יומא לד ע"א

דף לד - א

תלמוד לומר [בויקרא ו ה] בענין עולת התמיד: "ובער עליה [על מערכה ראשונה] הכהן עצים בבקר בבקר, וערך עליה העולה"

ואמר רבא: כך הוא ביאור דברי הברייתא:

כיון שנאמר "העולה" בה"א הידיעה, ולא נאמר "עולה", למדנו שעולת התמיד היא עולה ראשונה על גבי המערכה. ^[1]

עוד אמר אביי בסדר המערכה:

י. והקטרת המנחה הבאה עם התמיד, קודמת להקטרת מנחת חביתין של כהן גדול.

וטעם הדבר: שנאמר [בויקרא כג לז]: "להקריב אשה לה' עולה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו". הסמיך הכתוב עולה ומנחה, ללמדך, שמנחת העולה באה מיד אחרי העולה, ולא יפסיקו החביתין בין עולת התמיד למנחתה. [ולכן הקטירו את החביתין אחרי מנחת התמיד].

עוד אמר אביי בסדר המערכה:

יא. ומנחת החביתין קודמת לנסכים של יין הבאים עם התמיד.

וטעם הדבר: מפני שגם לחביתין יש שום [שם] מנחה, שנאמר [בויקרא ו יג] בענין החביתין: "עשירית האפה סלת מנחה תמיד". וכיון שחביתין נקראת מנחת תמיד, צריך להסמיך אותה לתמיד, מיד לאחר מנחת נסכיו. [רש"י, על פי הגהת שיח יצחק והרש"ש].

עוד אמר אביי בסדר המערכה:

יב. ונסכים של יין הבאים עם התמיד קודמים למוספין.

וטעם הדבר: שנאמר בפסוק [ויקרא כג לז] שהבאנו לעיל: "זבח ונסכים". למדנו מכאן שלא יפסיק קרבן אחר בין הזבח לבין הנסכים הבאים עמו. [ולכן הקריבו את המוספין אחרי הנסכים].

עוד למדנו בסדר המערכה:

יג. ומוספין קודמים לבזיכין של לבונה הבאים עם לחם הפנים.

ומקשינן: והתניא: בזיכין קודמים למוספין!

ומתרצינן: תנאי היא. יש מחלוקת תנאים בדבר זה במסכת פסחים [נח א].

אמר אביי: מסתברא - כמאן דאמר מוספין קודמין לבזיכין.

שהרי לאו, מי אמרת, וכי לא למדת לעיל שכאשר נאמר בפסוק "בבקר בבקר" פעמיים, אנו למדים מכאן להקדים את העבודה האמורה באותו פסוק?!

אם כן, הכא נמי, גם כאן בענין הבזיכין, נאמר "ביום, ביום" פעמיים ["ביום השבת, ביום השבת יערכנו". ויקרא כד ח ^[2]] לאחר את הבאתם, ביום.

ואילו במוספין נאמר "ביום השבת" פעם אחת בלבד.

ולשון "ביום" מלמדת על איחור, כלומר בשעה שאור היום התעצם, ולא בבוקר שהאור מועט. וכיון שנאמר בבזיכין פעמיים "ביום" משמע שיתאחר יותר מן המוספין שנאמר בהם "ביום" פעם אחת בלבד [ר"ח. רש"י פסחים נח א]. ^[3]

ועתה מפרשינן את דברי התנא הסובר שבזיכין קודמין למוספין.

והוינן בה: מאי טעמא מה הטעם דמאן דאמר בזיכין קודמין למוספין?

ומשנינן: גמר, למד את דין הבזיכין בגזירה שוה "חוקה חוקה" מחביתין. שנאמר [בויקרא ו טו] בענין מנחת החביתין: "חק עולם לה'". ונאמר [בויקרא כד ט] בענין הבזיכים: "קדש קדשים הוא ... חק עולם". ^[4]

וכשם שחביתין קודמים למוספין כך גם בזיכים קודמים למוספין.

ומקשינן: אי מהתם גמר, אם כדבריך שהתנא למד בזיכין מחביתין, אם כן, ליגמרה כולה מילתא מהתם. נלמד לגמרי מחביתין, שהם קודמין גם לנסכים! ואילו מלשון הברייתא: "בזיכין קודמין למוספין", משמע שרק למוספין הם קודמים ולא לנסכים!

ומתרצינן: להכי לענין זה שהבזיכין מאוחרים יותר מן הנסכים, אהני מועיל כפל לשון הפסוק "ביום, ביום". שלשון זו מלמדת על איחור, ללמדך, שצריך לאחר את הבזיכין יותר מן הנסכים. ^[5]

עד כאן ביאור סדר המערכה לפי אביי.

שנינו במשנה: קטורת של שחר היתה קריבה בין דם התמיד להקטרת האברים שלו.

והוינן בה: משנתנו מני? מי הוא התנא ששנה אותה?

אי רבנן, הסוברים [לעיל טו א] שבין הטבת חמש הנרות להטבת שתי הנרות הנותרים, היה מפסיק בהקטרת הקטורת. קשה, הרי אין הקטורת קריבה בין דם התמיד להקטרת האברים!

אלא, "קטורת של שחר היתה קריבה בין דם לנרות" - מבעי ליה ראוי היה לו לתנא לומר.

כלומר, שהקטורת קריבה בין עבודת דם התמיד לבין גמר הטבת הנרות, לפני שמיטיב את שתי הנרות האחרונים. ^[6]

ואי משנתנו כשיטת אבא שאול היא, הסובר שבין הטבת חמש נרות להטבת שני הנרות הנותרים הפסיקו בדם התמיד, קשה: הרי אין הקטורת קריבה בין דם לאיברים! אלא "בין נרות לאברים" - מבעי ליה היה ראוי לתנא לומר.

ומתרצינן: לעולם משנתנו בשיטת רבנן היא, ולדעת רבנן הקטורת היתה קריבה אחרי דם התמיד בין הטבת חמש נרות להטבת שתים הנותרות.

ובסידרא ובסדר הקרבתם לא קא מיירי, לא דקדק התנא, כיון שהקטורת היתה קריבה אחרי עבודות דם התמיד ולפני הקטרת האברים.

ואף על פי שגם הטבת הנרות היתה ביניהם, לא דקדק התנא בסדר כל העבודות. ^[7]

שנינו במשנה: וקטורת של בין הערבים היתה קריבה בין איברים [של התמיד] למנחת הנסכים [של התמיד]. ^[8]

והוינן בה: מנא הני מילי? מנין לנו דברים הללו?

אמר רבי יוחנן: דאמר קרא [במדבר כח ח] בפרשת קרבן התמיד: "ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. כמנחת הבקר וכנסכו תע שה" מה, כמו שבמנחת הבוקר - קטורת קודמת למנחת הנסכים, אף כאן, במנחת הערב - קטורת קודמת למנחת הנסכים.

ומקשינן: אי, לדבריך, שלומדים תמיד של בין הערבים מתמיד של שחר, יש להקשות: מה, כמו להלן, בתמיד של שחר, קטורת קודמת להקטרת האברים שלו, אף כאן, בתמיד של בין הערביים, קטורת קודמת לאברים! ולמה שנינו במשנה שקטורת של בין הערביים נעשית בין איברים לנסכים?

ומתרצינן: מי כתיב, וכי נאמר בכתוב: כאיברי הבקר וכנסכו תעשה בערב, שנלמד מכאן להקיש את אברי הערב לאברי הבוקר?!

והלא "כמנחת הבקר" כתיב! הילכך אנו דורשים כך:

"כמנחת הבקר" [שקרבה אחרי הקטורת] תהיה מנחת הערב, ולא כאיברי הבקר [שקריבים אחרי הקטורת] יהיו איברי הערב. אלא הם קריבים לפני הקטורת.

למדנו במשנה שהקריבו נסכים עם תמיד של שחר וכן עם התמיד של בין הערבים, ונחלקו תנאים בברייתא מנין למדנו דבר זה:

תנו רבנן:

נאמר בפרשת התמיד [במדבר כח, ד]: "את הכבש אחד תעשה בבקר. ואת הכבש השני תעשה בין הערבים". ואחר כך נאמר [בפסוק ז]: "ונסכו רביעית ההין לכבש האחד".

ובפשטות, הפסוק האחרון - "ונסכו רביעית ההין לכבש האחד" מדבר על הכבש השני שבו סיים הכתוב לעיל, ומכל מקום נחלקו תנאים בדבר כדלהלן:

חכמים אומרים: הפסוק "ונסכו רביעית ההין לכבש האחד" מדבר בכבש השני של בין הערבים.

וילמד הכבש של שחרית משל ערבית, כשם שהכבש של ערבית טעון נסכים, אף של שחרית טעון נסכים. ^[9]

אברי התמיד קודמין למנחה שאין לך דבר קודם על המערכה לתמיד של שחר שנאמ' וערך עליה העולה ואמר רבא העולה בלשון ידוע כי היא עולה ראשונה.

מנחה לחביתין שנאמר עולה ומנחה. כלומר אחר העולה מנחה.

חביתין לנסכין. פי' מצאנו שהמנחה קודמת לנסכין שנאמר עולה ומנחה זבח ונסכים והחביתין אע"פ שאינן מנחת זבח הן מנחת כהן שנאמר על מחבת בשמן לפיכך אמר כל ששם מנחה עליה קודמת לנסכין.

נסכין למוספין שנאמר זבח ונסכים כלומר התמיד ועמו נסכין ואחריו המוספין מוספין קודמין לבזיכין דאע"ג דאיכא למימר בזיכין גמרי חק חק מן החביתין כתיב בבזיכין קדש קדשים הוא לה' מאשי ה' חק עולם וכתיב בחביתין והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה חק עולם לה' כליל כשם שקודמין החביתין למוספין כך קודמין הבזיכין. כיון דכתיב בבזיכין ביום השבת ביום השבת ובמוספין אינו כתיב אלא וביום השבת פעם אחת אהני ביום ביום שכתב בבזיכין לאחר:

קטרת של שחר היתה קרבה בין דם לאברים כו' אוקימנא כרבנן כדתנן כל שבעת הימים הוא זורק את הדם ומקטיר את הקטורת ומטיב את הנרות הנה הקטורת בין דם לנרות ומתניתין דהכא לא דקדק לשנותם על הסדר והא דאבא שאול פשוטה היא כדמסדר המערכה אביי משמא דגמרא אליבא דאבא שאול. ותני נרות קודמין לקטורת וקטורת קודמת לאברים הנה הקטורת בין נרות לאברים וקטורת של בין הערבים קריבה בין אברין לנסכין גמר מן הקטורת של שחר מה הקטורת של שחר כתיב בה בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה הנה בבקר בבקר מקטיר ואחר הקטורת [מקטיר אברי] התמיד ומנחתו ונסכו. כך תמיד של בין הערבים אחר הקטורת נסכין ואקשינן כיון שאתה למד תמיד של בין הערבים מתמיד של שחר למוד אותו לכל דבר ותהיה הקטורת קודמת אפילו לאברים ודחינן מי כתיב כאברי הבקר וכנסכו כתיב למנחה ולנסך הקישו ולא לאברים:

ת״ל וערך עליה העולה. דכיון דכתי׳ וערך עליה העולה משמע שהיא תהא ראשונה לקטורת דאי לאורויי אתא שיקטיר עליה עולה ושלמים לכתוב וערך עליה (העולה) אלא ודאי ה״ק שיערוך עליה בתחלה העול׳ הידועה שהיא עולת התמיד. ולישנא דהעלה על עולת התמיד משמ׳ כדאמר הבא העולה ראשונה יש שפי׳ שהיתה ראשונה לכל הקרבנות. וכמאן דאמ׳ במסכת חגיגה עולה שהקריבו במדבר עולת תמיד היתה. אי נמי שהיא היתה ראשונה לכל הקרבנות שנאמר על המזבח בפרשת פנחס.

מנחה לחביתים דכתי׳ עולה ומנחה. פי׳ דלהכי כתב עולה ומנחה ללמדך שתהא מנחת העולה אחר העולה מיד. ואיכא דקשיא ליה ואמאי לא דרשינן נמי מהכא שיקדימו איברים למנחה מדכת׳ עולה קודם מנחה ולמה לי למדרשיה מדכתי׳ וערך עליה העולה. וי״ל דדרש׳ דלעיל עדיפא דאלו מדכתי׳ עולה ומנחה לא שמעי׳ אלא שתקדים למנחה בלחוד ואפשר דקרבנות אחרות קדמי לעולה אבל מדרש׳ דלעיל שמעי׳ שהיא קודמת למנחה ולכל דבר. וכדי שלא נאמר דאיכא מידי דמפסיק בין איברי׳ למנחה כתב רחמנא עולה ומנחה.

ביום ביום לאחר. פי׳ דכי היכי דבבקר בבק׳ משמע להשכים הרבה בבקר הכי נמי משמ׳ ביום ביום להמתין עד שיבא ע״י עצמו של יום. וגבי בזיכין כתי׳ ביום השבת ביום השבת. וכל היכא דנקטי׳ בסוגיין לישנא דבזיכין בעי׳ לומר על סדור הלחם והבזיכין דתרוייהו בחדא עבודה נינהו ואין להפסיק ביניהם.

גמר חק חק מחביתין. פי׳ דבתרוייהו כתיב חק עולם ופרכי׳ אי מהתם גמר ליגמר לכולה מלתא מהתם פי׳ להקדימו אפילו לנסכים ומהדרינן דלהכי אהני ביום ביום לאחר אותו קצת שיהיו נסכים קודמי׳ לבזיכין מיהת.

גרסת מקצת הספרים אי רבנן בין נרות מיבעי ליה אבל רש״י ז״ל גורס בין דם לנרות ופי׳ הוא ז״ל בין דם לגמר הנרות דהיינו קודם שתי נרות. וא״ת אמאי לא אמרינן בין נרות לנרות מיבעי ליה. תירצו בתוספות דכיון דמתני׳ קתני בין דם לאיברים אי נמי בין איברים לנסכים דקתני לקטורת בין שתי עבודות שחלוקות זו מזו אנן נמי נקטינן דם ונרות דהוו שתי עבודות נחלקות דכולהו נרות חדא עבודה היא דשם נרות אחת היא. עוד י״ל דניחא לן למינקט בין דם לנרות ללמד דדם בעי לאקדומי לקטרת ואע״ג דקטורת הוי לפנים משום דמכפר עדיף.

לעולם רבנן ובסדרן לא קא מיירי. פרש״י ז״ל דלא דק תנא בסדורן ובדין הוא דמצינן למימר דאבא שאול הוא אלא דניחא לן לאוקומה כרבנן ולישנא דבסדרן לא קא מיירי אכתי לא מתפרש שפיר. ועוד כיון דקתני היכן היתה קטרת קרבה בתמיד של שחר ובתמיד של בין הערבים היכי אמרי דבסדרן לא מיירי או דלא דייק ביה: ונראה לפרש דאנן ה״ק דתנא דמתני׳ ודאי כרבנן סבירא להו דרבים נינהו מיהו לא נחית השתא לפלוגתא דרבנן ואבא שאול. אלא למימר מאי דהוי דברי הכל כי לד״ה הקטורת של שחר היא בין דם לאיברים דלכולי עלמא הדם קודם לקטורת והקטורת קודמת להקטרת האיברים ובסדרן של רבנן ואבא שאול דמסדרי ?את הקטורת בין נרות לנרות או לאחר כל הנרות לא מיירי וא״ת ולרבנן דסביר׳ להו דדם התמיד קודם לכל הנרות ההוא בבקר בבקר דעצים מאי עבדי ליה. וי״ל דדרשינן ליה כדפריך רב פפא לעיל לאביי אליבא דאבא שאול דשדינן חד אדישון מזבח דקדים לדם התמיד דהכא תלתא והכא תרי וחד שדי׳ על דם התמיד דליקדום לכל הנרות ואע״גב דהכא תרי והכא תרי אפילו הכי מכפר עדיף וסדר מער׳ לרבנן כך היא שני גזירי עצים קודמין לדישון מזבח הפנימי ודישון מזבח הפנימי קודם לדם התמיד ודם התמיד קודם לנרות והטבת חמש נרות קודם לקטורת וקטורת קודמת להטבת שתי נרות והטבת שתי נרות קודם לאיברים כו׳ כדמסיים אבא שאול.

והא דתנן קטורת של בין הערבים היתה קריבה בין איברים למנחת נסכים. אמרי׳ עלה בגמרא מה״מ אמר רבי יוחנן דאמ׳ קרא כמנחת הבקר וכנסכו תעשה מה מנחת הבקר קטורת קודמת לנסכים אף כאן קטורת קודמת לנסכים. ותמיהא מלתא מנא לן דהאי קרא מיירי לענין קטורת דלא איירי בה כלל הא לא בא אלא ללמד שיעשה לתמיד של בין הערבים מנחה ונסכים כדרך שעשה לתמיד של שחר עשירית האיפה ורביעית ההין הניחא למ״ד ילמד שחרית מן ערבית אלא למאן דאמר ילמד ערבית משחרית מאי איכא למימר. וי״ל דאפי׳ למ״ד ילמד ערבית משחרית לאו מהאי קרא גמר לה אלא מגופיה דקרא קמא דאקשינהו וכת׳ את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים ואידך קרא שבסוף הפרש׳ דהדר כתב רחמנא בסוף הפרשה ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כמנחת הבוקר וכנסכו מיותר הוא לדרשא וקים לה דאתא לענין הקטרת דלא איירי בכולה פרשה ואלו בפרשה ואתה תצוה איירי בקטרת של שחר והכא רמז לך שתהא קטורת של ערבית בין איברים לנסכים מה מנחת הבקר קטרת קודמת למנחת נסכים דהא אפי׳ לאיברים קדים. אף מנחת הערב קטורת קודמת לנסכים. ופרכי׳ ונימא כמנחת הבקר לגמרי ותקדום אף לאיברים ומהדרי׳ מי כתי׳ כאיברי הבקר כן יהו איברי ערב וכו׳ פי׳ דהא דכתי׳ קרא כמנחת הבקר וכנסכו תעשה כו׳ ה״ק כשם שמנחת הבוקר מנחת הבוקר וכנסכו סמוכין זה לזה והקטרת קודמת להם כך בערב יהיו סמוכי׳ ותהא הקטורת קודמ׳ להם שאי אפשר שתהא הקטורת באחרונה. הלכך אי בעי קרא לומר שתהא קטורת ערבית קודמת לאיברים הוה ליה למימר כאיברי הבוקר וכמנחתו ונסכו תעשה דהוי משמע שיהו האיברים והמנחה והנסכים סמוכים ללמד שתהא הקטורת קודמת להן. ואפשר דלהאי דרש׳ דר׳ יוחנן קרא הכי מדריש כשתרצה לעשות כעין מנחת הבוקר וכנסכו אז תעשה הקטורת אשה ריח ניחוח לשם אלא שלא מצינו לשון אשה ריח ניחוח על הקטורת לפי׳ הראשון יותר נכון. ואכתי למה ליה למהדר ולמכתב בסוף הפרשה ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. וי״ל דהא אתא למאי דאמרינן במנחות פרק התכלת הקריבו תמיד שחרית יקריבו בין הערבים לא הקריבו שחרית לא יקריבו בין הערבים בד״א בשלא נתחנך המזבח אבל נתחנך המזבח אעפ״י שלא הקריבו שחרית יקריבו בין הערבים. ואמרי׳ מה״מ שאם לא הקריבו שחרית לא יקריבו בין הערבים דאמר קרא את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים שני בין הערבים ולא ראשון בין הערבים דהכי אמר קרא כשתעשה כבש אחד בבקר אז תעשה כבש שני לו בין הערבים ומיירו בתחלת חנוכת המזבח שאין מחנכין אותו אלא בתמיד של שחר דהאי קרא כתיב בפרשת ואתה תצוה בחנכתו דכתיב לעיל וזה אשר תעשה על המזבח אבל כשנתחנך המזבח כבר אע״פ שלא הקריב בשחר יקריבו בין הערבים. דלהכי הדר וכתב רחמנא בפר׳ פנחס האי ואת הכבש השני תעשה בין הערבים שבסוף הפרשה ולא כתיב התם את הכבש אחד תעשה בבקר ותניא בסיפרי פסוק זה למה נאמר והלא כבר נאמר בפרש׳ זו למעלה ואת הכבש השני תעשה בין הערבים לפי שנאמר עמו את הכבש אחד תעשה בבקר יכול שאם לא הקריבו בשחר לא יקריבו בין הערבים ת״ל ואת הכבש השני תעשה בין הערבים מגיד שאעפ״י שלא הקריב של שחר יקריב בין הערבים. ואת הכבש השני האמור בפסוק עליון בפרשת פנחס דריש ליה התם לדרשא אחרי׳ דמשום דכתיב בחנוך המזבח וזה אשר תעשה על המזבח כבשים בני שנה כו'. וכאן הוא אומר זה האשה שומע אני יקריב ד׳ ליום ת״ל את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים שנים הוא מקריב ולא ארבעה וכן פרש״י ז״ל בפרק התכלת. ויש בזה לשון אחר אבל זהו הנכון. הלכך איצטריך למכתב בפרשת ואתה תצוה ללמד על ימי המלואים ולדורות ואצטריך למכתב בפ׳ פנחס קרא קמא ללמד שלא יהו ד׳ וקרא בתרא שאם לא הקריבו שחרית יקריבו בין הערבים.

ת״ר ונסכו רביעית ההין לכבש האחד ילמד שחרית מערבית. פי׳ לענין מנחה ונסכי היין דאלו מנחה ונסכי׳ בשל ערבית כתיבי לפום פשטיה דקרא דלעיל מינה כתי׳ ואת הכבש השני תעשה בין הערבים ועליה כתיב ועשירית האיפה כו׳ ונסכו רביעית ההין וכו'.

כל עבודות שבמקדש אין דבר שבהן קודם לתמיד של שחר שנאמר העולה עולה ראשונה וכן אין לך דבר מתאחר לתמיד של בין הערבים והתמידין צריך שיהו הלוקחין מחזירים אחר המובחר שיהו מוצאים וכן כל המביא קרבן הן של חובה הן של נדבה צריך שהיא מביאה מן המובחר שבעדרו וכדכתי' ממבחר נדריך:

העולה עולה ראשונה כו'. פי' הקונטרס היא תהא ראשונה ואין נראה [דמנא] לן דבתמיד מיירי ועל כן נראה כמו שפי' הקונטרס בפרק תמיד נשחט האמורה ראשונה בפרשת פינחס ששם סדר כל הקרבנות וי"מ ראשונה שאין מחנכין המזבח אלא בתמיד של שחר וי"מ דעולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הואי ואין נראה דהא פלוגתא היא (בחגיגה דף ו.) דאיכא למ"ד עולת ראיה הואי:

העולה עולה ראשונה. ואע"ג דהקטר איברים ופדרים כל הלילה קודם לתמיד סוף עבודה דיממא דאתמול היא ודישון מזבח הפנימי ותרומת הדשן וסידור המערכה אין אלו עבודות בגוף הקרבן:

העולה עולה ראשונה. וא"ת למה לי' קרא דשלמים ששחטן קודם פתיחת ההיכל דפסולין מושחטו פתח אהל מועד תיפוק לי ששחטן קודם תמיד והם לא היו שוחטין תמיד עד שהיו שומעין קול השער הגדול שנפתח כדתנן בתמיד י"ל כשסגרו דלתות ההיכל אחר שנשחט תמיד אי נמי י"ל לא הוה העולה דהכא אלא למצוה כדאמרינן בפרק התכלת (דף מט:) הלכך איצטריך קרא דשלמים דפסולין תימה אמאי לא מפיק מקרא דמלבד עולת הבקר כדמפקינן מיניה בזבחים בפרק כל התדיר (דף פ"ט.) דתמידין קודמין למוספין וכי תימא דקרא דהכא מיירי בנדרים ונדבות דלא קדמי לתמיד של שחר ולא שמעינן להו ממוספין קשה דהא בפ' התכלת מפיק מהעולה דקדמי תמידין למוספין ועוד ק' על ההיא דכל התדיר מדקאמר בסוף הגוזל קמא [קיא.] הביא גזילו עד שלא הביא אשמו יצא מנהני מילי אמר רבא דאמר קרא מלבד איל הכפורים אלא מעתה מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד הכי נמי דמוספין קדמי וכי תימא הכי נמי והא אמר רבא העולה עולה ראשונה ואמאי לא אייתי קרא דמלבד עולת הבקר דמתני' דפרק כל התדיר דמינה מוכח דתמידין קדמי ואומר רבי דמההיא קרא דפרק כל התדיר לא שמעינן אלא עבודת הדם דתמידין קדמי למוספין דכתיב מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה היינו עשיית הדם שהוא עיקר כפרה אבל הקטרה שהיא כתובה למעלה ממלבד עולת הבקר הוה אמינא דהקטרת המוספין קודמת לתמיד דכתיב והקרבתם אשה עולה ריח וגו' ומנחתם וגו' מלבד עולת הבקר דהתם מסתבר טפי דהקטרה שהיא כתובה למעלה ממלבד עולת הבקר תקדם להקטרת אברי התמיד וזריקת דם התמיד תקדם לזריקת דם המוספין והשתא איצטריך קרא דהעולה עולה ראשונה להקדים הקטרת אברי תמיד להקטרת אברי המוספין ולהכי מייתי ליה בהגוזל קמא ובפרק התכלת דמיירי בהקטרה מיהו^א)צ"ל במנחות. במנחה היה לו להביא המשנה עם מילתא דרבא אלא לפי שהמשנה היתה ידועה לכל לא הוצרך להביאה והקשה ה"ר יעקב דאורליינש על תירוץ רבי דהא בלאו קרא דהעולה ידעינן שפיר דהקטרה של תמידין קודם לשל מוספין דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם כדנפקא לן בפרק כל התדיר מקרא דמלבד ואי משום דהקטרה דמוספין כתובה קודם לשל תמידין מה בכך הכי נמי כתיבי מוספי ראש השנה [מקמי] מלבד עולת החדש ואמרינן בפרק כל התדיר דמוספי ראש חדש קדמי ואומר רבי שאין זו קושיא דהא מקרא דהעולה שמעינן שאין לאחר דס"ד שיוכל לאחר הקטרה משום דכתיב מלבד כדמשמע בהגוזל קמא דממלבד דריש לאחר האשם וה"ר יעקב תירץ דאיצטריכו קרא דהעולה וקרא דמלבד דמהעולה שמעינן דתמידין קודמין ומקרא דמלבד שמעינן [בכל דוכתא] דכל תדירי קדמי לשאינו תדיר ואין נראה לה"ר אלחנן דהא לא שמעינן מקרא דמלבד אלא מקרא דכאלה תעשו ליום מפיק ליה רבי אלעזר התם בפ' כל התדיר וא"ת למה הביא במשנה דפרק כל התדיר קרא דמלבד יותר מקרא דהעולה דמיירי בהקטרה לפי' רבי דהא אותה משנה מיירי בהקדמת אברי תמיד שקודמ' לאברי מוסף מדקמפליג התם אח"כ בין אברי חטאת שאינן קודמין לאברי עולה^ב)כמו שקודם דם חטאת. (ובין דם חטאת שיקדם) לדם עולה ולענין תמיד לא מפליג ש"מ דמיירי בין בהקטרה בין בעבודת הדם יש לומר דתנא לא נחית (כולי האי) לפרושי כולי האי אלא שדם התמיד יקדום למוספין והוא הדין הקטרה וא"ת לפי מה שפי' לעיל דתעשו דכתיב גבי מלבד אעבודת הדם הא דדרשינן בפרק כל התדיר מועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה שדם חטאת קודם לדם עולה וקא מסיק יכול תהא קודמת לכל מעשיה והיכי תיקדום לכל מעשיה מועשה הא לא משמע ועשה אלא אעבודת הדם כדפרי' וי"ל דה"פ יכול יקדמו כל מעשה עולה^א)צ"ל של חטאת לכל חטאת דדם עולה יקדים חובה מועשה והקטרה תקדים^ב)צ"ל של חטאת. לכל חטאת אם ירצה ת"ל ופר השני ועוד י"ל דכיון דגלי קרא דועשה שדם חטאת קדים לשל עולה ואשכחן בתמידין הקודמין למוספין שאין חילוק בין עבודת אברים לדם והוא הדין הכא נמי כיון דגלי גלי וקצת קשה לי למאי דאמר בזבחים כיון דגלי גלי לא אמרינן ועוד י"ל דמוהקריב את אשר לחטאת ראשונה^ג)צ"ל דדרשינן. דרשינן (זבחים דף צ.) שיהו כל חטאות קודמות לעולה הבאה עמהם איכא למישמע שיהו כל מעשה חטאות קודמין לשל עולה ואפילו דהקטרה ועוד יש לומר^ד)צ"ל דבכלל. דכלל משמעות דעשיה דקרא דמלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה איתא להקטרה בכלל עבודת הדם כל כמה דליתא קרא לאפוקיה ממשמעותיה וכן במשמעות של ועשה האחד חטאת שהזכרנו למעלה אבל לכך הוצרך לכתוב העולה עולה ראשונה להקדים הקטרת התמיד להקטרת המוסף אע"ג דכתיב מלבד כדי שלא נמעט משם הקטרת התמיד שלא תקדים על ידי שמלבד שכתב אחר הקטרה הוה משמע להקדים הקטרת המוספין ומעתה העולה עולה ראשונה גלי לן הכא שלא נלמוד איחור כמה שיהיה כתב בשום מקום מלבד לבסוף כמו מלבד איל הכפורים כי אין משמעות דמלבד שיהיה לבסוף כל כך פשוט שיהיה איחור שיש לנו לומר שלא נלמוד לזה דגלי ביה הנהו דלא גלי ביה והשתא לא תיקשי כלל מתעשה בבקר ומועשה האחד חטאת אך קשה לרבי למה לי העולה לאקדומי תמידין למוספין כדדרשינן מיניה בפרק התכלת תיפוק לי דבהקטרת תמיד כתיב בבקר ובמוספין כתיב וביום כדאמרינן הכא קטורת קודם לאברים יוקדם דבר שנאמר בו בבקר בבקר לדבר שלא נאמר בו אלא בבקר בלבד וא"כ כיון דלא כתב במוספין אלא וביום וגבי אברי תמיד כתב בבקר על כרחין להקדים בא ותירץ ה"ר אלחנן דס"ד דמוספין קדמי לפי שהן באין לחובת היום אי לא דרשא דהעולה ורבי תירץ דכיון דכתיב העולה עולה ראשונה ושמעינן ליה דקפיד רחמנא אעבודת דם ואהקטרה מהשתא אית לן לאוקמי בבקר דתמיד בהקטרה כמו בשחיטה אבל אי לאו העולה לא הוה מוקמינן בבקר אלא גבי שחיטה ולא הוה ידעינן הקטרה של תמיד אי קדמה דלא קאי בבקר אלא אאברים אבל קשה לרבי על הא דאמרינן בסמוך זבח ונסכים מלמד שהנסכים קודמין למוספין ולמה לי קרא תיפוק לי דגבי נסכים כתיב בבקר דכתיב אשר לעולת הבקר ומנחתם ונסכיהם וגבי מוספין כתב וביום דמשמע לאחר כדפרישית ונראה לרבי לתרץ הא קושיא והא דלעיל דודאי יש לנו להקדים דבר שנאמר בו בבקר בבקר לדבר שלא נאמר בו אלא בבקר בלבד דבבקר שני בא להקדים אבל היכא שלא נאמר אלא בבקר אחד בלבד מצינו למימר שלא בא להקדים למוספין אלא בא לומר שזמן תמיד בבקר ודין מוספין להיות ביום והיינו בשש שעות כדאמרינן בתמיד נשחט ולקבוע זמן אתי ולהכי איצטריך זבח ונסכים ואומר רבי כי מיכן יש ללמוד שמוספין יכולין להיות בבקר מדאיצטריך קרא לנסכים קודמין למוספין הא ליכא קרא מוספין קודמין לנסכים אע"פ שבנסכים כתב בבקר וה"ה תפלת מוסף שיכולה להיות בבקר ואמרינן נמי בע"ז (דף ד:) לא ליצלי איניש צלותא דמוסף ביחיד בריש שתא (אלא) בתלת שעי קמייתא כו' אלמא מותר להקדים ואמרינן בירושלמי בפרק תפלת השחר א"ר יוחנן אני ראיתי ר' ינאי מתפלל בשוקא של ציפורי ומהלך ד' אמות וחוזר ומתפלל של מוספים מיהו עיקר מצותו בשש שעות או בשש ומחצה שהוא עיצומו של יום כדפי' בריש תמיד נשחט ואם לא התפלל יכול להתפלל תפלת מוספין כל היום כדדרשינן בתמורה (דף יד.) (ובפ"ק) [ובפ"ב] דמגילה (דף כ:) מלמד שכל היום כשר למוספין וא"כ אמאי קאמר ר' יוחנן בפרק תפלת השחר (דף כח.) המתפלל תפלת המוספין לאחר שבע נקרא פושע^ה)לפנינו הגי' אר"י ונקרא פושע על ושל מוספין כל היום. ועיין ש"י. אמאי לא קאמר אחר שש כיון שאין מצותו אלא בשש או בשש ומחצה שהוא עיצומו של יום כדמשמע בריש תמיד נשחט י"ל שאין העולם בקיאין בחצי שעה שיוכלו לכוין אותה חצי שעה ולהכי נקט שבע אי נמי חצי שעה היו שוהין להתפלל על הקרבן שיתקבל ברצון אחר שיקריבוהו ומכאן אומר רבי שאין להשהות ביום הכפורים להתפלל תפלת מוספין אחר שבע כיון שמטא תפלת המנחה וזמן מוספין עבר יש לך להקדים תפלת המנחה לתפלת המוספין דא"ר יוחנן בפרק כל התדיר ובתפלת השחר הלכה מתפלל של מנחה ואח"כ של מוספין פי' דאית ליה כרבנן דר' יהודה^ו)צ"ל דאית להו. ואית ליה תדיר קודם כיון שהגיע זמן שניהם ובשעה שביעית איירי כדמוכח בפרק תפלת השחר בשמעתא דעד ולא עד בכלל אבל בירושלמי דפרק תפלת השחר גבי ר' חייא בשם רבי יוחנן תפלת המנחה ותפלת מוסף תפלת המנחה קודמת [הוון בעון מימר] כשאין ביום כדי להתפלל שתיהן אבל יש ביום כדי להתפלל שתיהן תפלת המוספין קודמת ר' נתן בר טובי אפילו יש ביום כדי להתפלל תפלת המנחה קודמת והתנא הקדים תפלת המנחה לתפלת המוספין יצא לשעבר הא לכתחילה לא בדא פתר לה בשלא הגיע זמן תפלה כהדא דר' יהושע בן לוי הוה מפקד לתלמידיו אי הוה לכון אריסטון ומטא יומא [לשית] שעין ועד כדון לא סליקתון הוון מצלין דמנחה עד לא תסקון עד כאן הירושלמי אבל אין התלמוד שלנו סובר כן בברכות דאפילו בזמן מנחה גדולה דהיינו בשעה ז' קאמר דזמן תפלת המנחה קודמת:

איברי תמיד קודמין למנחה שנאמר העולה עולה ראשונה. מיהו אין זה אלא אסמכתא בעלמא דתיפוק ליה שכן מיני דמים קדמי למנחות כדאיתא בפרק כל התדיר (דף פט.) וליכא למימר דקרא לא אתא אלא להכי מטעמא דפרישית:

לעולם רבנן. משום דבפ"ק מוקי אביי לסדר יומא כרבנן מוקי לה הכא כרבנן:

ובסידורא לא מיירי. ובין דם לאברים דנקט לפי סדר עבודות התמיד נקט מילתיה:

מה מנחת הבקר קטורת קודמת לנסכים.^ז)צ"ל דהכי. והכי נמי קודמת לאברים דהא הסדר הקטורת ואברים ומנחה וחביתים ונסכים מ"מ גבי תמיד הערב אין לנו להקדים קטורת לאברים מדלא כתיב כאברי^ח)צ"ל הבקר. התמיד:

כמנחת הבקר כתיב ולא כאברי הבקר. דהכי משמע ואת הכבש השני תעשה והקטרת אברים בין ערבים והדר אמר כמנחת הבקר תעשה לה למנחת הערב להיות מאוחרת לאחר אברים וקטורת כמנחת הבקר ומדשיירינהו לאברים דהוה משתעי בהן בריש קרא דכתיב תעשה בין הערבים הכי משמע דוקא המנחה של ערב תהא מאוחרת^ט)ט) לשל בקר אבל אברי הערב לא יהו מאוחרין^י)צ"ל כשל. לשל בקר דשל בקר אחר קטורת ושל ערב יקדמו לקטורת אלמא קטורת של בין הערבים אחר האברים כך נראה בעיני עיקר. לשון הג"ה רבינו שמואל:

ולא כאברי הבקר. תימה לה"ר יוסף היכי מצינו למימר שיקדמו אברים לקטורת והלא אמרנו לעיל דאברים ופדרים הוכשרו כל הלילה ובעינא נמי למימר לעיל שעבודת לילה הוא ובתמיד נשחט אמרינן קטורת קודם לנרות כו' וא"כ צריך שיהא הקטורת מבעוד יום ופי' דאם שהה האברים עד שאין זמן להקריב שניהם יקריב הקטורת קודם ללילה קודם לנרות ויקריב האברים בלילה:

מוספין קודמין לבזיכין והתניא בזיכין למוספין תנאי היא פי' ומאי דתנן בפירקין דלעיל ובשבת באחד עשר עצמו בתשעה ושנים בדרך שני בזיכי לבונה של לחם הפנים דאלמא עם תמיד של שדחר מקטיר להו ס"ל כמ"ד בזיכין קודמין למוספין:

מני אי רבנן בין דם לנרות מיביא לי' פי' אע"ג דלרבנן בין ה' נרות לב' נרות היתה קריבה האי דנקט בין דם משום דבין הערבים מחלק בגוף התמיד בין איברים לנסכים נקט נמי ברישא בתמיד בין דם אבל מיהו יאמר בין דם לנרות ומתרץ לעולם רבנן היא כדמוכח רישא דקתני מקטיר את הקטורת ומטיב את הנרות ואוקימנה כרבנן ובסדר עבודות לא קמיירי אלא הכל מחלק בגוף התמיד:

בשלמא רבנן האי בתמיד של בין הערבים כתיב אלא לר"מ מ"ט קשיא לי למה משנים רבנן הפסוק ממשמעותו דמוכח בפירוש דמיירי בתמיד של שחר ואע"ג דבתר תמיד של בין הערבים כתיב דהא כתיב בתרי' ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כמנחת הבוקר וכנסכו אלמא קרא קמא בתמיד של שחר כתיב:

בפרש"י בד"ה חוקה כו' למוספין כחביתין עכ"ל ובד"ה ובסידרא לא קמיירי לא דק הס"ד כצ"ל:

תוס' בד"ה העולה כו' דמוספין קבוע להם זמן כו' שתעשו את אלה בעשיית כו' כל התדיר דתמיד קודם כו' לאוכוחי על מלבד איל הכפורים דלא הוי כסף ברישא כו' תיפוק ליה דבתמידין כתיב כו' מחבירו קודם כו' עד שנאמר מלבד עכ"ל כצ"ל:

בד"ה נסכים למוספין כו' אמאי לא קאמר טעמא יוקדם כו' כדי ליישב אותו אפי' למ"ד בזיכין כו' אלמא דלא משמע ליה ביום לאחר כו' עכ"ל דבריהם צריכין עיון דהא למ"ד נמי בזיכין קודמין למוספין אהני ליה ביום ביום לאחרו מנסכים כדמסיק אלא דלענין בזיכין קודמין למוספין מפקא ליה מהך דרשה משום ג"ש דחוקה חוקה ואפשר לומר דודאי ג"ש דחוקה חוקה מפקא לן מכולה דרשא דביום ביום לאחר ולא קאמר דלהכי אהני ביום ביום לאחר דסמיך אקרא דזבח ונסכים שלא יפסיק בזיכין בין זבח לנסכים מיהו ק"ק דא"נ דלא משמע ליה ביום ביום לאחר מ"מ בבקר משמע ליה שפיר ואכתי תקשי לימא טעמא דהכא בנסכים כתיב בבקר ובמוספין לא כתיב בבקר וצ"ע:

רש"י ד"ה שום מנחה. דכתיב בה (ויקרא ו׳:י״ג) עשירית האיפה סולת מנחה תמיד. כצ"ל:

רש"י ד"ה ביום. ביום השבת ביום השבת יערכנו. כצ"ל:

רש"י ד"ה ונסכו רביעית. ולימד כו' נסכים ומהו האחד כו'. כצ"ל:

תד"ה נסכים. ובלא"ה איצטריך כו' לדרשה אחריתי כו'. כצ"ל:

ונסכים למוספים זבח ונסכים כלומר דאין להפסיק בקרבן א' ביניהן וק"ל הא אמרינן בפ"ד דמנחות (דף מ"ד) ומנחתה ונסכיה הבא מנחה ואח"כ הבא נסכים ר"א זבח ונסכים הבא זבח ואח"כ הבא נסכים וקא' דמנחתם ונסכיהם מבעי ליה דאפי' בלילה ואפי' למחר וזבח ונסכים מבעי ליה לכדזעירי דאמר אין הנסכים מתקדשין אלא בשחיטת הזבח ומסקינן אלא ה"ט דרבנן דכתיב עולה ומנחה ורבי נמי ה"נ עולה ומנחה ומסקנא דשמעתא בבאין עם הזבח דכ"ע לא פליגי דמנחה ואח"כ נסכים כי פליגי בבאים בפני עצמן דרבנן סברי באין בפ"ע כבאים עם הזבח דמי ורבי התם הוא איידי דאתחיל באכילה גמר לה לכולי מילתא דאכילה אבל בפני עצמן נסכים עדיפי הואיל דמתאמרה שירה עליה והשתא סוגין דהכא ניחא לפי מסקנא דהתם בהא דמנחה קודמת לנסכים דהא כתיב עולה ומנחה אבל בהא דמייתי לנסכים קודם למוספין מדכתיב זבח ונסכים קשה הא מבעי ליה לכדזעירי דאין הנסכים מתקדשין אלא בשחיטת הזבח:

ילמד שחרית משל ערבית וכו' עמ"ש הרב דת ודין פ' עקב ובס' בני דוד ה' תמידין ומה שכתבתי אני בעניי בס' הקטן דברים אחדים דף כ"ג ע"ג בסייעתא דשמיא ע"ש: