מדוע הרבה רבי יהודה הנשיא להשתמש במלים הארמיות שבמשנה, מילים להן חלופה עברית מצויה ופשוטה, כמו המילה 'לאלתר' = מיד, על המקום, או דלוסקמא= קופסה, תיבה, או חפיסה= צרור ?
בכל מסכת ברכות למשל יש רק מלים ארמיות בודדות, מה ראה א"כ כאן להשתמש בכל המלים הארמיות הללו ?