מה מקדש את המלח ל 'קורבן' ?
מנחות כא ע''ב.

תָּנוּ רַבָּנַן מֶלַח שֶׁעַל גַּבֵּי הָאֵבֶר מוֹעֲלִין בּוֹ..אָמַר רַב מַתְנָה מַאי קְרָאָה
וְהִקְרַבְתָּם לִפְנֵי ה' וְהִשְׁלִיכוּ הַכֹּהֲנִים עֲלֵיהֶם מֶלַח וְהֶעֱלוּ אוֹתָם עֹלָה לַה'.
וברשי שם : והעלו אותם עולה אלמא דאבר עם מלחו שניהם קרויין עולה:

ובזבחים פ"ה למדנו:
אָמַר עוּלָּא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא מָשְׁלָה בָּהֶן הָאוּר אֲבָל מָשְׁלָה בָּהֶן הָאוּר יַעֲלוּ ....
העולה מכאן - של "משלה בהן האש יש תפקיד מכריע בהתפסת קדושת הקרבן.


לפני ואחרי - ההקרבה הוא נשאר אותו דבר !
ויש להבין לגבי המלח שאין האש מושלת בו ואינו מעלה עשן או ריח,
וא''כ למעשה אינו "קרב" הוא נשאר כמו שהיה ללא שינוי.וא''כ מה מגדיר אותו כקרבן ?

הסבר:
מלח אינו נשרף כלל וזקוק לחום קיצוני של 800 מעלות רק כדי להתחיל להינתך, שכן הוא חומר אי-אורגני יציב מאוד.
הוא לא נשרף, לא משחיר ולא מוציא עשן מפני שהוא בנוי מקשרים יוניים חזקים מאוד בין נתרן לכלור,
הדורשים אנרגיה עצומה כדי להישבר.