א.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב זָכוּר אוֹתוֹ הָאִישׁ לַטּוֹב וַחֲנִינָא בֶּן חִזְקִיָּה שְׁמוֹ שֶׁאִלְמָלֵא הוּא נִגְנַז סֵפֶר יְחֶזְקֵאל שֶׁהָיוּ דְּבָרָיו סוֹתְרִין דִּבְרֵי תוֹרָה מֶה עָשָׂה הֶעֱלָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת גַּרְבֵי שֶׁמֶן וְיָשַׁב בַּעֲלִיָּיה וּדְרָשׁוֹ. מנחות מ"ה.

ב.
להלן מלשון הזהב של הרמב''ם המתאר את ההתרחשות בעלייה זו - במקרה המדובר ולאורך זמן [כעשרים שנה- אמרי צבי].

פירוש הרמב"ם משניות שבת א' ד'.
"וחנניה בן חזקיה בן גרון זכור לטוב, מבעלי החכמה וגדול בדורו, ונסתפקו חכמי דורו בספר יחזקאל, והוא ניער חצנו לפרש עניינו ונתיחד בעלייה לחבר הפירוש, והיו החכמים עליהם השלום מבקרין אותו תמיד, והוא מתעסק באותו חבור.

ופעם אחת בקרו אותו ונתקבץ שם קבוץ גדול מתלמידי שמאי ובית הלל, ולא נשאר באותו הדור מי שהיה ראוי להוראה שלא היו באותו מעמד, ונמנו והיו בית שמאי יותר, והשם אמר "אחרי רבים להטות"(שמות כג, ב), כאשר נתננו העיקר בפתיחת חבורנו זה.

ובית שמאי כולם הסכימו על אלה הגזירות השמונה עשר דבר באותו היום, ויהי כן וגזרו שמונה עשר דבר.

ועוד הסכימו בית שמאי ובית הלל באותו היום בשמונה עשר הלכות, ולא היה ביניהם מחלוקת אפילו באחת.....

הכתבה כולה כאן