|
אשה ובתה הגדרה[1] - אסור לאדם לבוא על בת אשתו, בתה ובת בתה, וכן על אם אשתו, אם אמה ואם אביה האיסורבת אשתואסור לאדם לבוא על בת אשתו, שנאמר: עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה (ויקרא יח יז), ונמנה איסור זה במנין הלאוין (ספר המצוות לא תעשה שלז; סמ"ג לאוין קא; חינוך רג). חמותובחמותו נאמר: וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אִשָּׁה וְאֶת אִמָּהּ זִמָּה הִיא בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ וְאֶתְהֶן (ויקרא כ יד), ולמדנו בגזרה שוה "זמה, זמה" מהנאמר באזהרת אשה ובתה: שַׁאֲרָה הֵנָּה זִמָּה הִיא (שם יח יז), שאף בה יש איסור לאו (סנהדרין עה ב). ומכל מקום אין איסור חמותו נמנה ללאו מיוחד, אלא הוא נכלל בכלל אשה ובתה, שאסרה תורה לישא אשה ובתה, בין שנשא האם ראשונה ובין שנשא הבת ראשונה (ספר המצוות שם), והגזרה שוה באה להורות שזוהי משמעות הכתוב של אשה ובתה (לב שמח שם שורש ב); ויש שמנו איסור חמותו ללאו מיוחד במנין המצוות (יראים השלם טו). העונשבא על אשה ובתה והיו מזידים, חייבים כרת, שנאמר בסוף הפרשה: כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם (ויקרא יח כט). ואם התרו בהם חייבים שרפה, שנאמר בחמותו: בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ וְאֶתְהֶן (שם כ יד), ובבת אשתו למדנו בגזרה שוה "זמה, זמה" מחמותו שאף היא בשרפה (סנהדרין עה א; רמב"ם איסורי ביאה א ה). היו שוגגים חייבים חטאת (משנה כריתות ב א; רמב"ם שגגות א ד)[2]. עריות נוספות שבכלל איסור זהאף בת בן אשתו ובת בת אשתו הן בכלל העריות, שנאמר: אֶת בַּת בְּנָהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ לֹא תִקַּח לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ (ויקרא יח יז), ונמנו במנין המצוות בלאוין מיוחדים (ספר המצוות לא תעשה שלח-שלט; סמ"ג לאוין קב-קג; חינוך רד-רה). וכן אם אם אשתו, היינו אם חמותו, ואם אבי אשתו, היינו אם חמיו, הן בכלל העריות, ואף על פי שלא נזכרו בפירוש בתורה, לא באזהרה ולא בעונש, למדנו בגזרה שוה "זמה, זמה": מה זמה האמורה באשה ובתה שלשה דורות למטה - בת בנה ובת בתה - אסורות, אף זמה האמורה באשה ואמה שלשה דורות למעלה אסורות, מכאן שאם חמותו ואם חמיו אסורות כחמותו (סנהדרין עה ב), ולא נמנו בלאוין מיוחדים, לפי שנכללו בכלל בתה ובת בנה ובת בתה, שאסרה תורה שלא לישא אשה ובת בנה ובת בתה, בין שנשא האשה ראשונה ובין שנשא בת הבן או בת הבת ראשונה (לב שמח שורש ב); ויש שמנו אם חמותו ואם חמיו בלאוין מיוחדים (יראים השלם טז-יז). נמצא ששש עריות הן בכלל אשה ובתה: אמה; ואם אמה; ואם אביה; ובתה; ובת בתה ובת בנה (סנהדרין עה א; רמב"ם איסורי ביאה ב ז). העונש על העריות הנוספות אף הבא על בת בנה ובת בתה במזיד חייבים כרת, שהרי אף הן כתובות בפרשת עריות, ובהתראה חייבים שרפה, מאותו הלימוד של "זמה, זמה" שלמדנו שרפה לבת אשתו, ובשוגג חייבים חטאת (משנה כריתות ב א, ורש"י ד"ה אשה ובתה, ושיטה מקובצת שם; רמב"ם שגגות א ד). וכן הבא על אם חמותו ואם חמיו חייבים שרפה מגזרה שוה של "זמה, זמה", שכשם שבאשה ובתה שלשה דורות למטה בכלל, אף באשה ואמה שלשה דורות למעלה בכלל (סנהדרין שם); ויש שלמדו שרפה לאם חמותו ממה שנאמר: בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ וְאֶתְהֶן (ויקרא כ יד), ש"אתהן" משמעו שתי אמהות, כגון שלקח אשה ואמה ואם אמה, ששתי האמהות בשרפה (אביי לדעת רבי עקיבא בסנהדרין עו ב). כשיש באשה אחת מספר איסוריםהיה נשוי שלש נשים, ובא בשוגג על אשה שהיא אמה של אחת מהן ואם אמה של שניה ואם אביה של שלישית, נחלקו תנאים בדבר:
אם אוסר אשתו עליובא על את חמותו אחר שנשא את אשתו, נחלקו תנאים בדבר:
זמן תחילת האיסורנחלקו ראשונים מאימתי נאסר אדם בקרובותיה של אשתו:
אחר גירושיןאף אחר שגירש את אשתו, קרובותיה אסורות (רמב"ם איסורי ביאה ב ז), ולא עוד אלא אפילו גירש את אשתו והולידה אחר כך בת, שבשעה שהיתה אשתו לא היתה הבת, ובשעה שנולדה הבת לא היתה אשתו, הרי היא בת אשתו וחייב עליה (אחיעזר א יא). אחר מיתת אשתוחמותוחמותו אסורה עליו אף לאחר מיתת אשתו (יבמות צד ב), ונחלקו ראשונים:
ונחלקו תנאים אם יש בהם מיתת בית דין:
אף להלכה נחלקו ראשונים: יש פוסקים כדעה הראשונה (רא"ש יבמות יא ב, בשם רבנו חננאל); ויש פוסקים כדעה השניה (רמב"ם איסורי ביאה ב ח; רא"ש שם, בשם יש פוסקין). בת אשתובבת אשתו לאחר מיתת אשתו, נחלקו ראשונים:
שאר העריותאם חמותו ואם חמיו לאחר מיתת אשתו, דינן כחמותו, ואף הסוברים שבחמותו לאחר מיתת אשתו האיסור הוא משום אָרוּר שֹׁכֵב עִם חֹתַנְתּוֹ (ראה לעיל), אף אם חמותו ואם חמיו בכלל חותנתו הן (רמב"ן ורשב"א יבמות צט ב). בת בנה של אשתו ובת בתה לאחר מיתת אשתו, דינן כבת אשתו (רמב"ן ורשב"א שם). בזנותאנס אשה או פיתה אותה, אינו נאסר מן התורה בעריות הללו, שנאמר בהן: לֹא תִקַּח (ויקרא יח יז), אֲשֶׁר יִקַּח (שם כ יד), דרך ליקוחין אסרה תורה (יבמות צז א), שאם היתה הראשונה לקוחתו - חייב על השניה, שבשניה אי אפשר לומר ליקוחין, שהרי אין קדושין תופסים בה, אחרי שלקח את הראשונה (רש"י שם ד"ה דרך ליקוחין)[4]. אבל חכמים אסרו על מי שבא על אשה בזנות לישא את אמה ואת בתה כל זמן שהיא קיימת, מפני שהיא באה לבקר אותן, ואפשר שיבוא עליה מפני שלבו גס בה, ועכשיו היא כבר עליו בכרת (רמב"ם איסורי ביאה ב יא, ומגיד משנה שם, על פי יבמות כו א). ונחלקו ראשונים בשאר העריות:
היו שניהם שוגגים או אנוסים, נחלקו אחרונים:
הנחשד על האשהאף הנחשד על האשה אסור בקרובותיה עד שתמות (יבמות צז א; רמב"ם איסורי ביאה ב יא), ולא אסרו אלא לכתחילה, אבל אם נשא לא יוציא (תוספתא יבמות (ליברמן) ד ה; רמב"ם שם), ואפילו ודאי בא עליה (רמב"ם שם). ואם היא רגילה לבקר את אשתו - וקשה להפריש את הנחשדת משם (ט"ז אה"ע טו ס"ק יט) - נחלקו הדעות:
בבן-נחאם חמיו וכן בת בן אשתו מותרות לדברי הכל לבן נח, לפי שאין קורבת אב לבני נח (רמ"ה סנהדרין נח א). ובשאר העריות האסורות משום אשה ובתה נחלקו ראשונים:
בגרגר שנשא אשה ובתה בגיותן ונתגיירו עמו, מן התורה מותר בהן, שגר שנתגייר כקטן שנולד (ראה בערך גר), אבל חכמים אסרו בת אשתו לגר, ואמרו שכונס אחת ומוציא אחת (יבמות צח ב, ורש"י ד"ה נשא), שמא יחליפו בישראל ויאמרו שגם בישראל בת אשתו מותרת (רש"י שם ד"ה כונס; רמב"ן שם), וכל שכן לסוברים שבבן נח אשה ובתה אסורה (ראה לעיל), שיש לחוש שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה (רמ"ה סנהדרין נח א)[7]. ישראל שנשא גיורת ובתהוכן ישראל שנשא גיורת ובתה הגיורת, מקיים אחת מהן ומגרש את השניה (רש"י סנהדרין נח א ד"ה נשא, בפירוש השני; רמב"ם איסורי ביאה יד טו; מאירי יבמות צח ב; טוש"ע יו"ד רסט ה)[8]. נשיאת חמותו לאחר מיתת אשתוגר שמתה אשתו שנשא בגיותו, או ישראל שהיה נשוי לגיורת ומתה, נחלקו תנאים אם מותר לישא את חמותו:
נשיאת בת אשתו לאחר מיתתהבבת אשתו גיורת אחר מיתת אשתו, נחלקו ראשונים:
נכדת וסבת אשתובת בת אשתו וכן אם חמותו אסורות לגר כמו אשה ובתה, אלא כונס אחת ומוציא אחת (תוספות יבמות צח ב ד"ה אשה; רמב"ן שם), ולאחר מיתת אשתו תלוי במחלוקת הראשונים בבת אשתו (ראה לעיל). אבל בת בן אשתו וכן אם חמיו, אם כנס לא יוציא, שהרי אין לגזור משום שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה, שאף בן נח מותר בה, שאין לו קורבת אב (ראה לעיל), וגם אין לגזור שמא יחליפו בישראל, שהכל יודעים שאין קורבת אב לבן נח, ולא יבואו להתיר בישראל (רמב"ן יבמות צח ב), ומכל מקום מצדדים הראשונים שלכתחילה לא יכנוס (תוספות שם ד"ה אשה). שניותהדור שלמטה מערוה דאורייתא באשה ובתה, וכן הדור שלמעלה באשה ואמה, גזרו חכמים בתורת שניות (ראה בערכו), ולכן בת בן בנה של אשתו או בת בת בנה, וכל העריות מהדור הזה למעלה או למטה, אסורות משום שניות (יבמות כב א; רמב"ם אישות א ו; טוש"ע אה"ע טו טו). נסתפקו בגמרא אם גזרו גם בבת בן בן בנה של אשתו ואם אם אם חמיו עד למעלה ולמטה בכל הדורות, או בשניות בלבד (יבמות שם), ונחלקו ראשונים: יש פוסקים להיתר (רמב"ם שם; שו"ע שם, בשמו); ויש פוסקים לאיסור (רא"ש יבמות ב א, בשם הרי"ף וספר חפץ; שו"ע שם). אשת חמיואשת חמיו מותרת (יבמות כא ב), ומצינו שדוד נשא את רצפה בת איה שהיתה אשת חמיו, שנאמר: וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ (שמואל ב יב ח. ירושלמי יבמות ב ד). ומכל מקום כתבו בירושלמי שאסרו חכמים לישא אשת חמיו מפני מראית העין (ירושלמי שם), שהיא נראית כחמותו (שו"ת מהרי"ל פא; בית יוסף אה"ע טו כד), או מפני שהיא נראית כאשת אביו (נודע ביהודה קמא אה"ע כו), ואין האיסור בגדר שניות לעריות, אלא משום מראית העין (שיירי קרבן שם; חתם סופר אה"ע ח"א לח-לט), ששניות איסורן הוא בתורת גדר לערוה שלא יבואו לפגוע בערוה עצמה, ומראית העין ענינה שיבואו לטעות ולחשוב שזו עצמה היא ערוה (חתם סופר שם לט), ולא גזרו משום שניות, לפי שלא גזרו עליהן כשהקורבה לא באה לו עד שהיו שתי פעמים קדושין, שמשקידש הוא את אשתו נתקרב חמיו אצלו, ועדיין אשת חמיו רחוקה לו כל זמן שלא קידשה חמיו (רש"י יבמות כא ב ד"ה הא אשת). ולהלכה נחלקו ראשונים:
לדעה השניה, מכל מקום אם עבר ונשא - אין כופים אותו להוציא, אף על פי שבשניות מוציא אף בדיעבד (ראה בערך שניות), שמשום מראית העין קל איסורו משניות (שיירי קרבן שם; צמח צדק הקדמון מ); ויש מחמירים להוציא אף בדיעבד (ים של שלמה יבמות ב ה, על פי הנימוקי יוסף שם). לאחר מיתת אשתוגם לדעה האוסרת, יש מצדדים להתירה לאחר מיתת אשתו, כיון שהוקל האיסור של חמותו שאין בה איסור שרפה (ראה לעיל), כשם שמתירים לגר מטעם זה [ראה לעיל] (נודע ביהודה קמא אה"ע כו; חתם סופר אה"ע ח"א לח)[9]. פילגש חמיובפילגש חמיו נחלקו אחרונים: יש אוסרים, משום מראית עין (קרבן נתנאל יבמות ב א אות ד, בשם כנסת הגדולה); ויש מתירים (ישועות יעקב אה"ע טו). הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
