בגמרא מתוארים כל מיני כללים/חוקים מצחיקים של אנשי סדום.
הכללים/חוקים הללו מיועדים גם כלפי אורחים אך חלקם גם כלפי תושבי המקום.
ללא ספק, קריאה של הכללים/חוקים הללו מעוררת גיחוך וצחוק על אנשי סדום שקבעו כאלו כללים מוזרים.
אך בכל זאת - שאלתי היא - האם יש איזה הגיון בכללים/חוקים הללו?
הרי החברה בסדום היתה אמורה לחיות עם הכללים/חוקים הללו, אז היה אמור להיות איזה הגיון, שאם לא כן, הדעת נותנת, שאנשי המקום היו מתמרמרים כלפי כללים/חוקים אלו.