לשון הגמרא
"א"ר עקיבא מנין לסנהדרין שהרגו את הנפש , שאין טועמין כלום כל אותו היום ת"ל 'לא תאכלו על הדם'"
כך פוסק הרמב"ם (סנהד' יג,ד)
"כל בית דין שהרגו נפש אסורים לאכול כל אותו היום הרי זה בכלל לא תאכלו על הדם".

מדוע הרמב"ם אינו נוקט ממש כלשונו של רבי עקיבא וכאילו מצמצם את האיסור מצום מוחלט לאכילה בלבד ?