ברש"י "דאשמועינן רבותא דאע"ג דמודה במקצת פטור הואיל ואינו תובעו" לכאו' אינו מובן, הרי למרות שיש רבותא לגבי תוקף "הפה שאסר", לגבי עצם הדין יש חידוש פחות, שהרי יש כאן יותר "מה לי לשקר" שכן מפסיד ממון, לא כמו מתי שכופר בכל ולמרות ש"מה לו לשקר", גם מה לו לא לשקר.