למדנו היום שהכהנים דוחים את הכהן שספק ביחוסו לאיזה משפחה הוא שייך ואין נותנים לו מחלקי הקרבנות המתחלקים לכהנים.
עולה לכאורה ריח של 'קמצנות' מנוהג זה, וכי רעבים היו הכהנים ולא היה די לכולם, והרי הספקות הללו היו ודאי נדירים ומעטים, ולא היה קורה שום חסרון מהותי אם עוד אדם היה מתחלק עמם ( להיפך, אולי היה נחסך 'נותר', ואפילו לגבי עורות קדשים הפסד של עור אחד מתוך רבים אינו גדול ). עוד נראה שבית הדין לא היה מתערב בעניינים אלו אלא כל הקודם זוכה ואזי גם 'כל דאלים גבר'. האם אוירה כזו ראויה לבית המקדש ?
ילמדוני רבותי הקוראים במענה הולם...