רב אסר אותו והגמרא מתחבטת למה. הרי זה נותן טעם לפגם.

ואולי הוא סובר שזה נותן טעם לשבח.

לכאורה, היה ניתן לתרץ פשוט,
יש איסור בתורה של "בל תשקצו את נפשותיכם", לא לאכול דבר מאוס גם כשאין עליו שם איסור כלשהוא.
זה אסור בגלל שהוא מאוס.
והנה הגמרא בעצמה אמרה שאנשים בדילי מהשרצים. וגם שהעכבר שהה בשיכר יומיים.
מי מאיתנו לא היה שופך סיר שנפל לשם עכבר ושהה שם יומיים?
זה לא מאוס ברמה של בל תשקצו?
אולי לכן רב אסר.