חייב, כך פוסק הרמב"ם.
אולם מה הדין במי שמוחק חלק קטן מראשה של חי"ת ויוצאות לו שני זיינין ?
האם בזה מחק כבר את כל האות חית או שמעשית מחק רק חלק קטנטן מראשה, והאם כתב בזה שתי זיינין או שלא כתב אותן למעשה כלל ?
לבסוף פסק הרמב"ם
המגיה אות אחת ועשה אותה שתים כגון שחלק גג החי"ת ונעשה שני זייני"ן חייב. וכן כל כיוצא בזה.
יוצא שהתוצאה קובעת ולא המעשה כשלעצמו.
במאמר בחלון 'להעמיק' כאן בפורטל 'להוציא תבן לגמל' של הרב אברהם סתיו מטעם 'דף יומיומי' ( יעויי"ש במאמרו ) כותב מחבר המאמר, שהמחלוקת בין רבה לרב יוסף היא בשאלה אם הולכים 'לפי מעשה ההוצאה הטכני או לפי מטרות המוציא' ואנחנו פוסקים כרבה שפוסק לפי מעשה ההוצאה הטכני. ונראים הדברים דומים ובכ"ז כאן פוסקים לפי התוצאה ולא לפי המעשה הטכני.
מדוע ?
אשמח לקרא הסבר כי שמא לא הבנתי משהו.