"שלוש תכיפות הן" -

כשאומרים מניין, משמע שזה הכול.
תינח שלא מנה את של אביי (תכף לת"ח ברכה) מכיוון שאינו עניין הלכתי.

אך בדף נב: איתא עוד "תכף לנט"י סעודה".

אמנם אצלנו איתא "תכך לנט"י ברכה".
אך רש"י ותוס' פירשו שהכוונה למים אחרונים.

שם פירש התוס' שמכיוון שדין זה שנוי בברייתא, לכן לא חש למנותו.

יש להעיר ע"פ גיליון הש"ס לרעק"א שהביא ממדרש וירושלמי שם פירשו מימרא זו על מים ראשונים, וממילא שוב לא קשיא, שהכוונה "ברכה" לברכה ראשונה הפותחת את הסעודה.

אך ע"פ פשטות סוגייתנו מדובר במים אחרונים, כפרש"י ותוס', שבזה עסקו לפני כן.