סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הָתָם הוּא דְּלָא כִּי אוֹרְחֵיהּ קָמְחַשֵּׁב
אֲבָל הָכָא דִּבְהַאי כִּי אוֹרְחֵיהּ קָמְחַשֵּׁב וּבְהַאי כִּי אוֹרְחֵיהּ קָא מְחַשֵּׁב אֵימָא לִצְטָרֵף קָא מַשְׁמַע לַן.

דיבור או מחשבה.
כידוע יש בכך מחלוקת הראשונים אם די במחשבה לפגל ,
או צריך שיוציא בשפתיו.
-----------
ומצאנו לעיל בזבחים שגם במחשבה להלכה אפשר שיש שני סוגים.
מחשבה חמורה ומחשבה קלה.

סיווג השפה - להלכה.
א.
הסיני מהרהר בסינית?
האם יש הבדל בין הרהור בדברי תורה בלשוה''ק או בסינית..

גמרתנו זבחים ק''ב - מביאה את דברי רב,.. שרבי אלעזר בן רבי
שמעון אמר הלכות אלו בבית הכסא, שהוא מקום שבו אסור ללמוד דברי תורה. .. ומשיבה: "לאונסו שאני".

ובמפרשים י''א שגם דיבר במרחץ, וי''א שרק הרהר ולאחר מכן
אמרם בבית המדרש.
ירדנו, איפוא, מדרגת דיבור החמורה, לדרגת הרהור הקלה הימנה. ברם,
עדיין גם הרהור בדברי תורה אסור בבית הכסא!

ב.
ההרהור, מהו?
ובכן, לצורך הבנת העניין חודר הגאון רבי אפרים בורדיאנסקי זצ"ל
לעומקו של ההרהור.
הבה נהרהרה, הרהור מהו? באיזו שפה אדם מהרהר.

נדמה, כי הרוסי מהרהר ברוסית והסיני מהרהר בסינית ואין בהם הבדל.

אפס, כאשר נהרהר בהרהורינו נגלה, כי רבים מן ההרהורים הם כמו חלום, בו אנו מדמיינים את ההתרחשות, ולא מדברים אותה, כך, כאשר אדם מהרהר אודות בית, חפץ או דבר מה אחר,
הוא כאילו בוחן אותו [בתמונה] מכל צדדיו, אך לא מדבר עם עצמו אודותיו.

שני סוגי הרהורים, במילים [מילולית] ובמחשבות [חזותית] לפנינו, איפוא, שני סוגי הרהורים. הרהור בתיבות, באותיות ובמילים, והרהור על ידי מחשבות נטולות מילים.

ג. מחשבה מותרת ומחשבה אסורה.
ואפשר שאיסור התורה להרהר במקומות המטונפים, אינו
אלא על ההרהור הדומה לדיבור,
היינו, הרהור במילים, אך מן התורה אין איסור להרהר בדברי תורה ללא מילים,
ורבנן הם אשר הטילו איסור זה משום כבוד התורה.

יתכן שרבי אלעזר בן רבי שמעון הרהר - הרהור של מחשבות,
ובאופן כזה שאיסורו מדרבנן בלבד.
"לאונסו שאני" - לאדם השקוע בתורה ואינו מסוגל להיבדל הימנה
במחשבותיו, לא חלה תקנתם לאיסור.
"משכנות אפרים" סימן י"ח,

תמצית ממאורות הדף זבחים ק''ב.
[מ''מ לגבי פיגול לא נראה שיהיה בהם הבדל כדי לפגל, שבפסוק נאמר
"לא ייחשב לו" ואין בדווקא שיהיו בדיבורים.].
ככלל - על פלאי הדיבור השפה - ראה כאן