מדוע מציינת הגמרא (ע"ז ח. שבת כח: חולין ס.) שהשור שהקריב אדם הראשון היה 'מַקְרִן מַפְרִיס' – היינו שקרניו יצאו לפני פרסותיו (שיצא מהאדמה בבריאת העולם, ראשו תחילה, עם קרניו ואח"כ שאר גופו) ולפי ר' יהודה שהיה שור 'חד קרן'?
כבר מובאים תירוצים כגון במהרש"א ובבן יהוידע.
נלע"ד בס"ד לתרץ ע"פ מסכת עבודה זרה (ח.) שמסופר מדוע הקריב את הקרבן, כי כשראה שמתחיל להחשיך, חשב שהוא עומד למות ובכה והתפלל כל הלילה. כשראה שהגיע הבוקר, הבין שזה דרכו של עולם וכהודאה לה' הקריב את השור הזה.
על אף שהיום מתחיל מהערב שנאמר '... וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר..', אדה"ר נברא באור היום כדברי המדרש (ויקרא רבה אמור פרשה כט א) ולא ראה את הלילה שקדם לו. מסיבה זאת נבהל מהחשיכה הראשונה שראה בחייו וכשהבין שזה דרכו של עולם, הביא קרבן שגם יצירתו שונה מהרגיל והקרניים קדמו לפרסות ובכך הקרבן יזכיר את הדבר שחשש ממנו. כעין זה מצינו בספר שמואל בסרני פלישתים שהביאו מנחה עם ארון ה' "חֲמִשָּׁה טְחֹרֵי זָהָב" (שמו"א ו ד) מעין המכה שהוכו קודם ע"י ה'.
מאותה סיבה סובר ר' יהודה בשם שמואל שאדה"ר הקריב שור 'חד קרן' כי חששו נבע מיום יוצא דופן שהיה (מבחינתו) ללא הלילה המקדים, לכן הביא שור יוצא דופן שיש לו רק קרן אחת במקום שתים כרגיל.