רמב״ם הל׳ עדות פרק כ׳ הל׳ ז׳:

"עדים שהעידו על איש טרפה שהרג והוזמו אין נהרגין. שאפילו הרגוהו בידיהן אין נהרגין לפי שהוא טרפה. וכן העדים שהיו טרפה והעידו בדבר שחייבין עליו מיתת בית דין והוזמו אין נהרגין. שאם יוזמו זוממיהן אין זוממיהן נהרגין שלא הזימו אלא טרפה."

משמע שמקבלים עדות על/מ טריפה. רק במקרה שהוזמו אינן נהרגין.

רמב״ם הל׳ רוצח ושמוה״נ פרק ב׳ הל׳ ט׳:

"אדם טריפה שהרג את הנפש נהרג שנאמר ובערת הרע מקרבך. והוא שיהרוג בפני בית דין אבל בפני עדים פטור שמא יזומו ואם הוזמו אינן נהרגין שהרי לא זממו אלא להרוג טריפה וכל עדות שאינה ראוי להזמה אינה עדות בדיני נפשות"

משמע שלא מקבלין עדות בכלל אם א״א לקיים כאשר זמם.

אני רואה סתירה זו בדברי רבא עצמו גם בגמרא שלנו:

״שלא בפני ב"ד פטור דהויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה וכל עדות שאי אתה יכול להזימה לא שמה עדות״. ואז הוא אומר: ״ואמר רבא עדים שהעידו בטריפה והוזמו אין נהרגין״. משמע שאנחנו מקבלים את העדות רק אינם נהרגים במקרה של הזמה...