במשנה נאמר:
"המשכיר בית לחבירו לשנה, נתעברה השנה - נתעברה לשוכר.
השכיר לו לחדשים, נתעברה השנה - נתעברה למשכיר.
מעשה בציפורי באחד ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהב לשנה, מדינר זהב לחדש, ובא מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל ולפני רבי יוסי, ואמרו: יחלוקו את חדש העיבור".

והגמרא הקשתה: "מעשה לסתור".

לא ברור לי למה המעשה סותר?
הרישא מדברת על דין אחד [שההשכרה היא או "לשנה" או ל"חדשים"]
והסיפא (המעשה) מדברת על דין אחר [שלשון ההשכרה מורכבת משני הגורמים יחד - "לשנה" ו"לחדש"] !