אוכלין מטמאין באויר כלי חרס ואין כלים מטמאין באויר כלי חרס

מה ההכרח לומר שהתורה לימדה כאן כלל שאין חלל הכלי נחשב כמלא טומאה,
אולי רק מיעטה כלים מלהיטמאות,
אולי זה מיעוט בלבד ולא לימוד דין כללי?

(ואפשר אפילו לתת סברא לכך:
האוכל שבכלי בטל אליו, כי הוא זקוק לחללו, הוא משתמש בחלל, הוא מוּכל, ולכן טמא.
אך כלי שהוא עומד בפני עצמו, הוא מחזיק בדרך כלל, הוא מכיל, אינו בטל אל כלי אחר, ולכן התורה מיעטה אותו מליטמא בחלל.
אך לעולם נימא שאמרינן תנור כמאן דמלי טומאה.)

בקיצור מה ההכרח שזה דין כללי ולא מיעוט בלבד?