ביחסו לעונה אמן שלא כראוי עד שצריך הוא להזכיר מידת הנהגת הקב"ה ב'מידה כנגד מידה' ( הרי בכל עניין מידה זו נוהגת לכאורה ? ), ועד שקובע שחיי הנוהג כך יהיו מקוצרים או שייענש כ"כ בחומרה, וכי מה עניין לקיצוניות כזו ?
וכן : מניין לו באמת החומרה שנוהג הקב"ה בעניין זה אם אכן כדבריו ?
לו היה קובע שכך ראוי לתלמיד חכמים שאינו עונה כראוי למרות שיודע את חשיבות העניין - ניחא, אבל הוא מדבר בסתם ואפילו אינו מציין שמדובר בהרגל רע !?