דָרֵשׁ רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי אִילְעַאי אֵלּוּ שְׁנֵי עוֹלָמוֹת שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶחָד בְּהֵי וְאֶחָד בְּיוֹד וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם הָעוֹלָם הַבָּא בְּיוֹד וְהָעוֹלָם הַזֶּה בְּהֵי אִם הָעוֹלָם הַזֶּה בְּיוֹד וְהָעוֹלָם הַבָּא בְּהֵי
כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם אַל תִּקְרֵי בְּהִבָּרְאָם אֶלָּא בְּהֵי בְּרָאָם
וּמִפְּנֵי מָה נִבְרָא הָעוֹלָם הַזֶּה בְּהֵי מִפְּנֵי שֶׁדּוֹמֶה לְאַכְסַדְרָה שֶׁכׇּל הָרוֹצֶה לָצֵאת יָצָא וּמַאי טַעְמָא תַּלְיָא כַּרְעֵיהּ דְּאִי הָדַר בִּתְשׁוּבָה מְעַיְּילִי לֵיהּ
וְלִיעַיֵּיל בְּהָךְ לָא מִסְתַּיְּיעָא מִילְּתָא כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מַאי דִּכְתִיב אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן בָּא לִטָּהֵר מְסַיְּיעִין אוֹתוֹ בָּא לִטַּמֵּא פּוֹתְחִין לוֹ וּמַאי טַעְמָא אִית לֵיהּ תָּאגָא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם חוֹזֵר אֲנִי קוֹשֵׁר לוֹ קֶשֶׁר
מִפְּנֵי מָה נִבְרָא הָעוֹלָם הַבָּא בְּיוֹד מִפְּנֵי שֶׁצַּדִּיקִים שֶׁבּוֹ מוּעָטִים וּמִפְּנֵי מָה כָּפוּף רֹאשׁוֹ מִפְּנֵי שֶׁצַּדִּיקִים שֶׁבּוֹ כָּפוּף רָאשֵׁיהֶם מִפְּנֵי מַעֲשֵׂיהֶן שֶׁאֵינָן דּוֹמִין זֶה לָזֶה

לענ"ד הקטע כולו מוכיח שכבר התנאים עסקו בקבלה ורמזיה, כמו קטעים נוספים בתלמודים.
הבסיס והרמז ליצירת שני העולמות הוא מהפסוק 'כי בי-ה ה' צור עולמים' והיות שההי שייכת לעוה"ז ממילא היוד לעוה"ב.
אולם לא הבנתי :
מה החידוש בקביעה שבעוה"ב הצדיקים מועטים, וכי בעוה"ז הם מרובים, והיות ובעוה"ז הם מועטים איך יתכן שלא כך יהיה גם בעוה"ב ? אם כן גם העוה"ז היה צריך להיות ביוד ?! וכי בעוה"ז אין כפוף ראשיהם של הצדיקים או שמא מעשיהם דומים זה לזה ? אתמהא. אשמח לקרא הסבר ראוי.