"מתקיף לה רב חנא בגדתאה: ומי מצית אמרת דכי כתיב האי במותר פסח כתיב, והא מדכתיב (ויקרא ג) אם כשב (ויקרא ג) אם עז, מכלל דלאו במותר פסח כתיב".

מבאר רש"י, דין קרבן פסח שבא מן הכבשים והעיזים מפורש בספר שמות. ואם כן לא כל כך מסתדר כאן מה שהתורה אומרם אם כשב וכו', שלכאורה כבר מפורש שיכול להביאם.

הוקשה לי מאד, אם אנחנו מבינים שכל הפרשה מדברת בציור של פסח שלא בזמנו ומקשים מהמשך הפסוקים,
הרי בפסוק עצמו של אבוה דשמואל "(ויקרא א) ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים לה' זכר או נקבה", אם כן ברור שפשט הפסוק מדבר על שלמים, הרי כתוב זכר או נקבה והפסח בא רק זכר.
אלא שההבנה היא שבודאי הפשט מדבר בשלמים ורק שיש כאן ריבוי שיש עוד סוג מיוחד של שלמים, פסח שלא בזמנו. אבל להקשות מהמשך הפרשה שזה לא מסתדר עם הפסח? הרי לא מדובר בהמשך על הפסח אלא על השלמים.