הלכתא בלא טעמא

תוס - "קצת טעם יש דכיון שפינה את הבית סמכא דעתיה דבן וגם אין לו אנה לדור סברא הוא שנתנו לו"
רשב"ם - "המשיא אשה לבנו ותקנת חכמים היא לכבוד החתן שגנאי הדבר לשאת אשה ואין מקום לדור בו"
אולי כוונת הגמרא מתוך דברי התוס וכך גם משמע בדברי רבנו גרשום שישנו ("קצת") טעם לתקנות אלו שאין טעם כיצד מתבצע הקנין ללא שיתקיימו תנאי הקניה רגילים (שטר,קנין).

לאור הסברי הראשונים לטעם תקנה זו , מדוע רק בבן הראשון יש דאגה היכן ידור ואין דאגה זו ביחס לשאר הבנים שיתחתנו ?