אמר ר' יוחנן מנין שלא ישנה אדם מאומנותו ומאומנות אבותיו שנאמר {מלכים א ז-יג} וישלח המלך שלמה ויקח את חירם מצר בן אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי ואביו איש צרי חרש נחושת ואמר מר אימיה מבית דן וכתיב {שמות לא-ו} אתו [את] אהליאב בן אחיסמך למטה דן

איך ניתן ללמוד מכך שחירם דבק באומנות אבותיו והיה כנראה מצטיין בתחומו שלא ישנה אדם מאומנותו ומאומנות אבותיו? וכי אם אין לו את הכישרון של אבותיו לא ישנה? ועוד אם רוצה להתפתח בתחום אחר או באומנות אחרת שנראה לו שהוא יותר מתאים לה יש בכך דופי? מה המשמעות בכלל של הביטוי לא ישנה וכי יש בכך איסור או חיסרון או פגם בכך שמשנה?