אֲמַר לֵיהּ רַב פַּפָּא לְרָבָא: אֵימָא מֵעוֹשֶׁק הוּא דַּהֲדַר קְרָא! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁנָּטְלוּ מִמֶּנּוּ וְחָזְרוּ וְהִפְקִידוּ אֶצְלוֹ.

אִי הָכִי תְּשׂוּמֶת יָד נַמִי לִיהַדְרֵיהּ, וְלוֹקְמֵיהּ כְּגוֹן שֶׁנְּטָלוֹ הֵימֶנּוּ וְחָזַר וְהִפְקִידוֹ אֶצְלוֹ. אִי אֲהַדְרֵיהּ קְרָא – לָא תְּיוּבְתָּא וְלָא סַיְיעָתָא, הָשְׁתָּא דְּלָא אֲהַדְרֵיהּ קְרָא – מְסַיַּיע לֵיהּ.

אפשר לתרץ פשוט יותר. שבעושק, שייך יותר שיקח ויחזיר, פועל שממשיך לעבוד מעבר ליום אחד. בתשומת יד אין עניין לקחת ולהחזיר. שכיח יותר שזה חד פעמי.