רש"י מפרש שמשרע"ה הפציר בקב"ה ( עד שנענה להפצרותיו ) ואילו שטיינזלץ כותב שהכוונה עד שמשרע"ה נעשה חולה מרוב מאמץ של הפצרות.
א. מה המקור לפירושיהם - היש מקבילות מוכיחות ?
ב. היש עוד הסברים ?
ג. כיצד להכריע, וכי 'שבעים פנים לתורה' גם בכגון זה ?