סב.

א. דאמרינן ליה חזי דאי נגעת בה הדרה לטיבלא. זו הלכה קצת קשה לעיכול. כי נמצא שההלכה מחייבת את הגבל והבדד לשקר לע"ה במצח נחושה.

ב. אין כופלין שלום. לכאורה אם אפשר לומר לגוי איזו תיבה אחרת כמו צפרא טבא וכדומה באופן שיהיה מרוצה, עדיף בכך אם אפשר בלי להחיל עליו שם שמים.

ג. ליטעום מר מידי. מסתבר שאין זה בגדר "דחייה", כלומר שהיה עדיף שלא להטעימו, אלא שזה כל כך נחוץ שזה דוחה את הבעיה בהטעמה לפלגאה, אלא נראה יותר שמלכתחילה אין בכך כל בעיה, כל הבעיה היא בלכבד פלגאה, כגון לקום מפניו, שיש בזה משום החנף לרשע והחזקה בידיו וכדומה, אבל להציע לו לטעום אין בזה שום כבוד מהסוג הנ"ל.