הראשונים דנים מדוע רבי אמר על התלמיד הראשון ששאל מדוע בוצרין בטהרה ואין מוסקין בטהרה, כי מובטח שיהא מורה הוראה בישראל, אך לא אמר כן על התלמיד השני ששאל מפני מה בוצרין בטהרה ומוסקין בטומאה. ויעויין בר"ן שפירש שדברי השבח היו דווקא על התלמיד השני,

זכורני שראיתי בזמנו בספר מאור ישראל להגר"ע יוסף שהסביר כי שיבחו את התלמיד הראשון על אף שלשונו של התלמיד השני היתה קצרה יותר, שכן כל הכלל לעולם ישנה אדם לתמידו דרך קצרה חל רק כאשר הרב שונה לתלמיד (כדי שלא ייכנסו שיבושים בלימוד ויעויין בב"ב פ"ב שבשתא כיון דעל על), משא"כ לגבי תלמיד שעליו לא חל כלל זה ועליו לשנות בדרך שלא יוציא דבר מגונה מפיו.

אין לי הספר ת"י ולכן איני יכול להביא הדברים כלשונם.