נכתב במהלך לימוד פרק כירה
ומובא כאן באישור המחבר:

תְּשׁוּבַת הַשַׁבָּת / ירוחם נעמן

מַשֶּׁהוּ מִתְבַּשֵּׁל הִגִּיעָה עֵת הֲשַׁבָּת.
שָׁלֹשׁ תְּקִיעוֹת מְעוֹרְרוֹת אֶת לִבִּי הַקָּט.
מִי שֶׁטָּרַח בְּעֶרֶב שַׁבָּת כָּל צָרְכּוֹ בִּלְבַד.
מִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ עַד יִשָּׁאֵר לְבַד.

וּמִי שֶׁהוּא חַי וַאֲפִלּוּ חֲתִיכָה קְטַנָּה.
הָסֵר כָּל דְּאָגָה וּשְׂמַח בְּצָהֳרֵי שַׁבָּת הַמַּלְכָּה.
שֶׁהֶחֱמִירוּ יִשְׂרָאֵל בְּעָנְגָם אֶת הֲשַׁבָּת.
יוֹתֵר מִכָּל אֻמָּה וְדָת.

וּמַה יַעֲשֶׂה הַמִּתְמַהְמֵהַּ בָּשִׁיל וְלֹא בָּשִׁיל.
כְּמַאֲכָל בֵּן דְּרוֹסַאי מִתְהַלֵּךְ מַהְבִּיל.
וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה מַטְּרַת הַחַיִּים.
רָץ בִּפְסִיעָה גַּסָּה וְהַכֹּל אֶצְלוֹ טָעִים.
מְחַמֵּם וּמַקְדִּיחַ חוֹתֶה גֶּחָלִים.
עַל רֹאשׁוֹ הַצָּר וְעַל הוֹרָיו הַשְּׁכוּלִים.
אִסּוּר וְהֶתֵּר מְעֻרְבָּבִים בְּמִדָּה גְּדוּשָׁה.
שׁוֹגֵג וּמֵזִיד רָצוּי בְּהַעֲרָמָה.

רַק כִּירָה קְטַנָּה עִם שְׁנֵי חֹרִים.
קְטוּמָה וּגְרוּפָה מִכָּל גֶּחָלִים.
אוּלַי תְּעוֹרֵר בּוֹ רוּחַ גַּעְגּוּעִים.
לְרֵיחוֹת בֵּית אָב וָאֵם וּמַנְגִּינַת תְּהִלִּים.
וְיִצְטַמֵּק וְיָפֵה לוֹ בְּיִסּוּרֵי אַהֲבָה.
עֵת יַהֲפֹךְ זְדוֹנוֹת לְמִצְוָה.