כריתות דף ו:

"אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אַחַד עָשָׂר סַמְמָנִין נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי אָמַר רַב הוּנָא מַאי קְרָאָה קַח לְךָ סַמִּים תְּרֵי נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה הָא חַמְשָׁה וְסַמִּים אַחֲרִינֵי חַמְשָׁה הָא עַשְׂרָה וּלְבוֹנָה זַכָּה חַד הָא חַד סְרֵי
וְאֵימָא סַמִּים כָּלַל נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה פָּרַט סַמִּים חָזַר וְכָלַל כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ דָּבָר שֶׁקִּיטֵּר וְעוֹלֶה וְרֵיחוֹ נוֹדֵף אַף כׇּל דָּבָר שֶׁקִּיטֵּר וְעוֹלֶה וְרֵיחוֹ נוֹדֵף
וְכִי תֵימָא אִם כֵּן לִכְתּוֹב קְרָא חַד פְּרָטָא לָאיִי מִיצְרָךְ צְרִיכִי דְּאִי כְּתַב נָטָף הֲוָה אָמֵינָא מִין אִילָן אִין אֲבָל גִּידּוּלֵי קַרְקַע לָא מִשּׁוּם הָכִי כְּתַב וּשְׁחֵלֶת וְאִי כְּתַב וּשְׁחֵלֶת הֲוָה אָמֵינָא גִּידּוּלֵי קַרְקַע אִין אֲבָל מִין אִילָן אֵימָא לָא מִשּׁוּם הָכִי כְּתַב נָטָף
וְחֶלְבְּנָה לְגוּפֵיהּ אֲתָא מִפְּנֵי שֶׁרֵיחָהּ רַע אִם כֵּן מִקַּח לְךָ נָפְקָא לֵיהּ"

הגמרא שואלת: מי אמר שדורשים מסגנון הפסוק שיש י"א סממנים? אליו זה בא ללמד שאפשר להקטיר מה שרוצים כל עוד שזה עומד בקריטריונים (העשן לא מתפזר וריחו נודף), ואין מנין לסממנים? הרי יש כאן כלל ופרט וכלל, וזה נראה שזה מה שדורשים כאן.

אומרת הגמרא: ואל תבוא ותפיל את ה"כלל ופרט וכלל" בטענה שיש כאן כמה דוגמאות לא הכרחיות (וראיתי במתיבתא שיש כאן דבר חידוש - שברגע שיש משהו מיותר - אי אפשר ללמוד "כלל ופרט וכלל"), כי כל דוגמא נחוצה.

ואז הגמרא מתרצת שיש עוד צמד מילים מיותרות "קח לך" ומהם יש את הכלל ופרט וכלל, ומזה שיש מילה "סמים" מיותרת דורשים שיש י"א סממנים וגם לומדים את הכלל ופרט וכלל - וכל מה שעונה על הקריטריונים - מותר להקטיר.

השאלה שלי היא: הרי איך הכלל ופרט וכלל עומד, הרי בסוף יש כאן מילה לא נחוצה "סמים".