שדרך אותו השער נכנסין לו: משום סכנה. שלא יאמר המלך כשפים עשיתם בשערי עירי: נבדקת. שמא נרקבה או נגנבה: ושל רבים. שערי חצירות ומדינות ועיירות: פעמים ביובל. כל דבר שהוא של רבים אין להטריח עליו הרבה שאם תטרח יהא כל אחד אומר יעשו חביריי: בארטבין. שם האיש ואמרי לה על שם האומנות: קסדור. שם פקידות הוא כגון סרדיוט והוא שוטר: דקביע היזקא. עלילות המושל מזומנות תמיד: איך אלך. למשוח את דוד ע''פ הדיבור: בית אוצרות. של יין ושמן ותבואה ואין אדם דר בו: מאי נאותות רוחצות. נאותות לשון הנאה ומשום דמקום גנאי הוא שעומדות שם ערומות אין כבוד שמים להיות שם מזוזה: אע''פ שהנשים מתקשטות. שם בבשמים וס''ד אמינא דירה היא אשמעינן דלאו דירה היא: אלא מאי אית לך למימר. כי פרשת נאותות מתקשטות שם ותיקשי מתני' אמתני' ונימא תנאי היא: ויש מחייבין. והיינו תנאי וכל חד מן אמוראי מתרץ לטעמיה רב כהנא מתרץ דבסתמא פליגי אבל מתקשטות דכ''ע חייבין ורב יהודה מתרץ דבמתקשטות פליגי אבל סתמא דכולי עלמא פטור: ושהנשים נאותות בהן. כלומר בית התבן ובית הבקר ובית העצים ושהנשים רוחצות בהן ובית הטביל' אע''ג דאשמעי' מרחץ איצטריך לאשמועינן בית הטבילה אע''ג דליכא זוהמא: ולולין. מקום גידול התרנגולין:

כל השנה לפרסם הדבר שיהיה נראה לכל כמו דירה חשובה וכן לענין מעשר מיחייבא מדרבנן בין בחג בין בשאר ימות השנה ולא תיקשי דילמא אתי לאפרושי מן הפטור כו' דה''מ אי אמרינן דלא מיחייבא אלא בחג בעידנא דאית בה דירה ניחוש דילמא אתי למיטעי כיון דחזי דלא מיחייבא אלא בההיא שעתא אתו למימר דדירה גמורה היא דאורייתא אבל השתא דמחייבא לה אפי' בשאר ימות השנה דליכא דירה בה כלל הכל יודעין דמדרבנן הוא דמחייב לה ולא אתי למיטעי: והתניא רפת בקר פטורה מן המזוזה. תימה לי לימא ההיא איירי כשהנשים רוחצות בו וי''ל ברפת בקר אין הנשים רוחצות דדוקא בית הבקר דלעיל דהיינו שעשוי לבקר אבל אין מעמידין בה בהמות בקביעות נשים רוחצות בו אבל רפת בקר משמע שעומד בו בקר בקביעות והוא מלוכלך בזבל הבקר אין הנשים רוחצות בו: אף על פי שהנשים מתקשטות בהן. אינו מגיה הברייתא דה''ק מפני שהנשים נאותות ומתקשטות רק בהן ואינם דרים בה דירה גמורה והא דקאמר אע''פ שהנשים מתקשטות פי' לא מיבעיא אם לא היו אפילו מתקשטות דפטורין אלא אף על פי שמתקשטות: יכול שאני מרבה אף בית שער וכו'. משמע דבית שער פטור מן המזוזה ותימה דבפרק הקומץ רבה (מנחות דף לג:) תניא בית שער אכסדרה ומרפסת חייבת במזוזה וכן משמע בפ''ק דסוכה (דף ח:) דבית שער חייב במזוזה גבי שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו דפריך ותיהוי חיצונה בית שער ותתחייב במזוזה וי''ל דהכא מדאורייתא קאמר והתם מדרבנן א''נ נ''ל דהכא מיירי בבית שער של אכסדרה ובית שער של מרפסת והא דקתני בית שער אכסדרה פירוש של אכסדרה והאלפסי תירץ התם בפתוחין לבית: והתניא אחד שערי בתים ורפת כו'. לא הוה מצי לשנויי במתקשטות חדא דברפת אינן מתקשטות כיון דמלוכלך הוא ובהמה עומדת בו בקביעות כדפי' לעיל אי נמי כיון דקתני לה בהדי הנך דאפי' סתמא חייבת א''כ רפת בקר נמי בסתמא איירי:

יומא יא ע"א - פירוש שטיינזלץ

דף יא - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד