כשבאים עד אחד או שניים לאדם ואומרים לו שראוהו אוכל מאכל ויודעים הם שזהו מאכל אסור ( חלב או טרף או בשר וחלב וכדו' ). האם בכל מקרה הוא נחשב שוגג וחייב להביא קרבן או שמא יכול גם להיות שהיה אנוס ( למשל שאכל במסעדה ויש לה תעודת כשרות ראויה או מזויפת והוא לא היה יכול לדעת זאת ). הרי במקרים המדוברים בדפים שלנו אין התראה, א"כ האם יכול הוא לטעון רק מזיד הייתי או שיכול גם לטעון שוגג הקרוב לאנוס הייתי או אנוס ממש ( הייתי רעב מאד וראיתי שיש כשרות ראויה והטעה אותי בעל המסעדה והייתי כעוור שהכשילוהו, והרי הוא כאנוס ), ומדוע הגמרא אינה דנה כלל באפשרות כזו ?