סנהדרין יח.ופרשת שמות.
קש -קישוט - ואמת. שמות.

א. איסוף.
קְשֹׁט עַצְמְךָ .. והקשר לפרשת ''שמות''
''וַיָּ֥פֶץ הָעָ֖ם בְּכׇל⁠־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לְקֹשֵׁ֥שׁ קַ֖שׁ לַתֶּֽבֶן׃''. (שמות ה׳:י״ב).

רש''י במקום כתב: תקוששו – התלקטו ואספו יחד כמו לקושש'', =לאסוף.
וברש''י שם "קש – לשון ליקוט, על שם שדבר המתפזר הוא, וצריך לקוששו,
הוא קרוי קש בשאר מקומות."
[היינו ששם העצם נגזר מהפועל. ולא הפוך -הפועל משם העצם.]

סילוק.
אולם לפירוש זה של ''ליקוט '' מה הקשר ואיך משתמע מכאן ''קישוט'' ?
אלא אם נפרש כרשבם שאינו מלשון איסוף, אלא מלשון
''הסרה וסילוק''.
רשבם בב''ב ס: ''תקוששו – 'הסר' קש מבין עיניך תחלה כמו לקושש קש (שמות ה) כלומר קשוט עצמך.''

ב. היקש.
אבל רש''י בשמות מביא פירוש נוסף : ולפיו הקשר ברור לקישוט ותיקון.
''קשוט עצמך ואח״כ קשוט אחרים עשו שניהם לשון היקש
אדם המשווה עצמו ומיישר דרכו.''
היינו שהוא מלשון 'היקש' והשוואה. ולא מלשון קש ואסיפתה.
והמשמעות השווה אותך לאחרים. ודרוש ממך - מה שאתה דורש מהזולת.

וע''כ נסובה הגמרא שלמדנו בסנהדרין יח :
כֹּהֵן גָּדוֹל דָּן פְּשִׁיטָא דָּנִין אוֹתוֹ אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ הָא נָמֵי פְּשִׁיטָא אִי לָא דָּיְינִינַן לֵיהּ אִיהוּ הֵיכִי דָּיֵין וְהָכְתִיב הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ .
וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ קְשֹׁט עַצְמְךָ וְאַחַר כָּךְ קְשֹׁט אֲחֵרִים.

ג.
גם בפסוק בצפניה ב' א.
הִֽתְקוֹשְׁשׁ֖וּ וָק֑וֹשּׁוּ הַגּ֖וֹי לֹ֥א נִכְסָֽף׃

לדעת הרוב הכוונה היא ל ''אסוף''.
אבל איך בדיוק זה מובן מהמילים -או מה שורש המילים . בכך נחלקו המפרשים.
* לרש''י כנייל : התקוששו – התלקטו ואספו יחד כמו לקושש קש.

לאב''ע - תוכחה.
לאב''ע אינו קשור לקש ולא לליקוט לסילוק או השוואה. אלא הוא במובן
של ויכוח ותוכחה,
וז''ל- ''תקוששו – הטעם התווכחו והוכיחו.''
היינו קודם הוכח את עצמך ואח''כ תוכל להוכיח אחרים.
[לא ברור מאיזה שורש ,ולמה הוא מדמהו]

ד. קושטא.
מחפש אמת ?
ובחסידות האימרה קיבלה משמעות נוספת .
"קשוט עצמך", אומר רבי ברוך, איננו מלשון קישוט, אלא מלשון "אמת", וכפי שהיא נקראת בלשון ארמית "קושטא" (שבת קד, א).
ראשית חפש וקבע אותה אצלך, ורק אח''כ הינך מורשה לחפשנה אצל אחרים.