סז.

לאשתא תילתא – חומרים מדקלים, קורות, גשרים, תנורים, צירים (או קברים), ספינות, כמון וכלב.
לאשתא צמירתא – סנה, סכין ברזל, אמירת כמה פסוקים ותוספת לחש.
לשחין ולריפוי שחין כואב – לחשים.
לאבעבועות (או למי שכפאו שד), לשד, לשד של בית הכסא – לחשים.

יציאה בזוגים – ראה לעיל סו:.

ביצת חרגול (לכאב אוזן), שן שועל (חי לישן ומת לניעור), מסמר מן הצלוב (לסריטה ממתכת) -
לר"מ (להירושלמי ר' יוסי) מותר אף בשבת,
ולחכמים (להירושלמי ר' מאיר) אסור אף בחול משום דרכי האמורי.

דבר שיש בו משום רפואה (כגון שתיית כוס ותחבושת) – אין בו משום דרכי האמורי.
אין בו משום רפואה (כגון לחש) – יש בו משום דרכי האמורי.

אילן המשיר פירותיו – סוקרו בסיקרא (כדי שיבקשו עליו רחמים) וטוענו באבנים (להכחיש כוחו).
וסמכו על זה לתלות אשכולת תמרים בדקל המשיר פירותיו.
מצורע – קורא טמא טמא, כדי שיבקשו עליו רחמים. (וכן כל המצטער, יודיע צערו לרבים).

דרכי האמורי;
שנינו בתוספתא שבת פ"ז ופ"ח דברים שכולן יש בהן משום דרכי האמורי חוץ מהשתים דלהלן.
עצם בגרונו – מביא מאותו המין ואומר חד חד נחית בלע בלע נחית חד חד.
לאדרא (עצם דג בושט) – יאמר; ננעצתא כמחט ננעלתא כתריס שייא שייא (או שח שח).
(צ"ב אי זה כולל גם עצם מאותו המין, ומה החילוק בין עצם בגרונו לאדרא).