אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים עָשׂוּ בֵּית דִּין שֶׁל מַטָּה וְהִסְכִּימוּ בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה עַל יָדָם...
א. מדוע היה צורך בהסכמה זו בדברים אלו, וכי רבנן לא יכלו לתקן שלש תקנות אלה בלי הסכמה מיוחדת משמיא ? וכי יש תוקף כמו דאורייתא ל'הסכמות' אלו ?
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הוֹפִיעַ רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ...
ב. הלא יצאה בת קול ואמרה הוה ליה למימר ולא רוח הקדש, ועוד, בתי מדרשות הוה ליה למימר ולא סתם 'מקומות' ?