אמר רב אשי אמריתה לשמעתא קמיה דרב כהנא ואמר לי תהא במאמינו ונהמניה לוה למלוה נמי בהא כמה הוה שוה לא קים ליה בגויה ונהמניה מלוה ללוה דקים ליה בגויה לא מהימן ליה ומאי שנא לוה דמהימן ליה למלוה ומאי שנא מלוה דלא מהימן ליה ללוה לוה מקיים ביה במלוה {משלי יא-ג} תומת ישרים תנחם מלוה מקיים ביה בלוה {משלי יא-ג} וסלף בוגדים ישדם:

כמובן שבמציאות אין כלל קורלציה מובהקת בין מידת יושרו של אדם למידת עושרו (יש אף שיגידו שהקשר הינו הופכי) ועל דבר זה התרעמו מרע"ה, איוב ודוד בתפילותיו. מה כוונת הגמרא א"כ?
הפשט הינו שלא נקבעה כאן הלכה במציאות אלא בתפיסתו האישית של המלוה/ לוה ביחס ללוה/מלוה
המלוה מקיים בלווה ממנו שבא וטוען שהפקדון היה יקר מכפי שזכור לו עצמו " וסלף בוגדים ישדם" וע"כ לא מאמינו עוד
לעומת זאת הלווה מקיים במלווה שעשה לו טובה בכך שהאמינו ונתן לו כספו בעבר "תומת ישרים תנחם" ומאמינו על טענתו שהפקדון אינו בידו עוד