|
|
גופא בר פדא אמר טומאה חמורה עד לגר וטומאה קלה עד לכלב ורבי יוחנן אמר אחת זו ואחת זו עד לכלב מ''ט דבר פדא דכתיב לא תאכלו כל נבלה לגר וגו' הראויה לגר קרויה נבילה ושאינה ראויה לגר אינה קרויה נבילה... לא מובן לי איך הלימוד שהגמרא מביאה מהפסוק "לא תאכלו כל נבלה לגר וכו'" מסביר את שיטת בר פדא. - איך מוצאים בפסוק זה חילוק בין טומאה חמורה (משא) לבין טומאה קלה (מגע)? |